ברברה גולדברג
עדר
אֲדוֹנַי רוֹעִי
נוֹסֵעַ עַל טְרַקְטוֹר אָדֹם
נַעֲלֵי עֲבוֹדָתוֹ הִתְקָרְשׁוּ
בְּעָפָר וּבְזֶבֶל יָבֵשׁ
אֶת כְּבָשָׂיו יְנַהֵל
לְהַרְבִּיצָם בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא
כַּלְבּוֹ הַשָּׁחֹר נוֹבֵחַ
לְבַל יַחְרְגוּ מִן הַטּוּר
אֶת רָאשֵׁיהֶם יָכֹפוּ
לְכַרְסֵם גִּבְעוֹלֵי תִּלְתָּן
וְלָלֹק אֶת מֵי הַמֶּתֶק
מְאוּם לֹא יַחְסְרוּ
וּכְלָל לֹא יִרְאוּ רָע
בַּצֵּל כִּי יֵצְאוּ לְמִרְעֶה
גּוֹעִים בַּגָּרוֹן הֵמָּה
כְּמִי שֶׁקּוֹרְאִים אָמֵן
ביום שלפני
בַּיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי הַמִּלְחָמָה חָלַמְתִּי שֶׁנָּטַשְׁתָּ אוֹתִי
לְמַעַן אִשָּׁה אַחֶרֶת, יְלִידַת מְכוֹרָתְךָ
שֶׁגָדְלָה מְזַמֶּרֶת אוֹתָם שִׁירִים אֱוִילִיִּים. אֲפִלּוּ
בַּחֲלוֹמִי יָדַעְתִּי שֶׁעוֹדְךָ אוֹהֲבֵנִי, אַךְ זֶה
הָיָה שׁוֹנֶה: כְּמוֹ אָז בְּשַׁרְלוֹטְסְוִיל
כְּשֶׁהָיִינוּ אוֹרְחִים וְדִמִּינוּ בְּנַפְשֵׁנוּ שֶׁאַתָּה מֶלֶךְ
וַאֲנִי בִּתּוֹ שֶׁל שַׂר הָאוֹפִים.
בַּיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי
הַמִּלְחָמָה חָלַמְתָּ שֶׁשּׁוּב הָיִיתִי צְעִירָה, בְּתִסְפּוֹרֶת
קוֹמֵי הַמַּנְמִיכָה אֶת שְׁחוֹר שְׁעָרִי עַד לְגַבּוֹת עֵינַי,
שָׁדַי עֲזִיזִים וַחֲצוּפִים. הָיָה סְתָו וְאַתָּה טֶרֶם
צָלַעְתָּ, וְיָכוֹלְתָּ לִרְקֹד פוֹקְס טְרוֹט שֶׁכֹּה רָצִיתָ.
טִיַּלְנוּ יָד בְּיָד, הֶעָלִים כְּבָר לָבְשׁוּ גָּוֶן
אָדֹם לוֹהֵט.
בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ פָּרְצָה הַמִּלְחָמָה, שִׁנְּתָה
הַטֵּלֵוִיזְיָה אֶת מִקּוּדָהּ, הִצִיגָה לְעֵינֵינוּ עַנְנֵי צֹהַב מִתְנַחְשְׁלִים
וְחֶזְיוֹנוֹת בְּיָרֹק. עֲדַיִן לֹא חָלַף שָׁבוּעַ בְּטֶרֶם
נוֹדַע לָנוּ שֶׁקַּוֵּי הָאַסְפָּקָה שֶׁלָּנוּ מְתוּחִים מִדַּי
וְאֵין לָנוּ כֹּחוֹת מַסְפִּיקִים עַל הַקַּרְקַע.
אֵין זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵרְעוּ טָעוּיוֹת תִּכְנוּן
כָּאֵלוּ: לְמָשָׁל אַתָּה וַאֲנִי, הַשָּׁנִים
זוֹרְמוֹת מֵעָלֵינוּ כְּמוֹ מַיִם, וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּנְּקִים
בַּחֲלוֹמוֹת שֶׁפַּעַם חָלַמְנוּ בִּהְיוֹתֵנוּ עֵרִים.
טוב-לב
שִׂמְלַת-הַמָּתְנִיָּה הַצְּהֻבָּה הַבְּהִירָה שֶׁבָּהּ טַסְתִּי הַבַּיְתָה
מִ"מַּחֲנֶה אַוָאנִי" – יָדֹעַ יָדַעְתִּי. יָדַעְתִּי אַף יָדַעְתִּי
בְּלֵיל אֶמֶשׁ כְּשֶׁסִּפְּרוּ לִי שֶׁהוּא חוֹלֶה.
בַּת אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה הָיִיתִי וְיָדַעְתִּי. הַגְּלוּלָה
שֶׁהִכְרִיחוּנִי לִבְלֹעַ מִיָּד כְּשֶׁנָחַתִּי, הַחֲדָשׁוֹת שֶׁהוּא
מְאֻשְׁפָּז בַּיְּחִידָה לְטִפּוּל נִמְרָץ וְאָסוּר לְבַקְּרוֹ, יָדַעְתִּי
בָּרֶגַע שֶׁרָאִיתִי אֶת אִמִּי לְבוּשַׁת שְׁחוֹרִים
בְּפֶתַח הַדֶּלֶת – אֶת דַּעַת מִי סְבוּרִים הָיוּ שֶׁהֵם
גּוֹנְבִים? הוּא מֵת עוֹד לִפְנֵי יָמִים, וְהִגִּיעַ
מִזֵ"נֵבָה בְּאָרוֹן. אַךְ הֵם שִׁחְרְרוּ בִּשְׁבִילִי
אֶת הָאֱמֶת בִּשְׁלַבִּים, כְּאִלּוּ יָכְלוּ לִמְהֹל אֶת
הַכְּאֵב. הָיָה מְקֻבָּל לְשַׁקֵּר בְּאוֹתָם יָמִים, הַדָּבָר
נֶחֱשַׁב לְטוּב-לֵב, לְמִין הֲגַנָּה. מִטַּעַם זֶה
לֹא הִזְעִיקוּנִי, כְּדֵי לָחוּס עָלָיו, בַּהֲנִיחָם שֶׁהוּא
לֹא הִכִּיר אֶת גּוּפוֹ, וְכִי שׁוּם הַשְׁפָּעָה מִתְמַשֶּׁכֶת
לֹא תִּפְגַע בִּי הָעֲתִידָה לִחְיוֹת לְהַבָּא. מֵעוֹלָם לֹא סָלַחְתִּי
לְאִמִּי עַל פִּטְפּוּטֵנוּ טַנְדּוּ עַל לֹא כְלוּם עַד הַקֵּץ.
עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה אֲנִי לוֹבֶשֶׁת רְדִיד שָׁחֹר, הַהוֹלֵם
אוֹתִי לְדַעְתִּי, אֵינִי מְסֻגֶּלֶת לָטוּס בְּלִי חָזוּת קָשָׁה, לְהֵרָדֵם
בְּצַד גֶּבֶר הֶעָלוּל לָלֶכֶת בְּלִי לוֹמַר שָׁלוֹם.
מאנגלית: משה דור
ספרהּ החדש של המשוררת האמריקנית ברברה גולדברג, בתו של שר האופים, זכה בפרס הספרותי החשוב על-שם פליקס פולק מטעם אוניברסיטת ויסקונסין ופורסם על-ידי בית-ההוצאה של האוניברסיטה. גולדברג נולדה בווילמינגטון שבמדינת דלאוור, ארה"ב, להורים שהצליחו להימלט מהשואה בעור שיניהם, וגדלה בניו יורק. שלושה מקובצי שיריה ראו אור בתרגום לעברית. האחרון בהם, משמרת לילה, יצא בהוצאת קשב לשירה לפני שבע שנים בתרגומו של הח"מ. גולדברג ביקרה בישראל פעמים מספר ואף השתתפה בעריכתן ובתרגומן של אנתולוגיות שירה ישראלית חדשה שהופיעו בארה"ב. על רבים משיריה, בייחוד ה"משפחתיים" שבהם, מרחף מעין דוֹק אפל ולא פעם אווירתם מזכירה את סיפורי האחים גרים. בה בעת כתבה המשוררת והמסאית האמריקאית מיירה סקלרו ש"שירתה של ברברה גולדברג היא שירה נפלאה בחיותהּ […] ותנו דעתכם באיזו מידה המודל המשוכלל להפליא של שירים אלה, שביסודו טמון המאבק העקשני נגד ההתאיינות, הוא מה שאנחנו מכנים בשם חיינו" (ההגשה במקור).
מ"ד
היי גיורא
נעלמתי, אך במקרה…
ברברה כל כך מרגשת, יש בכתיבה שלה הרגשה כאילו היא כימעט מדברת אך איך שהוא באופן כל כך קוסמי זה שיר.
תודה לך
להתראות טובה
השירים מרגשים והתרגום משובח השיר "טוב לב "הכי חזק בעיני אכן טוב לב…בדיעבד מתברר, שהוא אבי הכאב והסיבה לטראומות ועכבות שהיו לה, ובחיים מתברר בדיעבד שהגנת היתר על הילדים מתוך טוב לב ודאגה ,אינה אלא חיבוק דוב לוחץ…
"ביום שלפני" – יופי של שיר! אהבתי את הכנות ב"שירים האוויליים" שבת מכורתו של האהוב זימרה בילדותה. אותנטי מאוד. תודה לך שהבאת!
השיר הראשון – התכתבות מקראית צינית.
שני ה"שירים" האחרים יכולים לבוא בשורות ארוכות, ולא צריכים להיקרא שירה.
השיר הראשון – התכתבות מקראית צינית.
שני ה"שירים" האחרים יכולים לבוא בשורות ארוכות, ולא צריכים להיקרא שירה.
השיר הראשון – התכתבות מקראית צינית.
שני ה"שירים" האחרים יכולים לבוא בשורות ארוכות, ולא צריכים להיקרא שירה.
תודה. אהבתי את השני. את השלישי העתקתי לתיקיה השמורה.
איריס
יופי של שירים, בייחוד ההתכתבות עם תהילים כ"ג, פרק הספדים חשוב אצל הנוצרים. שמחתי להכיר משוררת שלא הכרתי בעבר.
תודה על בימת האורחת הנפלאה – שירים מרגשים, מיתיים בעוצמתם