עשרים אלף רגל מעל לעולם
א' בציריך, בין טיסות
בְּצִירִיךְ, מַמְתִּין בֵּין טִיסוֹת,
הַבָּאָה בְּעוֹד כִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת,
מִישֶׁהוּ נִסָּה לְטַלְפֵן אֵלַי (שָׁלשׁ פְּעָמִים),
וְרָאִיתִי עַל הַצַּג שֶׁהִגִּיעוּ הוֹדָעוֹת
אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא.
הִטְרִיף אוֹתִי לַחֲשֹׁב שֶׁזֶּה אַתָּה,
וַאֲנִי כָּאן חֵרֶשׁ וְאִלֵּם.
יִתָּכֵן שֶׁהֻפְעֲלָה רֶשֶׁת נִתּוּב לְשִׂיחוֹת,
וְאָז, נִדְמֶה לִי, צָרִיךְ קוֹד.
וְלִי לֹא הָיָה.
וְאִם, בְּכָל זֹאת, לֹא נוֹאַשְׁתָּ,
הַקּוֹד הוּא 1956, (בְּמִקְרֶה, כִּשְׁנַת הֻלַּדְתִּי),
וְאוֹתוֹ צָרִיךְ לְהַקִּישׁ (אִם אֵינֶנִּי טוֹעֶה).
אַחַר־כָּךְ רַכֶּבֶת, תַּחֲנָה וְגֶרְמָנִית מְשֻׁנָּה,
שׁוֹטְרִים גְּלוּחֵי רֹאשׁ, רַחֲבֵי כְּתֵפַיִם, סֶקְסִיִּים.
בְּצִירִיךְ, הַשָּׁמַיִם מַתְאִימִים אֶת עַצְמָם
לְגוֹן אַבְנֵי הַמִּרְצֶפֶת.
פָּנִיתִי בְּסִמְטָה מֻכֶּרֶת
בֵּין מוּלְגָסֶה וּמָלוֹן כָּלְשֶׁהוּ
וּמָצָאתִי מָקוֹם לָשֶׁבֶת, בּוֹהֶה,
בּוֹלֵע חַרְדָּל מָהוּל בִּדְמָעוֹת,
מְכַרְסֵם נַקְנִיקִיַּת עֵגֶל וַחֲזִיר
וְקֶט סְטִיבֶנְס מַפְצִיעַ בְּקוֹלוֹ בַּשַּׁחַר וּבָאֲוִיר.
ב' במקרה אסון
הַפַּעַם הַחֲרָדוֹת נִשְׁאֲרוּ עַל הַקַּרְקַע,
לֹא הָיָה לָהֶן מָקוֹם בְּתִיק הַיָּד אוֹ
בְּכִיס הַחֻלְצָה. בִּמְקוֹמָן, אָרַזְתִּי אַכְזָבוֹת.
אֵינֶנִּי רוֹאֶה מְטוֹסִים חוֹלְפִים עַל פָּנַי
וְחָשׁ רַק בָּרוּחַ הַנֶּחְבֶּטֶת בַּחַלּוֹן,
מִתְרַחֵק בִּמְהִירוּת מִכָּל מַה שֶּׁנִּשְׁאָר.
בִּדְלִילוּת הָאֲוִיר, בְּגֹבַהּ
אַחַד־עָשָׂר קִילוֹמֶטְרִים מֵעַל פְּנֵי הַיָּם,
הָעֲנָנִים עוֹטִים וָרֹד עַל אָפֹר.
בַּלַּיְלָה שֶׁהוּא כְּבָר בֹּקֶר,
מַדְלִיקִים אוֹרוֹת, מַגִּישִׁים קָפֶה
וְדַיֶּלֶת שֶׁאַף פַּעַם לֹא הָיְתָה יָפָה
מַכְרִיזָה מַשֶּׁהו בָּרַמְקוֹל בְּשֵׁם הַקַּבַּרְנִיט וְהַצֶּוֶת.
אֲנִי מְנַסֶּה לֶאֱמֹד אֶת גִּילָהּ
כְּשֶׁהָרוּחַ, הַדּוֹחֵף מֵאָחוֹר,
גּוֹרֵם לִי לְהִמָּחֵק בְּכָל רֶגַע קְצָת יוֹתֵר.
בַּטִּיסָה הַקּוֹדֶמֶת בִּקְּשׁוּ לְמַלֵּא טֹפֶס
לְמִקְרֵה אָסוֹן. לֹא הַפַּעַם.
אוּלֵי כִּי אֵין בְּעֶצֶם לְמִי לְהוֹדִיעַ.
אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהָאָסוֹן כְּבָר קָרָה.
ג' המדרגות בקופלי
הַמַּדְרֵגוֹת הַנָּעוֹת בְּקוֹפְּלִי,
בַּכְּנִיסָה הַדְּרוֹמִית,
אֵינָן נוֹחוֹת כְּשֶׁהָיוּ.
יָדַיִם עַל הַמַּעֲקֶה הַנָּע מַהֵר מִדַּי.
הָאָדָם שֶׁלְּפָנַי, עַכּוּזֵי מִכְנָסָיו לַחִים מִקַּיִץ,
חֲסַר פָּנִים, עוֹלֶה לְתַקֵּן.
מִנֶּגֶד, טוּר אֲנָשִׁים יוֹרֵד,
פָּנִים גְּדֵלוֹת בְּהִתְקָרְבָן,
הָעֵינַיִם קֵהוֹת.
אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה?
גַּם לְמַעְלָה אֶפְשָׁר לְהִסְתּוֹבֵב,
אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּלֵּב.
יִתְּנוּ לְךָ מָקוֹם.
ד' באוויר, מעל דטרויט
עֶשְׂרִים־אֶלֶף רֶגֶל מֵעַל דֶּטְרוֹיְט
כְּתֻבָּתִי נֶחְתְּמָה בְּלֹא אִיּוּרֶיהָ
וְנִבְלְעָה בְּאֳפָקֶיהָ.
מִבַּעַד לַחַלּוֹן חָפְזוּ אֲחֵרִים בְּדַרְכָּם,
מוֹתִירִים מִכְוַת אֵד־עָשָׁן מִתְרַחֶבֶת בַּמֶּרְחָק,
מְסַמֶּנֶת לַבָּאִים אֶת הַבָּאוֹת.
בְּפַעַם אַחֶרֶת,
מִקֵּץ שְׁנָתַיִם אוֹ שָׁלשׁ,
מִשְּׂדֵה הַתְּעוּפָה (אוֹ בֵּית הַנְּתִיבוֹת),
הוֹבַלְתָּ אֶל פַּרְוָר, אֶל מוֹטֶל שֶׁל זוֹנוֹת.
הָיִיתָ צָרִיךְ לְבַקֵּר אֶת אֵלֶּה שֶׁכְּבָר יָדְעוּ,
אֶת שְׁאֵרִית עוֹלַם הַצּוֹפִים,
אֶת אוּרִי עַל עֶגְלַת הַתִּינוֹק,
וְאֶת הַפִּיצָה מֵחַיִּים אֲחֵרִים.
וְשָׁם גָּאָה בִּי נַחְשׁוֹל הַבְּחִילָה,
מִתְעַצֵּם, מִתְחַבֵּט לְהָצִיף אֲדָמָה.
אַךְ רֹאשִׁי הַסְּחַרְחַר
שֶׁנִּתְמַךְ בְּרַגְלַיִם אֵיתָנוֹת,
רָמַז: זֶה טוֹב. הַכֹּל טוֹב.
חֲמֵשׁ שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת,
בַּחֶדֶר עִם מַרְאוֹת הַתִּקְרָה, הַבִּידֶה הַוָּרֹד,
הַדְּלָתוֹת הַנִּפְתָּחוֹת, הַנִּטְרָקוֹת
וְהַנִּפְתָּחוֹת, וְרֵיחַ
זֵעַת נַהֲגֵי הַמַּשָּׂאִיּוֹת הַכְּבֵדוֹת.
הָיָה קַיִץ, וּבִתְמִימוּת מֻפְלָאָה
הִתְבַּיַּשְׁתָּ לִרְאוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ,
לָדַעַת שֶׁאֵלֶּה שֶׁכְּבָר רָאוּ, צָפוּ בִּדְמָמָה.
בְּשִׁיקָגוֹ הִשְׁלַמְתִּי אֶת אִיּוּרֵי הַכְּתֻבָּה.
*
פרופ' ראובן פורת זכה בציון לשבח על שיריו בפרס עידוד היצירה האמנותית בין מדענים לשנת 2009. הפרס הוא לזכרו של פרופ' עפר לידר, חוקר תורת החיסון במחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, שהיה איש ספר, שירה ומוסיקה ונפטר בקיץ 2004 והוא בן ארבעים ותשע בלבד.
הפרס מוענק על-ידי מכון ויצמן למדע ועמותת "שירת חייו" לזכרו של עפר לידר. חלוקת הפרס השנה היא הפעם החמישית שבה הוא מחולק.
פרופ' ראובן פורת הוא מומחה ברפואה פנימית, חוקר אימונולוגיה של דלקות.
האנתולוגיה השנתית "שירת המדע" מכילה את יצירות הזוכים ויצירות נוספות ותראה אור החודש.
שירים יפים. אהבתי אותם.
שבוע טוב
היי גיורא
יש בשירים את התחושה שח מקום, מקומות זרים מכוררי מחשבה.
אין דרך חזרה?
להתראות טובה
לא לשווא חורזים נציגי הכיבוש הקולוניאליסטי על מרחבים חוץ מזרח תיכוניים כי עמוק בליבם נטועה ההכרה שהם נטע זר ומולדתם האמיתית אי שם בין ברלין לוולדיווסטוק.
מר פורת היקר איני יכול לדון ביכולתך המקצועית כרופא אך כהדיוט שקורא לעיתים שירה הייתי מציע לך לחזור למקצוע שלך ולהתרחק מחרזנות אתה רק מבייש את עצמך נטע זר ומוזר…
בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם.
למוני יקים,
אינך מסוגל לדון בדבר כלשהו, ולא רק ברפואה.
רק הזיותיך מאפשרות לך לדמות לעצמך שאתה יצור חושב.
ואנחנו הפרענקים והערבים איננו ברי דיון רק ברי עבודה והשתעבדות לגחמות החמדניות של הפולש הכוזרואשכנזי …בחורבן הציונות ננוחם.