שׁוּלֵי הַחשֶׁךְ
א" דִּבְרֵי הַיָּמִים
"בבלבול עשתונות זה, בשעה הרת־גורל זו שעל הסף, לפני מסך זה של כוונות נאצלות ומזימות אפלות, יאה לו למחבר להניח את קולמוסו ולחתום את ספר דברי־הימים."
דברי ימי אנגליה קיית" פיילינג
סֵפֶר הַהִסְטוֹרְיָה נֶחְתַּם בְּמִינְכֶן כִּמְעַט בִּמְנוּסָה אֶל סוֹף פָּסוּק.
אוּלָם אֲנַחְנוּ הַחוֹשְׁבִים עַל־פִּי הָרֶגֶשׁ וְנִבָּאִים אֶל רוּחַ
מָה עוֹד נוּכַל לָדַעַת?
אַף כִּי בָּרָאנוּ דִּבּוּר לַצַּעַר אֱמֶת אֵינֶנָּה חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת.
שָׁמַעְתִּי אֶת רוֹכְלֵי הַחֶנֶף/ אֶת רְכִילוּת הַטֶּנֶף/
אֶת הַמִּלִּים שֶׁל הַמַּצְבִּיאִים/ סוֹכְנֵי הַמִּלְחָמוֹת/
אֶת הַמִּלִּים שֶׁל הַנְּבִיאִים/ סַרְסוּרֵי הַחֲלוֹמוֹת/
הַמִּלִּים שֶׁל הַמֵּאָה/
הַמִּלִּים הַמְצֻלָּמוֹת/ הָרָמוֹת, הַמְרַמּוֹת/
הַמִּלִּים הַתְּלוּשׁוֹת מִלָּשׁוֹן/ הַלָּשׁוֹן הַקְּרוּעָה מִפֶּה/
הֵן, חַסְרוֹת דַּעַת, מְהַלְּלוֹת יָהּ
ב" אוֹתִיּוֹת לְאָחוֹר
בְּקֹטֶב הַמֵּאָה שֶׁל הַשּׁוֹאָה
הַכֹּל מוּכָן לַקַּרְנָבָל*.
הַמָּוֶת חַי.
אֵין הֶגֶה,
וְזֶה קוֹרֶה.
נֶשֶׁר גְּדָל אֶבְרָה,
גֵּווֹ, טְפָרָיו,
יָאנוּס
כְּפוּל מַקּוֹר,
בָּשָׂר וָדָם.
הָעִיר כְּאִישׁ נִדְהָם:
בַּזֵּי אֲוִירוֹנִים
עָטִים
עַל חֲגָוִים.
חֲגָב לֹא־עוֹד־אָדָם –
פְּנֵי גִיר, נִקְרַת רַקָּה וָמֵצַח.
בַּלָּהוֹת הָיִית וְאֵינֵךְ, עַד־עוֹלָם.
ג" מִבְזָק
רָאִית אֶת הָאוֹיֵב.
רֹאשֵׁךְ מָלֵא פָּנִים.
קרנבל בהוראה המקורית: כֵּרַת בשר.
שלושת הקטעים לקוחים מן הפואמה שלי שולי האש, שנכללה במבחר שירַי שולי האש ושירים אחרים 1998-1959, הוצאת קשב לשירה, 1999.
גיורא, זוכר את השירים. חוצבי להבות כאז
לעודד,
מנאורעות היומיים האחרונים היכו בי בעוז, והפירסום הזה הוא מפלטי היחיד.
גיורא, העליתי פואמה בבלוג שלי. אשמח לשמוע את התרשמותך. עודד
ראית את האויב
ראשך מלא פנים
גיורא, שורות מצמררות על עולם מצמרר יותר שקשה להכילו, אולי רק בשירה נחרצת,כמו נבואית. ולואי שהמלאך שכולו עיניים יקרא אף הוא מה שכתבת ויחכים או יצטמרר.
רות בלומרט
ועוד, המורכבות נדרשת לעיון נפרד.
קראתי בשעתו את כל הפואמה ואף כתבתי עליה. חסר לנו מאוד טון מחאתי, מז"ורי, מרגש כזה, בשירה, שהיה בעבר למשוררים כביאליק עם "מגילת האש" שלו וכמובן אצ"ג, אף כי אני רחוק מהשקפותיו. אני יודע, אלה אילנות גבוהים. בכל אופן, גיורא, אז אהבתי וחשבתי שהפואמה חזקה וחשובה. וכאז – כן עתה. שבוע טוב, רני.
שירים עם ביטוי מחאתי חזק:
הַמָּוֶת חַי.
אֵין הֶגֶה,
וְזֶה קוֹרֶה.
מאז ועדיין זה קורה כל יום בכל מקום.
ה"מבזק" פוגע בבטן כמו בזק.
סליחה, ברק, לא בזק…