בננות - בלוגים / / הדיבוק אוחז באנעל אבוק
עֵט לָעֵת
  • גיורא לשם

    יליד תל-אביב, 1940. נשוי ואב לשתי בנות. למדתי בילדותי מוזיקה קלסית. אני בוגר ביה"ס החקלאי-התיכון בנחלת יהודה. התחלתי לפרסם שירה במוספים ובכתבי-עת לספרות ב-1959. למדתי באוניברסיטה מדעי הטבע והתמחיתי בפיתוח תוכנה בתחומי הרפואה. בשנות ה-90 עסקתי בעריכה בתחום העתונות היומית.ב-1997 נמניתי עם מיסדי הוצאת קשב לשירה ועורכיה. עיקר עיסוקי כיום הוא בתחומי הספרות השונים, לרבות תרגום מאנגלית ולעתים מגרמנית.  רשימת פרסומים (מקור, שירה): הוא ולא מלאך. עקד. 1966 צבעי יסוד. אל"ף. 1985 הסוסים האחרונים בתל-אביב. כרמל. 1892 שולי האש. הוצאת "קשב" לשירה. 1999 הנה ימים באים. הוצאת "קשב" לשירה. 2007 תמונה קבוצתית עם עיר, הוצאת "קשב" לשירה, 2010 מסה מסיבוב כפר סבא לאזרחות העולם. זמורה-ביתן/אגודת הסופרים העברים. 1991 ציירי הנמרים. הוצאת "קשב" לשירה, 2008 תרגום שירה ויליאם בלייק.  נישואי העדן והשאול. עקד. 1968 שאול כרמל. מצלע חלום. הוצאת הקיבוץ המאוחד ואגודת הסופרים העברים. 1990. (מרומנית, ביחד עם המשורר) ריבה רובין. דיאלוג – מבחר שירים 1990-1970. ספרי עתון 77, 1992 ברברה גולדברג. הדבר הנורא הקרוי אהבה. כרמל. 1993. (ביחד עם משה דור) דניאל ויסבורט. אֶרֶצְכֶּלֶב. כרמל. 1994. (ביחד עם משה דור) ויליאם בלייק. נישואי העדן והשאול. הוצאת "קשב" לשירה. 1998. (תרגום חדש) ד.ה. לורנס. ורד כל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2001 אדריין ריץ'.  דם הוא רעל קדוש. הוצאת "קשב" לשירה. 2002 אליזבת בישופּ. מעל האבנים מעל העולם. הוצאת "קשב" לשירה. 2005 ריבה רובין. גבישי רוח. הוצאת "קשב" לשירה. 2010 סיפורת  (--). החלילן ושדון ההר – סיפורי עם איריים. גוונים. 1996 א"א פו, רבינדרת טאגור. חטאים (מבחר סיפורים). גוונים. 1997 אנדרו סאנדרס. חנינא, בני. גוונים. 1998 ניק קייב. ותרא האתון את המלאך. גוונים. 1999 קרסמן טיילור. מען לא ידוע (נובלה במכתבים). נתיב 2002 דז'ונה בארנס. חֹרשלילה. כרמל. 2004  (--). כלובי הנשמה. גוונים. 2004 (מבחר מהחלילן ושדון ההר) אנדרו סאנדרס. אישי, בר כוכבא – רומן היסטורי. גפן הוצאה לאור. 2005 קולם טויבין. האמן. בבל. 2006 קולם טויבין. אמהות ובנים. בבל. 2009 מסה יוסף ברודסקי. מנוסה מביזנטיון. ספרית פועלים. 1992 סבינה ציטרון. כתב אשמה. גפן הוצאה לאור. 2007 עריכת אנתולוגיות: רבקול. התאחדות אגודות הסופרים בישראל. 1989. (עריכה ותרגום) The Stones remember – אנתולוגיה של השירה העברית החדשה. הוצאת THE WORD WORKS. (ביחד עם ברברה גולברג ומשה דור), 1992.    פרסים ספרותיים פרס ברנשטיין לביקורת ספרות. שנים: 1982, 1984, 1986 פרס מרים טלפיר לשירה. 1985 קרן ראש הממשלה. שנים: 1985, 2003 נוצת הזהב, פרס אקו"ם לשירה. שנים: 1990, 1997 עיטור רשות הספריות הציבוריות בארה"ב בעבור אנתולוגיה זרה. 1992. מבחר פרסומים בתחום תוכנת מחשבים

הדיבוק אוחז באנעל אבוק

 

 

כל משורר רשאי, כמובן, לכתוב שירה עלובה כאוות נפשו. אם נפשו חשקה בכך, הוא יכול להתמיד בכתיבה כזאת כל ימי חייו. אולם מה הדין לגבי שירה עלובה, שגסותה תובעת תגובה ספרותית וחברתית חריפה? האם אפשר לשתוק על גסויות רוח שיוצאות אל השוק וצורחות את צרחותיהן המצחינות באין מפריע, לרבות רמזי כזבים ושקרים גלויים?!

כזה הוא "שירו" של מואיז בן הראש "השיר שלי על ביאליק" שמצא לעצמו פומבי ב-5 בספטמבר באתר "קדמה" המוקדש לנושאים חברתיים ועדתיים.
בתחילה חשבתי להביא כאן את השיר בשלמותו אולם החלטתי לא להפר זכות יוצרים. על כן אני מפנה את הקוראים למקורו באתר "קדמה", בלינק:
http://www.kedma.co.il/index.php?id=2981#248614
השיר דן לכאורה בביאליק ובפרס ביאליק. כבר בשורות הראשונות אנחנו מתבשרים מה אמור השיר להגיד על ביאליק, שירתו והפרס הקרוי על שמו: "אנעל אבוק ביאליק/ אנעל אבוק פרס ביאליק/ משנה לשנה זה נעשה מגעיל יותר/ השנה שוב זכה משורר אשכנזי/ בפרס ביאליק".

מואיז בן הראש יכול לעמוד על הראש ולעשות שמיניות באוויר אולם שירתו לא תגיע לעולם לקרסוליה של שירת מוטי גלדמן, המשורר שזכה השנה בפרס. שום דמגוגיה שירית לא תשנה את העובדה האכזרית הזאת. מה לעשות, שירתו של בן הראש לא זכתה לחסד ההשראה.

אולם כעסי גובר והולך בהמשך השיר, כאשר בן הראש (לדעתי, ביודעין) מתעלם מזוכים אחרים בפרס השנה: שולמית אסיף כהן (סופרת הילדים) ולאה איני. לא בכדי מתעלם בן הראש מן הזוכים בשני הפרסים האחרים לספרות יפה, שהרי בן הראש מתנאה גם בסדרת רומנים שכתב, הן בעברית והן בספרדית. האם טעתה ועדת שופטי הפרס שהחליטה להעניק את פרס הסיפורת ל"אשכנזיה" לאה איני ולא לפרוזאיקון בן הראש, רק משום שהתעלמה מטענותיו הגזעניות של בן הראש?

שירו של בן הראש מטעה ומתעתע גם בפרטים אחרים. הוא מיחס ברשעות אופיינית (ובבורות!) את האימרה שיוחסה לביאליק, שאמר כביכול כי "הוא שונא ערבים משום שהם דומים לספרדים". ובכן, לא היה ולא נברא מפי ביאליק. הדברים נאמרו בפיו של אדם בשם סמיאטיצקי וחובבי ריב ומדון יחסו את זה לביאליק בלי תום לב.

שירו העלוב של בן הראש גם מיחס לפרס ביאליק עושק כספי דלים. שוב שקר וכזב. ביאליק חשׂוך היורשים העניק את כל רכושו לעיריית תל-אביב. פירות הרכוש ראויים להיות מוקדשים לפרס. כאשר אחד המגיבים באתר "קדמה" מלין על ביקור ב"בית ביאליק" הוא לא לוקח בחשבון שהוא בסך-הכל אורח במקום שהיה רכושו של אדם אחר?

ראוי לבן הראש המשורר להבין כי השפה העברית שהוא כותב בה היא פרי השפעתו של ביאליק על אופן הגייתה. משורר אגואיסטי יותר היה כופה על מנהיגי הלשון להיצמד להברה האשכנזית שבה נכתבו כל שיריו. לא! ביאליק ויתר על חלקו בהגיית שירתו ותמך בעוז בהגייה הספרדית, שממנה נהנית שירתו העלובה של בן הראש.

בן הראש מיחס לביאליק ברוב חסד "חמישה שירים סבירים". בסוף דבריו אומר בן הראש: "ואם תאמרו קללות זה לא שירה/ עליכם מוטלת ההוכחה". האם ההוכחה לא מצויה בדבריו של בן הראש עצמו?

 

 

 

117 תגובות

  1. גיורא, אתה יכול לשלוח קישור לאתר בו בן הראש פרסם את שירו?

  2. אני אוהבת את זה שכל סר וזעף מתלהם על פרס ושופך את מררתו. מה לומר, קשים הזוכים והראויים כספחת, ואין כמו קנאת סופרים זולפת דם.

  3. גיורא, שנה טובה וכל הכבוד! ביאליק משורר ענק שבענקים. חבל שהמובן מאליו צריך להיכתב בכלל, ושלושת זוכי פרס ביאליק, שתי הכלות והחתן (לאה איני, שלומית כהן-אסיף ומרדכי גלדמן)ראויים מאוד ועוד נחזור לעסוק ביצירתם. חבל שבן-הראש, שאני זוכר כמה שירים יפים שלו ב"חדרים" של הלית ישורון בתחילת דרכו הספרותית, לוקה בשל קנאת יוצרים בטמטום חושים ומידרדר מטה יותר ויותר לרמת הגרפומן הקנאי והמצוי. הפך בן הראש לבן הרוש. חבל.

  4. הפוסט של בן הראש עלה ב"קדמה" אתמול,
    והקישור הוא:
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=2981#248614
    אופיינית למדי ל"קדמה" התנהלות "הוגנת" מסוג ידוע: כתבתי אתמול תגובה מתונה על ביטויי סמיאטיצקי (המיוחסים בטעות לביאליק) אולם המערכת לא מצאה עד כה זמן או עניין לפרסם את תגובתי.

  5. גיורא, קראתי ונבוכותי בשביל הכותב, לא רק מעליבותו של "השיר", אלא מהאינפנטיליות ושיח הביבים הלוקים בעיוורון שלא לומר בסירחון ביחסו של הכותב לביאליק. וכאילו לא די בכך, התעלמותו כדבריך ממקבלי הפרס האחרים מזעזעת. נראה לי כאיזה פשקוויל, במת שטנה סטריאוטיפית הלוקה בגזענות. לא שבפרסים למיניהם לא לוקים השופטים בהטייה כזו או אחרת, אבל מכאן עד טיעוני הביבים בשיר רחוקה הדרך.

  6. אנעל אבוהו, אמר אז אמר, יש לו אובססיה עדתית.

  7. לאלמוני,
    לא מדובר בשיר הזה בקנאת סופרים אלא בשנאה גזענית.
    מבדיקותי את רשימת מקבלי הפרס לאורך כל השנים עלי לציין שלא מצאתי הטייה של ממש בשנה כלשהי.
    לעתים עשויים השופטים להתמהמה או לדלג על מישהו ראוי, אולם הטייה של ממש לא מצאתי.
    דברי מתיחסים, כמובן, לפרס ביאליק לספרות יפה. אינני מתימר להיות בקי בראויים לפרס ביאליק בחוכמת ישראל.

  8. עצוב להתקל בגזענות, עצוב עוד יותר לפגוש משורר גזען.
    כאשכנזיה ומזרחית בעת ובעונה אחת, עצוב במיוחד לקרוא את השיר של בן הראש.

  9. המסקנות ברורות

    מניתוח מעמיק של השיר עולה כי:
    1. האשכנזים שונאים ספרדים.
    2. השופטים האשכנזים הופכים מגעילים משנה לשנה.
    3. האשכנזים מתחלקים לבינוניים, לא בינוניים וסוגים נוספים, (השנה דובר באשכנזי מסוג בינוני).
    4. ייתכן שביאליק היה גזען.
    5. ללא קשר לשאלת גזענותו של ביאליק הוא אינו ראוי להיקרא משורר לאומי מטעמים מובנים לכל.
    6. פרס ביאליק אינו פרס כלל ("בי-עאלק").
    7. סגנון אינו דבר חשוב, בהקשר של שירה ("אינעל הלוק").
    8. שיריו של ביאליק עשויים לעשות עין? (הרע?)חמסה? חמסה?.
    9. המשורר מניח כי קוראיו סבורים שקללות אינן שירה.
    10. חריזה עשויה להעיד על השתייכותן של צביר המילים לעיל לז'אנר המכונה "שירה".
    11. ספרדים מקללים בפוגשם משורר שכתב שירים סבירים.

    עד עכשיו לא ידעתי את כל זה, בן הראש ממש חידש לי.

  10. לא יודעת מה זו שירה ראויה
    אלא בחושי
    ואותם חושים זועקים בנקל יותר
    מתי אין מדובר בשירה כלל.
    בן הראש קצת נפל על הראש
    זכור לי דווקא כבחור צעיר וג'ינג'י חביב, ומה קרה?
    חמד לו לצון?
    כתב מעין פיליטון בשורות קצוצות?
    נו באמת, גיורא, הרעש סביב העניין הופך
    שום כלום באמת למשהו לכאורה ראוי לדיון. ועל כך אומרים צעירי היום – חבל"ז.

    • לענת וגיורא.

      עד היום לא שמעתי את שמעו של מאיר בן הרוש, ואינני מכיר את כתיבתו האחרת.

      אין לי צורך בזעקות החושים כדי לומר, כי "השיר" שהובא כאן, איננו ראוי כלל לדיון ספרותי כלשהו.

      זהו אוסף קללות, חרפות וגידופים, עלוב מכל בחינה שהיא, ולא ראוי שיישפכו בעטיו, טיפות דיו או הקשות מקלדת.
      מיותר לנתח, למה התכוון, מהן השקפותיו וכיו"ב.

      לא הייתי מעניק לקשקוש זה את הכבוד המתלווה לכינוי "שיר", ולא כל שכן את הכבוד בניתוחו.

      מצחיק, ככה סתם, חיפשתי מה עוד כתב הנ"ל.
      מצאתי את השיר המופיע בקישור להלן:

      http://elihirsh.com/?p=2150

      אינני מתייחס כלל לניתוח המטופש המופיע בעמוד זה, אלא רק לשיר "אני העולם", המופיע בו.

      אכן, אני מסכים עם חלק מן הנאמר בשיר זה:
      צודק מאיר בן הרוש כאשר הוא מגחך על המנתח את שיריו. הצדק אתו גם בטענתו שאיו בהם קצב, מטאפורה, שירה וכו'.

      לעומת זאת – השורות המסיימות את השיר, מביאות אותי רק לסלידה עמוקה, שאין אחריה דבר.

  11. לענת לויט,
    הלוואי עלינו תחושת הנירוונה שממנה את נהנית בשמיים ורודים.
    לא מדובר בלצון ולא מדובר בפליטון.
    מדובר במתקפה מרוכזת על השירה העברית לדורותיה האחרונים, על המעט שנשאר בה כדי לכבד יוצרים, על הערכים המעטים שנותרו בה, ערכים מעטים מדי שכל נמושה אץ לדרוס אותו במגפיים גסים.
    אינני יודע מי היה הבחור הג'ינג'י הנחמד שהיכרת בעברך אך פה ניכר יצרן של מלים מסריחות, בעל עניין לפגל את הסביבה.
    אני משתאה לתמימותך.
    מרום שנותי קשה לי לקרוא כתב פלסתר בתחפושת שירית ולומר: "חה, חה, בדיחה."

    • סליחה גיורא, לא זלזלתי בשירה העברית ואני לא תמימה כלל וכלל, רק סבורה ששירה עברית חשובה לא זקוקה להגנה מפני כל כתב פלסתר. ובכלל מה עם האמרה שהכלבים ינבחו והשיירה תעבור?! ואם כבר כתבתי עוד תגובה אמלא שאת שהחסרתי בקודמת והוא החשוב מכול בימים אלה – שנה טובה גיורא

  12. כל מה שכתבתי ברשימתי הקצרה לא היה ביקורת שירה אלא התקפה חזיתית על כתב פלסתר המשחיר את פניה של התרבות העברית, מייסדיה ומעצבי דמותה החשובים ביותר.
    אם ענת לויט חושבת שכלביו של בן הראש נובחים והשיירה עוברת היא שוכחת שכלביו של בן הראש מדביקים את השיירה העוברת בפרעושיהם.
    בדבריו של בן הראש יש ניסיון נלוז ופושע לחלק את החברה לצודקים (מזרחים) ולמנוולים (אשכנזים) עם שהוא משתמש בדמגוגיה שקרית שכל טענה וטענה בה היא טענת כזב.

    • גיורא יקר
      בן הראש לא מיצג שום ספרדים
      רק את עצמו, תסכולו וכעסו האישי.
      וביאליק לא זקוק להגנה הוא קאנוני ומעל לזמן ולמקום
      דבריו הם נכסי צאן ברזל של התרבות היהודית והספרות העברית לדורותיה.
      שורות שיר משירתו המיתולוגית הפכו המנונים לאהבה, געגוע וכאב
      ועאלק שיר הגדוש קללות ונאצות, אינו שיר אלא שרשור או ברבור, שאינו מצדיק את מסך המשב עליו הוא מופיע, סורי
      בושה לבמה המפרסמת זאת!
      די לסקטוריאליות הזאת , ספרות יפה היא יפה היא יפה, גם אם היא מתרחשת בסהרה של מרוקו או לוב וגם אם הגיבור שלה הוא סעיד או מנשה חיים
      עדתיות היא רק ארומה ריחנית תפאורה וצבע לגיאוגרפיה פנימית- נפש היוצר וכשרונו כותבים את היצירה ולא ניחוחות תבשיליו,איכות הכתיבה קובעת
      והניחוחות טעם לוואי, לא העיקר!
      הגזענות העדתית היא פאסה , די לרכוב על סוס מת הנוחר את נחרותיו האחרונות !!!!
      יש לעורר את האהבה ,כי היא חפצה עד מאוד
      ואני מתה על השורות שלך ,ביאליק שלי, אתה בטח מציץ שמה מלמעלה ושר את השורה האלמותית הזאת:
      אומרים אהבה יש בעולם מה זאת אהבה?
      ואני אומרת לך ,ביאליק שלי, שאת שורותיך שיננתי עוד בהיותי ילדה בגן
      בתוך עולם פולט סודות ורמזים יש אהבה אני אומרת לך, והיא מה זה מתה לפרוץ החוצה
      אז ראבק משוררים תנו לה צ'אנס
      והחזירו את הג'יני העדתי חזרה לבקבוק,
      הוא אפילו לא ממלא לי משאלות רק מעבה שנאות
      שנה טובה ,גיורא, ושיהיה אינשאללה מה שמספיק ,וסבתא רבא שלי האשכנזיה שהיתה נשואה למצרי היתה אומרת:
      חאליק ג'אנטיל ,יא איבני
      שנה של אחדות לבבות
      רק ביחד
      חנה

  13. אולי חבל להכביר מילים על אדם כמו מואיז בן הראש. שיתבשם בשנאתו.

  14. תוכל לכתוב כמה מילים על שירת מרדכי גלדמן?

    השונאים, הגזענים והמקללים – ממש חבל להתייחס.

  15. בן הראש הוא גרפומן מאלף עד תו, ודבר לא ישנה את זה. העובדה שהוא מנסה לדחוף את עצמו בכל מקום, רק מעמידה אותו באור פאתטי יותר ויותר.

  16. גיורא שלום,
    השיר הזכיר לי את איתן נ. גלס ואת שירו החד והמעולה; טבעי בהקשר הזה גם להיזכר בשירו של גלס.
    בברכת שנה טובה ושנת אחדות לכולנו — צדוק

    אני סימון נחמיאס

    איתן נ. גלס

    הַמְּשׁוֹרֵר הַלְּאֻמִּי שֶׁל הָאַשְׁכְּנַזִּים
    חַיִּים נַחְמָן בְּיָאלִיק שָׂנָא אוֹתָנוּ
    אֶת הַשְּׁחֹרִים, אֶת הַסְּפָרַדִּים, אֶת הַמִּזְרָחִים,
    וּבְכָבוֹד וְהָדָר הוּרַד הָרָגִישׁ הַזֶּה לַקֶּבֶר.
    מַה לַּעֲשׂוֹת, וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת שִׁירָיו,
    לִבִּי נִשְׂרַף לְמִלּוֹתָיו, וְלֹא סוֹלֵחַ.
    הִכְנִיסַנִי תַּחַת כְּנָפְךָ, בֶּן-שַׁרְמוּטָה!

  17. לצדוק,
    אני חוזר ומטעים את הערתי על אימרה שיוחסה לביאליק:
    רבים סבורים כי ביאליק אמר כי "הוא שונא ערבים משום שהם דומים לספרדים". ובכן, לא היה ולא נברא מפי ביאליק. הדברים נאמרו בפיו של אדם בשם סמיאטיצקי וחובבי ריב ומדון יחסו את זה לביאליק.

  18. הפעם אתה צודק במאה אחוז גיורא! וגם ניסחת זאת חריף ומדוייק. המקופח-נצחית מואיז מתעלם מכך ששלומית אסיף כהן היא יוצאת בבל! עירקית בלשון עמך. כנ'ל לאה איני. אז אולי שיכריז מלחמה על העדות הלא מרוקאיות? והוא מקפיד לומר שהוא לא סתם מרוקאי – אלא מרוקאי-ספרדי – כי מוצאו מטנז'יר, במרוקו הספרדית…
    חזור למולדתך המוגרבית, מואיז, ובקש קצת יותר כישרון והשראה. שאם לא כן אתה עלול לסבך את קדמה במאבק נגד העדה הבבלית כולה!

    • יאסו יוון , אנחנו אחריך ואחרי מושמדיך בידי בני עוולה מרצחים

      לאה איני הגדולה היא בת לסלוניקאי מיוון המעטירה ובת לאם שנולדה באיסטנבול. כתבה על כך לפלא ברומן "ורד הלבנון", ובאירוע ספר במחלקת הלאדינו בבר-אילן חלקנו לה הכבוד וההדר.
      ועל מואיז בן הראש תבוא הבושה והכלימה!

  19. אני מכיר את שלומית אסיף כהן עשרות שנים ומעולם לא תהיתי על "מוצא" או "עדה".
    הסיווג היחיד שבה הסתווגה אצלי היה כשרונה הנדיר בכתיבת יצירות לילדים.
    כנ"ל ביחס ללאה איני, הגם שידעתי בדיוק שהיא מן המעטים שיש במשפחתם "נאש דידן", כלומר יוצאי אורמיה, דוברי ארמית.

    • שנה טובה גיורא,

      אתמול דווקא עיינתי בהארץ, וארז שוויצר, זה שכתב על אמיר אור, פרסם רשימה על בן הארוש. נדמה לי, אבל רק נדמה לי שהרשימה דווקא יוצאת בעדו.

      מצטערת, לא טרחתי לקרוא לעומק, היה חם, אבל די תהיתי. יכול להיות שארז משבח כמעט כל משורר. שווה בדיקה.

      לגופו של ענין גלדמן הוא משורר נהדר, ואדם מעניין ביותר. לגבי לאה עיני – עדיין לא קראתי את ספרה וורד הלבנון.
      זוכי הפרס ראויים בהחלט.

      ומה שכתב בן הארוש בהחלט מעורר מחדש סוגייה גזענית שעדיף היה כבר לקבור אותה עמוק עמוק ולא לתת לכל מני שונאי חינם שמחפשים את מי לשנוא להשתגע מחדש.

      על איכותו של ביאליק כמובן שאין מה לדבר. רק רציתי לידע אותך על הרשימה.

      ושוב, שנה טובה
      חוה

  20. לחוה,
    תודה על המידע. אקרא את הרשימה.
    ——————-
    לתגובה שנחתמה בשם רות:
    התגובה הכילה קללות כלפי בן הראש והחלטתי למחוק אותה.

    • לגיורא,

      אשתדל גם אני.

      חוה

      לגבי גלדמן, לא מזמן יצא בהוצאה מחודשת הספור של אדגר אלן פו, "המכתב הגנוב". גלדמן, שהוא גם פסיכולוג, אמר דברי תבונה משהו כמו: מכיוון שרוב סיפוריו של פו מתרחשים באפלולית – שדווקא בחשיכה אנחנו רואים דברים יותר צלול מאשר לאור יום. כנראה בגלל החושים שמתחדדים, והתת-מודע שרואה יותר בבהירות.

      מאוד מרשים.

      חוה

  21. שנה טובה לכל הבאים בשערי האתר.

    • לגיורא,

      מצאתי את הרשימה. היא נקראת "חיטוט באפילת הנפש". התפרסמה ב – 5 בספטמבר 2010. שוויצר די משבח את ספרו של הארוש " לא הולך לשום מקום". שיצא עכשיו בהוצאת רסיס.

      אני מקווה שאנחנו מדברים על אותו אחד.

      רציתי להאיר כמה דברים. כבת להורים ניצולי שואה, הורי הגיעו מפולין לארץ. היתה אצלי בבית גזענות אמיתית כנגד יוצאי המזרח.

      לי באופן אישי היה קשה להיצטרף לכל העניין הזה. חברתי הטובה ביותר היא עירקית. והלוואי עלי משפחה חמה ותומכת כמו זו שלה.

      בסביבות שנות החמישים ומעבר לכך באמת החלה להתפרסם השירה המזרחית. כמורה למדתי את שיר זוהרה אלפסיה, שיר קניה בדיזינגוף, שירים נוספים מהם של ארז ביטון ונוספים – ואשמח אם תאיר את עיני. גם סמי מיכאל התקבל באהדה רבה.

      אובחנו מספר שסעים חברתיים בשנות התשעים ובמהלכן- ימין/שמאל, דתי/חילוני, השסע העדתי שבחלוף השנים החליפו משתנים.

      מדוע אני אומרת את כל אלו – המנסים לקלס להלל ולשבח מזכירים את הכעס ואת האוטנטיות הישירה של שפתו של בן הארוש שנותרו במשלב הנמוך שלה עקיבות לאותו הפער.

      כל אלו הבאתי כרקע אגב, הירש גם אינו מהסס להשוות בין זך לבן הארוש.

      מבחינתי, נושא הפער העדתי הוא יוק. להיאחז בו בשנית, זהו נסיון להעלות באוב זרעי שנאה ופילוג, כאג'נדה ספרותית, חברתית, פוליטית שהפכה להיות סבוכה ומסובכה.

      אז או שהביקורת השתגעה על כל הראש, או שאשמח לכל תובנה אחרת.

      כדרכי,
      תמתהתני,

      אשמח על תגובתך ושל אחרים
      חוה

  22. גיורא גשם, הבלוג שלך תמיד מענין תודה.

  23. לחוה ולמגיבים אחרים,
    עלי לציין שמקום הולדתי בדרום תל-אביב ב-1940 היה בלתי מודע להבדלים עדתיים שכן כל העדות התגוררו בו בערבוביה.
    כך היה בגן, בבית-הספר היסודי, בתנועת הצופים, בתיכון, ובמידה מסויימת גם באוניברסיטה.
    מבני מחזורי בכל המוסדות האלה — בני מושבי עולים, בני ערי פיתוח ובני שכונות עוני — יצאו מדענים, מורים בכירים, יזמי היי-טק, מומחים לטכנולוגיה, עובדי בנק בכירים, מומחים לחקלאות, שחקני תיאטרון, שגריר, פרופ' למקרא, וטרינר מפורסם ומה לא.
    נישואי הם בין-עדתיים ודור שני (בנותי) ודור שלישי (נכדי) בלולים מ-6 עדות שונות ותת-עדות.
    לא אתעמק עתה בשירת מואיז בן הארוש. כעסי עליו כאדם כל-כך גדול כעת שלא אעשה צדק עם שירתו אם אכתוב עליה.

    • לגיורא

      מצטרפת לכעסך בהבנה רבה.

      חוה
      ןעדיין
      שנה טובה לכולם.

    • לגיורא לשם שלום,
      שמחתי לקרוא בבלוג שלך דברי ביקורת חריפים על התנהלותו הלא-ראויה בעליל, של משורר, הארוש, שלא זכיתי לשמוע עליו עד היום. אם אמנם באמת כתב מה שאתה מביא בשמו, הרי שאלה ממש דברי הסתה, וראוי להביאם בפני עורך דין. ויפה שעה אחת קודם, לפני שיקרה משהו לא נעים.

  24. לחוונת,
    אכן נכתב מה שאמרתי שנכתב.
    הדברים ראויים ליחוס רק במחינה מוסרית.
    מבחינה פלילית אין עילה לתביעה על פגיעה במישהו שנפטר לפני 76 שנים.
    ובכלל, אני תמיד מעדיף לשקול דברים מנקודת הראות האתית, ולא הפלילית.

  25. לשם, מאמר מעולה.

    רק למען הדיוק השיר נכתב הרבה זמן לפני שגלדמן זכה בפרס, הרי לא צריך את גדלמן כדי לדעת שהקריטריונים קובעים שהזוכה חייב להיות אשכנזי, זה תמיד היה ככה. אין גם כל קשר בין היפרסום של השיר לזכיה של גדלמן. הוא התפרסם די אחרי זכיתו ופשוט בגלל שהחלטתי שהגיעה השעה לפרסם את השיר. הגירסה הראשונה של השיר נכתבה עוד בשנת 2002, כך שהיו עוד הרבה אשכנזים שזכו מאז בפרס ביאליק!

