בננות - בלוגים / / בימת אורח: ראובן פורת — שירי טיסה
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

בימת אורח: ראובן פורת — שירי טיסה

 

עשרים אלף רגל מעל לעולם

 

א'  בציריך, בין טיסות

בְּצִירִיךְ, מַמְתִּין בֵּין טִיסוֹת,

הַבָּאָה בְּעוֹד כִּשְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת,

מִישֶׁהוּ נִסָּה לְטַלְפֵן אֵלַי (שָׁלשׁ פְּעָמִים),

וְרָאִיתִי עַל הַצַּג שֶׁהִגִּיעוּ הוֹדָעוֹת

אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא.

הִטְרִיף אוֹתִי לַחֲשֹׁב שֶׁזֶּה אַתָּה,

וַאֲנִי כָּאן חֵרֶשׁ וְאִלֵּם.

 

יִתָּכֵן שֶׁהֻפְעֲלָה רֶשֶׁת נִתּוּב לְשִׂיחוֹת,

וְאָז, נִדְמֶה לִי, צָרִיךְ קוֹד.

וְלִי לֹא הָיָה.

וְאִם, בְּכָל זֹאת, לֹא נוֹאַשְׁתָּ,

הַקּוֹד הוּא 1956, (בְּמִקְרֶה, כִּשְׁנַת הֻלַּדְתִּי),

וְאוֹתוֹ צָרִיךְ לְהַקִּישׁ (אִם אֵינֶנִּי טוֹעֶה).

 

אַחַר־כָּךְ רַכֶּבֶת, תַּחֲנָה וְגֶרְמָנִית מְשֻׁנָּה,

שׁוֹטְרִים גְּלוּחֵי רֹאשׁ, רַחֲבֵי כְּתֵפַיִם, סֶקְסִיִּים.

בְּצִירִיךְ, הַשָּׁמַיִם מַתְאִימִים אֶת עַצְמָם

לְגוֹן אַבְנֵי הַמִּרְצֶפֶת.

 

פָּנִיתִי בְּסִמְטָה מֻכֶּרֶת

בֵּין מוּלְגָסֶה וּמָלוֹן כָּלְשֶׁהוּ

וּמָצָאתִי מָקוֹם לָשֶׁבֶת, בּוֹהֶה,

בּוֹלֵע חַרְדָּל מָהוּל בִּדְמָעוֹת,

מְכַרְסֵם נַקְנִיקִיַּת עֵגֶל וַחֲזִיר

וְקֶט סְטִיבֶנְס מַפְצִיעַ בְּקוֹלוֹ בַּשַּׁחַר וּבָאֲוִיר.

 

ב'  במקרה אסון

הַפַּעַם הַחֲרָדוֹת נִשְׁאֲרוּ עַל הַקַּרְקַע,

לֹא הָיָה לָהֶן מָקוֹם בְּתִיק הַיָּד אוֹ

בְּכִיס הַחֻלְצָה. בִּמְקוֹמָן, אָרַזְתִּי אַכְזָבוֹת.

 

אֵינֶנִּי רוֹאֶה מְטוֹסִים חוֹלְפִים עַל פָּנַי

וְחָשׁ רַק בָּרוּחַ הַנֶּחְבֶּטֶת בַּחַלּוֹן,

מִתְרַחֵק בִּמְהִירוּת מִכָּל מַה שֶּׁנִּשְׁאָר.

 

בִּדְלִילוּת הָאֲוִיר, בְּגֹבַהּ

אַחַד־עָשָׂר קִילוֹמֶטְרִים מֵעַל פְּנֵי הַיָּם,

הָעֲנָנִים עוֹטִים וָרֹד עַל אָפֹר.

 

בַּלַּיְלָה שֶׁהוּא כְּבָר בֹּקֶר,

מַדְלִיקִים אוֹרוֹת, מַגִּישִׁים קָפֶה

וְדַיֶּלֶת שֶׁאַף פַּעַם לֹא הָיְתָה יָפָה

מַכְרִיזָה מַשֶּׁהו בָּרַמְקוֹל בְּשֵׁם הַקַּבַּרְנִיט וְהַצֶּוֶת.

אֲנִי מְנַסֶּה לֶאֱמֹד אֶת גִּילָהּ

כְּשֶׁהָרוּחַ, הַדּוֹחֵף מֵאָחוֹר,

גּוֹרֵם לִי לְהִמָּחֵק בְּכָל רֶגַע קְצָת יוֹתֵר.

 

בַּטִּיסָה הַקּוֹדֶמֶת בִּקְּשׁוּ לְמַלֵּא טֹפֶס

לְמִקְרֵה אָסוֹן. לֹא הַפַּעַם.

אוּלֵי כִּי אֵין בְּעֶצֶם לְמִי לְהוֹדִיעַ.

אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהָאָסוֹן כְּבָר קָרָה.

 

ג'  המדרגות בקופלי

הַמַּדְרֵגוֹת הַנָּעוֹת בְּקוֹפְּלִי,

בַּכְּנִיסָה הַדְּרוֹמִית,

אֵינָן נוֹחוֹת כְּשֶׁהָיוּ.

 

יָדַיִם עַל הַמַּעֲקֶה הַנָּע מַהֵר מִדַּי.

הָאָדָם שֶׁלְּפָנַי, עַכּוּזֵי מִכְנָסָיו לַחִים מִקַּיִץ,

חֲסַר פָּנִים, עוֹלֶה לְתַקֵּן.

 

מִנֶּגֶד, טוּר אֲנָשִׁים יוֹרֵד,

פָּנִים גְּדֵלוֹת בְּהִתְקָרְבָן,

הָעֵינַיִם קֵהוֹת.

 

אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה?

 

גַּם לְמַעְלָה אֶפְשָׁר לְהִסְתּוֹבֵב,

אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּלֵּב.

יִתְּנוּ לְךָ מָקוֹם.

 

ד'  באוויר, מעל דטרויט

עֶשְׂרִים־אֶלֶף רֶגֶל מֵעַל דֶּטְרוֹיְט

כְּתֻבָּתִי נֶחְתְּמָה בְּלֹא אִיּוּרֶיהָ

וְנִבְלְעָה בְּאֳפָקֶיהָ.

מִבַּעַד לַחַלּוֹן חָפְזוּ אֲחֵרִים בְּדַרְכָּם,

מוֹתִירִים מִכְוַת אֵד־עָשָׁן מִתְרַחֶבֶת בַּמֶּרְחָק,

מְסַמֶּנֶת לַבָּאִים אֶת הַבָּאוֹת.

 

בְּפַעַם אַחֶרֶת,

מִקֵּץ שְׁנָתַיִם אוֹ שָׁלשׁ,

מִשְּׂדֵה הַתְּעוּפָה (אוֹ בֵּית הַנְּתִיבוֹת),

הוֹבַלְתָּ אֶל פַּרְוָר, אֶל מוֹטֶל שֶׁל זוֹנוֹת.

הָיִיתָ צָרִיךְ לְבַקֵּר אֶת אֵלֶּה שֶׁכְּבָר יָדְעוּ,

אֶת שְׁאֵרִית עוֹלַם הַצּוֹפִים,

אֶת אוּרִי עַל עֶגְלַת הַתִּינוֹק,

וְאֶת הַפִּיצָה מֵחַיִּים אֲחֵרִים.

 

וְשָׁם גָּאָה בִּי נַחְשׁוֹל הַבְּחִילָה,

מִתְעַצֵּם, מִתְחַבֵּט לְהָצִיף אֲדָמָה.

אַךְ רֹאשִׁי הַסְּחַרְחַר

שֶׁנִּתְמַךְ בְּרַגְלַיִם אֵיתָנוֹת,

רָמַז: זֶה טוֹב. הַכֹּל טוֹב.

 

חֲמֵשׁ שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת,

בַּחֶדֶר עִם מַרְאוֹת הַתִּקְרָה, הַבִּידֶה הַוָּרֹד,

הַדְּלָתוֹת הַנִּפְתָּחוֹת, הַנִּטְרָקוֹת

וְהַנִּפְתָּחוֹת, וְרֵיחַ

זֵעַת נַהֲגֵי הַמַּשָּׂאִיּוֹת הַכְּבֵדוֹת.

 

הָיָה קַיִץ, וּבִתְמִימוּת מֻפְלָאָה

הִתְבַּיַּשְׁתָּ לִרְאוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ,

לָדַעַת שֶׁאֵלֶּה שֶׁכְּבָר רָאוּ, צָפוּ בִּדְמָמָה.

 

בְּשִׁיקָגוֹ הִשְׁלַמְתִּי אֶת אִיּוּרֵי הַכְּתֻבָּה.

 

 

*

פרופ' ראובן פורת זכה בציון לשבח על שיריו בפרס עידוד היצירה האמנותית בין מדענים לשנת 2009. הפרס הוא לזכרו של פרופ' עפר לידר, חוקר תורת החיסון במחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, שהיה איש ספר, שירה ומוסיקה ונפטר בקיץ 2004 והוא בן ארבעים ותשע בלבד.

הפרס מוענק על-ידי מכון ויצמן למדע ועמותת "שירת חייו" לזכרו של עפר לידר. חלוקת הפרס השנה היא הפעם החמישית שבה הוא מחולק.

פרופ' ראובן פורת הוא מומחה ברפואה פנימית, חוקר אימונולוגיה של דלקות.

האנתולוגיה השנתית "שירת המדע" מכילה את יצירות הזוכים ויצירות נוספות ותראה אור החודש.

 

 

 

10 תגובות

  1. שירים יפים. אהבתי אותם.

    שבוע טוב

  2. טובה גרטנר

    היי גיורא
    יש בשירים את התחושה שח מקום, מקומות זרים מכוררי מחשבה.
    אין דרך חזרה?
    להתראות טובה

    • לא לשווא חורזים נציגי הכיבוש הקולוניאליסטי על מרחבים חוץ מזרח תיכוניים כי עמוק בליבם נטועה ההכרה שהם נטע זר ומולדתם האמיתית אי שם בין ברלין לוולדיווסטוק.
      מר פורת היקר איני יכול לדון ביכולתך המקצועית כרופא אך כהדיוט שקורא לעיתים שירה הייתי מציע לך לחזור למקצוע שלך ולהתרחק מחרזנות אתה רק מבייש את עצמך נטע זר ומוזר…

      בחורבן הציונות הכוזרואשכנזית ננוחם.

      • למוני יקים,
        אינך מסוגל לדון בדבר כלשהו, ולא רק ברפואה.
        רק הזיותיך מאפשרות לך לדמות לעצמך שאתה יצור חושב.

השאר תגובה ל טובה גרטנר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם