מסה (מקור)

בעבור זוג מכנסיים

מעולם לא כתבתי ב"בירו". לעט הכדורי, הגלובוס למיניהו, התיחסתי באיבה מאז ומתמיד, כפי שראוי להתיחס לממזרים שנולדו בדור המתירנות. יש משהו אובסצני בעגילי כרום, בחיתולי נייר, בצלחות פלסטיק, בתחליפי קפה ובעטים כדוריים. הכותבים בהם אינם יודעים חדוות כתיבה מהי. בילדותי התאהבתי ב"כַּתָּב" ארצישראלית ובגזרתה העגלגלה והחטובה. מאז אני נמשך בתאוות־בשרים לאהובה, שבעורקיה נוזל דיו שחור. אשתי שתחי' בילתה את ילדותה ...

קרא עוד »

להוציא את השירה מן המטבח!

    סינדרלה במטבח  א היכנסו נא לביתו של חובב שירה והביטו במדפי הספרים ובארונות, בשידות, בכונניות וליד המיטה. לחובב שירה ראוי לשמרו ספרי שירה רבים – מאות ואולי אלפים. בעליו של האוצר הוא מר קורא בכבודו ובעצמו. הבה ונציץ בספרייתו. היא מכילה, ככל שנראה מבעד לזכוכית, ספרים מפרי עטן של רחל, אסתר ראב, יוכבד בת־מרים, לאה גולדברג, דליה רביקוביץ, ...

קרא עוד »

ביאליק עכשיו

חשבון־נפש אישי לזכר ישראל הלר, מורי ורבי   סופרים, קוראים ותלמידים בני־זמננו אינם מחבבים את ביאליק. יצירותיו נקראות כיום רק לעתים רחוקות ועל־ידי מעטים בלבד. גם המדף הביוגרפי של ביאליק עדיין לוקה בחסר. אבל דברים אלה אינם נכתבים כלפי טשטושה בכתובים של דמות המשורר כאדם, אלא כלפי אדישות מערכת החינוך וקהל הקוראים לשירת עבר כל־כך חשובה. כמה עניינים מקשים על ...

קרא עוד »

בימת אורח: אורי ליפשיץ

   סוד הפשע  זהו סוד הפשע, הסיפוק, האורגזמה, הדבר שאי אפשר לעצור. הקריז. אתה רועד, יש לך זוהר נפלא כלשהו, והוא שווה הכל – שווה רצח, שווה הפסקת חיים, המכה הנוראה, זו שמסיימת חיים, חיים של קרובים לך ביותר, זו שבאהבתם רצית, אלה הקרובים לך ביותר, שהם שיאי חייך, שהם ממשיכך, שהם חוד חייך, שהם סיבת חייך, שסביבם יצרת מבנה ...

קרא עוד »

בימת אורח: אמנון נבות

  געגועים  לברנר   במעמד הענקת פרס ספיר לגראפומן ותיק ומיומן נשא יו"ר ועדת השופטים של הפרס, יוסי שריד, נאום געגועים עז ליוסף חיים ברנר. בכך חתם בלי דעת ובלי משים על סיכום מחלתה הניוונית של הספרות העברית בדור האחרון. זאת תסמונת שמכונה בביוגרפיה שכתבה אניטה שפירא על ברנר בכינוי "הפרעה דו־קוטבית". והיא מוסבת בספר על ברנר עצמו. אך האבחנה ...

קרא עוד »

בימת אורח: אמנון נבות

    אמנון נבות                                          "ימי צקלג" – על השטיח (דיון קדם־ביקורתי)   באמצע הרומאן החדש של דוד גרוסמן, לקראת הסוף, כשכבר התבהרו לי ממדי היומרה והרמייה העצמית – שילוב בלתי אפשרי של "ימי צקלג" לס.יזהר ו"המאהב" לא.ב. יהושע, בתוספת חופן של "סוף דבר" ליעקב שבתאי – גיליתי שאינני מסוגל להוסיף ולקרוא  אפילו שורה אחת נוספת. בתחילה היתה זו בעתה ...

קרא עוד »

בימת אורח: משה דור

    משה דור   לפתוח את הרשת     הַאִם מוֹלֶדֶת הִיא חֻלְצָה שֶׁאָדָם לוֹבֵשׁ אוֹ פּוֹשֵׁט לְפִי הַצֹּרֶךְ? הִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי לֹא לִפְתֹּחַ אֶת הָרֶשֶׁת כְּדֵי לָדַעַת מַה קּוֹרֶה בָּאָרֶץ – הֵיכָן בִּשְׁפוֹת תֵּבֵל מִלָּה סְתָמִית כָּזֹאת כֹּה מְדֻיֶּקֶת בְּמַשְׁמָעֻיּוֹתֶיהָ? – הִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי וְלֹא קִיַּמְתִּי.  אִם אֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּהַבְטָחוֹת עַצְמִיּוֹת, לָמָּה הִבְטַחְתִּי?   וְכָךְ אֲנִי פּוֹתֵחַ, קוֹרֵא, חוֹרֵק ...

קרא עוד »

אמנות ב-H.D.

               כלבו של פאוסט, חתולו של שרדינגר                                   א   בקוראי יצירת שירה עולות לעתים על דעתי שתי אֲמָרוֹת שקראתי מזמן: "שירה היא מתמטיקה של הרגש" ו"שירה היא מחול התבונה בין המלים." האימרה השניה נכתבה בעטו של עזרא פאונד. והראשונה? היא זכורה לי היטב, אם כי אינני זוכר מי אמר או כתב אותה. אף כי התוודעתי לשתי האמרות ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם