בננות - בלוגים / / גיורא לשם: מן האפוס "הנה ימים באים"
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

גיורא לשם: מן האפוס "הנה ימים באים"

 

 

 

סו

השולטן סולימן הגדול על סוסו – עלה לכס השולטנות ב-1519 ומת ב-1566

סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ

אנסטסיה ליסובסקה (15581510), רותנית. נשבתה בנעוריה והובאה לאיסטנבול. עלתה לגדולה בהרמון כאהובה בנשות השולטן סולימן.

היא ילדה חמישה צאצאים והניעה את השולטן לחסל את בן צרתה סולטנה, "ורד האביב", ואת הווזיר הגדול כדי לפלס לבניה דרך אל השלטון.

1561. ברוח המסורת הביזנטית מנע השולטן סולימן מאבק ירושה בין בניה של ליסובסקה וציווה לחסל את באיזיד. בן אחר, סלים, ירש את כס אביו אך עניינו בעסקי הממלכה היה מועט.

 

 

אֶתְמוֹל פִּדֵּר הַשֻּׂלְטָן אֶת פָּנָיו

וְסִלְסֵל אֶת שְׂעָרוֹ כְּיָקִינְטוֹן.

הָיִינוּ תְּמִימֵי דֵּעִים שֶׁחָזוּתוֹ נִכְבָּדָה מְאֹד.

 

רוֹמַמְתִּי אֶת חֲזוֹנוֹ בִּכְתָבַי

לְתִפְאֶרֶת מַלְכוּתוֹ וְחִין שִׂכְלוֹ.

הִמְתַּנְתִּי בְּחִיל וּבַעֲנָוָה לְמוֹצָא פִּיו.

 

תָּלִיתִי אֶת עֵינַי בְּקוֹמָתוֹ הַשֵּׁישִׁית,

בִּזְקַן הָעֶלְיוֹן,

מְסֻחְרָר, וְלֹא מִיַּיִן.

 

מַבָּטוֹ הַשַּׂגִּיא פִּכֵּחַ אוֹתִי פִּתְאוֹם.

 

"אָהַבְתִּי אֶת שִׁירָתְךָ

בְּרוֹמְמָה אֶת קַרְנֵנוּ הַזְּהוּבָה

וְעַכְשָׁיו קֻלְמוּסְךָ מְאַכְזֵב,

שֶׁלֹּא לוֹמַר מְכַזֵּב," אָמַר,

"עֵת לָדַעַת: עֵט אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה."

 

"אֵינֶנִּי יוֹרֵד לְסוֹף דַּעְתְּךָ,"

אָמַרְתִּי בְּלָשׁוֹן נְבוּבָה.

"תֵּרֵד," אָמַר הַמְחוֹקֵק וְחִיֵּךְ.


וְעוֹד אָמַר, כִּמְעַט בְּרֹךְ:

"בּוֹא."

וְחִיֵּךְ.

 

בִּשְׂפָתַיִם אֲדֻמּוֹת נִשֵּׁק סַיִף

וְהִנִּיחַ בְּכַף יָדִי.

וְחִיֵּךְ.

 

בְּיָדַיִם רָמוֹת חָשַׂף אֶת צַלְעוֹת הָאָסִיר,

יָנִיסַר.

יֵשׁוּעִי נִסְתָּר. 

 

"כָּאן," חִיֵּךְ הַשֻּׂלְטָן,

"בֵּין הַשְּׁלִישִׁית וְהָרְבִיעִית.

כָּאן."

 

"בְּדִיּוּק כָּאן," אָמַר

הַמְחוֹקֵק וְשָׁנָה וְהִצְבִּיעַ

בְּאֶצְבָּעוֹ הַמַּלְכוּתִית.

 

הַדָּם הַחַם נִתַּז עַל יָדִי.

 

דָּמַמְתִּי דֹּם עַל עָמְדִי.

 

"מְשׁוֹרֵר בּוֹרֵא עוֹלָם בְּמִלָּה,

וְהַמִּלָּה דָּם וּדְמָמָה,"

אָמַר הַמְחוֹקֵק בְּחֶמְלָה. וְחִיֵּךְ.

 

"בֶּן־אָדָם הוּא לַהַב מְמֹרָט,"

הוֹשִׁיט אֶת הַלֵּב הַשּׁוֹתֵת,

"וְלֹא בָּא לְהָטִיל שָׁלוֹם בָּאָרֶץ

כִּי אִם חָרֶב," אָמַר. וְחִיֵּךְ.

וְהֵסֵב אֶת פָּנָיו.

 

לֹא תּוֹר הַזָּהָב 

דּוֹבֵר אֵלַי בְּעָצְמָתוֹ.

אַלִּימוּתוֹ הִיא הַזּוֹעֶקֶת.

 

עַמּוּד הַשַּׁחַר עוֹדוֹ חִוֵּר, רָהוּי,

וַאֲנִי זוֹכֵר אֶת חֻרְפַּת הַחֹרֶף

וְאֶת הַוָּזִיר הַגָּדוֹל מַפְלִיג 

עַל הָאַרְבָּה, חֲרִישִׁי וְנִשְׂגָּב,

בְּטֶרֶם הִבָּרֵא צֶבַע בְּהֶבְהֵק גַּל בְּגַל.

 

קָרָה אַחַת קְפוּאָה כְּקוֹדַמְתָהּ.

אֲפִלּוּ בִּמְעוּפוֹ זְמַן הוּא מוּעָקָה,

מְרַתֵּק אֶת הֶעָבָר אֶל אָזְלַת יָדֵינוּ.

 

וּבְכֵן, הַאֲמִינוּ לִי

כִּי בַּמַּסָּע וְלֹא בִּמְחוֹז הַחֵפֶץ

לַמְּצִיאוּת פָּנִים אֲחֵרוֹת,

מַסֵּכוֹת לְמַרְאִית עַיִן

כּוֹכַב־לֶכֶת בְּמַמְלֶכֶת הַשֶּׁמֶשׁ

הֻזַּח אֶל מַסְלוּל זוּטָר,

בְּמַמְלֶכֶת הָאֵל קַיָּם רִיק מֻחְלָט,

בְּאַפְסֵי הָאָרֶץ, סֻפַּר מִפִּי יוֹרְדֵי־יָם,

פּוֹרֵחַ צַּבָּר גַּן־עֵדֶן.

וּבְשׂוֹרָתֵנוּ לָעוֹלָם הָיְתָה קָפֶה טוּרְקִי!

 

יָכֹלְתִּי לְדוֹבֵב אֶת הַיָּמִים הָהֵם,

אֶת עֹצֶם יָדֵינוּ בְּאַרְצוֹת הַכּוֹפְרִים,

אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם הַבְּצֻרָה לְתַלְפִּיּוֹת,

אֶת מוֹרַשְׁתֵּנוּ הַבִּיזַנְטִית הַשַּׂגִּיאָה,

אַךְ כְּשֵׁם שֶׁיִּבְבַת רוּחַ מְרוֹפֶפֶת

לִפְרָקִים אֶת אֲחִיזָתָהּ בְּסוּפָה

גַּם בַּמַּעֲשִׂיּוֹת הָאֵלֶּה,

בְּחָכְמַת הַגָּלוּי הַנִּסְתָּר,

בְּלוּחַ הַזְּמַנִּים וּבְסִדְרֵי הָעוֹלָם,

מִשְׂתָּרֵר קוֹל דְּמָמָה עַד דַּכָּא.

 

 

הַסִּפּוּר שֶׁלֹּא נִכְתַּב, שֶׁעֲלִילָתוֹ עֲקֻבָּה מִדָּם

 

וּרְמָזָיו רַבֵּי־פָּנִים בִּלְשׁוֹן סְתָרִים חֶצְרוֹנִית 

נוֹרָא מִכְּדֵי שֶׁיִּקָּרֵא בְּקוֹל וּבְקָהָל.


הַחֲתִיכָה מִן הַהַרְמוֹן,

הַתַּרְעֵלָה בְּסֵתֶר הָרַעֲלָה,

 לֹא נָתְנָה מָנוֹחַ וְשָׁלְחָה יָדָהּ בַּכֹּל.

שְׁמָהּ בִּלְשׁוֹנֵנוּ, הַצּוֹחֶקֶת,

הָיָה לִשְׁנִינָה בְּפִי הַבּוֹכִים.

 

אַךְ אֵין זֶה מַעֲלֶה אוֹ מוֹרִיד

בְּתַכְלִית הַמַּעֲשִׂים.

הַקָּפֶה צוֹרֵב אֶת הַלָּשׁוֹן

שֶׁעַל לְשׁוֹנִי הַמְּרִירָה:

רָאִיתִי אוֹתָם בְּקֹצֶר יָדָם!

בְּעֵינֵי אַחַי נָכֵי הָרוּחַ הַמִּתְהַדְּרִים בְּתִפְאַרְתָּם,

הַתּוֹפְשִׂים בְּכַפּוֹתֵיהֶם אֶת הַמְרֻבֶּה

וְחוֹרְצִים עֵט וְלָשׁוֹן, מְשׁוֹרֵר חָשׁוּב כְּמֵת.


כַּיּוֹם אֲנִי בֶּן־חוֹרִין כְּלָשׁוֹן נְצוּרָה,

מְשׁוֹרֵר בְּלִי חָצֵר וּבְלִי עֲזָרָה.

 

תַּוֶּיהָ הָעֲקֻבִּים, הַשְּׁחֹרִים,

שֶׁל הָעֵת עַל הַכֹּתֶל

מְנַבְּאִים כִּי לִי יִיקַר מְאֹד חֶסֶד בְּדִידוּתִי. 


חַיַּי עֵט לַבָּאוֹת

אַךְ סוֹף דָּבָר הַכֹּל יִשָּׁמַע

כִּי מִשִּׁירָה יְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת.

מתוך האפוס "הנה ימים באים — שיר בי"ז פרקים" 
שראה אור בהוצאת קשב לשירה ב-2007.

 

 

 

 

 

6 תגובות

  1. שולמית אפפל

    גיורא, נפלה טעות בתאריך צאת הספר בקשב

  2. רות בלומרט

    נפלא הדבר כשאדם אוזר עוז לחבר אפוס, אפוס מרהיב, רצוף עובדות ציורים, תמונות במילים ותעתועים ובעיקר, נשימה ארוכה,להשלים את המלאכה -הפואמה המיוחדת במינה בעברית-עד תום.

  3. גיורא, עד חצרות סולימן הרחקת כדי לדבר אלינו ועלינו 🙂 המימד האפי, לפחות בשיר זה, הוא רק תפאורה מפוארת לשיר תוכחה.

  4. טובה גרטנר

    היי גיורא
    היכולת שלך ללטף מילים, לנעוץ, להחליק… להעיף לרומם… אינה מוגבלת… סיפור חכם, וכתוב מעורר השתאות…
    בכלל לפרוס את הסיפור שיהיה אפוס מאוד חזקה בשיר.
    בנתיים להתראות
    טובה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם