בננות - בלוגים / / חיים כמיטפורה, מיטפורה כחיים
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

חיים כמיטפורה, מיטפורה כחיים

 

 

 

 

ניתוח לב פתוח

אוֹמְרִים שֶׁמָּוֶת הוּא רַק מֵטָפוֹרָה,

מַהִי מֵטָפוֹרָה?

 

"הַעֲבָרָה, שִׁמּוּשׁ בְּמִלָּה אוֹ בְּנִיב

לֹא בְּמַשְׁמָעוּתָם הַמְּקוֹרִית

אֶלָּא בְּהוֹרָאָה שְׁאוּלָה

וּמָרְחֶבֶת:

לֵב־יָם, יָם הַדְּמָמָה,

הַמְשׁוֹרֵר כּוֹתֵב מִנַּהֲמַת לִבּוֹ". –

שָׁם הַנַּהֲמָה נִכְתֶּבֶת דָּם.

 

כָּךְ, מִכֶּתֶם לֹא הָגוּי (צֶבַע

מְפֻשָּׁט פִּתְאֹם בְּסִיבֵי הַבַּד

אוֹ קַו נֶחְרָץ),

נוֹשֵׁם מַחֲנָק אַרְגְּמָנִי

בַּחֶדֶר הַמְמֹרָק:

עִרְטוּל בְּשַׂר־חַי,

בִּתּוּר שְׁרִירִים, חִתּוּךְ גִּידִים,

נִסּוּר, בֵּית הֶחָזֶה בְּפֶה פָּעוּר

וְחַי מִתְפַּלֵּץ בִּמְאוּרָתוֹ כְּפַחַד.

 

מַה מֵּטָפוֹרָה?

 

הַשִּׁיר, תִּפְרַחַת חַי מֻפְרֶכֶת בְּמִלִּים אִלְּמוֹת

גַּם הוּא מֵטָפוֹרָה.

קָשֶׁה לְהַאֲמִין שֶׁשִּׁיר הוּא שִׁיר

וְלֹא אֵימָה.

בַּפֶּצַע הַפָּתוּחַ, מִי זוּלָתִי

יִקְרָא בְּקוֹל בַּתַּדְהֵמָה הַזֹּאת?

 

מֵטָפוֹרָה.

גַּם הַחַיִּים הָאֵלֶּה.

עוֹד בַּנְּשִׁימָה הַזֹּאת.

בַּדֹּפֶק. בְּאַב הָעוֹרְקִים שֶׁבֵּין הַחַי

לְחַיִּים בַּזִּכָּרוֹן הַמְפַכֶּה הַזֶּה:

אִחוּי חָזֶה.

תְּפִירַת שְׁרִירִים.

הָעוֹר לָאוֹר.

הַדָּם לַלֵּב הַחַם.

 

מַה מֵּטָפוֹרָה בַּחַיִּים הָאֵלֶּה?

מַה הַשְּׁאֵלָה?

 

1982

הגדרה

אַהֲבָה אֵינָהּ רַק

פְּלִיטַת זֶרַע חַמָּה אוֹ אַלִּימָה

בַּאֲפֵלָה מְעֻדֶּנֶת, רוֹטֶטֶת, אֵינָהּ

רַק תְּזָזִית עִוְרוֹנוֹ שׁל עוֹר

לִפְנִים מַעוֹר, צְמַרְמֹרֶת, נִגְמֶרֶת

בִּרְחִיפָה לַחָה רְפוּפָה

וַעֲוִית הַפָּנִים.

 

אֲפִלּוּ לֹא מָוֶת.

 

אֲפִלּוּ הַגְּסִיסָה בָּעֶרְגָּה

אֵינָה תְּחִיָּה בָּאֲפֵלָה:

כֹּח הַכֹּבֶד הַלַּח מְרַתֵּק

בְּעֶדְנָה אַלִּימָה

חֵיק לְחֵיק.

 

וּמִן הַמָּוֶת לַנְּשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתִּי בָּךְ

הַגּוּף מִתְרַחֵק מִן הַגּוּף

וְלֹא רַק עִלּוּי נְשָׁמָה יְתֵרָה

בְּמוֹתִי בָּךְ.

וְיִתָּכֵן שֶׁאֵין זֶה כָּךְ.

 

וַאֲפִלּוּ לֹא מָוֶת.


לחבר בהתקף לב

אֶפְשָׁר לְתָאֵר אֶת זֶה כְּבִקּוּר

קֵיצִי חָטוּף (אוֹ צִלּוּם)

שֶׁעָרַכְנוּ בִּמְעָרַת הַנְּטִיפֳים

מִכְּבָר: לַחוּת, חֹם נִגָּר

מֵעוֹר הַגּוּף, טִפּוֹת

קְרוּשׁוֹת.

 

טִפּוּס בָּאֶבֶן הַמְסֻתֶּתֶת פּוֹרֵשׂ

פֶּרְסְפֶּקְטִיבַת־יֹפִי עַל קַרְנִית הָעַיִן

כִּנְטִיפָה

בָּעֹמֶק הַקָּשִׁיחַ.

 

הַקְשֵׁב הֵיטֵב בִּשְׁעַת הַבֹּקֶר הַזֹּאת

לְלֵב הַמְּעָרָה: הָאוֹר

גָּבִישׁ מַקְסִים, עוֹרְקֵי

זָהָב

טָהוֹר.

 

נִזְכֹּר אֶת הַשֶׁקֶט הַכָּחֹל

בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה.

 

כְּשֶׁמַּגִּיעִים בְּקֹצֶר נְשִׁימָה,

כְּאֵב קָרוּשׁ מֻנָּח בִּנְטִיפִים

בַּלֵּב הַמְפַרְפֵּר, שָׁקוּעַ לֹא שָׁקוּף:

כְּחַלְחַל בְּעֵינְךָ, אָטוּם בִּפְנִים.

לְלֹא מָנוֹחַ.


שיר מבית חולים

לנתן זך

אֲני קוֹרא בְּבִית הַחוֹלִים

שִׁירִים שֶׁל זַךְ

וּמְנַסֶּה עַל בְּשָׂרִי

אֶת תְּרוּפָתָם הַמְּרִירָה

וְאֶת כָּל הֶחָלָב וְהַדְּבָשׁ.

וּבַלַּיְלָה, בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָהּ דִּין־וְחֶשְׁבּוֹן

שֶׁל מַצַּב הָעוֹלָם אוֹ מַצַּב הָאָדָם,

אֲני קוֹרֵא סִכּוּם מַחֲלָה

שֶׁל רוֹמַנְטִיקָן מָר,

שֶׁלִּפְעָמִים חַם לוֹ,

וְּלִפְעָמִים קַר.

 

וְהָעִקָּר, מַה נָּעִים לִפְגּשׁ בְּשִׁירִים אָדָם לֹא מֻכָּר,

מַר זַךְ,

וְאוּלַי גַּם לִשְׁאֹל

מַה שִּׁירָה לְאוֹרְפֵאוּס בַּשְּׁאוֹל

וְלָמָּה כָּל הַסֵּבֶל הַזֶּה?

 

אֲבָל אֵלֶּה מִלִּים, מִלִּים,

מִלִּים בְּבֵית חוֹלִים.

 

5.9.82

איך מתהוה סדק

סֶדֶק בְּכֹתֶל אֵינוֹ אֵיבָר חַי. הוּא טֶבַע

דּוֹמֵם. אֵיךְ יוֹרֵד סֶדֶק מִלְּמַעְלָה

לְמַטָּה בְּכֹחַ הַכֹּבֶד, וּמִתְפַּשֵּׁט לִצְדָדִים?

 

סֶדֶק, כְּמוֹ חַי, מִתְרַחֵב, לְעִתִּים

מִתְכַּוֵּץ, לִזְמַן־מָה לְפָחוֹת, וְנוֹשֵׁם

כְּזִימֵי־אֶבֶן בְּכָל צַלְעוֹת הַבַּיִת.

 

סְדָקִים קְטַנִּים מְקַנְּנִים בַּכְּתָלִים, בְּמֶשֶׁךְ

שָׁנִים. לִכְאוֹרָה בִּלְתִּי נִרְאִים. הֵם

גְּדֵלִים אוֹ קְטֵנִים בַּכְּתָלִים

הַלְּבָנִים וְהַבַּיִת בַּלַּיְלָה נוֹשֵׁם

אֶת כְּאֵב הִסְתַּדְּקוּתוֹ בְּשֶׁקֶט.

 

לְעִתִּים לְטָאָה חִוֶּרֶת מְאֹד, זְרִיזָה,

מִתְרוֹצֶצֶת עַל שִׂפְתֵי סֶדֶק כְּדִינוֹזָאוּר

זָעִיר. הִיא מְסֻגֶּלֶת לִגְדֹּל אוֹ לְהֵעָלֵם

בְּסֶדֶק מִתְפַּשֵׁט כְּלָשׁוֹן אֲדֻמָּה,

בֵּין שְׂפָתַיִם וְשִׁנַּיִם לְבָנוֹת.

 

עַל סְדָקִים גְּדוֹלִים מְאֹד שָׁמַעְתִּי בְּיַלְדוּתִי,

אֲנִי זוֹכֵר.

הַשֶּׁבֶר הַסּוּרִי־אַפְרִיקָנִי

הָיָה שׁוֹאָה טֶקְטוֹנִית וּמִפְרֶצֶת

בְּלֵב הַבַּזֶּלֶת. בַּלַּיְלָה שׁוֹתֵת הַיַּרְדֵן

בְּשִׂפְתֵי הַשֶׁבֶר מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה.

————————
השירים הם מספרי צבעי יסוד, הוצאת ספרים אל"ף, 1985

 

 

 

 

16 תגובות

  1. גיורא, אנא הגדל את הפונטים, קשה לקרוא כך. תודה

    • גיורא
      שירים נ ה ד רים . אוהבת את כולם. יש בהם כוח ואיפוק ואסתטיקה וידע ובגרות וכנות וכאב
      באמת
      כמה אני שמחה שהצצתי
      תודה
      נולי

      • גיורא, שרטוט בקו עדין של מחשבות ורגשות המעורר שוב תהיות על הקיום האנושי שיש בו בתוך הדבש והחלב, שמחה ועצב וכאב, פרדוקסליות ואירוניה בחיים ובשפה. אהבתי מאד. תודה.

        • שירים יפים וחזקים אהבתי את הדרך הפואטית למצוא הגדרות בשירים הראשונים (לאהבה למטפורה) חבל שאתה מציג מקבץ שירים ,קל יותר להתמקד ולהעמיק באחד או שניים לכל היותר, מכל מקום מאוד מאוד אהבתי את השירים במיוחד הראשונים

  2. היי גיורא
    גם לי קשה לקרא מקבץ, למרות שיש בזה את המשקל הסגולי הכבד, שגם עושה משהו, בכל מקרה, התעמקתי… אוהת את הסדקים… מילה שבונה והורסת עולם
    להתראות טובה

  3. גיורא
    אוהבת את השירים ,הסדקים, המטפורות והשאלות .
    מצטרפת לבקשה לקבל את השירים החזקים האלה טיפין טיפין

    • לכל מגיבי.
      תודה על המחמאות הנעימות.
      אשעה לבקשות להקטין בעתיד את המינון;
      אף ויליאם בלייק אמר בשעתו "די! או יותר מדי!"

    • לכל מגיבי.
      תודה על המחמאות הנעימות.
      אשעה לבקשות להקטין בעתיד את המינון;
      אף ויליאם בלייק אמר בשעתו "די! או יותר מדי!"

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם