בננות - בלוגים / גיורא לשם / שירת הנוף החושני
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

שירת הנוף החושני

 

 

תיאודור רותקה

 

החלום

 

א

פָּגַשְׁתִּי אוֹתָהּ כְּפֶרַח עַל גִּבְעוֹל

בְּטֶרֶם נִשְׁמָה מֵעוֹדָהּ, וּבַחֲלוֹם הַהוּא

שֶׁהַמֹּחַ זוֹכֵר מִשֵּׁנָה עֲמֻקָּה בְּיוֹתֵר:

עַיִן שֶׁנִּלְמְדָה מֵעַיִן, שָׂפָה קָרָה מִשָּׂפָה חוּשָׁנִית.

חֲלוֹמִי חָצוּי עַל לְשׁוֹן אֵשׁ;

אוֹר מֻקְשָׁח עַל הַמַּיִם שֶׁבָּהֶם הָיִינוּ;

צִפּוֹר שָׁרָה חֲרִישִׁית; אוֹר־הַיָּרֵחַ חִלְחֵל פְּנִימָה;

הַמַיִם הִתְאַדְווּ, וְהִיא הִמְשִׁיכָה בְּאַדְווֹתֶיהָ.

 

ב

הִיא בָּאָה לִקְרָאתִי בָּאֲוִיר הַנּוֹהֵר.

צוּרָה שֶׁל תְּמוּרָה, מֻקֶּפֶת בְּאִשֶּׁיהָ.

צָפִיתִי בָּהּ שָׁם, בֵּינִי לַיָּרֵחַ;

הַשִּׂיחִים וְהָאֲבָנִים רָקְדוּ עוֹד וָעוֹד;

נָגַעְתִּי בְּצִלָּהּ כַּאֲשֶׁר הָאוֹר הִשְׁתָּהָה;

הֵסַבְתִּי אֶת פָּנַי, וּבְכָל זֹאת הִיא נִשְׁאֲרָה.

צִפּוֹר זִמְּרָה מִלִּבּוֹ שֶׁל אִילָן;

הִיא אָהֲבָה אֶת הָרוּחַ מִשּׁוּם שֶׁהָרוּחַ אָהֲבָה אוֹתִי.

 

ג

אַהֲבָה אֵינָהּ אַהֲבָה עַד אֲשֶׁר הָאַהֲבָה פְּגִיעָה.

הִיא הֵאֵטָה כְּדֵי לִגְנֹחַ, בְּפֶרֶק־הזְמָן הָאָרֹךְ הַהוּא.

צִפּוֹר קְטַנָּה חָגָה בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עָמַדְנוּ:

הַצְּבָאִים יָרְדוּ מַטָּה, מִן הַיַּעַר הַמְנֻמָּר.

כָּל הַזּוֹכְרִים, מְפַקְפְּקִים. מִי קוֹרֵא לְכָךְ מוּזָר?

יִדִּיתִי אֶבֶן, וְהִקְשַׁבְתִּי לִצְלִילָתָהּ.

 

הִיא יָדְעָה אֶת תַּחְבִּיר הַקַּלָּה בַּתְּנוּעוֹת, הִיא

הִשְׁאִילָה לִי תְּכוּנָה אַחַת, וַאֲנִי חַי לְפִיהָ.

 

ד

הִיא יִצְּבָה אֶת גּוּפָהּ בָּרוּחַ;

צְלָלֵינוּ נִפְגְּשׁוּ, וְחָגוּ סָבִיב בְּאִטִּיּוּת;

הִיא הָפְכָה אֶת הַשָּׂדֶה לְיָם מְנַצְנֵץ;

שִׂחַקְתִּי בְּלֶהָבָה וּבְמַיִם כְּיֶלֶד

וְחָרַגְתִּי אֶל מֵעֵבֶר לְקֶצֶף־הַיָּם הַלָּבָן;

כְּבוּל־עֵץ רָטֹב, שָׁרְתִי בְּתוֹךְ לֶהָבָה.

בַּשָּׁהוּת הָאַחֲרוֹנָה הַהִיא, תְּחוּם הַנֵּצַח,

בָּאתִי לֶאֱהֹב, זָכִיתִי בְּמַה שֶּׁמַּגִּיעַ לִי.

 

 

הערגה

 

א

עַל דְּבָרִים נָמִים, אֵין צֳרִי:

מַלְכוּת שֶׁל סִרְחוֹנוֹת וַאֲנָחוֹת,

בְּאוֹשׁ שֶׁל מַקָּקִים, דָּגִים מֵתִים, נֵּפְט,

רַע מִשֶּׁמֶן הַבּוֹנֶה אוֹ הַסַּמּוּרִים,

רֹק נוֹטֵף מִמִּיקְרוֹפוֹנִים חַמִּים,

יִסּוּרֵי צְלִיבָה עַל כִּסְאוֹת בָּר.

            פָּחוֹת וּפָחוֹת הַשְּׂפָתַיִם הַמּוּאָרוֹת,

            הַיָּדַיִם הַפְּעִילוֹת, הָעֵינַיִם הַמְפֻנָּקוֹת;

            אשֶׁר שֶׁנֶּעֱזַב לִכְלָבִים וְלִילָדִים –

            (עִנְיָנִים שֶׁרַק קָדוֹשׁ מְצַיֵן!)

תַּאֲוָה מוֹגִיעָה אֶת הַנְּשָׁמָה.

אֵיךְ לַהֲפֹךְ רֵיקָנוּת חוּשָׁנִית זוֹ לְנִשְׂגָּבָה?

(חֲלוֹמוֹת מְדַלְדְּלִים אֶת הָרוּחַ אִם אֲנַחְנוּ חוֹלְמִים זְמַן רַב מִדַּי.)

בִּתְקוּפָה עֲגוּמָה, כַּאֲשֶׁר שָׁבוּעַ שֶׁל גֶּשֶׁם הוּא שָׁנָה,

עֲרֵמוֹת הַפְּסֹלֶת עֵשֵׁנוֹת בְּעִבּוּרָין שֶׁל הֶעָרִים הַסַּגְרִירִיּוֹת;

הַשְּׁחָפִים חָגִים מֵעַל לָאַשְׁפָּה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁלָּהֶם;

הָעֵצִים הַגְּדוֹלִים אֵינָם בּוֹהֲקִים עוֹד;

אֲפִלּוּ הַפִּיחַ אֵינוֹ רוֹקֵד.

 

וְהַנֶּפֶשׁ כּוֹשֶׁלֶת בִּתְנוּעָתָהּ לְפָנִים,

אַךְ מִתְכַּוֶּצֶת לְמַחֲצִית־חַיִּים, פְּחוּתָה מֵעַצְמָהּ.

נְסוֹגָה, שַׁבְּלוּל, זַחַל מְדֻלְדָל

הַנָּכוֹן לְכָל סֶדֶק,

בּוֹהֶה חֲסַר־עֵינַיִם.

 

ב

אֻמְלָל נִצְרָךְ לְאֻמְלָלוּתוֹ. כֵּן.

הוֹ גַּאֲוָה, עֲטֶרֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל מִי אַתְּ?

כַּמָּה נִרְחָב הָאשֶׁר הַהוּא: – גּוּף שֶׁלּוֹ תְּנוּעַת נְשָׁמָה.

מַהוּ הַחֲלוֹם שֶׁנִּתָּן לִנְשֹׁם בּוֹ? חֲלוֹם אָפֵל.

הַוֶּרֶד עוֹבֵר עַל מִדּוֹתָיו, הַוֶּרֶד עוֹלֶה עַל כֻּלָּנוּ.

מִי הָיָה חוֹשֵׁב שֶׁהַיָּרֵחַ מְסֻגָּל לְקַרְצֵף אֶת עַצְמוֹ לִדְקִיקוּת כָּזוֹ?

לֶהָבָה גְּדוֹלָה מִתָּמֶרֶת מִן הַיָּם נְטוּל־הַשֶּׁמֶשׁ;

הָאוֹר זוֹעֵק, וַאֲנִי שָׁם כְּדֵי לִשְׁמֹעַ –

אֶהֱיֶה מֵעֵבֶר; אֶהֱיֶה מֵעֵבֶר לַיָּרֵחַ,

חָשׂוּף כְּנִיצָן, וְעֵירֹם כְּזַחַל.

 

עַד כְּדֵי כָּךְ, אֲנִי קָנֶה.

            – כַּמָּה חָפְשִׁי, כַּמָּה בּוֹדֵד.

מִכָּל הַלֹּא־כְלוּמִים הָאֵלֶּה –

            כָּל הַהַתְחָלוֹת בָּאוֹת.

 

ג

אֶשְׁתּוֹקֵק עִם הַדָּגִים, הָאִלְתִּית הַמַּשְׁחִירָה, הַלֶּמִינְגִים הַמְשֻׁגָּעִים,

הַיְּלָדִים הָרוֹקְדִים, וְהַפְּרָחִים הַמִּתְרַחֲבִים.

מִי נֶאֱנָח מִמֶּרְחָק?

הָיִיתִי שׁוֹכֵחַ אֶת שְׂפַת הַהִתְמַרְמְרוּת, אֶת כָּל סִלּוּפֵי הַזָּדוֹן וְהַשִּׂנְאָה:

הָיִיתִי מַאֲמִין לִכְאֵבִי: וְהָעַיִן הַנָּחָה שְׁלֵוָה עַל הַוֶּרֶד הַגָּדֵל"

הָיִתִי מִתְעַנֵּג עַל יָדַי, עַל הֶעָנָף הַשָּׁר, מְשַׁנֶּה אֶת הַצִּפּוֹר הַמַּפְרִיזָה;

אֲנִי עוֹרֵג עַל הַשֶּׁקֶט שֶׁאֵינֶנּוּ נִתָּן לְהַכְחָדָה בְּלִבָּהּ שֶׁל צוּרָה;

הָיִיתִי נִהְיָה לְפֶלֶג, מִתְפַּתֵּל בֵּין סְלָעִים מְפֻסְפָּסִים גְּדוֹלִים בְּשַׁלְהֵי קַיִץ;

כְּעָלֶה, הָיִיתִי אוֹהֵב אֶת הֶעָלִים, מִתְעַנֵּג עַל אִי־הַסֵּדֶר הָרֵיחָנִי שֶׁל הַחַיִּים בְּנֵי־הַתְּמוּתָה,

הַמַּאֲרָב הַזֶּה, הַשְּׁתִיקָה הַזֹּאת,

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ צֵל יָכוֹל לַהֲפֹךְ לְלֶהָבָה,

וְהַחֹשֶׁךְ יָכוֹל לְהִשָּׁכַח.

 

עָזַבְתִּי אֶת גּוּפוֹ שֶׁל הַלִּוְיָתָן, אַךְ פִּיו שֶׁל הַלַּיְלָה עֲדַיִן רָחָב;

עַל בּוּלְהֶד, בִּמְדִינוֹת דָּקוֹטָה, הֵיכָן שֶׁהַנְּשָׁרִים אוֹכְלִים לְשָׂבְעָה,

בְּאֶרֶץ הָאֲגַמִּים הַמְּעַטִּים, בְּעֵשֶׂב הַבּוּפָלוֹ הַגָּבֹהַּ לְמַרְגְּלוֹת גִּבְעוֹת־הַחֹמֶר,

בְּחֹם הַקַּיִץ, אֲנִי יָכוֹל לְהָרִיחַ אֶת הַתְּאוֹאִים הַמֵּתִים,

אֶת סִרְחוֹן פַּרְוָתָם הַלַּחָה הַמִּתְיַבֶּשֶׁת בַּשֶּׁמֶשׁ,

אֶת גְּלָלֵי הַתְּאוֹאִים הַמִּתְיַבְּשִׁים.

            הַאִם עַל אֲנָשִׁים זְקֵנִים לִהְיוֹת מְגַלֵּי־אֲרָצוֹת?

            אֲנִי אֶהֱיֶה אִינְדִיָאנִי.

            אוֹגָלָלָה?

            אִירוֹקִי.

 

מאנגלית: גיורא לשם

 

תיאודור היבנר רותקה (1963-1908) היה משורר אמריקאי שהצטיין בשירת טבע מיוחדת במקצביה. אביו, מהגר מגרמניה, היה בעליה של חממה גדולה, והעיסוק הזה בחקלאות השפיע מאוד על תיאודור רותקה. הוא למד באוניברסיטאות מישיגן והרווארד ולאחר שגמר את חוק לימודיו כיהן כמרצה וכפרופסור במכללות ובאוניברסיטאות אחדות. בשנות ה־40 ניהל לו פרשת אהבים עם הסופרת לואיס בוגן, שהיתה מתומכיו הנאמנים. ב־1953 נשא לאשה את ביאטריס או"קונל, תלמידתו לשעבר, וב־1954 קיבל את פרס פוליצר לשירה על ספרו התעוררות. נישואיו הועבו על־ידי התקפי דיכאון. לאחר מותו באוטם שריר־הלב פעלה האלמנה רבות לקידום יצירתו.

מספריו: בית פתוח (1941), הדרך הארוכה והמפותלת (1950),
 מלים למען הרוח (
1958), כל השירים (1966).

 

 

 

 

 

24 תגובות

  1. היי גיורא, אני שמחה ש"הערת" את המשורר המופלא הזה. והתרגום שלך.. שפתים ישקו. בעבר פרסמתי משיריו בתרגומו של צביקה (מקיבוץ נען, לרגע פרח לי שמו המלא).
    אַהֲבָה אֵינָהּ אַהֲבָה עַד אֲשֶׁר הָאַהֲבָה פְּגִיעָה.
    את השורה הזאת אני מנכסת לצטט.

  2. היי גיורא, אני שמחה ש"הערת" את המשורר המופלא הזה. והתרגום שלך.. שפתים ישקו. בעבר פרסמתי משיריו בתרגומו של צביקה (מקיבוץ נען, לרגע פרח לי שמו המלא).
    אַהֲבָה אֵינָהּ אַהֲבָה עַד אֲשֶׁר הָאַהֲבָה פְּגִיעָה.
    את השורה הזאת אני מנכסת לצטט.

  3. שולמית אפפל

    שווה לחיות בשביל לקרא שירים כאלה. תורה גיורא.

  4. "עד כדי כך אני קנה כמה חופשי כמה בודד" אני לומדת מהפוסטים שלך יותר משנים רבות באוניברסיטה, תענוג צרוף תודה

  5. היי גיורא
    הוא כותב כל כך יפה, כאילו קול אחר יוצא מפין, עאילו נביא הטבע…
    לא מכירה אותו.
    תודה לך
    להתראות טובה

  6. תמיד אהבתי אותו.

  7. הו, "שירת טבע מיוחדת במקצביה".
    גם אנחנו באים לאהוב, וזוכים במה שמגיע לנו.

    תודה!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם