תחושה
לדבורה, באהבה
לְהַגְדִּיר אֶת הַתְּחוּשָׁה בְּדַיְקָנוּת מְגֻבֶּשֶׁת:
מוּעָקָה קַלָּה בַּלֵּב, כּוֹתְרוֹת הָעִתּוֹנִים הַגְּדוֹלוֹת.
וְיֶשְׁנָהּ אַהֲבָה בְּמַגַּע יָד,
לִטּוּף כָּתֵף מֻכֶּרֶת וּנְשִׁימָה מֻכֶּרֶת לְצִדִּי.
גַּם הַחֶדֶר מֻכָּר.
תְּמוּנַת הַגּוֹאָשׁ הַבְּהִירָה
בְּאוֹר צְדָדִי מֵעַל הַפְּסַנְתֵּר,
שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה הַחוּם. הַמַּרְבַדִּים.
מִלְמוּלֵי הַשְּׁכֵנִים. הָרַדְיוֹ מְנַגֵּן.
מוֹנְטֶוֶרְדִי.
הָאֹזֶן הַמְמַשֶּׁשֶׁת אֶת קְטִיפַת הַכִּנּוֹרוֹת הָעַתִּיקָה
אוּלַי שׁוֹמַעַת קוֹלוֹת כֵּהִים שֶׁאֵינָם נִשְׁמָעִים
אֶלָּא בְּאֹזֶן מְשׁוֹרֵר פְּנִימִית
(וְרַק כִּדְרִיכוּתוֹ שֶׁל כֶּלֶב לִצְלִילִים עִלִּיִּים).
קֶצֶב מִתְלַבֵּשׁ בְּמִלִּים וּמִתְפַּשֵׁט בְּדִמּוּיִים.
לֹא שִׁיר.
לֹא דָּבָר מֻשְׁלָם בְּלִי שְׁיָר.
אוּלַי נִגּוּן.
גַּם נוֹף הֶהָרִים הַיָּרֹק עַל הַקִּיר
צִלּוֹ שֶׁל הִרְהוּר.
בְּרֵאשִׁיתָהּ שֶׁל הַרְגָּשָׁה מְשֹׁעֶרֶת
עֲדַיִן (אֵיךְ כּוֹתְבִים שׁוּרָה רְגוּעָה
בְּמִרְוָחִים שֶׁל הִתְנַשְּׁמוּת וּדְמִימָה?)
נֶאֱגָר
מִשְׁקָע כִּמְעַט צָלוּל.
אוּלַי הִתְרַגְּשׁוּת מְעַט מְגֹרָה
אוֹ מוּעָקָה עֲמוּמָה,
שָׁקוּף כְּגָבִישׁ רַב־צְלָעוֹת
כְּדִמּוּי רִאשׁוֹן מְגֻבָּשׁ וּמַבְהִיק
בְּחִסְפּוּס חַד־פַּעֲמִי, כְּאִלּוּ
לֹא יִשָּׁכַח לְעוֹלָם כְּהַגְדָּרָה מְדֻיֶּקֶת,
כְּשֵׁנָה בְּהָקִיץ בְּשִׁיר חֲלוֹם.
עד "צילו של הרהור", יש רמזי אהבה וריחוף והתנגנות (וגם פחד לגעת ברגש הקונקרטי, האינטימי),ומשורה זו והלאה -חצצים מיותרים. אז אולי לעצור במקום הנכון?
שמחה ש"הוכחת" גיורא שגם זוגיות טובה ושגרה נעימה מולידות שיר מורכב וטעון ועשיר – ולא רק רעב לכל שמצוי בשיר במציאות חיה ונושמת ואף מנשימה.