    זכותי המלאה לחשוב שביאליק היה משורר די בינוני, דבר אחד מציל אותו, הוא יותר טוב מאלתרמן שהוא משורר גרוע שאפילו אינו ראוי שאכתוב שיר נגדו. לכן ביאליק זכה שכתבתי נגדו, כי הוא לפחות ראוי לזה.

    • אני קורא מספיק שנים בקדמה.
      השירה שלך בינונית וזה בימים המזהירים שלך.
      תמשיך להתשתולל באתר "קדמה" שמטיף לשנאת אשכנזים.
      ושיבושם לך.

    • לא זכותך למחזר את העלילה הנתעבת, שייחסה לביאליק התבטאות כנגד הספרדים. זה כבר הופרך מזמן.

      זו לשון הרע.

  26. למען האמת, עד כה סברתי שאתה, מואיז, מסוגל להפיק רעיונות נבונים יותר.
    עם ה"שיר" הזה והגנתך עליו אפילו התקווה הזאת נכזבה.

  27. ביאליק הוריש את רכושו לעיריית תל-אביב. מכאן שסכומי הפרס הנמוכים יחסית אינם כל-כך מכספי הציבור אלא מרכוש (ותרומות) שהעירייה זכתה להם בשל מגוריו של ביאליק בעיר בשנות חייו האחרונות.
    למואיז,
    לאחר שהדגמת את מה שהדגמת בשירתך ברור בעליל שאין צורך בהפלייה עדתית כדי לפסול אותך.

    • כול הכבוד גיורא על הפוסט החשוב והמעניין, הטענה של מואיז שאלתרמן משורר גרוע לא פחות ממגוחכת, מה השלב הבא פיזיקאי סוג ז יבקר את איינשטיין כפיזיקאי גרוע ולא רלוונטי?

  28. איינשטיין, כך יטען מואיז, קיבל את פרס הנובל מפני שהיה אשכנזי. לא כן?

    • אני טוען מספיק דברים כדי שגם תוסיף דברים שמעולם לא טענתי.

      אורי צבי גרינברג הוא משורר אשכנזי עד כמה שידוע לי ואני חושב שהוא המשורר העברי הטוב ביותר שהיה במאה העשרים. אז מה תגיד עכשיו? שאני שונא את כל האשכנזים? אני גם לא שונא את ביאליק, מה יש לי לשנוא את ביאליק, אני פשוט חושב שהוא משורר בינוני, זה הכול. אני גם חושב שאלתרמן היה משורר גרוע והא כפה על העברית מקצב ושפה לגמרי מוטעית, דבר שאצ"ג לא עשה. אני בכלל חושב שרוב סופרי התחיה בכלל לא ידעו עברית ולא מהם למדתי עברית

      • בשעות הקטנות של הלילה פירסם לשם תגובה שהאשימה אותי בגזענות,הביאה מוטיבים מהשואה ,ואת מואיז האשים רק בגרפומוניה ובהכפשתו של ביאליק.

        התגובה נערכה

        אשמח אם לשם יפרסם את תגובתו שוב

  29. תגובה שהציגה אותי כגזען ,השתמשה במוטיבים מהשואה ,כללה השמצות על מואיז

  30. לשאול סלע,
    בשום תגובה שלי ב"מחשבה שנייה" לא השתמשתי במוטיבים מן השואה.
    כן הצבעתי על שירו של מואיז בן הראש כעל גראפומניה.
    אם זו לא גראפומניה, מה כן גראפומניה?
    כמו כן אין טעם להתווכח אתי על גדולתו של אצ"ג — הטענה מקובלת עלי מנעורי.
    אידיאה פיקס אחת מטרידה אותי מאוד. קביעת מכסות לפרסים וכו' היא עניין משונה בעיני.
    האם לא מדובר במבחני איכות?
    יתכן שאפשר לפתור את הבעייה באמצעים "ספורטיביים". כלומר, יוענק פרס למי שמגיע לו מבחינה איכותית וכל מי ש"בוכה" יקבל פרס ניחומים.
    זה יכול לעבוד באופן נחמד מאוד!

    • אכן אני נגד קביעת מכסות כגון
      100% שופטים אשכנזים
      100% מנהלי מוסדות תרבות אשכנזים
      100% יו"ר של ועדות אשכנזים

      לגמרי נגד מיכסות, המכסות מכסות על הערווה. אני בעד שיוויון על פי קריטריונים ברורים של איכות ופירסומים וקילומטראז', אבל שיהיו לגמרי ברורים ולא שיקבעו את הקריטריונים כך שבסופו של דבר רק האשכנזי ייכנס לתוכם, שזה מה שתמיד קורה.

    • ראשית שנה טובה לכולם
      משום מה יש לי הרגשה שמואיז לא כתב את השיר,ושזוהי הלצה מפוברקת כפי שנעשה לפני למעלה משנה גם כן באתר קדמה.

      פשוט לא נראה לי מתאים למואיז לכתוב בצורה כזאת אמנם אינני מכירה אותו אישית ,אלא וירטואלית בדיוק כפי שאינני מכירה את גיורא לשם אישית אבל יש ביננו תכתובת, יש לנו דיבור כמו שאומרים, אבל בכל זאת ממה שהספקתי להכיר לא נראה לי מתאים לו.
      ואם זה בכל זאת מואיז אז אני לא יודעת מה הוא לקח או מה הוא שתה כשכתב את "השיר" הזה.

      על כל פנים באופן כללי ביותר ואף עקרוני, אני לא רואה סיבה למה משורר לא ישתמש בעגה מי אמר ששירה חייבת להיות מליצית ובשפה גבוהה? שירה יכולה בהחלט להשתמש בשפת רחוב כאשר הדבר מתבקש
      למה לכבול אותה אך ורק לעברית גבוהה ומליצית?

  31. למואיז,
    מסכים עם אי-ההסכמה למכסות.
    אז על מה יצא הקצף השנה בפרס ביאליק לספרות יפה?
    על "אשכנזי" אחד ושניים לא?

    • למרות שאני מסכים אם טענותיו על המכסות זה לא עדיין לא מכסה על העובדה שמדובר במשורר בינוני למדי שנהנה מפריווילגיות שהוא לא ראוי להן כמו פרס ראש הממשלה, לעניותדעתי נתנו לו את זה רק כדי שיפסיק ליילל.

    • הבעיה היא ההפליה המתקנת לטובת האשכנזים והעובדה שיש מיכסה שכל פעם שזוכה מזרחי אחד אחר כך עשר שנים צריך לאזן את זה על ידי זכיות של אשכנזים. כמו כן, הקצף יוצא על זה שיש מיכסה של 100% שופטים אשכנזים ויו"ר אשכנזים ומנהלי תקציבי תרבות אשכנזים. צריך לבטל את המיכסה הזאת.

      ושוב, השיר לא קשור לשנה הזאת, אלא לתמונה הכללית של המצב.

      למען הגילוי הנאות אני חושב שביאליק היה הרבה פחות גזעני מפרס ביאליק, הוא בכול זאת היה בעד בתי ספר עצאמיים של ספרדים, יש מאמר מאוד מעניין שהוא כתב בנושא (שזה נאום שנשא). אבל משורר גדול הוא לא היה.

      • האפליה המתקנת היא לטובת המזרחים בשנים האחרונות במטרה להשתיק את הבכיינות שלהם וזו עובדה מוכחת.

  32. וגם ערבים
    ואפילו אשכנזים (טפו עליהם..) אז מה?
    אז זה לא אומר כלום
    תקרא את קדמה תקרא את התגובות שלך
    את השירים שלך
    הכל נוטף גזענות מרושעת ומעוותת
    יש לך חלק בעניין
    והאחריות לגועל היא גם עליך
    חוץ מזה מואיז שאתה איש מתוסבך קמעה…
    כל הקטע עם הערבי מרוקאי ספרדי אירופאי
    מזרחי עם עיניים כחולות אקדמאי משורר עממי אקסלוסיבי
    הכל בסלט לא טעים…
    יאללה חליק

    • אין טעם לרצות את הבכיין העלוב הזה, הביקורת שלו על אלתרמן משעשעת ביותר, הרי השיר הגרוע ביותר של אלתרמן הוא 10 דרגות מהשיר הטוב של מואיז.

  33. כי כיצד ייתכן שמצד אחד הם טוענים שכולנו 'עם אחד' ומצד שני מצדיקים חוסר ייצוגיות פרופורציונלית של מחצית אות עם בכל תחומי החיים.
    אם אנו עם אחד וכולנו בני אדם שווים עם
    פוטנציאל שיוויוני להיות טייסים וחיילים
    ומנהלים וכמובן גם משוררים אז איך זה שלטענת
    מואיז יש בתחומים אלו ייצוג יחסית אפסי לבני
    חלק מאותו עם שמצטיינים בעורם השחום ובמוצאם
    המזרח תיכוני שהרי ניקבע כבר שחוסר
    ייצוגיות מעיד על שיבוש במערכת שיבוש מסוג
    השיבושים הגזעניים כך שטענותיו של מואיז צדק
    רב בהן וניכרת הסללה ממסדית מכוונת שמטרתה
    שימור מונופולים מסויימים לבני מוצא/צבע עור
    מאד מסויימים הקרויים אשכנזים.
    אגב אשלח תגובה זו גם לבלוג של מואיז כדי
    שבעריכה דמוקרטית מר לשם לא ידאג להעלמתה .

  34. לפנתר שחור,
    למר לשם אין מנהג "דמוקרטי" "להעלים תגובות".
    הנוהג הזה רווח בכמה בלוגים אחרים.
    ובאשר לפרסים ולכשרונות. למרבה הצער, האל לא חלק לבני האדם כשרון במכסות שוות.
    יש מוכשרים יותר ומוכשרים פחות.
    מוטי גלדמן, למשל, מוכשר ממואיז בן הראש והפרס הגיע לו.
    ארחיק לכת. כמשוררים, אלמוג בהר ומתי שמואלוף מוכשרים ממואיז בן הראש ויוצרים שירה טובה ומעניינת משלו.
    את זאת אני מרשה לעצמי לקבוע לאחר שבזמן האחרון קראתי היטב יצירות משל שלושתם.
    אולם כאשר אני מרחיב את חוג ראייתי ואף מגביל את עצמי לחוג משוררים מסויים, יחזקאל נפשי מעניין אותי יותר, ואני סבור שהוא מוכשר מן השלושה שמניתי בהיבטים רבים.
    אבקש לא לטעות, אני מדבר על שירה בלבד. לא אמרתי מלה על פרוזה סיפורית.

  35. לפנתר השחור,
    תגובתך גירתה בי עוד תגובה, אף כי אינה לעניין.
    ובכל זאת.
    כל בני האדם נולדו שווים.
    אך באולימפיאדה, משום מה, אתיופים, קניאתים וניגרים משיגים תוצאות טובות יותר בריצות ארוכות.
    אני יכול לטעון אלף טענות ומענות על הפליה והסללה — התוצאות בשטח מצמידות את המדליות לחזות הראויים!

    • וכמו שאתה לא תטרח לדבר עם נאצי אין סיבה שתטרח לדבר עם מוני יקים שעומד באותה סקאלה רק טיפש יותר.

      • התחמקת בגסות מר לשם כשאמרתי בני האדם שוים לא
        התכוונתי לכך שכולם בני אותו גודל וצבע עור אלא
        לכך שבאופן סטטיסטי כל קבוצה אנושית יש לה
        פוטנציאל כישורי שיוויוני לקבוצה אחרת אלא אם
        התנאים הסביבתיים אינם מופנים באופן שיוויוני
        ואז קבוצה מסויימת לא תצליח לממש את כישוריה
        כי היא מוסללת למצב של חוסר מימוש כישורי.
        וגם כאשר ינצצו כישורים מצידה של הקבוצה
        המנוחשלת יסרבו בני הקבוצה המנחשלת להכיר בכך
        כי זה סותר את תיזת היסוד שלה.
        אני רואה שלבעלי שם אשכנזי מותר להדביק תוויות
        נאציות למי שאינם מסוגלים להתמודד עימם באופן
        שכלתני וזו דוגמא מצויינת למה שכתבתי על
        המנחשלים והמנוחשלים.

  36. לפנתר שחור,
    כשרון היצירה אינו מותנה בנסיבות.
    לכן, כל הטענות על הסללה, הפלייה, קיפוח ושאר ירקות הם עורבא פרח משום שאינם יכולים לבלום כישרון, אם הוא קיים. לעתים, דווקא ההיפך הוא האמת.
    יוצרים אינם רצים בלהקות והחוקיות הסטאטיסטית אינה חלה עליהם.

    • ולשלוט בתגובות כדי לצאת עם ידו על העליונה
      אבל אמת מקיר תזעק ומואיז צודק בטענותיו על
      אי הצדק המיגזרי בחלוקת פרסים על יצירתיות
      תרבותית הנעשית ע'פ הכללים הנהוגים בחברה
      שבסיסה האידאולוגי גזעני ושיקרי.
      כך למשל עודף הכשורים האשכנזי מביא למצב מלא
      עיוותים בו בית המשפט העליון מורכב מ 14
      שופטים אשכנזים ועיראקי מחמד אחד .
      ועל כשרונותיהם של אותם 15 שופטים עליונים
      איני רוצה להוסיף מילה וכך זה בשאר התחומים
      שבהם "חבר מביא חבר" זה למעשה "אשכנזי מביא
      אשכנזי" וכך נוצרת הדיס פרופורציה הסטטיסטית
      אותה מייחס מר לשם לעודף הכשרונתיות הגנטי
      של האשכנזים.

      • צריך להסתמך על עובדות, האם באמת בחבר ועדות הפרסים יושבים רק אשכנזים אם כך זה נורא מדאיג ומעורר תמיהה
        האם זה בדוק מישהו בדק את הענין ?

    • הפנתר הורוד

      השאלה הזו לא קלה כל כך, אבל יש שאלה יותר פשוטה האם צריך באמת כישרון בלתי רגיל כדי להיות יו"ר של ועדת פרס, או להיות בחבר השופטים של פרסים ספרותיים. האם מדובר בכישרון מולד? האם מדובר במשהו שאנשים ממוצא מסויים אינם יכולים לעשות? האם לדעתך לשם המזרחים אינם ראויים לשקול לעומק יצירות ספרותיות? זו שאלה יותר קשה מאשר כישרון. משום מה ברגע שיש גם מזרחים בשופטים יש גם זוכים מזרחים.

      ועוד שאלה, האם המדינה צריכה לעודד אר אשכנזים לכתוב? האם היא לא יכולה גם לעודד מזרחים לכתוב או ליצור בכלל? הרי לא תמיד אנחנו יודעים מה התוצאות של עידוד, זה יכול להצליח, אבל הקרנות בשלהן, מעודדים רק אשכנזים. תקציבי התרבות בשלהם, מעודדים אשכנזים ליצור תרבות.

      התוצאה של עידוד האשכנזים בספרות העברית די דלה, וככול שהשבטיות חוגגת יותר זה עוד יותר דל, משך עשרות שנים של הזרמת כספים לתיאטרון בקושי יש מחזאי אחד ראוי להערכה כלשהי, חנוך לוין, שבעצם כתב את אותו מחזה שלושים פעם פחות או יותר.

      בקיצור, השבטיות האשכנזית מנוונת. כנראה שבסופו של דבר האשכנזים לא כל כך מוכשרים בספרות, לפחות לא כשהם חיים בישראל, אולי בכלל מעודדים כאן את הבינוניים שבין האשכנזים בגלל השבטיות. היבול הבינלאומי דל למדי, בשביל עם הספר, וגם הלאומי, אחרי מאה שנות ציונות קשה לתת מחמאות רבות לספרות העברית, אפילו לא בהשוואה לספרות האשכנזית ביידיש. מה לעשות? אלה העובדות. לא צמח כאן שום קפקא ואפילו לא אליאס קנטי אחד (שהוא ספרדי דווקא), לא פיליפ רות, ולא אלן גינזברג, וכן הלאה וכן הלאה… אפילו הספרות הסרבו-קוראטית היהודית הצמיחה כמה סופרים יותר חשובים בעולם מעגנון.

      וזה לא בגלל שהמזרחים מתלוננים או מורידים את הרמה, את הכישלון הזה אפשר לייחס לאשכנזים לבדם.

  37. לפנתר הורוד,
    בדברי על כשרון היצירה לא דיברתי על שופטי פרסים וכו'.
    בסך הכל טענתי שמי שרוח יצירה בלבו — ייצור.
    כל השאר זאת פעילות ציבורית ועסקנות, שעליה אינני אומר דבר.
    כן, א"צ גרינברג משורר גדול מאלן גינזברג.
    כן, גדולתו של ביאליק היא כשל ייטס.
    משורר כעמיחי היה יכול בהחלט לקבל פרס נובל לספרות.
    כל ההתפרצות כאן נבעה מן העבודה שמה שמואיז בן הראש מציג כ"שיר", אינו אלא פמפלט תעמולה בשורות קצוצות.

  38. מעולם לא עלה בדעתי לערוך סקר אתני של שופטי הפרסים הספרותיים.
    סקר או לא סקר, אני חושב ששופטים צריכים להיות אנשים שבקיאים בספרות.
    ואם נוריד את השאלה עד למכנה המשותף הנמוך ביותר השאלה היא: האם רמת השירים הדומים לזה שפירסם באחרונה מואיז בן הראש מזכה אותם בפרס כלשהו?
    דמוני שהאיש הוכיח בפרסומיו האחרונים עד כמה אין הוא משורר.

  39. לפנתר שחור,
    אומר לך את זה ישר בפרצוף: אתה משקר!
    כל מי שיקרא את התגובות ברצף יראה שאני מפרסם כמעט כל תגובה, חוץ מתגובה שמכילה חומר פלילי או תגובה של "מוני יקים האנטי-ציוני" שזה עשרות שנים לא הביע רעיון חדש!

  40. אתמול ב 01;46 טענת שבבלוג שלך בניגוד לאחרים
    אין שום חסימות ללא כל הסתייגויות.
    היום אתה מסייג טענתך ומודה שאתה חוסם את
    "מוני יקים אנטי ציוני" אותו אתה כנראה
    מכיר היטב וטענתך היא במשך עשרות שנים לא
    חידש דבר.ובכך אתה הוא השקרן.
    מי מינה אותך לקבוע מהו חדש ומהו מיושן ומי
    מינה אותך לקבוע מיהו משורר עלוב או לא.
    העליבות והשקרים הם בהתנהגותך ומין הראוי
    שתיבדק על מה ולמה אתה יורד מהפסים .

  41. לפנתר,
    צריך גם לדעת לקרוא ואולי להבין אירוניה.
    כתבתי שאין לי מנהג "דמוקרטי" ל"העלים תגובות".
    כל אדם מבין שאני לועג לשיטה סובייטית מקובלת של "העלמות".
    דרך אגב, כאשר אני מוחק תגובה אני בדרך כלל מודיע על כך.
    וכן, אני מוחק תגובות שיש בהן תוכן פלילי ואת כל תגובותיו של "מוני יקים האנטיציוני" שכל תגובה מתגובותיו היא הסתה פלילית.
    יתר על כן, זה הבלוג שלי ואני קובע בו מה ייעשה.

  42. מהגזענות..? מהטמטום המנטלי שלך? מעצמך..? כי לי באופן אישי בהחלט נמאס.
    ממך
    מקדמה
    מכל שאר אנשי השמאל שמביעים דעות פשיסטיות
    באמת מספיק ודי.
    לשם (האשכנזי אוי ווי) הרבה יותר קרוב אלי בגישה מאשר אתה,מוני – מנהיג הסיעה האנטי כוזרית.
    לשם לא מצנזר דעות אלא רפש
    להבדיל אלף אלפי הבדלות מהצנזורה החולנית בקדמה.
    יאללה מוני תגיד יפה שלום ועבור לאתר הבא.

  43. צר לי, נאלצתי למחוק תגובה של עידו לם.
    היא כללה חוות דעת על אדם שאינו נושא הפוסט.
    התגובה נכתבה באופן שהיה עשוי לגרור אחריו תביעה על הוצאת דיבה.

    • גיורא שלום
      או שאתה רומנטיקן חסר תקנה,
      או שאתה תמים חסר תקנה
      או שאתה מיתמם חסר תקנה.
      זה שכשרון יצירתי הוא משהו מולד זה דבר אחד,
      זה שלא תמיד הנסיבות של המציאות מאפשרות את פיתוחו זה דבר אחר
      ואכן יש והייתה מגמה של הסללה של מזרחים
      למה כל כך קשה לך לקבל זאת? הרי איש אינו מאשים אותך באופן אישי על זה וייתכן מאוד שאתה לא היית עושה כדבר הזה אבל אתה לא נמצא בעמדה של הגמוניה ושל קביעה ושל השפעה.

      דרך אגב אתה טוען שמי שרוצה ליצור ייצור
      זה נכון אולם אם לא ייתנו לו את הבמה להציג את מה שהוא יוצר הוא לעולם לא יוכל להנות מפרי יצירתו
      ואם נעזוב לרגע את המאבק המזרחי ונפנה זרקור למאבק הפמיניסטי
      הנה, במשך מאות שנים נשים היו מנועות מלעסוק ביצירה,ההגמוניה הגברית מנעה וחסמה מהן דרכי גישה (נאסר על נשים להיות חברות בגילדות מקצועיות, נאסר על נשים ללמוד מקצועות מסויימים ואפילו לצאת לעבודה )
      ובשל כך יש תקופות ארוכות בהיסטוריה האנושית שאנחנו לא מוצאים נשים בעשייה האמנותית , והיו אף כאלה שנאלצו לכתוב בפסבדונים ועד מגבלות שלא כאן המקום לפרטן

      האם זה אומר שנשים היו נטולות כישרון אמנותי כלשהו? לא ולא, וגם אם הן יצרו הרי שנאסר עליהן לפרסם את יצירותיהן,הן פשוט היו מודרות ומנועות מלעסוק בזה
      מעטות מאוד שבד בבד עם כישרונן, הייתה להן גם השפעה חברתית פוליטית וכלכלית שאיפשרה להן להיות היוצאות מהכלל שלא העידו על הכלל.

      אז אם עשו זאת לנשים, למה כל כך קשה לך לקבל שאת אותה שיטה הפעילו גם על מזרחים?

  44. לירדנה,
    אני אכן רומנטיקן חסר תקנה בד בבד עם היותי אדם מתוחכם למדי. מה לעשות, מין צירוף של טכנולוג ומשורר…
    אני מציע לא להרחיב את הדיון ביצירה ובאשה היוצרת בכל התרבויות לאורך ההיסטוריה, שכן הדברים ייארכו מעבר למה שאפשר בתגובה בפוסט.
    בעיקר צריך לפנות את התלונה לכנסייה הנוצרית הארורה שכן דווקא האצולה לא הדירה נשים, ע"ע אליזבת ה-1.
    לעומת זאת, אעיר על הבעייה בתחום התרבות היהודית. היהדות האמונית, כולל הרבנות האשכנזית והמזרחית, הדירו את האשה מכל עיסוק פורה, למעט ילודה ומטבח. בזה אני מבטא את שנאתי הגדולה לאמוניוּת הרבנית, שהרסה כל חלקה טובה ביצירה הנשית (אך גם הגברית).
    אבל הרבנויות האלה גם הזיקו לעם היהודי בכללותו, מזרח ומערב כאחד. פסילת מרבית האמנויות והפניית כוחות היצירה לדיון הלכתי ומצוותי עקר ועלוב בחלקו, אכלו כל חלקה טובה ביצירתיות של העם. אכן, אני אנטי דתי בכל רמ"ח איברי. הדת היהודית הצליחה להשחית במאות השנים האחרונות כל רצון ליצירה אמנותית וכל שאיפה לאומית ממשית, כגון חזרה בפועל לארץ-ישראל, באמצעות הסיסמה "גאולה בדרך הנס".
    לולי הציונות היינו כבר מזמן עם מת!
    כישרון ליצירה ויצר ליצירה הם תכונות מולדות. הם חלק מאישיותו של האדם. מה זה שייך ל"הסללה" וכו'? מי יכול ל"הסליל" אמן אמיתי? הוא יאכל אפילו קש ובלבד שיתמיד באמנותו.
    אנשים לא "נותנים" לאיש במה. במה כובשים בחוזק עט ובכישרון. מי שמוכן למכור את נפשו לפירורי היח"צ, או הכסף, או התהילה וכו', איננו אמן בנפשו.
    ועכשיו אפנה אל הכזב הטמון בדברי התוקפים את פרסי הספרות ה"אשכנזיים" במדינת ישראל. חברי הנאמנים של ועדות הפרס וועדות השופטים נבחרים בחלקם על-ידי אגודת הסופרים העברים, שתקנונים שונים העניקו לה את הזכות הזאת.
    אולם מה נאמר ומה נעשה כאשר ב-20 השנים האחרונות (למעט תקופה קצרה של פרופ' גבריאל מוקד) אגודת הסופרים מנוהלת על-ידי יוצרים מזרחים. בכל הדיון שהתנהל בשבועות האחרונים איש מן ה"מיללים" לא התכוון לגלות את זה, וטעמיו עמו.
    כאשר יו"ר אגודת הסופרים בשנות ה-90 (ארז ביטון) נקלע לניגוד אינטרסים מהותי בשל היותו בעת ובעונה אחת בעליו של כתב-העת "אפיריון" שזכה לתקציבי ממשלה, מישהו טרח לזעוק? כן, מישהו טרח אך מיהרו לסתום את פיו והוא מעדיף כעת להישאר בעילום שם.
    ישאל נא מואיז את יו"ר אגודת הסופרים, איש מזרחי שעוסק, כמדומני, בשירה, מדוע ולמה אין הוא, מואיז, זוכה בפרס ביאליק בדיוק בשנה שבה זכו שלושה סופרים: שני מזרחים ואשכנזי אחד.

    • כישרון מולד הירח

      מכל הדיונים בשיר הזה התברר שיש רק משורר מזרחי אחד שזכה בפרס ביאליק, והוא אהרון אלמוג. הוא כבר בשנות השבעים כתב שפרס ביאליק הוא רק לאשכנזים. בעצם יוצא שמואיז פועל נכון לקבל את פרס ביאליק, כי רק בדרך הזו יש סיכוי למזרחי לקבל אותו. זה פשוט עניין של הסתברות וסטטיסטיקה.

      ואכן, לא משנה כמה מילים תשפוך אין סיכוי שתוכל לעצור את הכישרון של בן הראש. יש לו כישרון אדיר, ויש לו גם כישרון לא קטן להעלות דברים לסדר היום התרבותי שאתה בכלל לא היית בודק. הכישרון הוא מולד והוא חייב להתפרץ ואין מה לעשות נגד זה. בטח לא אחד כמוך, לשם, שמעולם לא חיבר חצי שורה שירית טובה.

    • גיורא, טענתי כבר בתגובתי למעלה שהיו יוצאות מן הכלל שלא מעידות על הכלל, אתה מביא כדוגמא את אליזבת הראשונה אבל שוכח את מיליוני הנשים האחרות שלא היו במעמד של אליזבת.
      המין הגברי הדיר נשים ממקצועות יצרתיים ומכל יכולת ליישם את החשיבה היצירתית שהיא הבסיס ליצירה מסיבות פוליטיות כלכליות שניינו יודעים זאת .
      למדיניות ההסללה יש ויש קשר לא לאי היכולת ליצור ,אלא לפירסום היצירה,
      שומרי הסף של התרבות לא נותנים נגישות להפצת היצירה ולהוצאתה לאור בטענות מטענות שונות בין היתר בטענה שזו תת תרבות או שזה לא ראוי לפרסום וככה חוסמים דרכו של יוצר כאילו שאתה לא יודע את זה זו ממש היתממות גיורא לא רומנטיקניות.
      הרי אתה בעצמך היית עורך של מוספים או ירחונים ספרותיים ברגע שהחלטת ששירה מסויימת לא תופיע בהוצאה לאור שלך אתה חסמת דרכו של אמן מבלי להיכנס כרגע אם זה היה ראוי לפירסום או לא טעמך האישי הוא שקבע במה תשקיע במוציא לאור ובמה לא תשקיע
      ואותו דבר הוצאות לאור אחרות,ואותו דבר אוצרי מוזיאונים הם שומרי הסף של הקאנון
      הם נמצאים בעמדות מפתח
      ואם היום למשל שומרי הסף הם בעלי דעות שמאלניות או שמאלניות רדיקליות הם לא יתנו נגישות ליוצר שבא מהצד הימני של המפה גם אם יצירתו תהייה משובחת ותעלה לאין ערוך על יצירות של יוצרים שבאים מהמילייה הפוליטי שהם באים ממנו.
      הקטע הוא שאתה יודע את זה ואתה מודע לזה
      אולם בוחר להתעלם ממה שאתה יודע
      אין לי מושג למה אתה עושה את זה
      אבל זה לא עושה אותך מתוחכם במיוחד,מפני שניתן על פי התגובות שלך לעלות על זה מייד אז ככה שהתשובות שאתה נותן לא כאלה סמויות מן העין שרק מישהו בעל תחכום המשתווה לשלך או העולה על שלך יוכל להבין את זה.
      גיורא יהללך זר ולא פיך.
      ושוב, משום מה אתה נוטה לקחת את הדברים באופן אישי
      אז באופן אישי אף אחד לא מאשים אותך במדיניות ההסללה,מסיבה אחת פשוטה אתה מעולם לא היית בעמדת השפעה פוליטית שתאפשר לך קביעת עמדה לכאן או לכאן
      אינך פוליטיקאי, אינך ראש הממשלה או שר האוצר או שר החינוך או שר הרווחה ועל כן אינך ממוקם בעמדות מפתח ועמדות השפעה בעלות עוצמה לכוון את הדברים אחרת ממה שכוונו הן בשנים עברו ונמשכות עד היום,
      אתה בסך הכל גיורא לשם איש חביב לעיתים ,מעצבן לעיתים,
      עכשיו תענה לי שפוליטיקה לא מעניינת אותך ומעולם לא היו לך שאיפות להיות פוליטיקאי, בסדר גמור ככה גם תשעים אחוז מאוכלוסיית המדינה,אבל יש לזה מחיר, המחיר הוא שאתה לא נמצא בעמדת מפתח או בעמדת השפעה לכוון את הדברים(גם אני לא אז ככה שאתה נמצא בחברה טובה)
      ועל כן יהיו דעותיך על מדיניות ההסללה אשר יהיו, הן תמיד תשארנה דעותיך האישיות הפרטיות הסובייקטיביות אבל זה לא מעיד על הכלל וזה לא מעיד על כך שלא הייתה מדיניות כזאת(מה גם שלא חסרים מחקרים בנושא, תפנה למרכז אדווה ותבקש מהם חומר בנושא הם ישמחו לתיתו לך) בדיוק כמו שזה שאליזבת הראשונה הייתה אישה משכילה(כך הייתה גם המלכה מרגו מנבארה שהמציאה את ז'אנר הסיפור הקצר)וכך הייתה גם מאדאם פומפדור וכך לא מעט נשים ידועות בהיסטוריה אבל שוב הן היו היוצאות מהכלל שלא העידו על הכלל.
      וזה שאתה לא חושב שיש מדיניות הסללה או שהתקיימה כזאת עדיין לא מהווה ראייה לאי קיום מדיניות כזאת
      זה שמחלון ביתך אינך מסוגל לראות את סין לא אומר שסין לא קיימת

  45. לשפן שפוחד לציין את שמו,
    חס וחלילה, אינני מתקרב אפילו ליכולתו העסקנית של מואיז. אני אפילו הוגה בשכירת שירותיו כיחצ"ן.
    דבר אחד נשגב מבינתי. גם אני לא זכיתי בפרס ביאליק. כנראה משום שאני בעל עבר ספרדי בן מאות שנים לפני שנהייתי לאשכנזי.
    האם זאת הסיבה?
    הבלים. פשוט לא היגשתי את מועמדותי לפרס וזאת סיבה נאה למדי לאי-קבלתי.
    מצד שני, מכיוון שביאליק, בעיני מואיז, רק משורר בינוני, ואלתרמן, בכלל… מדוע רודפים כל-כך אחרי הפרס?
    ואתה, המסתתר כשפן, מכיוון שאתה כל-כך בקי בכתבי וקראת כל שורה בשירי, מסותי ותרגומי מוזמן בזה לכתוב מאמר ארוך, מפורט ומנומק על דלות יצירתי וכשרוני בתחומים האמורים כאשר אתה חתום על הדברים בשמך המלא והאמיתי.
    אני מבטיח לתת למאמרך פרסום מלא בבלוג שלי!

  46. לירדנה,
    נעים לי להתווכח אתך שכן את טוענת לעניין. עם זאת, את יוצאת לעתים מהנחות יסוד לא בדוקות, ולעתים אף טוענת דרך שגרה בלא לבדוק דברים לעומק.
    בחברה הטרום-דמוקרטית לא היתה כמעט שום חשיבות לאדם כלשהו שלא נמנה עם המעמד האציל. חברת ההמונים המודרנית יצרה, למרבה הצער, מצב דומה, אם כי מוסתר היטב בשל "כיבוס השפה". אמת, בחברה הדמוקרטית לכל אדם זכות בחירה וזכות לפרנסה וכו' וכו', אולם מכל בחינה אחרת הוא חסר ערך לכל מי שנמצא מחוץ לתחומו הקרוב ביותר – משפחה חברים.
    החברה המודרנית גם יצרה מצב שלא היה ידוע קודם לכן. בחברה האצילית היו פטרונים שהיו שומרי הסף של התרבות. בחברה הדמוקרטית אין שומרי סף. הכל פרוץ, ואף נעשה פרוץ יותר משנה לשנה.
    בזאת מתחילה טעותך. אינך מסוגלת להבין (ואני תמיד אישי, ואישי בלבד) שלפניך אדם תם-לב שהוא בעת ובעונה אחת מתוחכם ביותר בלא הצירוף הזה לא יכולתי לנהל מערכות מיחשוב גדולות ואף לשמור על חברים קרוב ל-70 שנה.
    אולם הטעות העובדתית גדולה אף יותר: מעודי לא ערכתי מוסף או ירחון ספרותי. יתרה מזו, ב-51 שנות יצירה הסכמתי רק פעמיים להיות חבר בוועד שופטי ספרות: פרס ירוחם לוריא שבו זכתה אמירה הס (אשכנזיה?) ופרס אקו"ם בעילום שם שבו זכתה לאה איילון (מזרחית, אשכנזית? אינני יודע. אינני מכיר אותה).
    אכן, הייתי בעלים של הוצאת ספרים ואף הייתי זמן מה עורכה הראשי. זה בדיוק הרגע שבו אתה מוציא לאור רק את מה שחשוב לך להוציא על חשבונך (חשבון זמנך, כספך ויוקרתך המערכתית כאחד). אינני מכיר קריטריון אחר לניהול הוצאת ספרים אלא מדיניות העורכים מה להוציא ומה לא להוציא. ספרות כהלכתה גם אינה דמוקרטיה. לא עורכים בה הצבעה על מה שסקסי יותר ומה פחות ואיזה רייטינג רוצים להשיג. ספרות כהלכתה גם לא עורכת מרשם תושבים אתני. ההוצאה שבראשה עמדתי זמן מה, שאותה יסדתי עם חברים ושבה סיכנתי ממיטב כספי (המועט) העמידה לעצמה למטרה לפרסם את מיטב השירה והמסה בספרות העברית ובספרות הכללית.
    ברגע ישראלי מסויים סברה ההוצאה שצריך לקדם בתרגום מסאי רוסי שמתריע מפני דיקטטורה (זמיאטין) וברגע אחר הוחלט להוציא לאור תרגום משירתו של וילפרד אואן שהיא ביקורת איומה על מלחמה. וברגע אחר, בהווה, הוחלט לפרסם יצירה כשל ויליאם בלייק "ירושלים" (בתרגומה של רות בלומרט – ואני מציע לך להישמר מתיוג עדתי!) ההוצאה לא תייגה מעולם יוצרים על-פי מוצאם המגדרי, האתני או העדתי.
    גם אני נזהר מאוד מלתייג דברים תיוג מגדרי או עדתי. עם זאת, מעטים האנשים בספרות העברית שטיפחו יותר ממני יצירות ספרות של נשים. פעלתי כך מסיבות אידאולוגיות סמויות מעיני הציבור ולאו דווקא מנימוקים פמיניסטיים. זה שנים רבות שהבחנתי כי יצירות של נשים (בעיקר שירה) קוראות לחיזוקה של החרות האנושית – חרות בכללה, לאו דווקא חרות פוליטית, או תעסוקתית או מגדרית.
    מכיוון שאינני איש פוליטי ואף אינני הולך להצביע (מסיבות מכוערות להפליא: למקרא רשימת המועמדים אני נתקף ביהירות בלתי נשלטת). ובעניין האחד שבו שנינו מרגישים זהות, של אי-העיסוק בפוליטיקה, עלי להטעים את נקודת ראותי.
    אמן של ממש חייב להרחיק את עצמו מכל עשייה פוליטית. גם דעות פוליטיות, כשלעצמן, עשויות להתגלות כעלובות ביותר כאשר הן סמוכות מדי ליצירה. עמנדת המוצא הטובה ביותר ליוצר וליצירתו תהיה תודעה היסטורית עמוקה והשקפת עולם כוללת (דברים שונים לחלוטין מהשקפות פוליטיות).

    • ירדנה אלון

      אינני תמימת דעים איתך בעניין שאמן צריך להרחיק עצמו מהבחינה הפוליטית ולא רק זה , לעיתים זה בלתי נשלט,מרגע שהיצירה ראתה אור ולא משנה באיזה תחום היא הופקעה מרשותו של האמן והציבור יכול לפרשה כרצונו.
      וכך גם שומרי הסף של התרבות- הם גם נותנים לה פרשנות ומשמעות שלא תמיד לאמן יש קביעה בעניין.
      דרך אגב אלתרמן היה משורר מגוייס האם זה מפחית מגודל שיריו האישיים למשל?
      אלכסנדר פן היה משורר מצויין והיה קומוניסט ועל כן הודר תקופה ארוכה מאוד
      נחום גוטמן היה צייר טוב למדי אולם נושאי ציוריו היו לצנינים בעיני המימסד הפוליטי שהנחית הוראה למימסד התרבותי להדיר אותו ואכן שנים ארוכות קובעי הבון טון התרבותי המעיטו בערך יצירותיו.
      כך היה גם עם המשוררים והאמנים ",הכנענים"
      אמן הוא קודם כל אדם וככזה יש לו גם דעות פוליטיות שלעיתים במודע או שלא במודע בגלוי או בסמוי הן משתקפות גם ביצירתו,זה בלתי נמנע ולא רק זאת אם הוא לא נותן לפן הזה באישיותו להתבטא דרך היצירה שלו הוא חוסם את זרם ההתבטאות שלוהוא חוסם את עצמו, מצנזר את עצמו והיצירה נפגמת מפני שהיא מסורסת
      אני סבורה שליצור זה שיא החופש לאיש אין זכות לחסום את תהליכי היצירה,ואם אמן שם מחסום לביטוי העצמי שלו הוא גורע מהאותנטיות של הבטוי העצמי שלו

  47. ירדנה,
    יש בינינו פער במונחים.
    אלתרמן לא היה משורר מגוייס. הוא כן היה בעל תודעה היסטורית עמוקה, וזו מלווה חלק גדול משירתו.
    באשר לדברים האחרים, את מסתמכת על אגדות אורבניות שאין בהן אף שמץ של אמת עובדתית.
    אלכסנדר פן לא הודר מעולם. הוא ישב, חי ופעל במרכזו של העולם התרבותי בארץ-ישראלי. משלא מצאו מעסיקיו את דמי הפנסיה הראויים לשלם לו, התערבה המדינה ושילמה לו פנסיה מקופה ציבורית מיוחדת.
    גוטמן מודר? את גוטמן היכרתי היטב אישית. לא מודר, ולא חצי מודר. היתה לו משרה טובה ב"דבר", הוא גם במרכז תל-אביב והתרועע עם מיטב יוצרי הספרות והאמנים הפלסטייים.
    רטוש מודר? הוא בסך-הכל לא רצה לשבת ב"כסית" וישב בקפה אחר. חבורה גדולה צבאה על דלתו, היפהפיות רדפו אחריו ולא היו לו שום קשיי פרנסה.

  48. מי שרוצה לקרוא את הרשימות שהתפרסמו על ספרו החדש של מואיז בן הראש "לא הולך לשום מקום" מוזמן לבקר באתר הזה

    http://2nd-ops.com/moisb/

    יש גם קישורים להארץ מהאתר

  49. לעתים נדמה לך שלמדת רבות על החיים.
    ובכן, לא. מואיז לימד אותי דבר חדש ששמעתי על אודותיו אולם נוכחתי בו אך לעתים רחוקות, ורק במקרים של חוסר הגינות מוחלט.
    כאשר אתה מפריך בתגובה עובדות היסטוריות או ביוגרפיות שגויות שמואיז כרך בתוך דבריו, השיטה החביבה עליו היא מחיקה.
    בין השאר טענתו שם כי פרשתי מאגודת הסופרים העברית ב-1992 כדי להקים את איגוד הסופרים ביחד עם "פולנים" אחרים (גפי שקרא לכך), היא שקרית לחלוטין.
    איגוד הסופרים הוקם שלוש שנים לאחר פרישתי וסירבתי לכל פנייה להצטרף אליו.
    כמו כן מחק מואיז את טענתי בדבר אופן פועלו של ארז ביטון כיו"ר באגודת הסופרים. טענתי כי תפקודו היה בניגוד אינטרסים גמור למעורבתו ב"אפיריון".
    כאשר טען מואיז כי אני מפנה את טענותי רק כלפי מרוקאים הבהרתי לו כי מנעתי באותו הטיעון את בחירתם של דוד שחם למנחם פרי לאותו התפקיד עצמו בשנים שקדמו לארז ביטון. גם הטענה הזאת נמחקה.
    על יתר הדברים שנמחקו בתגובתו חבל להגיב. בין השאר ניסח "כלל ברזל", כי מרוקאים אינם פועלים כעסקנים.

    • גיורא,] מה לך ולחרטא הזאתי? למה אתה מתדיין אתו בכלל?

    • זה נכון שזה מה שטענת, אבל הטענות שאתה טוען שאני טענתי אינן מדויקות.

      בכל אופן הפוסט שלך נפסל לא מפני שטענת את הטענות האלה, אלה מפני שהיה מתובל בקללות. זה נעשה כדי לשמור על כבודך.

      בכול אופן חבל על הזמן, יש לך הרי בלוג כדי להביע את דבריך, אתה לא צריך אותי. עובדה היא שאתה תמיד יוצא נגד מזרחים, נגד ביטון ונגדי ונגד שמואלוף, הטיעון שלך כאילו אתה גם יוצא נגד אשכנזי מידי פעם אינו מחזיק מים. זה טיעון גזעני ידוע. לשיטה הזו יש כבר זקן לבן, זה שאומרים לך שאתה יוצא נגד כל מזרחי אינו אומר בכלל שאינך יוצא או מתווכח או חולק על מזרחים. דרך אגב את משבח את את שמאי גולן שגם היה מנהל של הוצאה לאור או אחד מעמודי התווך, הקיבוץ המאוחד נדמה לי, תקופה ארוכה וגם אצלו היו ניגודי אינטרסים אבל אותו אתה משבח. בתור מישהו שלא עוסק בעסקנות אתה ממש בקיא בכול פרט ופרט והיית עסקן כל חייך.

      להבדיל אתה טוען שאני עוסק בעסקנות, אל אף שמעולם לא עסקתי בזה, לא בספרות ולא בתחומים אחרים. זה ממני והלאה. אז תקן את עצמיך.

      למען הדיוק לא טענתי שאתה היית בקבוצה שהקימה את אירגון הסופרים, אלא שהיה מתאים לך להיות חלק ממנה, קבוצה של אשכנזים שפרשה מאגודת הסופרים כי נבחר יו"ר מרוקאי. בכל מקרה חלק גדול הם חברים שלך. אם אני לא טועה גלדמן עצמו היה חלק מהקבוצה הזו שהונהגה על ידי יעקב בסר ז"ל. אירוע שנדף ממנו ריח חזק מאוד של גזענות. כנראה שלא יכולתם לסבול מרוקאי בראש אגודה של סופרים אותה ייסד האשכנזי ביאליק. העסקנות של ביאליק טרנסנדנטית.

  50. למואיז,
    התלבטתי אם לאפשר לך להציג את תגובתך אצלי לאחר שמחקת את תגובתי אצלך.
    לאחר שיקול דעת החלטתי להציב את תגובתך וליחד לך תשובה עניינית המבהירה באופן חד-משמעי את ההבדל בינך לביני: אתה מדבר בעלמא בלא ידיעת העובדות, בעוד שדברי מתבססים על עובדות מוצקות.
    אני חוזר ואומר שפרשתי מאגודת הסופרים ב-1992 בשל השחתת מידותיה של האגודה.
    אני מציין כי בראשית כהונתו של הוועד ההוא הצבעתי בעד בחירתו של ביטון ליו"ר. החלטתי לפרוש כעבור זמן-מה נבעה מאי שׂביעות רצוני מאופן הניהול (אני מתנסח כאן באופן מתון, ובמתכוון!)
    עלי גם לציין כי בשנים שקדמו לבחירתו של ארז ביטון מנעתי בפועל את מינויים של מנחם פרי ונתן שחם לתפקידים כאלה באגודה באותו הנימוק של ניגוד אינטרסים. כל הדברים האלה רשומים בפרוטוקולים גלויים של האגודה וכל הרוצה לחלוק עלי יתכבד נא ויבדוק ברישומי הוועד והאסיפות הכלליות.
    יחד עמי, ובלא עידודי, פרשו חברים רבים למדי.
    מאותו היום ואילך לא נטלתי עוד חלק כלשהו בפעילות ציבורית של סופרים, למעט חברותי באקו"ם.
    הקמת איגוד הסופרים ב-1995 היתה פרי יוזמתו של יעקב בסר ז"ל. לפרישת חברי אגודה ב-1995 וכניסתם לאיגוד לא היה דבר משותף עם פרישת החברים ב-1992.
    משונה בעיני שאינך יודע מה היה הרקע של הקמת איגוד הסופרים בראשותו של בסר. הידיעה היתה דווקא מחזקת את עמדתך העקרונית נגד הפלייה.
    עילת הפרישה מאגודת הסופרים העברים היתה מחלוקת בעניין שפת כתיבתם של סופרים. אגודת הסופרים העברים לא קיבלה לשורותיה כותבים בשפות אחרות ואילו בסר וחבריו דרשו שהאגודה תקבל לשורותיה חברים כותבי ערבית ושפות אחרות שהם אזרחי ישראל.
    אגודת הסופרים העברים (שכבר לא הייתי חבר בה זה שלוש שנים) דחתה את הדרישה באסיפה כללית וכך נסללה הדרך להקמתו של האיגוד של בסר.
    מי שחיזקו את ידיו של בסר בהקמת האיגוד היו חיים נגיד ופסח מיילין ז"ל.
    היוזמים האלה ידעו מראש על החלטתי לא להצטרף לארגון ציבורי כלשהו הן מחמת עומס עבודה והן בשל רצוני להקים הוצאת ספרים, כפי שאכן עשיתי שנתיים לאחר מכן. על כן הנחותיך בעניין קלוטות מן האוויר.
    מוטי גלדמן לא נטל מעודו חלק בפעילות ציבורית ושמו מוזכר אצלך לשווא.
    ועכשיו אעבור לזוטות. שמאי גולן מעולם לא היה מנהל של הוצאה כלשהי ולא היה אחד מעמודי התווך של הוצאה כלשהי. עיקר עבודתו היה כדיפלומט. מקור טעותך מובן לי לחלוטין בגלל דמיון בשמות: סופר אחר, שמאי גלנדר, היה עובד ספרית הפועלים שאחר-כך הסתפחה לקיבוץ המאוחד. באופן כלשהו גם אינך בקי בפרט פיקנטי אחד בפעולתו הציבורית של שמאי גולן: הוא היה חבר בוועדה ציבורית שסייעה ליהודי ברית המועצות וארצות ערב.
    מן העובדות הללו מתברר כי דבריך הם השערות בלבד, חסרי בסיס עובדתי ולוּ הקטן ביותר.
    הדבר הזה חמור במיוחד מכיוון שהוא מעיד על כך שאינך מכיר את החיים הספרותיים בישראל בדור האחרון!
    בתגובה הזאת אני מודיע לכלל הציבור שלא יוצבו עוד תגובות לפוסט הזה.

  51. מובאה קצרה מתולדות איגוד הסופרים ומטרותיו מאתר האיגוד:
    בכלליותו ובייעודו הפרופסיונלי והחברתי ייחודו של איגודנו, בשונה מארגוני סופרים אחרים. איגוד הסופרים הכללי בישראל נוסד בשנת 1995, על ידי קבוצת סופרים שפרשו מאגודת הסופרים העברים, על רקע סירובה של האגודה לקבל אל שורותיה סופרים הכותבים בשפות אחרות
    באיגודנו חברים 500 סופרים, מהם כ-350 סופרים כותבי עברית (ביניהם נתן זך, יהודית קציר, אריה סיוון, אורי ברנשטיין, עמוס קינן, נורית גרץ, נסים קלדרון, זיוה שמיר, ששון סומך, שמעון בלס ורבים אחרים

    כן חברים באיגודנו כ80 סופרים כותבי ערבית, ביניהם סיהאם דאוד, ד"ר פארוק מואסי, נידאא חורי, סלמן נטור, מוחמד ח'מזה רנאיים, וכן הבולטים בין הסופרים כותבי הרוסית, ביניהם: דוד מרקיש, גלי דנה זינגר ועוד

    • איגוד הסופרים אינו אלא כיסוי נדוש לעזיבתם של עשרות סופרים אשכנזים את אגודת הסופרים בגלל שנבחר מרוקאי מזרחי לעמוד בראשה. כל הלהטוטים שלך ושל אחרים לא מחזיקים מעמד אפילו שניה אחת. חוץ מזה מה לך ולאיגוד של סופרים של שפות רבות? הייתי בישיבה אחת של איגוד הסופרים והבנתי מאוד לאן זה נושב וברחתי מהר מאוד משם, אירגון של אשכנזים על טהרת האשכנזיות עם כמה ערבים לקישוט, שפות אחרות לא היו שם בכלל. בכלל, הוא קיים עדיין? כי מאז שהוקם לא שמענו על מעשה כלשהו של איגוד הסופרים חוץ מזה שהוציאו איזה כתב עת עם עורך אשכנזי ופירסמו שם רק אשכנזים. לא משנה מה הטיעונים, מלכתחילה ובדיעבד זה כל הסיפור של איגוד הסופרים (לא היה להם שם יותר מקורי?), אירגון עדתי סקטוריאלי במסווה של תקינות מנהלתית או כל דבר אחר. הדברים הרי נחשפים, אי אפשר לשקר כל הזמן ולהעמיד כל מיני קריטריונים כתירוץ.

      דרך אגב, גם לפני כן היו באגודת הסופרים אירגוני חסות של כותבים בשפות אחרות, כך שזה גם היה תירוץ דחוק. נראה לי שהכותבים בשפות אחרות בכל זאת העדיפו את המטריה של אגודת הסופרים העבריים ושל כותבי עברית.

  52. מואיז,
    התעקשותך לטעון טענות שאינן מתבססות על עובדות מוצקות מחייבת אותי לחזור ולהשיב לך, לרבות ציון פרטים לא נעימים בעליל שניסיתי לשכוח ברבות השנים, מה גם שחברים שסבלו בהם הלכו לעולמם.
    ארז ביטון נבחר ב-1992 ליו"ר האגודה גם בהרמת ידי לזכותו.
    כעבור חודשים אחדים התברר לי שחברים אחדים בוועד, לרבות ארז ביטון, מטפלים בתקציב האגודה באופן שאינו נראה לי. התרעתי על הדברים פעמים אחדות ודברי רשומים בפרוטוקול הוועד.
    ה"פיצוץ" הגדול קרה ברגע שאותם חברים בוועד ניסו להעליל עלילת שווא על שניים מחברי, סנדו דוד ז"ל שהיה חבר הוועד, ויהודית נסיהו ז"ל שהיתה חשבת האגודה.
    ביום שהדבר נודע לי פרשתי מן האגודה. הודעתי על נסיבות פרישתי נרשמה בפרוטוקול ועד האגודה.
    לא הודעתי ברבים על פרישתי וסיבותיה אולם חברים אחדים שמעו שפרשתי ופרשו מרצונם בשערם שפרישתי נבעה מהערכתי שנעשים מעשים לא נאותים, אם להשתמש בלשון עדינה.
    מאותו יום ואילך משכתי את ידי מכל ענייני הציבור של סופרים, למעט חברותי באקו"ם, ולא לקחתי עוד חלק כלשהו בחייה הציבוריים של הספרות העברית.
    כעבור שלוש שנים, ב-1995, התארגנה באגודה קבוצה של חברים בראשותו של יעקב בסר ז"ל, שדרשה לקבל לאגודה סופרים ערבים. הדרישה הזו נדחתה וחברי הקבוצה, ברשותם של יעקב בסר ופסח מיילין ז"ל וחיים נגיד, החלו בפעולות להקמת האיגוד.
    כדי להבהיר את נסיבות הקמת האיגוד אני מצרף עותק של דברי האיגוד על עצמו ועל נסיבות הקמתו:
    "איגוד הסופרים הכללי בישראל מייצג את הסופרים הכותבים בישראל בכל השפות, מקדם את מעמד הסופר, מגיש סיוע פרופסיונלי ומשפטי, דואג לרווחתו של הסופר ומגן על האינטרסים המקצועיים והחברתיים שלו. כאיגוד כללי, המקיף את כל הסופרים בישראל, פועל האיגוד לקירוב לבבות בין סופרים בני תרבויות שונות הכותבים בשפות שונות.
    בכלליותו ובייעודו הפרופסיונלי והחברתי ייחודו של איגודנו, בשונה מארגוני סופרים אחרים. איגוד הסופרים הכללי בישראל נוסד בשנת 1995, על ידי קבוצת סופרים שפרשו מאגודת הסופרים העברים, על רקע סירובה של האגודה לקבל אל שורותיה סופרים הכותבים בשפות אחרות
    באיגודנו חברים 500 סופרים, מהם כ-350 סופרים כותבי עברית (ביניהם נתן זך, יהודית קציר, אריה סיוון, אורי ברנשטיין, עמוס קינן, נורית גרץ, נסים קלדרון, זיוה שמיר, ששון סומך, שמעון בלס ורבים אחרים.
    כן חברים באיגודנו כ80 סופרים כותבי ערבית, ביניהם סיהאם דאוד, ד"ר פארוק מואסי, נידאא חורי, סלמן נטור, מוחמד ח'מזה רנאיים, וכן הבולטים בין הסופרים כותבי הרוסית, ביניהם: דוד מרקיש, גלי דנה זינגר ועוד."

    • שוחר ספרות (כלשהי)

      הוויכוח כאן אינו אלא דו שיח מיותר בין שתי מערכות תרבות שאין שום מכנה משותף בין הנחות היסוד, הרקע ההיסטורי ( ליתר דיוק : הדרך שבה "קוראים" היסטוריה), המטרות שלהן ואפילו השפה המשמשת אותן (לכאורה : עברית. אך לא , זו לא אותה עברית).הגיעה השעה להיפרד , בכאב לב, מהאוטופיה היפהפייה שגובשה בזרמים המרכזיים של חיבת ציון , של הציונות המקורית,של חמישה-שישה דורות ספרותיים ( אך גם דורות של ציירים ופסלים, מוזיקאים, אנשי תאטרון) – חזון של תרבות עברית למופת ,שאינה בגובה העיניים ווודאי לא בגובה הפופיק ( אם לא קצת למטה מזה)ובכל זאת היא "שלנו". ובכן, חסל סדר "שלנו". אהרון אלמוג , ששמו עלה כאן , מן הסתם בלי הסכמתו ( ואני חש שהוא ,בן גאה לעדה התימנית שכתב מילים כל כך יפות על ברנר האשכנזי או על זלדה האשכנזית, לא היה מסכים להשתתף במסע העדתי הנלעג של בן הרוש),פרסם אי פעם ספר ושמו "הלילה שבו מתה הציונות" . הוא התכוון לשנת 48 ולא רבים יכלו אז לראות את הדברים בדרך זו. הוא צדק, להוותנו, לבושתנו ולמפח נפשנו. גיורא לשם נאבק כאן על מורשת תרבותית, על תפיסות יסוד חברתיות ועל לשון עברית שחלקים גדולים יותר ויותר בחברה היהודית בישראל, במערכות החינוך, בתקשורת, וודאי שבהנהגה הפוליטית הכלכלית והצבאית, אינם מכירים, אינם רוצים להכיר, ממש שונאים להכיר. הייתי רוצה בכל מאודי שגיורא יהיה הצד החזק , אבל אני יודע שאין זה כך, וכך גם לא יהיה. מה שנותר הוא ביצורם של כיסי תרבות , בלי להשתדל ולהתווכח עם כל פלוני, אלמוני , צלמוני ושלמוני. בן הרוש וכל המעגלים סביבו מוזמנים לפעול בדרך דומה. קווים מקבילים אינם חייבים להיפגש, אלא בגיאומטריה שאינה אוקלידית ( סליחה , שוב מינוח חשוד באשכנזיות יתר).

  53. לשוחר הספרות ולכל הקוראים,
    ככל שהדבר מצער, אני אכן מתחיל להתחיל להרגיש כאן, בארץ מולדתי, כנטע זר. רוח רעה של התנכרות לתרבות העברית, לנוף הארץ-ישראלי, לחיי המקום הופכת את המקום למעין גלות פנימית.
    יתר על כן, המהרסים והמחריבים של התרבות העברית על כל גווניהם (לרבות נביאי הרייטינג ורמאי הפוליטיקה) מטפחים בלבי משטמה גדולה כלפי ציבורים גדלים והולכים של החברה הישראלית ויחולים לקריסתם ולחורבנם.
    לא למדתי תקינות פוליטית. לא למדתי לכבס מלים. מילדות למדתי ביחד עם בני דורי לומר את מה שעל לבם, מה שנקרא "דוגרי".
    זה עשרות שנים אהבתי את שירתו של אהרן אלמוג (ואת סיפוריה של רות, רעייתי). אך מעבר לאהבה הזאת יש גם הבנה עמוקה מאוד מהי ארץ מולדת, גם אם היא משתרעת לרגע על רדיוס של 750 מטר. זה היה המרחב שבו חיו והתגוררו אהרן אלמוג, חנוך לוין, נסים אלוני, הרב ידידיה פרנקל, ואני הקטן. כאשר לוקחים ליד את הגזרה הצרה הזאת של חיים תל-אביביים וישראלים, במרחק של כ-200 מטרים מאיזור הספר שבין יפו לתל-אביב, כאשר יורים עליך מן הכנסייה הרוסית יומם ולילה (לאחר שהבריטים ירו לעתים חופשי-חופשי ברחוב בתקופת המנדט), אתה יודע בדיוק מהי רצועת מולדת אפילו בלא לחרוש את כל הארץ, אם כי מרבית בני דורנו חרשו את כולה במו רגליהם.
    אני לא זקוק לתנ"ך ולא לכנענות ולא לציונות כדי לדעת שזה מקומי וזו מולדתי, שזו שפתי וזו תרבותי.
    אני מצהיר בזה כי מי שאינו חש כמוני צריך להרהר אם זה אכן מקומו.

    • ככל שהדבר מצער, אני אכן מתחיל להתחיל להרגיש כאן, בארץ מולדתי, כנטע זר. רוח רעה של התנכרות לתרבות העברית, לנוף הארץ-ישראלי, לחיי המקום הופכת את המקום למעין גלות פנימית.
      יתר על כן, המהרסים והמחריבים של התרבות העברית על כל גווניהם (לרבות נביאי הרייטינג ורמאי הפוליטיקה) מטפחים בלבי משטמה גדולה כלפי ציבורים גדלים והולכים של החברה הישראלית ויחולים לקריסתם ולחורבנם.

  54. שמע גיורא,
    אני גם כן רואה במדינה הזאת את מולדתי.
    אבל פתוח ומעונין להרחיב את המונחים "תרבות" "לאום" ו"שפה ספרותית"
    אני לא רוצה להצר את עצמי למונחים מבוססי אתניות.
    ויש לי הרגשה שגם אתה לא רוצה להצר את המונחים בצורה כזאת.
    מואיז בן הראש מסובב את כל עולמו סביב ציר האתניות שזה חמור בעיניי.
    כל קדמה נוהגים כך ומבלי משים פועלים בניגוד גמור ומוחלט להצהרות הרשמיות שלהם.
    תראה גיורא,
    החלום הרטוב שלי הוא שלמואיז לא תהיה האפשרות לכתוב שיר מעאפן כמו שהוא כתב.
    אני רוצה כאן שיוויון.
    ואם השיוויון המוחלט אומר שלתרבות שלי יכנסו יסודות זרים (עאלק) אז הרי אני אהיה מאושר שבעתיים.
    זאת מולדתי.. נכון אבל הרחבת ההגדרה של עם ומדינה ולאום חייבת להגיע.
    בלי הרחבות והגדרות חדשות אנחנו היושבים כאן נידונים לחורבן ומהסוג הכי גרוע שאתה יכול להעלות בדמיונך הפורה.

  55. לאסף,
    ביקשתי להעמיד במרכז עניין של זהות: אישית, היסטורית, לאומית, חברתית וכו'.
    הזהות הזו, אם רצונה בחיים, בחיים עשירים, חייבת לקלוט אל קרבה חומרים רבים ומגוונים ככל האפשר. אולם נקודת המוצא צריכה להיות התחושה שהאדם בן המקום, שאין הוא תייר בארץ מולדתו, וכל מעייניו נובעים ממקומו.

    • וווווווווווזוווווווווווווז

      לשם אם אתה מרגיש זר זכותך לעזוב את הארץ, אולי תמצא לך מולדת אחרת. אתה כאילו כזה אומר שכדי שזו תהיה מולדתך בן הראש צריך להפסיק לכתוב שירים שלא מוצאים חן בעיניך כי שפתו לא נראית לך? האם אתה לא חושב שתישאר לבד עם המולדת הזו? אולי אתה כבר לבד עם אנשים שחיים בקילומטר המרובע שלך. האמת, אתה פטאתי ואני מרחם עליך. הזמן עבר מעליך ולא נשאר לך מקום. בטענה של פתיחות אתה בעצם סגור לכל המרחב ולכל מה שקורה כאן בשלושים השנים האחרונות, ליתר דיוק, מאז שארז ביטון הוציא את ספרו הראשון. זו מהפכה גדולה מאוד ומשמעותית מאוד בשירה העברית שנתנה פתח ומקום למאות משוררים מעולים שחלקם עוד יבלטו בעתיד. אבל אתה נכנסת לחדר האטום. עצוב.

  56. למגיב האלמוני,
    אופייני למגיבים כמוך להציע לי לעזוב, בעוד שאני בפירוש עומד על זכותי וחובתי להישאר ולשנות את סביבתי.
    לומר עלי שאני סגור לכל המרחב ב-30 השנים האחרונות זו שטות גמורה. וכמוה ההערכה ששירתו של ארז ביטון היא מהפכה גדולה בשירה העברית שנתנה פתח ל"מאות משוררים". מאות משוררים! לא הגזמת?
    לא קבעתי בשום מקום שבן הראש חייב להפסיק לכתוב שירים. קבעתי בסך-הכל שהשיר על ביאליק היה רע מבחינה ספרותית ודבר תועבה מבחינה תרבותית.
    ההערה הראשונה של המגיב מעידה יותר מכל על גישתו לחיים: "אולי תמצא לך מולדת אחרת". לישראלי כמוני אין מקום אחר! אתה מביע בדיוק התפיסה האנטישמית שראתה ביהודי יהודון נודד.
    ובכן, הורי לימדו אותי את הפסוק שניסחו לעצמם: "נדדנו אלפיים שנה, עתה השעה לשבת בארץ מולדת ולהפסיק לנסוע."

    • הקיצור הניית זר ונטע זר במולדתך

      אין לך מולדת אחרת ואתה אומר שהפכת לנטע זה. הקיצור, אחרי מאה ועשים שנות ציונות חזרת להיות יהודי גלותי. לפחות לפי מה שאתה אומר. זה לא נורא כל כך, אבל אז למה אתה אומר שלאחרים אין זכות לחיות בישראל אם הם מרגישים זרים? רק לך מותר להרגיש זר ולומר שזו מולדתך?

  57. גיורא,
    מבלי לפגוע בהרגשתך שהיא טבעית לחלוטין
    ההבנה שיש עוד אנשים לאומים קבוצות שזאת מולדתם היא הבנה הכרחית.
    זאת מולדתי
    כך גם אני מרגיש
    אבל אין בי טיפה של אתנוצנטריות
    אני לא מרגיש מיוחד או בעל זכויות יתר
    למרות שיש לי כאן זכויות יתר מרחיקות לכת ביחס לערבים.
    ולמרות שאני, כמזרחי מובדל מאחיי הערבים הבדלה מלאכותית ומעוותת.
    אני מכבד את הרגשתך שזאת מולדתך ואני מכבד באותה המידה את הרגשתם של אחיי הערבים הפלסטינים שזאת מולדתם ואין להם אחרת.
    ההדדיות הזאת אם תגיע תהיה כר פורה לשלום וחיים משותפים.
    ההכרה הזאת לא קיימת היום,לצערי בקרב חוגים רחבים בציבור הפלסטיני וברוב מוחלט של הציבור היהודי.
    מצער שזה המצב.

  58. למגיב "נטע זר" וכו':
    כשהקריאה מסולפת, גם המסקנות שקריות, כפי שקרה לך.
    לא כתבתי שנהפכתי לגלותי. כתבתי שאני מרגיש בארץ-מולדתי כמי שנתון בגלות.
    הסיבות: היהדותיות המשתפכת מסביבי, הסנטימנטליות המבחילה של חיפוש "שורשים", פיצול העדות הרעשני, החינוך לסתמיות וההשכלה הירודה.
    גם לא כתבתי מלה על ציונות. אינני זקוק לציונות. אני יכול לבחור לי ממרחביה ההגותיים העצומים כמה רכיבים שחשובים לי אישית:
    — המשבר בדת כפי שהבין אותו י"ל גורדון
    — ה"מרכז רוחני" בארץ-ישראל כפי שניסח אותו אחד-העם (דרך אגב, האדם הראשון שהשכיל להבין את הבעייה הערבית בארץ-ישראל)
    — "דת העבודה" של א"ד גורדון
    — "ההסתפקות במועט" כפי שהתנסח דוד שמעוני.
    "מאה שנות ציונות" הוא ביטוי חסר משמעות ותוכן. יתרונו היחידי הוא כנראה בנוחיות השימוש בו כתעמולה חיובית או שלילית.

    • כמו שכל פעם שזמר מזרחי עושה קצת רעש, כל האשכנזים מרגישים שלקחו להם את המדינה וכל מיני כאלה שהם יהודונים או מזרחים פשוט אל מבינים איך צריך להתנהג. מה שאתה אומר זה שאתה מרגיש לא טוב בגלל שאנשים חושבים אחרת ממך. זה במהותו כל הרגש הלאומני ששוטף את אירופה היום, כך גם הרגיש טומי לפיד. זה בעצם סוג של שינאת הזר בתואנה שאני מרגיש כל כך רע שמישהו בא לכאן ולקח לי את הערכים הנעלים שלי. אז אכלו לך ושתו לך, הגיעו לכאן מהגרים והם מרגישים דברים אחרים, תתחיל לזרום עם המדינה הזו, כל אזרחי המדינה וכל מי שיש לו דרכון הוא אזרח כמוך עם אותן זכויות להרגיש נטע זר בארצו או להרגיש זר בארצו, אולי מתוך זה יכולה לצמו הבנה. אבל אתה בעצם שולל כל שיח שאינו תואם את הגורדון ואת הביאליק שלך כפי שאתה מבין אותם, כדי להרגיש אזרח ולהרגיש שייכות אתה לא חייב להאמין בערך של הסתפקות במועט או בשלילת הדת, אולי להיפך.

  59. שם המגיב: נטע זר
    לנטע זר,
    אתה קצת משתטה: לא אמרתי דבר באשר למזרחי או לזמר מזרחי. אינך יודע עד כמה אני מזרחי או לא מזרחי ועד כמה אני אוהב או לא אוהב מוזיקה מזרחית, אולם גם זה לא לעניין. החלוקה מראש לעדה כזו או אחרת מתועבת עלי.
    לא נכון שאני מרגיש לא טוב בגלל שאנשים חושבים אחרת; אני מרגיש לא טוב משום שחלק מן האנשים חושב מחשבות מטונפות.
    כן, רע לי עם מהגרים. אני רוצה לחיות בין בני ארצי ולא עם מהגרים האם זה מובן?! שנאת הזר? שיילך נא כל זר אל ביתו.
    נוכח ההתעשרות המופקרת הסתפקות במועט היא תחושה חיובית, לא כן?
    מסירות לעבודה אינה חשובה?
    מה זה "תזרום"? המלה "תזרום" אינה אלא ביטוי להפקרות הרוח והנפש השוררת בחברה הישראלית.
    ושלילת הדת?
    כן הדת היהודית בצורתה הנוכחית, על רבניה, כוהניה, הלכותיה, טמטומה הטקסי, עטיפתה הגלותית, צריכה להיעלם מן העולם.
    במקומה צריך לחזור אל ערכי המחשבה העברית, המשנה והתלמוד, אל נוהלי הסנהדרין ומנהגי ארץ-ישראל וכו'.

    • שים לב כמה אתה חוזר על המילה מתועה, המחשבה הזו נראית מתועבת, השיר מתועב, אתה בטח חי במועקה גדולה. אתה רוצה לזרוק מכאן כל מי שלדעתך עושה משהו מתועב, ואם כן, מי יקבע מה מתועב ומה לא? אתה תקבע. לך תכתוב את הגיגי שירה שלך ותפסיק לקבוע לאחרים מה מתועב ומה לא.

      בסופו של דבר בדבר אחד אתה צודק: אתה הזר כאן. ותחושתך שאתה נהיית נטע זר היא נכונה. אתה פשוט העבר של המדינה הזאת, ולאו דווקא הצד הטוב שלו.

  60. לנטע זר,
    כן, אני חי במועקה גדולה ויש גורמים רבים שהייתי שמח לו היו מסתלקים מכאן.
    מי קובע? כן, אני קובע.
    אולם זו קביעה של דיון פתוח ולא מעשה שלטוני.
    אינך יכול להכתיב לי מה לעשות, אם לכתוב הגיגי שירה או לא, אם להתווכח עם בני-אדם או לא.
    אם הפכתי להיות העבר של המדינה, טוב או לא טוב (כרצונך) הרי לך סימן שאין למדינה עתיד.
    אסיים בהערה מרושעת למדי. אתה כותב בעילום שם. פירושו של דבר הוא שאיש אינו יודע מי אתה, מה עשית, ומנין לך הזכות או החוצפה להעיר ולהגיב. קח את זה בחשבון, שכן הערותיך (למרות שנתתי להן במה) הן פטפוט ריק.

  61. עוד נציג מעורער נפש של "קדמה"
    אני מתפלא עליך גיורא שאתה נותן לחבורת המופרעים הזאת מקום.
    דעותיהם הם הנטע הזר כאן.
    אפילו השמאל הלא ציוני (כמוני למשל) מתעב את הלך המחשבה שלהם.
    המחשבה שלהם מלאה רע ורצון להרע.
    למי?
    לאשכנזים שכלפיהם יש להם רגש של נקם ושנאה.
    מספיק לעשות חיפוש קצר באתר החולני הזה כדי להבין מה קורה שם.
    פשיסטים עלובי נפש במסווה של רודפי שלום וצדק.

  62. אתה נטע זר כי אתה אשכנזי (אתה אשכנזי בכלל?)
    ולא משום סיבה אחרת.
    העובדה שאתה מסביר שאינך זקוק לציונות כדי להרגיש שזאת מולדתך רק מעצבנת את חבורת הליצנים המקפצים יותר ויותר.
    כמה עצוב שמתקיימת לה קבוצה אנשים בעולם שמפיצה רעל ושנאה במסווה של שאיפה לצדק.
    בי באופן אישי זה מעורר חלחלה וגם כמה תהיות לגבי מספר אנשים שם בקדמה..
    דוגמא להתנהלות נפוצה בקדמה
    http://www.kedma.co.il/forum/viewtopic.php?p=5805&highlight=#5805

    • אבל למה אין לכם תרבות? !!!

      אסף וכול אחד כאן בטענה שאסור להוציא בידה מוציאים דיבה על משורר חשוב בישראל, כולם יחד כמו להקה של אלף נגנים, ובן הראש חי, כשביאליק הוא סוג של פרה קדושה שלדעת האנשים כאן אסור לשחוט או אסור למזרחי לשחוט. מי אתם גזענים שתקבעו מה הערך בשירתו של אחד מגדולי משוררי ישראל החיים היום, מי אתם יותר מכל המבקרים והמשוררים ששיבחו את שירתו? החל מדן פגיס, דרך נתן זך, יצחק לאור, אלי הירש, אלמוג בהר ומי לא? פשוט כל הבלוג הזה יצא לך לשם גזעני וחשוך ואנטי תרבותי בעליל, ממש תועבה תרבותית כפי שאתה מכנה את זה.

      והנה כמה קישורים לשבחים על מואיז בן הראש

      אלמוג בהר ב"הארץ" http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1186504.html

      אורי שוייצר, מוסף ספרים, הארץ

      http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1188101.html

      אלי הירש , מוסף 7 לילות, ידיעות אחרונות

      http://elihirsh.com/?p=2150

      יצחק לאור
      http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=652073&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0

      נתן זך

      http://www.notes.co.il/benarroch/7228.asp

      ויש עוד רבים וטובים, וכל מה שיש לכם להגיד זה שהוא לא יודע לכתוב כי הוא מרוקאי???? באיזו מין תרבות אתם חיים כולכם? תסתכלו על עצמיכם במראה, כל העידו לם והאספים והלשמים, הפכתם לאספסוף צמא דם וחסר כל תרבות מינימאלית וכל יכולת להתיחס לשירה בלי לראות אותה דרך עיני הגזענות שלכם! נכנס בכם דיבוק אשכנזי או מה?

      הגיע הזמן שמישהו יגיד לכם את זה.

      ועכשיו ילדים במקום להבתכיין ולירות מהבטן תקראו את הקישורים לעיל ותתיחסו לשירתו של בן הראש. נראה מי הראשון שירים יד ויסביר לנו מה החשיבות שלה.

    • לא פחות מקדמה, ובכלל האם אתה כמזרחי שתומך בשמאל הרדיקלי שונה במשהו מאנשי קדמה הלאומנים שגם רוצים להחריב את המדינה בדרכם?

  63. זכותי להביע את דעתי הביקורתית השלילית ביחס לשירתו של בן הראש בניגוד לדעתם של שוויצר, בהר, לאור ואחרים.
    חולשת שירתו של מואיז בן הראש אינה אתנית. היא עניין מוּלד: פשוט חוסר כשרון לכתוב שירה.
    ובכן, מה יש לנו במקום שירה?
    מניפסטים פשטניים בשורות קצוצות.
    זה הכל. אך אין בכך כדי להעיר דבר על איכות הרומנים של בן הראש.
    אני גם רוצה לתקוע מסמר אחרון בארון המתים הגזעני של הטענות כלפי מקימי איגוד הסופרים ב-1995.
    מי שטען כי הם פרשו מאגודת הסופרים העברים על רקע עדתי בתקופת כהונתו של ארז ביטון, טועים ומתעים, אם אין הם משקרים.
    בעת פרישתם היה יו"ר האגודה אורציון ברתנא.
    אני מקווה שהעובדה הזאת תוציא סוף-סוף את האוויר המצחין מן הבלון הנפוח והמצחין של נימוקים עדתיים-גזעניים.

  64. מן הבלוג של מואיז בן הראש:
    http://2nd-ops.com/moisb/?p=66968&cpage=1#comment-1595
    קשה לחמוק מן האמת העצובה שאי אפשר לנהל דו-שיח או ויכוח עם מי שמתעקש לדבוק בדעות קדומוןת, שאינו מכיר את מגבלותיו הספרותיות, שמתיחס לתאריכים היסטוריים כאל עיסה שאפשר ללוש אותה ושבשבילו 1992 ו-1995 הן אותה השנה עצמה.
    ובאמת, אל לי לגזול עוד את זמנו של בן הראש. יכתוב את הרומנים שלו, אך, הלוואי שיקשיב לקולי, יחדול לכתוב את שירתו העלובה.
    אחד המעירים כאן לפני אינו מבין היטב מהי דיבה. מה שמואיז אומר בשירו על ביאליק הוא הוצאת דיבה על האיש המת; מה שנכתב על מואיז הוא ביקורת, בין אם שלילית ובין אם חיובית.
    לידיעת הכותב: מעטים מתמצאים כמוני בשירה העברית, לרבות מה שנכתב בה בשבוע האחרון. אני האדם האחרון שצריך לומר לו: קרא, כי ממילא אני קורא כמעט את כל מה שמתפרסם על השירה העברית.

    • הוצאת דיבה היא פעולה שמוגדרת בחוק ואין הוצאת דיבה על אדם מת, חוץ מזה שלדעתי בכלל לא הבנת את השיר (אולי אתה קורא יותר מדיי) ולא כתוב שהוא אמר בשיר אלא שהוא אמר ולא אמר ואולי אמר ואולי לא אמר, זו אמירה שירית שכנראה חומקת מתפיסת השירה שלך. חוץ מזה אולי אתה קראת את כל שירת העולם אך האם אתה יודע כל מה שביאליק אמר בחייו? אולי אפילו אמר את זה ברגע של חולשה או של הומור. מצד שני דיעותיו על המזרחים לא היו כל כך זרות לאחרים, הוא די שנא תימנים, וכנראה גם היה מרביץ להם מידי פעם, וזה על פי עדויות של שכנים. אני לא יודע אם זה נכון או לא,אך ברגע שמישהו מת והפך לפרה קדושה מותר להוריד אותה ודווקא בשיר. ספרות אינה מחויבת לדיוק היסטורי (קרא טוב את דרידה ותבין למה) והיא לא נשפטת על פי דיוק הסטורי.

      לאור הפרשנות שלך לשיר קשה לדעת מה עוזר לך כל כך היידע או קריאת שירה אובססיבית. לדעתי אתה פשוט פועל מתוך דיבוק אשכנזי שנכנס בך בגלל שמזרחי בכלל כותב. אבל זו רק דיעה שמבוססת על התגובות שלך כאן ובקדמה.

      ולשם, זה נכון, אי אפשר להתווכח איתי.  

  65. אנונימי יקר,
    אעניק לך הסבר כמיטב יכולתי.
    הנה זה בא..

    אין לי דבר נגד מואיז האיש.
    ולמען האמת את מואיז האיש ואיך הוא ביום יום אינני מכיר ואנני יודע.
    אך השיר שנכתב על/בקשר לביאליק הוא אינפנטילי ילדותי וחסר מוסר.
    עכשיו תראה..
    אלמוג בהר בחור מקסים. קראתי קטע מספרו והתמוגגתי מכל מילה.
    על מידות בינוניות.. הקטע זכור לי חזק בראש.

    עכשיו..
    אתה אנונימי יקר עושה מעשה נבלה
    ואתה כותב "עוד רבים וטובים, וכל מה שיש לכם להגיד זה שהוא לא יודע לכתוב כי הוא מרוקאי????"
    איפה אני כתבתי דבר כזה?!
    איפה לשם כתב דבר כזה?! חתיכת נוכל שכמוך

    זהו איתך סיימתי

    עידו לם,
    שלום חמוד. מה שלומך?
    אז תראה, להבדיל מאנונימי אותך אני מעריך
    אתה בחור טיפשון אבל לא תחמן ולא שקרן.
    וסבבה לי לדבר איתך.
    אני רוצה כאן שלום.
    רוצה לראות מדינה אחת שבה כולם אזרחים שווים לחלוטין.
    ערבים יהודים מוסלמים נוצרים דרוזים צרקסים אשכנזים ספרדים דתיים חילוניים כולם ביחד מרגישים בבית חיים בטוב מאושרים ומחייכים.
    עידו,
    זה החלום שלי
    אתה קורה לזה "להרוס את המדינה"?! בבקשה זאת זכותך.
    אני על החלום הזה מסרב לוותר.

  66. מואיז,
    אני רואה שבקו התגוננות אחרון אתה שולף את החוק הפלילי ואומר שאמירת שקרים על אדם מת אינה דיבה מבחינה משפטית. אני מסכים. אולם כדאי שמעתה ואילך תתחיל בתרגילי חריזה של סעיפי החוק הפלילי!
    אחרי זה אתה מתחכם: "אמר, לא אמר, כן אמר, קצת אמר" וכו' וכו'.
    ובכן מעט דברים חומקים מתפיסת השיר שלי. את זה הצלחתי להוכיח בכך וכך שנות חיים
    מותר להוריד כל פרה קדושה. אך מה לעשות, אצלך הפרה נשארה גוויה.
    ספרות אינה חייבת בדיוק היסטורי. בוודאי שלא. אולם ספרות חייבת להיות איכותית, ואת החובה הזאת נכשל אי-הדיוק ההיסטורי שלך למלא.
    מעניינת גם המגמה להוציא מן המחסן האקדמאי המעופש את ז'ק דרידה, דווקא כשמסתתמות כל הטענות. לכל משפט של דרידה 100 פירושים שונים, אף לא אחד מעם נכון, אף לא אחד מהם מעניין או מועיל ליוצר ספרות. הכל נשאר אבק פורח במחסן האפל של האקדמיה הספרותית.
    כל אדם שיחלק אצלי את העולם ל"אשכנזי" ול"מזרחי" וכו' ייחשב לגזען. זאת אצלי תגובה אוטומטית שאין לה קשר עם ספרות, דומה מאוד לגירוש זבובים מטרידים.
    ובאשר אתה מקורב מעט ל"קדמה", לך חנך אותם קצת. יושר ודרך-ארץ לא היו מזיקים להם כלל.

    • בסופו של דבר הוכחת כאן דבר חשוב, מדובר בדיבוק, הכותרת כבר אמרה את הכול. אתה מדבר מהבטן, זה לא דבר רע, אבל זה מה שיוצא כשמדברים מהבטן. העם היהודי מתחלק מזה מאות שנים לאשכנזים וספרדים, לקרוא לזה גזענות זה פירוש לגמרי לא מקובל של המילה גזעני, אבל לאשכנזים בישראל הכול מותר. וכל דיבור על גזענות מוביל יש להתקפה של הספרדי כגזען. זה לא חדש, זה ארוך כאורך הקמת המדינה. הטענה הזו היא לדעתי גזענית כי היא טומנת בחובה שרק מה שאשכנזי הוא יהודי, וכל מה שלא אשכנזי חייב לעבור דרך ההגדרות של הריבון.

      לגבי הדיוק ההיסטורי אני כן חושב שביאליק אמר את הדברים האלה, הדבר הפך להיות מטרד ורק לקראת שנת 2000 מישהו בא להפריך את דבריו. יכול להיות שהוא כן אמר ויכול להיות שלא, אבל כבר אמרו חכמים שאין עשן בלי אש, גם בלי זה ביאליק הביע הרבה מאוד דיעות די גזעניות, ועל פי הגדרתך הוא היה לגמרי גזעני. קרא את הנאום שלו באוניבסרסיטה העברית, ושם רחמנא ליצן, הוא מדבר על קיום של אשכנזים וספרדים. יותר מזה הוא אומר שצריך להקים מוסדות נפרדים ובתי ספר נפרדים. עכשיו מה תאמר על זה? אני דווקא מסכים איתו בנושא הזה.

      לדעתי ההבנה שלך בשירה מיושנת ומאוד מצומצמת ואם נקח את דרידה אתה הרי יכול לקרוא טקסט איך שאתה רוצה, זכותך, זכותך גם לקרוא אותו הפוך בכוונה כי נכנס בך דיבוק. מי יגיד לך לא לעשות את זה? אבל טוב שכתבת מאמר חזק ומהבטן, לפחות אתה אומר ישר ולעניין את כל התורות הגזעניות שאחרים מנסים כל הזמן להסתיר. אני רואה בך אשכנזי אוטנטי.

    • לגבי קדמה, גם לך לא היה מזיק דרך ארץ, אתה ממשיך לבוא לאתר ולקלל את כולם שם ולפגוע ברגשותיהם מתוך איזו תחושת עליונות מגעילה. ככה שלך תלמד קצת נימוסים של מי שמכניס אותך לסלון שלו. דרך אגב, אתה לא האשכנזי היחיד שעושה את זה, האשכנזים שנכנסים לקדמה כל כך מתפרעים שבדרך כלל צריך לסלק אותם. מאוד מפריע לכם כנראה שמישהו חושב אחרת וחושב שניתן לחלק את היהודים לספרדים ולאשכנזים, עד כדי כך שאתם רואים בזה גזענות. אולי גם תגיד לאזרחי דרום אפריקה שמי שמחלק את העולם ללבנים ולשחורים הוא גזען. בכול אופן לדעתי מי שיצר את שתי הקבוצות האלה הם אנשים כמוך לשם, אשכנזים מפאיניקים בשנות החמישים, אבל היה לזה בסיס מאוד חזק כבר קודם ביחס של האשכנזים למזרח, כמו ביאליק שחשב שהם עצלנים ואין מה לצפות מהם. גם גרמתם לשבירת חלק מהעם היהודי וגם זה לא נראה לכם שבקדמה יבקרו אותכם על כך. אתה בהחלט חלק מהשיטה הזאת, ואינך חייל פשוט או שה תמים בה, וכנראה שגם לאבא שלך ולמשפחתך יש חלק בזה לפי מה שסיפרת ולכן אתה מנסה כל הזמן להדוף את זה. הגענו, אנחנו נביע את דעתך, ושום לשם לא יצליח לסתום לנו את הפה. כדאי שתפנים.

  67. למואיז,
    עם ריבוי תגובותיך מסתבר שאתה משתטה והולך.
    אני קיללתי מישהו ב"קדמה"?
    אולי ההיפך הוא האמת?
    טוב, אמרת את דברך ואני אמרתי את דברי.
    כמשורר, אין לך הרבה מה לחפש בתולדות השירה העברית. לא תיזכר שם אפילו ברבע שורה.

    • העניין הוא שמצאתם לכם הגדרה חדשה לגזענות. כל מי שאומר שיש אפליה או שיש גזענות הוא לדעתך ולדעת אנשי הרוח האשכנזים גזען. יופי לכם, יש לכם את הכוח לקבוע כאן הגדרות חדשות למילים. בכל זאת אנשים לא כל כך מטומטמים והם יודעים מה קורה. הם מפחדים לדבר כי יאבדו את מקור פרנסתם. בשבילך או בשביל כרמלי זה ספורט אבל בשבילי זה עולה לי בדמים. זה ההבדל בינינו. אתה לא מסכן כלום כשאתה מביע את דעתך, אני מסכן הרבה מאוד. בטח ביחס אליך.

      לגבי מקומי בספרות העברית, זה ממש לא איכפת לי. נראה לי שלך מאוד איכפת אבל מה שבטוח הוא שאם יזכרו אותך זה יהיה בגלל השטויות שאמרת עלי.

  68. מואיז,
    נתת מחמאה גדולה מדי לאנשים. רובם מטומטמים, ללא הבדל דת, מין, גזע ולאום.
    ושוב היהירות שלך. מניין אתה יודע מה אני מסכן? אני מתיימר לדעת מה אתה מסכן?
    תפסיק עם ההבלים האלה.
    ואולי אהיה יותר מתון. כל מי שעוסק בספרות מסכן משהו. לו הייתי קורא ולו קצת את קורות חיי היית רואה שלמען הספרות ויתרתי על הרבה מאוד כסף בחיי.
    לאחר 31 ספרים כבר לא משנה לי מה יאמר עליהם אדם כלשהם. אני את שלי עשיתי.
    אולי תציץ ברשימה?
    תאמין לי, אני מכיר את ספריך הרבה יותר טוב משאתה מכיר את שלי!

  69. לפני זמן קצר נודע לי כי אחותו של מואיז בן הראש, רחל אייל בן הראש, נפטרה.
    הבלוג ואנוכי מביעים תנחומים למואיז ולבני ביתו לבל יידעו עוד צער.
    בשמה של דרך ארץ אבקש לא להוסיף תגובות לפוסט הזה. אמחק כל תגובה בלא להתחשב בתוכנה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם