גיורא לשם
פְּנֵי הַיָּם
זוֹטוֹ שֶׁל יָם.
אַצּוֹת, גָּמָל, זִיפְזִיף אוֹזֵל
לָרֶגַע אֵין מַשְׁמָעוּת,
לָרֵיחַ יֵשׁ. וְהַכֹּל כֹּה קָרִיר,
כֹּה רַעֲנָן, כֹּה רָטֹב!
רְאִי
מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, קִרְיָה לְמֶלַח רַב ─
הַלֵּב בַּמַּעֲרָב, הַגּוּף בִּקְצֵה מִזְרָח.
וְכָאן מִסְתַּמְּמִים הַצֶּבַע וְהַטֶּבַע.
לֹא הָגוּת, לֹא רַעְיוֹן ─ יִתְרוֹן הַגַּשְׁמִיּוּת
עַל הַנְּשָׁמָה, הַפְּשָׁט עַל הַמֻּפְשָׁט.
לְחוֹקְרֵי קַדְמוֹנִיּוּת חֶשְׁבּוֹן נִפְתָּל עִם מְאֻבְּנֵי כֻּרְכָּר
וַחֲתַךְ שְׁכָבוֹת עִבְרִי, פְּלִשְׁתִּי, עַרְבִי וְשׁוּב עִבְרִי
בִּטְרוֹיָה הַלְּבָנָה שֶׁל אֶרֶץ כְּנַעַן,
וְאַתְּ רְאִי, מְלֹא הָעַיִן יֹפִי.
הָאָרֶץ מְבַקֶּשֶׁת כִּי בָהּ יַבִּיטוּ.
אֵין כְּמוֹ יָפוֹא.
הָיִיתִי בָּהּ, בִּמְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ,
בָּרוּחַ וּבָרֵיחַ.
תָּמִיד נִדּוֹן לַחֲזֹר אֶל מְקוֹם הַשֶּׁפַע.
אִגֶּרֶת מִמַּסָּע
גַּם אַנְדְּרוֹמֶדָה פֹּה
הֶפְקֵר לַמֶּלַח.
עַל מַפַּת גּוּפָהּ תּוּכְלִי
לְהַפְלִיא נָתִיב
לְאַרְכִיפֶּלָג מֻפְלָג.
וְלָרֶדֶת בַּנָּמֵל הַבָּא.
יְלָדִים יְקַדְּמוּ אֶת פָּנַיִךְ
בְּזֵרֵי דַּפְנָה וְתִזְמֹרוֹת. כָּאן
תּוּכְלִי לִפְרֹק סִדְקִית,
כְּלֵי לֹבֶן, אֶת
כָּל הַגּוּף כֻּלּוֹ.
וְלַעֲלוֹת בְּיַבֶּשֶׁת אַחֶרֶת.
בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא לְהִתְהַלֵּךְ.
בְּמֵי מְנֻחוֹת לִטְבֹּל.
אֳנִיָּה עוֹגֶנֶת פֹּה
פַּעַם בְּאֶלֶף שָׁנָה.
הָאַלְבַּטְרוֹס יוֹדֵעַ.
גיורא, שירים יפים. רק עכשיו ראיתי. מאוד אוהב את השימוש שלך במילה "זוט" שפירושה למי שאינו יודע: תחתית, קרקעית של כלי בעיקר מכמורת לדגים. מכאן, הצירוף "זוטו של ים" – קרקע הים. כל כך מתאים ליפוא שאתה כותב אותה באל"ף שבאה לנו מהערבית כנראה יאפא.
השיר השני הזכיר לי קצת בטון שלו את שירי ישראל פנקס הראשונים על הים התיכון או את "אי יווני" של מאיר ויזלטיר. והשורה "בטרויה הלבנה של ארץ כנען" -מאוד חזקה, ובשיר השני השימוש בדמותה של אנדרומדה המיתולוגית. לא מרכז העשירים (הגבעה), אלא הסלע. אהבתי מאוד. רני.
לרני,
יפוא מאוייתת כך בספר עזרא, פרק ג', פסוק ז':
"להביא עצי ארזים מן-הלבנון אל-ים יפוא כרשיון כורש מלך-פרס עליהם."
תודה על התיקון, גיורא. הבהב לי, אך לא זכרתי. שוב הדבר חוזר כמובן אל ספר הספרים.
כדי להבהיר את הביטוי "טרויה הלבנה" אני מוסיף את ההערה הבאה:
יפו נכבשה במאה ה־13 לפנה"ס בידי שר־צבאו של תחותמס השלישי, מלך מצרים, בתחבולת עורמה "טרויאנית". 200 חיילים נכנסו לעיר בסלים שנשאו שי למושל וכבשוה מבפנים.
גיורא, פרט זה כמובן מוסיף ומעשיר, אבל גם אם אינך יודע על הטריק הטרויאני באשר ליפו, אתה יכול ליהנות מהצירוף הפואטי שהשורה יוצרת.
התגובות הן שלי, רני
שירים יפיפיים, במיוחד "אגרת מסע", ממש מעביר את התחושה של התשקות בעיר הנמל השכוחה. מרגש.