תיאודור רותקה
החלום
א
פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ כְּפֶרַח עַל גִּבְעוֹל
בְּטֶרֶם נִשְׁמָה מֵעוֹדָהּ, וּבַחֲלוֹם הַהוּא
שֶׁהַמֹּחַ זוֹכֵר מִשֵּׁנָה עֲמֻקָּה בְּיוֹתֵר:
עַיִן שֶׁנִּלְמְדָה מֵעַיִן, שָׂפָה קָרָה מִשָּׂפָה חוּשָׁנִית.
חֲלוֹמִי חָצוּי עַל לְשׁוֹן אֵשׁ;
אוֹר מֻקְשָׁח עַל הַמַּיִם שֶׁבָּהֶם הָיִינוּ;
צִפּוֹר שָׁרָה חֲרִישִׁית; אוֹר־הַיָּרֵחַ חִלְחֵל פְּנִימָה;
הַמַיִם הִתְאַדְווּ, וְהִיא הִמְשִׁיכָה בְּאַדְווֹתֶיהָ.
ב
הִיא בָּאָה לִקְרָאתִי בָּאֲוִיר הַנּוֹהֵר.
צוּרָה שֶׁל תְּמוּרָה, מֻקֶּפֶת בְּאִשֶּׁיהָ.
צָפִיתִי בָּהּ שָׁם, בֵּינִי לַיָּרֵחַ;
הַשִּׂיחִים וְהָאֲבָנִים רָקְדוּ עוֹד וָעוֹד;
נָגַעְתִּי בְּצִלָּהּ כַּאֲשֶׁר הָאוֹר הִשְׁתָּהָה;
הֵסַבְתִּי אֶת פָּנַי, וּבְכָל זֹאת הִיא נִשְׁאֲרָה.
צִפּוֹר זִמְּרָה מִלִּבּוֹ שֶׁל אִילָן;
הִיא אָהֲבָה אֶת הָרוּחַ מִשּׁוּם שֶׁהָרוּחַ אָהֲבָה אוֹתִי.
ג
אַהֲבָה אֵינָהּ אַהֲבָה עַד אֲשֶׁר הָאַהֲבָה פְּגִיעָה.
הִיא הֵאֵטָה כְּדֵי לִגְנֹחַ, בְּפֶרֶק־הזְמָן הָאָרֹךְ הַהוּא.
צִפּוֹר קְטַנָּה חָגָה בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עָמַדְנוּ:
הַצְּבָאִים יָרְדוּ מַטָּה, מִן הַיַּעַר הַמְנֻמָּר.
כָּל הַזּוֹכְרִים, מְפַקְפְּקִים. מִי קוֹרֵא לְכָךְ מוּזָר?
יִדִּיתִי אֶבֶן, וְהִקְשַׁבְתִּי לִצְלִילָתָהּ.
הִיא יָדְעָה אֶת תַּחְבִּיר הַקַּלָּה בַּתְּנוּעוֹת, הִיא
הִשְׁאִילָה לִי תְּכוּנָה אַחַת, וַאֲנִי חַי לְפִיהָ.
ד
הִיא יִצְּבָה אֶת גּוּפָהּ בָּרוּחַ;
צְלָלֵינוּ נִפְגְּשׁוּ, וְחָגוּ סָבִיב בְּאִטִּיּוּת;
הִיא הָפְכָה אֶת הַשָּׂדֶה לְיָם מְנַצְנֵץ;
שִׂחַקְתִּי בְּלֶהָבָה וּבְמַיִם כְּיֶלֶד
וְחָרַגְתִּי אֶל מֵעֵבֶר לְקֶצֶף־הַיָּם הַלָּבָן;
כְּבוּל־עֵץ רָטֹב, שָׁרְתִי בְּתוֹךְ לֶהָבָה.
בַּשָּׁהוּת הָאַחֲרוֹנָה הַהִיא, תְּחוּם הַנֵּצַח,
בָּאתִי לֶאֱהֹב, זָכִיתִי בְּמַה שֶּׁמַּגִּיעַ לִי.
הערגה
א
עַל דְּבָרִים נָמִים, אֵין צֳרִי:
מַלְכוּת שֶׁל סִרְחוֹנוֹת וַאֲנָחוֹת,
בְּאוֹשׁ שֶׁל מַקָּקִים, דָּגִים מֵתִים, נֵּפְט,
רַע מִשֶּׁמֶן הַבּוֹנֶה אוֹ הַסַּמּוּרִים,
רֹק נוֹטֵף מִמִּיקְרוֹפוֹנִים חַמִּים,
יִסּוּרֵי צְלִיבָה עַל כִּסְאוֹת בָּר.
פָּחוֹת וּפָחוֹת הַשְּׂפָתַיִם הַמּוּאָרוֹת,
הַיָּדַיִם הַפְּעִילוֹת, הָעֵינַיִם הַמְפֻנָּקוֹת;
אשֶׁר שֶׁנֶּעֱזַב לִכְלָבִים וְלִילָדִים –
(עִנְיָנִים שֶׁרַק קָדוֹשׁ מְצַיֵן!)
תַּאֲוָה מוֹגִיעָה אֶת הַנְּשָׁמָה.
אֵיךְ לַהֲפֹךְ רֵיקָנוּת חוּשָׁנִית זוֹ לְנִשְׂגָּבָה?
(חֲלוֹמוֹת מְדַלְדְּלִים אֶת הָרוּחַ אִם אֲנַחְנוּ חוֹלְמִים זְמַן רַב מִדַּי.)
בִּתְקוּפָה עֲגוּמָה, כַּאֲשֶׁר שָׁבוּעַ שֶׁל גֶּשֶׁם הוּא שָׁנָה,
עֲרֵמוֹת הַפְּסֹלֶת עֵשֵׁנוֹת בְּעִבּוּרָין שֶׁל הֶעָרִים הַסַּגְרִירִיּוֹת;
הַשְּׁחָפִים חָגִים מֵעַל לָאַשְׁפָּה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁלָּהֶם;
הָעֵצִים הַגְּדוֹלִים אֵינָם בּוֹהֲקִים עוֹד;
אֲפִלּוּ הַפִּיחַ אֵינוֹ רוֹקֵד.
וְהַנֶּפֶשׁ כּוֹשֶׁלֶת בִּתְנוּעָתָהּ לְפָנִים,
אַךְ מִתְכַּוֶּצֶת לְמַחֲצִית־חַיִּים, פְּחוּתָה מֵעַצְמָהּ.
נְסוֹגָה, שַׁבְּלוּל, זַחַל מְדֻלְדָל
הַנָּכוֹן לְכָל סֶדֶק,
בּוֹהֶה חֲסַר־עֵינַיִם.
ב
אֻמְלָל נִצְרָךְ לְאֻמְלָלוּתוֹ. כֵּן.
הוֹ גַּאֲוָה, עֲטֶרֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל מִי אַתְּ?
כַּמָּה נִרְחָב הָאשֶׁר הַהוּא: – גּוּף שֶׁלּוֹ תְּנוּעַת נְשָׁמָה.
מַהוּ הַחֲלוֹם שֶׁנִּתָּן לִנְשֹׁם בּוֹ? חֲלוֹם אָפֵל.
הַוֶּרֶד עוֹבֵר עַל מִדּוֹתָיו, הַוֶּרֶד עוֹלֶה עַל כֻּלָּנוּ.
מִי הָיָה חוֹשֵׁב שֶׁהַיָּרֵחַ מְסֻגָּל לְקַרְצֵף אֶת עַצְמוֹ לִדְקִיקוּת כָּזוֹ?
לֶהָבָה גְּדוֹלָה מִתָּמֶרֶת מִן הַיָּם נְטוּל־הַשֶּׁמֶשׁ;
הָאוֹר זוֹעֵק, וַאֲנִי שָׁם כְּדֵי לִשְׁמֹעַ –
אֶהֱיֶה מֵעֵבֶר; אֶהֱיֶה מֵעֵבֶר לַיָּרֵחַ,
חָשׂוּף כְּנִיצָן, וְעֵירֹם כְּזַחַל.
עַד כְּדֵי כָּךְ, אֲנִי קָנֶה.
– כַּמָּה חָפְשִׁי, כַּמָּה בּוֹדֵד.
מִכָּל הַלֹּא־כְלוּמִים הָאֵלֶּה –
כָּל הַהַתְחָלוֹת בָּאוֹת.
ג
אֶשְׁתּוֹקֵק עִם הַדָּגִים, הָאִלְתִּית הַמַּשְׁחִירָה, הַלֶּמִינְגִים הַמְשֻׁגָּעִים,
הַיְּלָדִים הָרוֹקְדִים, וְהַפְּרָחִים הַמִּתְרַחֲבִים.
מִי נֶאֱנָח מִמֶּרְחָק?
הָיִיתִי שׁוֹכֵחַ אֶת שְׂפַת הַהִתְמַרְמְרוּת, אֶת כָּל סִלּוּפֵי הַזָּדוֹן וְהַשִּׂנְאָה:
הָיִיתִי מַאֲמִין לִכְאֵבִי: וְהָעַיִן הַנָּחָה שְׁלֵוָה עַל הַוֶּרֶד הַגָּדֵל"
הָיִתִי מִתְעַנֵּג עַל יָדַי, עַל הֶעָנָף הַשָּׁר, מְשַׁנֶּה אֶת הַצִּפּוֹר הַמַּפְרִיזָה;
אֲנִי עוֹרֵג עַל הַשֶּׁקֶט שֶׁאֵינֶנּוּ נִתָּן לְהַכְחָדָה בְּלִבָּהּ שֶׁל צוּרָה;
הָיִיתִי נִהְיָה לְפֶלֶג, מִתְפַּתֵּל בֵּין סְלָעִים מְפֻסְפָּסִים גְּדוֹלִים בְּשַׁלְהֵי קַיִץ;
כְּעָלֶה, הָיִיתִי אוֹהֵב אֶת הֶעָלִים, מִתְעַנֵּג עַל אִי־הַסֵּדֶר הָרֵיחָנִי שֶׁל הַחַיִּים בְּנֵי־הַתְּמוּתָה,
הַמַּאֲרָב הַזֶּה, הַשְּׁתִיקָה הַזֹּאת,
הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ צֵל יָכוֹל לַהֲפֹךְ לְלֶהָבָה,
וְהַחֹשֶׁךְ יָכוֹל לְהִשָּׁכַח.
עָזַבְתִּי אֶת גּוּפוֹ שֶׁל הַלִּוְיָתָן, אַךְ פִּיו שֶׁל הַלַּיְלָה עֲדַיִן רָחָב;
עַל בּוּלְהֶד, בִּמְדִינוֹת דָּקוֹטָה, הֵיכָן שֶׁהַנְּשָׁרִים אוֹכְלִים לְשָׂבְעָה,
בְּאֶרֶץ הָאֲגַמִּים הַמְּעַטִּים, בְּעֵשֶׂב הַבּוּפָלוֹ הַגָּבֹהַּ לְמַרְגְּלוֹת גִּבְעוֹת־הַחֹמֶר,
בְּחֹם הַקַּיִץ, אֲנִי יָכוֹל לְהָרִיחַ אֶת הַתְּאוֹאִים הַמֵּתִים,
אֶת סִרְחוֹן פַּרְוָתָם הַלַּחָה הַמִּתְיַבֶּשֶׁת בַּשֶּׁמֶשׁ,
אֶת גְּלָלֵי הַתְּאוֹאִים הַמִּתְיַבְּשִׁים.
הַאִם עַל אֲנָשִׁים זְקֵנִים לִהְיוֹת מְגַלֵּי־אֲרָצוֹת?
אֲנִי אֶהֱיֶה אִינְדִיָאנִי.
אוֹגָלָלָה?
אִירוֹקִי.
מאנגלית: גיורא לשם
תיאודור היבנר רותקה (1963-1908) היה משורר אמריקאי שהצטיין בשירת טבע מיוחדת במקצביה. אביו, מהגר מגרמניה, היה בעליה של חממה גדולה, והעיסוק הזה בחקלאות השפיע מאוד על תיאודור רותקה. הוא למד באוניברסיטאות מישיגן והרווארד ולאחר שגמר את חוק לימודיו כיהן כמרצה וכפרופסור במכללות ובאוניברסיטאות אחדות. בשנות ה־40 ניהל לו פרשת אהבים עם הסופרת לואיס בוגן, שהיתה מתומכיו הנאמנים. ב־1953 נשא לאשה את ביאטריס או"קונל, תלמידתו לשעבר, וב־1954 קיבל את פרס פוליצר לשירה על ספרו התעוררות. נישואיו הועבו על־ידי התקפי דיכאון. לאחר מותו באוטם שריר־הלב פעלה האלמנה רבות לקידום יצירתו.
מספריו: בית פתוח (1941), הדרך הארוכה והמפותלת (1950),
מלים למען הרוח (1958), כל השירים (1966).
היי גיורא, אני שמחה ש"הערת" את המשורר המופלא הזה. והתרגום שלך.. שפתים ישקו. בעבר פרסמתי משיריו בתרגומו של צביקה (מקיבוץ נען, לרגע פרח לי שמו המלא).
אַהֲבָה אֵינָהּ אַהֲבָה עַד אֲשֶׁר הָאַהֲבָה פְּגִיעָה.
את השורה הזאת אני מנכסת לצטט.
היי גיורא, אני שמחה ש"הערת" את המשורר המופלא הזה. והתרגום שלך.. שפתים ישקו. בעבר פרסמתי משיריו בתרגומו של צביקה (מקיבוץ נען, לרגע פרח לי שמו המלא).
אַהֲבָה אֵינָהּ אַהֲבָה עַד אֲשֶׁר הָאַהֲבָה פְּגִיעָה.
את השורה הזאת אני מנכסת לצטט.
שווה לחיות בשביל לקרא שירים כאלה. תורה גיורא.
תורה זה לא רק אבל התכוונתי תודה!
שולמית,
טעויות קלידה הם חלק בלתי נפרד מן החיים ליד המקלדת ואמירת תודה היא תורה שלמה.
תודה!
"עד כדי כך אני קנה כמה חופשי כמה בודד" אני לומדת מהפוסטים שלך יותר משנים רבות באוניברסיטה, תענוג צרוף תודה
היי גיורא
הוא כותב כל כך יפה, כאילו קול אחר יוצא מפין, עאילו נביא הטבע…
לא מכירה אותו.
תודה לך
להתראות טובה
חבל שרותקה אינו מסוגל עוד להודות לך.
אם שוב תעיפי מבט בהערתך תהיי משועשעת כמוני מטעות הקלידה ששלך.
תמיד אהבתי אותו.
גיורא שלום,המאמר שדיברנו בו ביום השישי האחרון מופיע
במעריב נרג.קרא אם יש לך סבלנות.א.נ.
לא.נ.
קראתי ואי-אפשר היה לטעות בכותב.
הו, "שירת טבע מיוחדת במקצביה".
גם אנחנו באים לאהוב, וזוכים במה שמגיע לנו.
תודה!