בננות - בלוגים / גיורא לשם / בימת אורחים: צ'רלס סימיק ומשה דור
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

בימת אורחים: צ'רלס סימיק ומשה דור

 

 

 

 

 

 

 

צ"ארלס סימיק

מדוע אני אוהב שירים מסויימים יותר משירים אחרים

יש לי תצלום של אבי הלובש זיג שחור ומחזיק חזרזיר עוֹלָל תחת בית שחיו.  הוא עומד על במה.  שתי יפהפיות שחורות־עיניים בשמלות־נשף עם מחשוף נדיב ניצבות לידו ומצחקקות.  גם הוא צוחק. החזרזיר פוער את פיו, אך איננו נראה כמי שצוחק.

זהו ערב השנה החדשה. השנה היא 1926. הם נמצאים באיזה מועדון לילה.  בחצות כיבו את האורות ושיחררו את החזיר. במהומה המתחוללת תפס אבי את בעל־החיים הצורח. עכשיו הוא שייך לו. לאחר הקידות קיבל חבל מהמלצר וקשר את החזיר לרגל שולחנם.

הוא והבחורות ביקרו, באותו לילה, גם במוסדות אחרים. החזיר הלך אתם קשור בחבל.  הם כפו עליו לשתות שמפניה ולחבוש מגבעת של מסיבות. "חזיר מסכן", נהג אבי לומר לאחר שנים.

כשעלה השחר נותרו לבדם, החזיר ואבי, כשהם שותים בבאר מפוקפק ליד תחנת הרכבת.  אצל השולחן הסמוך היה כומר שתוי משיא זוג צעיר. הוא צילב את הסכין והמזלג כדי לברך את הנשואים הטריים. אבי נתן להם את החזיר כמתנת חתונה. חזיר מסכן.

אבל זה לא סוף הסיפור. ב־1948, כשאבי כבר נמצא בדרכו לאמריקה ואנחנו רעבנו ללחם בבלגראד, רגילים היינו להחליף את מטלטלינו בעבור מזון. אפשר היה לקבל תרנגולת בעד זוג נעלי גבר באיכות טובה. שעוני־הקיר שלנו, הסכו"ם, אגרטלי הבדולח וכלי החרסינה המקושטים הוחלפו בקותלי חזיר, שומן, נקניקיות ודברים מעין אלה. פעם רצה צועני זקן את הצילינדר של אבי. הוא אפילו לא התאים לו. כשהכובע מישתפל ומכסה את עיניו, נתן לנו תמורתו אווז חי.

שבועות מספר לאחר מכן בא אחיו לראותנו. הוא נראָה אמיד. שיני זהב מלפנים, שני שעונים, אחד על כל יד.  דומה שאחיו הבחין בזיג שלנו.  אמת ויציב.  הרשינו לאנשים האלה לשוטט מחדר לחדר כדי להעריך את הסחורה. הם התנהגו כאילו היה זה ביתם, פתחו מגירות, הציצו בארונות.  הם ידעו שלא נתנגד. היינו רעבים מאוד.

מכל מקום, אמי הביאה את הזיג משנת 1926. מיד נוכחנו שהאיש מאוהב בו. בתחילה הציע לנו תרנגולת אחת ואז העלה את המחיר לשתיים. מסיבה כלשהי התעקשה אמי. עונת החגים התקרבה. היא רצתה חזרזיר עוֹלָל. הצועני התכעס או העמיד פנים ככועס. חזיר זה יותר מדי. אבל אמי סירבה לסגת. כשהגיעה לכלל החלטה, היתה מסוגלת להתמקח על הצד היותר טוב. שנים לאחר מעשה, בדוֹבֶר שבמדינת ניו הֶמְשֵׁייר, צפיתי בה בעודה מוציאה מוכר־רהיטים מדעתו. הוא הציע לתת לה את הספה חינם אין כסף ובלבד שייפטר ממנה.

הצועני היה יותר קשוח. הוא צעד ויצא מהבית. לאחר ימים אחדים חזר ובא כדי להעיף מבט נוסף. הוא עמד והתבונן בזיג, שעד אז הספיקה אמי להברישו. הוא הסתכל ואנחנו הסתכלנו. לבסוף פלט אנחה גדולה כמי שמחליט החלטה קשה ובלתי־הפיכה. למחרת היום קיבלנו את החזיר. הוא היה חי ונראה בדיוק כמו זה שבתצלום.

מאנגלית: משה דור

 

צ"ארלס סימיק, פרופסור־בדימוס לספרות באונ" ניו־המפשייר, שהיה באחרונה "שר השירה" של ארה"ב ונמנה עם גדולי משורריה, נולד בבלגראד, בירת יוגוסלביה, לפני שבעים שנה. בהיותו בן שש־עשרה היגר לארה"ב בלא לדעת אנגלית.  עד היום יש לאמריקנית שלו מיבטא סרבי בולט. ב־1990 קיבל את פרס פוליצר, הנחשב ביותר בין פרסי הספרות האמריקניים. אני תרגמתי את שירי ספרו העולם אינו נגמר והתרגום ראה אור בהוצאת קשב לשירה (2004).

אני אוהב את שירתו של צ"ארלס סימיק.  הסוריאליזם שלו, על דימוייו המבריקים, רגישותו החברתית, המוסרית והפוליטית, ההומור הצורב הזרוע בשיריו ויכולתו לשוות אופי נדיר לרגיל, שבו את לבי מראשית התוודעותי ליצירתו. החוויות שעבר בילדותו במולדתו הכבושה בידי הגרמנים בימי מלחמת העולם השנייה, והשנים הקשות תחת השלטון הטוטאליטרי בטרם יצא את ארצו, השאירו רושם בל־יימחה על שירתו.

מ"ד   

 
 צ"ארלס סימיק

 
הדרכון היוגוסלבי שהונפק לסימיק ולאחיו ב-18 ביוני 1953

 

 

 

 

 

 

 

14 תגובות

  1. גיורא, תודה שהבאת. סיפור נפלא.

  2. סיפור חזירי למדי – עד שאתה מסיים אתה כבר מרגיש שבלי חזרזיר לרפואה חייך אינם חיים…
    לא הכרתי את צד הסימיץ" הזה של סימיק.

  3. אח איזה סיפור!

  4. יהונדב פרלמן

    תודה גיורא ותודה גם למשה על התרגום.
    כעת אלך לחפש את "משאלות אנוש".

    • ליהונתן שלום.
      בעת עריכת דבריו של משה דור על סימיק טעיתי טעות קשה: שם ספרו של סימיק בעברית הוא "העולם אינו נגמר". בספר ראה אור בהוצאת קשב לשירה ב-2004 ולא כפי שנכתב.
      הטעות הזאת תוקנה כעת בפוסט.
      ותודה על דבריך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם