יצר, יוצר ויצירה: אמות מידה

הדיבוק אוחז באנעל אבוק

    כל משורר רשאי, כמובן, לכתוב שירה עלובה כאוות נפשו. אם נפשו חשקה בכך, הוא יכול להתמיד בכתיבה כזאת כל ימי חייו. אולם מה הדין לגבי שירה עלובה, שגסותה תובעת תגובה ספרותית וחברתית חריפה? האם אפשר לשתוק על גסויות רוח שיוצאות אל השוק וצורחות את צרחותיהן המצחינות באין מפריע, לרבות רמזי כזבים ושקרים גלויים?! כזה הוא "שירו" של מואיז ...

קרא עוד »

הון+שלטון=הספרות לביזיון

  קיראו היטב את ההזמנה. הכנסת מזמינה אותי (אותנו, יוצרי הספרות!) לאירוע הצעה לספר בכנסת, שבו יקראו שרים וח"כים קטעי ספרות ושירה במעמד יו"ר הכנסת. אני מתקשה לתאר לעצמי את חוצפתו של משרד התרבות והספורט ששלח את המכתב הזה. אתם קולטים את האבסורד? שאני וחברי יוצרי הספרות נטריח את עצמנו לירושלים ולכנסת (כפי הנראה, על חשבוננו) כדי לשמוע שר או ח"כ קורא ...

קרא עוד »

אהבת המשורר — דייויד גסקוין

       אל השאול ובחזרה כבר אינני זוכר מתי קראתי בפעם הראשונה שיר של דייויד גסקוין. באותם הימים עיינתי באגדות על אורפיאוס: הכנסתי תיקונים לשני שירים "אורפיים" שכתבתי ובדקתי הערה של נתן זך בקווי אוויר על "תסמונת" אורפאוס־תאנטוס בסיפורת העברית. אני גם משער שמצב־רוח כזה השתלט עלי בימים ההם: זכר אַרְיָה של גלוק בקולה של קתלין פרייר הדהד בראשי ...

קרא עוד »

אני מאמין

    באוזן כרויה, בת־קול נשמעת גם בִּבדידוּת, מתְחלחלת בהֵדיה ומחלחלת בתודעה. המתכנס בנפשו מסוגל לשָׁמעהּ כמנגינות, כחזיונות, כעלילות רפאים. את הבדידות הרוגשת אופפת המולת הקיום  בכל זמן, בכל מקום, בכל צורה. חיינו בזמן פוחת והולך, הם ביוגרפיה; חיינו בזמן נמלא והולך, הם היסטוריה ומיתולוגיה. בין אינסוֹף היקום השלֵו לכאורה  שמיים זרוּעי כוכבים זוהרים, למשל  ובין היומיום ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם