בננות - בלוגים / גיורא לשם / בימת אורח — הופעת בכורה: ראובן פורת
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

בימת אורח — הופעת בכורה: ראובן פורת

 

עמדה האם

 

בְּמַחֲנֵה הַפְּלִיטִים, בַּיּוֹם הַשִּׁשִּי, בְּהִתְעַרְבֵּל פְּזֹרֶת הַבַּיִת בַּאֲבַק הַמִּנְשָׁרִים,

כְּשֶׁפִּטְרִיַּת הֶעָשָׁן מְעַוֶּתֶת אֶת צוּרָתָהּ וְנִסְחֶפֶת בָּרוּחַ אֶל הַמַּעֲבָרִים,

עָמְדָה סָמִירָה, עֲטוּפָה בְּתַכְרִיכָיו, עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ עוֹלָלָהּ הַמֵּת.

 

חֳדָשִׁים בֵּין הַמַּחְסוֹם לְמַחְלֶקֶת הַיְּלָדִים בְּבֵית־הַחוֹלִים הַמֶּמְשָׁלְתִי,

מְבִיאָה חוֹבְרוֹת מְשֻׁמָּשׁוֹת לִצְבִיעָה בְּיָדַיִם רָפוֹת,

מְחַפֶּשֶׂת שֶׁקַע לְהַטְעָנַת הַפֶּלֶאפוֹן, מְכַבֶּסֶת בִּדְלִי לִקְלִיטַת מֵי הַמַּזְגַּן.

 

בְּעֵרוּיֵי דָּם אֵין נָקָם. בְּמִלְחֶמֶת קִיּוּם הַדָּם מוּתָר, אַךְ לֹא לְיֶלֶד

שֶׁעֵינָיו גְּדוֹלוֹת, שֶׁוְּרִידָיו מְשֻׂרְטָטִים בְּדָם עַל סְדִינִיּוֹת צְחוֹרוֹת.

 

מִתְנַדֶּבֶת הַשֵּׁרוּת הַלְּאֻמִּי מַנְחָה אֶת יְדֵי הַיֶּלֶד הָרוֹטְטוֹת בִּשְׁזִירַת חֲרוּזִים

לְחַמְסָה צִבְעוֹנִית לְמַזָּל – מִנְחָה לָאֵם הַיּוֹצֵאת מִדַּעְתָּהּ.

 

וְהַיָּדַיִם נִשְׁמָטוֹת. עִם רְפוֹת הָרוּחַ, מְטַהֲרִים אֶת הַגּוּפָה הַקְּטַנָּה,

מְוַתְּרִים עַל הָאָדָם וּמְנַתְּקִים אֶת אֶצְעָדַת הַזִּהוּי.

 

וְהִיא עוֹמֶדֶת בַּמִּכְלָאָה, בְּיָדֶיהָ בְּנָהּ הַמֵּת לְעֹלָה,

בֵּין גִּדְרוֹת הַחַיָּלִים הַחֲמוּשִׁים, צְרוֹרוֹת נִשְׁמָעִים מֵרָחוֹק,

צְרוֹרוֹתֶיהָ בַּבִּדּוּק.

 

בִּבְהִילוּת הָרֶגַע, אֵין מָקוֹם לְעִקְצוּץ מִשְּׂרִיטָה, אַף לֹא מֵהֶדֶף פָּגָז,

הִיא עוֹמֶדֶת זְקוּפָה נוֹשֵׂאת אֶת הַבֵּן כְּשֶׂה יוֹרֵד אֱלֵי דּוּמָה

בְּלֹא חֲרוּזֵי הַחַמְסָה הַפְּזוּרִים עַל הָאֲדָמָה הָאֻמְלָלָה.

 

תל אביב, 14.1.2009

 


*

 

כַּמָּה אוֹר בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּמַשַּׁב לוּלָבָיו,

בַּמֵּיתָרִים הַנִּמְתָּחִים מִן הַקַּיִץ אֶל בֹּסֶר הַסְּתָיו.

אֲדֻמֵי־הֶחָזֶה בִּמְעוּפָם, חַסְרֵי סַבְלָנוּת,

כָּעֵצִים הַמִּתְנַּעֲרִים מֵעֲלֵיהֶם, מְרַשְׁרְשִׁים לְעֻמָּתָם,

וְהַחוּם, שֶׁנּוֹדֵד מֵהַכְּפָר, מְלַחֵךְ אֶת הַשּׁוּלַיִם.

 

עֲנָנִים, שֶׁכְּבָר אֵינָם לְבָנִים, שָׁרִים לָאַצּוֹת,

אֶת אֶרֶס סוֹפָן בְּשֶׁפֶל הַמַּיִם.

וּבָרְחוֹבוֹת הַמּוֹבִילִים אֵלָיו עוֹלֶה רֵיחַ הַיָּם

שָׁבוּי מִמַּעֲרָב. כָּל גַּל הַמִּתְעַלֵּס עִם הַחוֹל

מַכְתִּים בְּשִׁפְכוֹ צְדָפִים נִמְלָטִים.

 

כַּמָּה סְלִיחוֹת כָּאן בֵּין אָדָם לְעַצְמוֹ

בֵּין אָדָם לַאֲהוּבָיו, לַמָּקוֹם, וּכְשֶׁהוּא שָׁב

לְעֵת זִקְנָה, בְּיָדָיו צְרוֹרוֹת הַתַּשְׁלִיךְ

הַאִם יָצוּפוּ צְרוֹרוֹתָיו בֵּין שְׁחָפִים עַל הַחוֹף?

וְהַסְּחֹפֶת תִּתְהֶה, תִּתְעַטֵּף בְּאֶבְיוֹנוּתָהּ,

מַאֲמִינָה בְּאַפְסוּתָהּ אַךְ יוֹדַעַת הֵיטֵב אֶת הַשְּׁאֵלוֹת.

טארט אגסים

 

מַתְחִילִים בְּחָפְנַיִם שֶׁל קֶמַח לָבָן

וְסֻכָּר עַל־פִּי הַטַּעַם הַטּוֹב,

קְצָת מֶלַח וְדֵי הַרְבֵּה חֶמְאָה מְתוּקָה

חֲתוּכָה לְקֻבִּיּוֹת זְעִירוֹת.

עִרְבּוּב בַּיָּדַיִם, לַאֲפוּנִים קְטַנְטַנִּים,

וְאָז מֵי הַקֶּרַח אוֹסְפִים אֶת הַכֹּל –

בָּצֵק פָּרִיךְ, בְּגוּשׁ גָּדוֹל.

עוֹטְפִים, מְצַנְּנִים וּמְחַכִּים

בְּסַבְלָנוּת, לְהִתְמַצְּקוּת.

 

קְלִפָּה דְּקִיקָה שֶׁל לִימוֹן צָהֹב עַז

נִפְרֶסֶת לְקֵיסָמִים רֵיחָנִיִּים,

וּבְמַחֲבַת עִם מֵי סִירוּפּ סֻכָּר,

וּמְאַדִּים וּמְאַדִּים וּמְאַדִּים,

וְקִסְמֵי הַלִּימוֹן, מְזֻגָּגִים, מַבְרִיקִים,

מוּצָאִים לִסְפִיגָה, מְחַכִּים,

לַמַּחֲבַת עִם שְׁאֵרִית סִירוּפּ הַסֻּכָּר

מוֹסִיפִים גּוּשׁ חֶמְאָה, וּמַרְתִּיחִים.

 

שִׁשָּׁה אֲגַסִּים קְלוּפִים, מְגֻלְעָנִים,

מְחֻלָּקִים לִשְׁמוֹנָה פְּלָחִים (לֹא בְּהֶכְרֵחַ שָׁוִים),

וְיַחַד עִם מִיץ הַלִּימוֹן מַחְלִיקִים

לִרְבִיכַת הַחֶמְאָה בְּסֻכָּר, בְּחִישָׁה,

עַד עַל־דֶּנְטֶה, כִּמְעַט עַד שְׁקִיפוּת,

אַךְ עֲדַיִן מוּצָק,

בַּסּוֹף מַרְטִיבִים בְּכַף לִימוֹנְצֶ'לוֹ,

וְאִם יֵשׁ, אָז עָדִיף אַרְמַנִיאָק.

 

הַבָּצֵק הַקָּרִיר, מְרֻדָּד, לֹא מִדַּי,

מְשֻׁטָּח בְּקַלְתִּית בֵּינוֹנִית עַד גְּדוֹלָה,

מְשֻׁמֶּנֶת (חֶמְאָה) בְּמִדָּה, וְעָלָיו

פִּלְחֵי הָאֲגַס, הַשְּׁקוּפִים כִּמְעַט,

קְלִפּוֹת הַלִּימוֹן וּשְׁאֵרִית נוֹזְלֵי הַמַּחֲבַת.

אֲפִיָּה בְּחֹם בֵּינוֹנִי, כְּמַחֲצִית

הַשָּׁעָה וְעוֹד קְצָת, אוֹ עַד

שֶׁקַּצְווֹת קְלִפּוֹת הַלִּימוֹן

מַשְׁחִירוֹת יֶתֶר עַל הַמִּדָּה,

מַגִּישִׁים כְּשֶׁפּוֹשֵׁר לְאַחַר שֶׁהַבַּיִת בֻּשַּׂם,

עִם מַזְלֵג וְכוֹס מוֹחִיטוֹ אוֹ יַיִן לָבָן.

 

 

 

30 תגובות

  1. וויצמן לזר

    בנוגע לעמדת האם המעוותת ובכי של ישראלים לא נורמלים לנוכח פעולות אלימות של מוסלמים כלפי יהודים ומה אם מטח הפצצות שנמשך עד היום כלפי ילדים יהודים ומה עם המופתי שנסע לגרמניה נאצית בכדי לשלב כוחות בניסיון לחסל את היישוב בארץ ומה עם הערבים שלא קבלו את הסכם החלוקה כי חשבו שהם מסוגלים לחסל את היהודים בארץ ומה עם הפרעות והסכינים מאז תחילת המאה נצואיסלם שאין בהם ולו שמץ חמלה כלפי בני אדם חולירות וההישראלים שמשתפים אתם פעולה עוד יותר חולירות שבא להקיא עליהם וגם עליך זקן לא נורמלי שפרסמת את השיר הזה בבלוג הטהור של השירה העברית זקן מעוות מצא דם

    • וויצמן לזר

      ודרך אגב אם אתה לא יודע אז הנה רשימה קצרה של יהודים שנרצחו בהתקף אלים של מוסלמים הראשון גדול הוגי הרוח בכל הזמנים ברנר השניה הצדיקה שהיא בקו אחד עם רחל אמנו האחות נחמה שנרצחה ביפו בהתקף רצחני בבית חולים ביפו אתה יכול גוגל האחות נחמה ולקרוא עליה דרך אגב היא טפלה גם במוסלמים הגישה להם תרופה ותחבושת כשהם היו צריכים אבל הם לא רחמו עליה כשהיא היתה צריכה האחות נחמה תזכור את השם

      • 1) אני מנסה להביו את ההגיון שבטיעונך. האם הזוועות שהאחרים עושים מהווה בסיס מוסרי לעשיית זוועות בהם? האם איננו בוחרים מתוך מודעות ועמדת כוח להבדל מהם? "במלחמת הקיום הדם מותר" נאמר בשיר אבל תחת מגבלות. שלא לדבר שגם אילו הינו באמת משחררים כל רסן מוסרי לא הייה הדבר משנה מאומה מבחינת ההכרעה.
        2)"הבלוג הטהור של השירה"- כשהמציאות בחוץ לא טהורה, ולא משנה באשמת מי, הבלוג לא יכול להשאר טהור. דוקא שיר כזה וגם תגובתך אליו, כלומר התיחסות והתמודדות עם המציאות העגומה, יכולים אולי לתרום להטהרות.

  2. וויצמן לזר

    אנחנו לא עורכים בהם זוועות כשהם עורכים בנו זוועות עצם הצגת טיעון זה על ידיך זה אמור שעבר עליך שטיפת מוח אנחנו עורכים פעולות מנע שימנעו זוועות

  3. וויצמן לזר

    היי עמי אבל בוא בדבר אחד נסכים הגידו כן לזקן משום מה גיורא לא מגיב לטוקבק גיורא כולי תקוה שאתה לא פועל כמו משיתוק מוחין אולי תגיב

    • 1) לא טענתי ואינני חושב שאנו עושים בהם זוועות כשם שהם עושים בנו. כתבתי שאני בוחרים להבדל מהם ושלא שחררנו את כל הרסן המוסרי. יחד עם זאת שיחררנו קצת יותר מדי.
      2) קראתי עוד פעם את השיר ולא מצאתי על סמך מה אתה טוען שהמשורר או מפרסמו משתפים פעולה עם המוסלמים? לא הייתה שום תמיכה/הצדקה בפעולתם. דרך אגב, מוצגים בשיר גם צדדים חיובים של ישראל: טיפול רפואי בילד, המתנדבת משרות לאומי.
      2) מה הקשר בין זקו למעוות או בין זקו לחס וחלילה שיתוק מוחין. ודרך אגב 69 בימנו אינו גיל כה מופלג. מאחל לך ולכולנו שנגיע לגיל הזה.

  4. וויצמן לזר

    גיורא חבר אמר לי שאתה פעיל לא קטן בהוצאות קשב אז אם אילו דיעותך ולפחות מבחינה מוסרית מצפים ממך לתגובה ואתה לא מגיב יש להשליך אותך ואת הוצאת קשב לפח האשפה של ההיסטוריה בינונים המעריצים את האחר שסובלים מעודף תקציב וכסף לכו אתה ורפי וויכרט לשגע את מדינות אירופה בטמטום הזה של השמאל המעוות שם יש הרבה יותר כסף לישראלים מעוותים

  5. לכל רבותי המתלהמים שבת שלום:
    האם לא ניתן לקרוא שיר מעמדה אסתטית?
    האם העובדה ששם השיר הוא "עמדה האם" לא עשויה לרמוז שהאדם העומדת היא אוניברסלית — יהודיה, ערבית, אם כלשהי.
    כן, אני ממעט להגיב. וכמובן, יש גסות רוח שעליה לא אגיב כלל.
    גם כדאי לעדכן את המגיבים בעובדות כשלעצמן: אינני חבר במערכת קשב. המתעניינים ההגונים היו יכולים לדעת זאת לו בדקו באתר קשב את נסיבות פרישתי מן המערכת.

  6. שלום לאורח ולמארחו
    חייכתי למקרא השיר השלישי שהוא בעצם מרשם הקצוץ היטב לשורותיו. את הארומה נותנות כמובן התוספות הקטנות הממזריות ההופכות את המרשם לשיר.
    גם השיר השני שיר הסתיו נאה בעיני אם כי אני לא בטוח בנחיצותו של הבית האחרון.
    ובקשר לשיר הראשון ,לא כל כך ברור לי על מה יצא זעפו של וויצמן לזר שהרי האם העומדת (סטאבת מטר) הפלשתינאית היא דווקא זו (לפי הבנתי) שילדהּ לא נפגע מהישראלים. להפך, הוא טופל בחמלה בבית חולים ישראלי.
    איכשהו ,נדמה לי שהמשורר לא ידע לאן לקחת את החומר היפה שהיה בידיו.

    והערה למארח: סמיכות השירים הכל כך שונים זה מזה פוגעת לטעמי בשלושתם. מכיוון שאין בעיה של מקום בבלוגספירה ,נראה לי נכון לתת לכל אחד מהם את הכבוד והנפח לו הם ראויים.
    אני בטוח שאף אחד לא יתנגד לפתוח את דלתו למשורר ראובן פורת (אפשר קצת פרטים עליו?)גם שלוש פעמים.

    • אכן מדובר בילד פלסטיני חולה שטופל בבי"ח ישראלי ומת. זאת אמו החוזרת לעזה וילדה המת על זרועותיה.
      אני מכבד את ההערה על האפשרות לפצל בין שלושת השירים. אולם בהופעת בכורה רציתי לתת מיגוון, ואולי טעיתי.

  7. השירים מאד יפים ותגובות עם ניבולי פה עדיף למחוק.

  8. לענת,
    מחיקה היא מעשה שאינו מקובל עלי, אלא אם מדובר בעברה פלילית ממש.

    • לגיורא -תודה על פרסום השירים . אני שמח על הופעת שלושתם , ובימים אלה – שמח במיוחד על הופעת השיר הראשון. אכן , כפי שציין כאן מי שציין , סטאבט מאטר בגלגול נוסף , עכשווי , מקומי . כמה וכמה מהתגובות ( של ו' לזר , לדוגמה ) ממש דיכאו אותי, הן משום ניסוחן ותוכנן האנטי-אנושיים ועתירי הבורות , החספוס והיוהרה , , הן משום שלא צפיתי שקוראי שירה כלשהם יקראו שירה כאילו הם קוראים מאמר-מערכת בעתון יומי ( צהובון , מן הסתם ), וכך יגיבו עליה . לקוראי שירה מסוג זה – למה , בכלל, לכתוב דברי שירה, ולמה לטרוח ולפרסם אותם בבלוג זמין ? טוב שלא הגבת תחילה , טוב שאחר-כך הגבת בדרכך. אבל כל זה מותיר בי הרהורים נוגים על מצב התרבות במקומותינו , וגם על פרצות ( שלא ברור כיצד לסתום אותן ) בבלוגים -אמצעי תקשורת יפה , נגיש ודמוקרטי לכאורה , אבל ברכה שיש לצדה , כך מתברר, גם קללה .ובכל מקרה – אנא , המשך בדרכך שלך . עודד

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם