בננות - בלוגים / / במת אורח: המשוררת האמריקנית ג'ין נורדהאוס
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

במת אורח: המשוררת האמריקנית ג'ין נורדהאוס

 

 

ג'ין נורדהאוס

 

אתונו של בלעם

 

גַּם בְּהַכּוֹתוֹ אוֹתָהּ מֵאֲנָה לָמוּשׁ נִכְחָה. וּבְשׁוּבוֹ לְהַכּוֹתָהּ

נִלְחֲצָה אֶל הַקִּיר וְלָחֲצָה אֵלָיו אֶת רַגְלוֹ.

לְבַסּוֹף רָבְצָה תַּחְתָּיו וְסֵרְבָה לָזוּז אַף לֹא כְּזֶרֶת 

 

תּוֹפָעָה שֶׁאֵינֶנָּה חֲרִיגָה בֵּין חֲמוֹרִים, אָתוֹן קְטַנָּה

שֶׁשְּׂעָרָהּ חוּם וּמְאֻבָּק. גַּם אֵין שֶׁמֶץ הַפְתָּעָה

בִּתְלוּנָתָהּ: "מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים?

 

הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה?" אוֹ דְּבָרִים

דּוֹמִים אַף כִּי מִלִּים, קוֹל אֱנוֹשִׁי מִפִּי

חֲמוֹר, זֶה כְּבָר עִנְיָן שׁוֹנֶה. הֶהָיָה זֶה בְּרַק זָהָב

 

בָּאֲשָׁלִים, רִפְרוּף כְּנָפַיִם כְּכַנְפֵי

יוֹנָה? כְּשֶׁפָּתְחָה אֶת פִּיהָ וְדִבְּרָה,

סוֹף סוֹף רָאָה אֶת הַמַּלְאָךְ נִצָּב בַּדֶּרֶךְ.

 

מִכָּאן וָאֵילָךְ הָעֲלִילָה נוֹסֶקֶת לַגְּבָהִים  

לְבָרֵךְ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל אוֹ לְאָרְרוֹ וּשְׁאָר

סוּגְיוֹת שֶׁעֲדַיִן לֹא הֻכְרְעוּ בְּעוֹד הָאָתוֹן

 

נֶעֱלֶמֶת מֵעֵין רוֹאֶה, אוֹצַר מִלּוֹתֶיהָ

רֵיק כִּכְלוֹת פֶּרֶץ דִּבּוּר אֶחָד וְאֵין בִּלְתּוֹ,

אִם גַּם אֵין סָפֵק שֶׁנִעֲרָה אֶת הָאָבָק

 

מִשְּׂעָרָהּ וְטָפְפָה הָלְאָה תַּחַת עַגְבוֹתֶיהָ שֶׁל

הַהִיסְטוֹרְיָה, הִיא שֶׁרוּחוֹת רְפָאִים וּמַלְאָכִים סָרוּ אֵלֶיהָ,

וּפַעַם בְּפַעַם הִתְעַקְּשָׁה לָטַעַת אֶת פַּרְסוֹתֶיהָ בַּקַּרְקַע.

 

מאנגלית: משה דור

 

 

ג'ין נורדהאוס, בת למשפחה יהודית מבולטימור שבמדינת מרילנד, סיימה את חוק לימודיה באוניברסיטת ייל וקיבלה תואר דוקטור בספרות גרמנית.  אחד מספריה, הקופים של משה מנדלסון, הופיע בתרגומי בהוצאת כרמל. היא ביקרה בישראל פעמים אחדות ותום, ספר-שיריה האחרון, הופיע בהוצאת האוניברסיטה של אוהיו. האתון בשירה היפהפה של ג'ין מוכרת לנו היטב מהסיפור על בלעם בן בעור, שמלך מואב שוכר אותו לקלל את בני ישראל החונים על גבולו, ואילו החוזה, היושב בפתור אשר על נהר פרת, אינו יכול אלא לעשות כמצוות אלוהים ולברך במקום לארר. לאתון זו אנו חבים את הפסוק שנשתרש בלשוננו, "ויפתח אדוני את פי האתון"  שלא תמיד הוא נדרש לשבחו של פלוני  ואילו לבעליה את "מה טובים אוהליך יעקב."
ג'ין נורדהאוס מבקרת בימים אלה בישראל.


ג'ין נורדהאוס (צילום: ברברה וורדן)

 

 

14 תגובות

  1. ברוכה הבאה. ולהאתון שלום 🙂

    וצ"ל: נִלְחֲצָה (בקמץ), שֶׁאֵינֶנָּה (בלי מפיק), עָשִׂיתִי, אֱנוֹשִׁי.

  2. גיורא, זה באמת שיר יפה מזווית הראייה של האתון ותפקידה בעולם ויש בו שורות שובות לב. אני גם זוכר את הרומן החזק שתרגמת של אמן הרוק האוסטרלי ניק קייב שכותרתו נקשרת לשיר הזה "ותרא האתון את המלאך". רני.

  3. הי גיורא, האתון שהתעקשה לטעת פרסותיה בקרקרע קיבלה פֶּה ומזכרת בשיר מקסים זה,שיר המשתמש באוצר מילים לא ריק בכלל, צרופים נהדרים שכמעט נשכחו יחד עם האתון, ואני אוהבת לקרוא את השמוש בהם בתוך התרגום(למוש נכחה, הסכן הסכנתי ועוד).

  4. יופי של שיר. בעיקר עניין הלקלל או לברך את עם ישראל שעדיין לא הוכרע.

השאר תגובה ל דייקן ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם