גיורא לשם: מן האפוס "הנה ימים באים"

 

 

 

סו

השולטן סולימן הגדול על סוסו – עלה לכס השולטנות ב-1519 ומת ב-1566

סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ

אנסטסיה ליסובסקה (1558–1510), רותנית. נשבתה בנעוריה והובאה לאיסטנבול. עלתה לגדולה בהרמון כאהובה בנשות השולטן סולימן.

היא ילדה חמישה צאצאים והניעה את השולטן לחסל את בן צרתה סולטנה, "ורד האביב", ואת הווזיר הגדול כדי לפלס לבניה דרך אל השלטון.

1561. ברוח המסורת הביזנטית מנע השולטן סולימן מאבק ירושה בין בניה של ליסובסקה וציווה לחסל את באיזיד. בן אחר, סלים, ירש את כס אביו אך עניינו בעסקי הממלכה היה מועט.

 

אֶתְמוֹל פִּדֵּר הַשֻּׂלְטָן אֶת פָּנָיו

וְסִלְסֵל אֶת שְׂעָרוֹ כְּיָקִינְטוֹן.

הָיִינוּ תְּמִימֵי דֵּעִים שֶׁחָזוּתוֹ נִכְבָּדָה מְאֹד.

 

רוֹמַמְתִּי אֶת חֲזוֹנוֹ בִּכְתָבַי

לְתִפְאֶרֶת מַלְכוּתוֹ וְחִין שִׂכְלוֹ.

הִמְתַּנְתִּי בְּחִיל וּבַעֲנָוָה לְמוֹצָא פִּיו.

 

תָּלִיתִי אֶת עֵינַי בְּקוֹמָתוֹ הַשֵּׁישִׁית,

בִּזְקַן הָעֶלְיוֹן,

מְסֻחְרָר, וְלֹא מִיַּיִן.

 

מַבָּטוֹ הַשַּׂגִּיא פִּכֵּחַ אוֹתִי פִּתְאוֹם.

 

"אָהַבְתִּי אֶת שִׁירָתְךָ

בְּרוֹמְמָה אֶת קַרְנֵנוּ הַזְּהוּבָה

וְעַכְשָׁיו קֻלְמוּסְךָ מְאַכְזֵב,

שֶׁלֹּא לוֹמַר מְכַזֵּב," אָמַר,

"עֵת לָדַעַת: עֵט אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה."

 

"אֵינֶנִּי יוֹרֵד לְסוֹף דַּעְתְּךָ,"

אָמַרְתִּי בְּלָשׁוֹן נְבוּבָה.

"תֵּרֵד," אָמַר הַמְחוֹקֵק וְחִיֵּךְ.

וְעוֹד אָמַר, כִּמְעַט בְּרֹךְ:

"בּוֹא."

וְחִיֵּךְ.

 

בִּשְׂפָתַיִם אֲדֻמּוֹת נִשֵּׁק סַיִף

וְהִנִּיחַ בְּכַף יָדִי.

וְחִיֵּךְ.

 

בְּיָדַיִם רָמוֹת חָשַׂף אֶת צַלְעוֹת הָאָסִיר,

יָנִיסַר.

יֵשׁוּעִי נִסְתָּר. 

 

"כָּאן," חִיֵּךְ הַשֻּׂלְטָן,

"בֵּין הַשְּׁלִישִׁית וְהָרְבִיעִית.

כָּאן."

 

"בְּדִיּוּק כָּאן," אָמַר

הַמְחוֹקֵק וְשָׁנָה וְהִצְבִּיעַ

בְּאֶצְבָּעוֹ הַמַּלְכוּתִית.

 

הַדָּם הַחַם נִתַּז עַל יָדִי.

 

דָּמַמְתִּי דֹּם עַל עָמְדִי.

 

"מְשׁוֹרֵר בּוֹרֵא עוֹלָם בְּמִלָּה,

וְהַמִּלָּה דָּם וּדְמָמָה,"

אָמַר הַמְחוֹקֵק בְּחֶמְלָה. וְחִיֵּךְ.

 

"בֶּן־אָדָם הוּא לַהַב מְמֹרָט,"

הוֹשִׁיט אֶת הַלֵּב הַשּׁוֹתֵת,

"וְלֹא בָּא לְהָטִיל שָׁלוֹם בָּאָרֶץ

כִּי אִם חָרֶב," אָמַר. וְחִיֵּךְ.

וְהֵסֵב אֶת פָּנָיו.

 

לֹא תּוֹר הַזָּהָב 

דּוֹבֵר אֵלַי בְּעָצְמָתוֹ.

אַלִּימוּתוֹ הִיא הַזּוֹעֶקֶת.

 

עַמּוּד הַשַּׁחַר עוֹדוֹ חִוֵּר, רָהוּי,

וַאֲנִי זוֹכֵר אֶת חֻרְפַּת הַחֹרֶף

וְאֶת הַוָּזִיר הַגָּדוֹל מַפְלִיג 

עַל הָאַרְבָּה, חֲרִישִׁי וְנִשְׂגָּב,

בְּטֶרֶם הִבָּרֵא צֶבַע בְּהֶבְהֵק גַּל בְּגַל.

 

קָרָה אַחַת קְפוּאָה כְּקוֹדַמְתָהּ.

אֲפִלּוּ בִּמְעוּפוֹ זְמַן הוּא מוּעָקָה,

מְרַתֵּק אֶת הֶעָבָר אֶל אָזְלַת יָדֵינוּ.

 

וּבְכֵן, הַאֲמִינוּ לִי

כִּי בַּמַּסָּע וְלֹא בִּמְחוֹז הַחֵפֶץ

לַמְּצִיאוּת פָּנִים אֲחֵרוֹת,

מַסֵּכוֹת לְמַרְאִית עַיִן

כּוֹכַב־לֶכֶת בְּמַמְלֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ

הֻזַּח אֶל מַסְלוּל זוּטָר,

בְּמַמְלֶכֶת הָאֵל קַיָּם רִיק מֻחְלָט,

בְּאַפְסֵי הָאָרֶץ, סֻפַּר מִפִּי יוֹרְדֵי־יָם,

פּוֹרֵחַ צַּבָּר גַּן־עֵדֶן.

וּבְשׂוֹרָתֵנוּ לָעוֹלָם הָיְתָה קָפֶה טוּרְקִי!

 

יָכֹלְתִּי לְדוֹבֵב אֶת הַיָּמִים הָהֵם,

אֶת עֹצֶם יָדֵינוּ בְּאַרְצוֹת הַכּוֹפְרִים,

אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם הַבְּצֻרָה לְתַלְפִּיּוֹת,

אֶת מוֹרַשְׁתֵּנוּ הַבִּיזַנְטִית הַשַּׂגִּיאָה,

אַךְ כְּשֵׁם שֶׁיִּבְבַת רוּחַ מְרוֹפֶפֶת

לִפְרָקִים אֶת אֲחִיזָתָהּ בְּסוּפָה

גַּם בַּמַּעֲשִׂיּוֹת הָאֵלֶּה,

בְּחָכְמַת הַגָּלוּי הַנִּסְתָּר,

בְּלוּחַ הַזְּמַנִּים וּבְסִדְרֵי הָעוֹלָם,

מִשְׂתָּרֵר קוֹל דְּמָמָה עַד דַּכָּא.

 

 

הַסִּפּוּר שֶׁלֹּא נִכְתַּב, שֶׁעֲלִילָתוֹ עֲקֻבָּה מִדָּם

 

וּרְמָזָיו רַבֵּי־פָּנִים בִּלְשׁוֹן סְתָרִים חֶצְרוֹנִית 

נוֹרָא מִכְּדֵי שֶׁיִּקָּרֵא בְּקוֹל וּבְקָהָל.

הַחֲתִיכָה מִן הַהַרְמוֹן,

הַתַּרְעֵלָה בְּסֵתֶר הָרַעֲלָה,

 לֹא נָתְנָה מָנוֹחַ וְשָׁלְחָה יָדָהּ בַּכֹּל.

שְׁמָהּ בִּלְשׁוֹנֵנוּ, הַצּוֹחֶקֶת,

הָיָה לִשְׁנִינָה בְּפִי הַבּוֹכִים.

 

אַךְ אֵין זֶה מַעֲלֶה אוֹ מוֹרִיד

בְּתַכְלִית הַמַּעֲשִׂים.

הַקָּפֶה צוֹרֵב אֶת הַלָּשׁוֹן

שֶׁעַל לְשׁוֹנִי הַמְּרִירָה:

רָאִיתִי אוֹתָם בְּקֹצֶר יָדָם!

בְּעֵינֵי אַחַי נָכֵי הָרוּחַ הַמִּתְהַדְּרִים בְּתִפְאַרְתָּם,

הַתּוֹפְשִׂים בְּכַפּוֹתֵיהֶם אֶת הַמְרֻבֶּה

וְחוֹרְצִים עֵט וְלָשׁוֹן, מְשׁוֹרֵר חָשׁוּב כְּמֵת.

כַּיּוֹם אֲנִי בֶּן־חוֹרִין כְּלָשׁוֹן נְצוּרָה,

מְשׁוֹרֵר בְּלִי חָצֵר וּבְלִי עֲזָרָה.

 

תַּוֶּיהָ הָעֲקֻבִּים, הַשְּׁחֹרִים,

שֶׁל הָעֵת עַל הַכֹּתֶל

מְנַבְּאִים כִּי לִי יִיקַר מְאֹד חֶסֶד בְּדִידוּתִי. 

חַיַּי עֵט לַבָּאוֹת

אַךְ סוֹף דָּבָר הַכֹּל יִשָּׁמַע

כִּי מִשִּׁירָה יְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת.

מתוך האפוס "הנה ימים באים — שיר בי"ז פרקים" 
שראה אור בהוצאת קשב לשירה ב-2007.