בננות - בלוגים / גיורא לשם / בימת אורח: משה דור
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

בימת אורח: משה דור

 

 

 

 

                                                                   ויליאם מתיוז

ויליאם מתיוז/שירים אחרונים

 

הירי

 

לָרִאשׁוֹנָה הָעִנְיָנִים כִּתְמוֹל-שִׁלְשׁוֹם.

זוֹ רָעָה, וְזוֹ גְּרוּעָה מִמֶּנָּהּ.

הֵם עוֹשִׂים זֹאת בִּמְהוּמַת אַט-אַט.

מִתְהַלְּכִים כְּטַוָּסִים, מַרְעִישִׁים עַל לֹא דָּבָר, מַשֶּׁהוּ

שֶׁעָשׂוּ אוֹ לֹא עָשׂוּ מֵעוֹדָם הוּא אֲשֶׁר יַעֲלוּ

בָּאֵשׁ וְהַלְּאַט הוֹפֵךְ מַהֵר

 

 מִפְּנֵי שֶׁאֶקְדָּח גָּח הַחוּצָה וְאָז

 אֶקְדָּח שֵׁנִי, אֶקְדָּח שְׁלִישִׁי, אֶקְדָּחִים סָבִיב

 סָבִיב כְּמוֹ קִירוֹת. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, הַחֶדֶר זֶה אֲנַחְנוּ.

 

 

 ראיית   הנולד

 

הָאוֹפּוֹסוּם, נָפוּחַ וּמְהֻפְּנָט מֵרֹב פֶּטֶל,

הִתְנוֹדֵד בְּצֵאתוֹ אֶל הֶחָלָל הַפָּתוּחַ

מַמָּשׁ בְּמַצְמְצֵנוּ, אַתָּה וְאָנֹכִי, בַּשֶּׁמֶשׁ

 

בְּצֵאתֵנוּ מִסֶּרֶט אַחְהַ"צ, וּמִפְּנֵי

 שֶׁזְּמַן זָכוּר כָּמוֹהוּ כְּהֶרֶף עַיִן,

 אֶשְׁמַע עַכְשָׁיו אֶת הָרוֹבֶה שׁוֹסֵעַ הַדְּמָמָה,

 

וְאָרִיחַ אֶת הַחַנְקָה וְהַקְּרָבַיִם הַמְנֻפָּצִים

וְגַרְגְּרֵי הַפֶּטֶל הַמִתְנוֹצְצִים, וְאָז אֶשְׁמַע לְחִישָׁה –

פְּלֵטַת חַיֵּי הָאוֹפּוֹסוּם וּמַעֲשֵׁר,

 

אַרְנוֹנַת נְשִׁימָה מִכָּל מִי שֶׁעָמַד שָׁם

וְהַמֵּיטָב בְּפִיו לֹא הָיָה אֶלָּא "דָּפַקְנוּ אוֹתוֹ."

בֵּן כַּמָּה הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ יוֹם רִאשׁוֹן? שֶׁבַע? שְׁמוֹנֶה?

 

הַלְּחִישָׁה הַהִיא? יָכוֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת עַצְמִי גָּדֵל,

מִתְעַגֵּם, נִהְיָה זָהִיר וְזוֹעֵף כְּמוֹ חַיַּי תְּלוּיִים מִנֶּגֶד.

 

 שרצים

 

"מָה רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת כְּשֶׁתִּהְיֶה גָדוֹל?"

אֵיזֶה יֶלֶד יַכְרִיז "מַשְׁמִיד שְׁרָצִים וַחֲרָקִים"?

תַּלְמִיד חָרוּץ אֶחָד בְּכִתָּתָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת

טֵילוֹר יְקַבֵּל חַוַּת נְמָלִים לִכְבוֹד חַג-הַמּוֹלָד, אַךְ

לֹא יַבְחִין בַּשַּקְדָּנוּת; הוּא יִרְאֶה הִתְרוֹצְצוּת.

"הַנְּמָלָה נוֹתֶנֶת דֻּגְמָה לְכֻלָּנוּ,"

כָּתְב מַכְּס בִּירְבּוֹם, רַב-אָמָּן הַבַּטָּלָה,

"אַךְ זוֹ אֵינָהּ דֻּגְמָה טוֹבָה."  הַיְּלָדִים הַלָּלוּ

לֹא מְקַוִּים לְבַלּוֹת אֶת שִׁמְמוֹנוֹ שֶׁל בֵּית-הַסֵּפֶר

רַק כְּדֵי לְהָרִים מִשְׁקוֹלוֹת כְּבֵדִים וְלַעֲבֹד בִּקְבוּצוֹת

וְלָמוּת לְמַעַן מַלְכָּתָם.  אָכֵן, גַּם אָנוּ לֹא.

וְאָנוּ יָדַעְנוּ מַה לֹּא רָצִינוּ לִהְיוֹת:

מִי שֶׁבַּזְנוּ לָהֶם, כְּבָשָׂיו שֶׁל אֱלֹהִים,

רַכִּים מִשֶּׁלֶג וּמִתְמַהְמְהִים לְהִתְאַכְזֵר.

 

 

ללא  חזור

 

כְּרִיתוּת חֲבִיבָה עָלַי. אֲנִי אוֹהֵב לְחַבֵּר

מִכְתְּבֵי הִתְפַּטְּרוּת; פַּעַם בְּפַעַם אֲנִי מְשַׁגֵּר

מִכְתָּב כָּזֶה לִתְעוּדָתוֹ וּפוֹרֵשׁ בְּחֵמָה

שֶׁגּוֹן לִימוֹן לָהּ אוֹ בְּרִגְשָׁה שֶׁפְּגִיעָתָהּ קָשָׁה.

חָבִיב עָלֶיךָ נִיחוֹחַ הַחָטְמִית הַתַּרְבּוּתִית?

אִישׁ אִישׁ וְטַעֲמוֹ. אֲנִי אוֹהֵב גֶּשֶׁר עוֹלֶה בְּלֶהָבוֹת.

 

חֲבִיבָה עָלַי הַהִתְבּוֹנְנוּת בַּסִּירָה הַקְּטַנָּה הַגּוֹלֶשֶׁת

מֵרֹאשׁ הָאֶשֶׁד – הִיא נִצְנֶפֶת בַּמַעְגָּל

כְּכֶלֶב שֶׁמִּתְכַּרְבֵּל לִקְרָאת שֵׁנָה, וּלְחִי חַרְטֻמָהּ

הָרוֹפֵס מְגַשֶּׁשֶׁת בְּסַמִּיּוּת עַל-פְּנֵי שְׁפַת הַמַּפָּל

עוֹד מְעַט קָט וְעוֹד מְעַט יֶתֶר עַל הַמִּדָּה,

וְאָז צוֹלֵל חַרְטֹם הַסִּירָה וַאֲחוֹרֶיהָ

 

מִזְדַּקְּרִים אֶל-עָל בָּאֹפֶן שֶׁהִיא מַצְבִּיעָה

מַטָּה כִּגְזֵרַת-גּוֹרָל וּזְעָקוֹת אֵלֶּה שֶׁיָּמוּתוּ בְּקָרוֹב    

מִתְמַשְּׁכוֹת יוֹתֵר מִכֹּח הַהֵד מֵהַזּוֹעֲקִים עַצְמָם.

הָבָה וְנִגָּשׁ לְסֶרֶט-הַוִּידֵאוֹ, מְזַמְרֵר קַרְיַן-

הַחֲדָשׁוֹת, וַחֲדַר-הַבַּקָּרָה נִגָּשׁ,

 

וְהַסִּירָה מִתְפּוֹצֶצֶת שׁוּב וָשׁוּב.

 

 

טיפול

 

גּוּשׁ הַפֶּחָם שֶׁהוֹרַי חָמְדוּ לָצוֹן בְּאָמְרָם

שֶׁאֶמְצָאֵנוּ בְּגֶרֶב חַג-הַמּוֹלָד שֶׁלִּי

נִגְלָה לִי מִדֵּי שָׁנָה וְהוּא תַּפּוּז,

שֶׁכֵּן הָיִיתִי לָהֶם אוֹר-הַשֶּׁמֶשׁ.

 

עַכְשָׁיו יֵשׁ בִּרְשׁוּתִי מַה שֶּׁנָתְנָה לִי ס",

גֻּלָה סְמִיכָה שֶׁל אֵשׁ בְּתַרְדֵּמָה.

אֲנִי מַחֲזִיקָהּ בַּמָּקוֹם שֶׁל קְרִיאָתִי וּכְתִיבָתִי.

"יֵשׁ לְךָ יַחֲסֵי רֵעוּת עִם הָאֵימָה,"

הִיא מַזְכִּירָה לִי. "אַתָּה נוֹשֵׁק לְדוּ-הַמַּשְׁמָעוּת

עַל שְׁתֵּי הַלְּחָיַיִם. אַךְ אִם תָּגִיף לִבְּךָ

בְּפָנַי לָנֵצַח, אֶעֱטֹר אוֹתְךָ בְּזִר לֶהָבוֹת

וְאֶהֱפֹךְ אוֹתְךָ לְאֶנֶרְגִּיָה."

 

אֵינִי יוֹדֵעַ לְמַה הִתְכַּוְּנָה ס"

בְּמַתְנָתָהּ כַּאֲשֶׁר הִיא חוֹזֶרֶת

בְּלֹא שֶׁתִּקְרָא. סְפָרִים נִקְרָאִים וְנִכְתָּבִים.

אִמִּי בָּאָה לְבִקּוּר.  אָבִי

 

הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ. הָאַהֲבָה צְרִיכָה שֶׁיצִיתוּהָ

שׁוּב וָשׁוּב, וּבְהַכִּירָהּ תּוֹדָה

עַל טִפּוּלֵנוּ בָּהּ, תַּעֲשֶׂה אֶת

מֵיטָבָהּ לְבַל תֹּאכְלֵנוּ.

 

מאנגלית: משה דור

 

 

ויליאם מתיוז, מחשובי המשוררים האמריקאיים בימינו, נולד ב-1942 באוהיו. למד באונ" ייל וצפון קרוליינה. פירסם בחייו 11 ספרי שירה שאחד מהם זמן וכסף זכה בפרס החוג הלאומי של מבקרי הספרות בארה"ב. לימד באונ" אחדות, האחרונה שבהם האונ" העירונית של ניו יורק סיטי קולג". מת בניו-יורק מאוטם שריר הלב בנובמבר 1997, יום לאחר יום הולדתו החמישים-וחמש, ימים אחדים לאחר שחזר מביקור בישראל, הראשון והאחרון בחייו, לרגל הופעת מבחר שיריו בתרגום לעברית (לחיות בין המתים, הוצאת קשב לשירה, מאנגלית: משה דור).

                        ******

כאשר הכנתי  לדפוס את קובץ שיריו העברי של ויליאם מתיוז התלבטנו בהוצאת קשב לשירה בשאלה איזו כותרת להעניק לספר. תחילה סברנו כי שם השיר בלוז לנרקיס הולם את הספר. התלבטתי. לא חשתי בנוח בשם "בלוזי" לקובץ שירים חשוב של משורר אמריקני  שזו לו הופעתו הראשונה בשירה העברית. בחרתי בשמו של שיר אחר, לחיות בין המתים. השם התקבל על דעת חברי למערכת. הידיעה על מותו של ויליאם מתיוז מיד לאחר שובו מביקורו אצלנו זיעזעה אותנו קשות. האם הכותרת בלוז לנרקיס היתה מאריכה את חייו?

 

גיורא לשם 

 

 

 

 

 

6 תגובות

  1. גיורא זה אני,קורא כשאפשר באמצעות מחשב של מישהו אחר,שולח פריסת שלום.על השאר והיתר נידבר פנים אל פנים.אמנון נבות

  2. תודה, הדפסתי את השירים למשמרת {בתיק השירים האהובים עלי}

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם