ארכיון כותב: גיורא לשם

מן השירה האמריקנית

סטיבן דובינס וידוי   הַנָּאצִי שֶׁבְּתוֹכִי חוֹשֵׁב שֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה לָקַחַת פִּקּוּד. הָעוֹלָם הוּא בַּלָּגָן; הָאֲנָשִׁים מְטֹרָפִים. הַנָּאצִי שֶׁבְּתוֹכִי רוֹצֶה שֶׁהַחֲלוֹנוֹת יֻגְּפוּ לַחֲלוּטִין, שֶׁמַּנְעוּלִים חֲדָשִׁים יִקָּבְעוּ בַּדְּלָתוֹת.  יֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי אֲוִיר צַח, יוֹתֵר מִדַּי כְּנִיסוֹת וִיצִיאוֹת. הַנָּאצִי שֶׁבְּתוֹכִי רוֹצֶה יוֹתֵר כָּבוֹד. הוּא רוֹצֶה אֶת מַצְלֵמַת-הַטֵּלֵוִיזְיָה הַיְּחִידָה, אֶת חֶשְׁבּוֹן-הַבַּנְק הַיָּחִיד, אֶת הַבַּחוּרָה הַיָּפָה-בֶּאֲמֶת הַיְּחִידָה. הַנָּאצִי שֶׁבְּתוֹכִי רוֹצֶה לִהְיוֹת הַבּוֹס שֶׁל הַתַּחְבּוּרָה וְשֶׁל ...

קרא עוד »

רַגְלֵי הַמְבַשֵּׂר

כשעמד כהן גדול להשיא את מריה ליוסף החָרָשׁ שנועד לה משמים בזכות מטהו המלבלב, הזכירה הנערה לכהן את נדר בתוליה. יוסף לא ידע על בשורת המלאך למריה והריונה הכאיב לו הוא הוא, ברחמיו, כָּנַס אותה אל ביתו. מלאך גילה לו בחלום את פלא הריונה ויוסף לא ידעהּ.   ◙   רָכוּן, כְּחָצוּב בְּאֶבֶן, שְׁתִיקָה מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ. כִּפָּה שְׁמוּטָה ...

קרא עוד »

ד. תל-אביב של אמצע — קטעי מסה (סוף)

  אם תרצו מְחוֹג הַצֵּל בִּשְׁעוֹן שֶׁמֶשׁ, בִּרְחוֹב מִימֵי יַלְדוּתִי בּוֹאֲכָה הֶרְצֶל, הַבְּרוֹשׁ.   אִם תִּרְצוּ אֵין זוֹ אֶלָּא אַגָּדָה עַל גַּמָּד וְעָנָק יָרֹק (כָּעֵת בַּנְק שֶׁהוּא גַּם יָדִיד).   לְיַד אוֹבֶּלִיסְק זֶה חָלַף־עָבַר יוֹבֵל בָּרְחוֹב. אֲנִי חוֹצֶה, חוֹסֶה בְּצִלּוֹ הוֹזֶה־לֹא־הוֹזֶה.   הָיֹה הָיָה יֶלֶד. הָיֹה הָיָה בְּרוֹשׁ. אִם תִּרְצוּ אֵין זוֹ אַגָּדָה. הַבְּרוֹשׁ לֹא נִגְדַּע, וְהַיֶּלֶד יֶלֶד.   מדי ...

קרא עוד »

ג. תל-אביב של אמצע — קטעי מסה (המשך)

  "אין לי כוח לגדל זקן שיקראו לי 'יהודון', לצום וכיוצא באלה. אין לי אפילו כוח לאכול מצות כהלכה. אני מתגורר כעת אצל יהודי (מול מוזר וגאנס) ומקבל מצות במקום לחם ושובר לי את השיניים. אולם אני מתנחם וחושב: הרי אנחנו בגלות!" (היינריך היינה). "זִכרו את היינה. בשום פנים לא הייתי פודה את פסל מצבתו המפורסמת של היינה, אלא מניח ...

קרא עוד »

ב. תל-אביב של אמצע — קטעי מסה (המשך)

  ב. תל-אביב של אמצע קטעי מסה   שעת בין השמשות בערב יום הכיפורים היא, בעיני, הצלולה בשעות השָנה. באור התל-אביבי נסוך גוון שמצטלל בזווית השמש בימים שבין כסה לעשור ובקרינה הלבנה-הצהבהבה, העכורה במקצת, של חזיתות הבתים. ציירי שנות השלושים, ובהם אהרן גלעדי ואריה לובין, הטיבו להניחו על הבד ועל הנייר באור לכּה. הבאים אחריהם הפשיטו את האור מחומריותו בהשקיפם ...

קרא עוד »

א. תל-אביב של אמצע — קטעי מסה

  חייהן של ערים הן מחזור קצבי. ערים שואבות אל תוכן בני-אדם וחומרי גלם. הן מתפשטות, מתרווחות ואף מתכווצות, מתרופפות, וחוזר חלילה, כריאות אבן, ברזל וזכוכית. אנחנו מסוגלים להבחין בכמיהה להתרחב, לגלף צורות בטבע, לקלוט בני-אדם ולכנסם, להדוף את מרחב הזרוּת ולכבוש אותו בבתים, בכבישים, בגנים, בכלי רכב ובתנועות עיוועים של בני-אדם. המטוסים החותרים בגובה מתווכים בין מרחקים ובין בני-אדם ...

קרא עוד »

4. מאהבה של ליידי צ'אטרלי מרחרח ורדים

  ענבים   פֵּרוֹת כֹּה רַבִּים מְקוֹרָם בִּוְרָדִים,            מִוֶּרֶד הַוְּרָדִים, מִן הַוֶּרֶד הַמְגֻלָּל, וֶרֶד כָּל הָעוֹלָם.   תּוֹדֶה שֶׁתַּפּוּחִים וְתוּתִים וַאֲפַרְסֵקִים וְאַגָּסִים וְדֻבְדְּבָנִים כֻּלָּם וַרְדָּנִיִּים, צֶאֱצָאָיו שֶׁל הַוֶּרֶד הַמְפֹרָשׁ, הַוֶּרֶד גְּלוּיהָאֲרֶשֶׁת, הַוֶּרֶד הַמְחַיֵּךְ אֶל הַשָּׁמַיִם.   וּמָה עַל הַגֶּפֶן? הוֹ, מָה עַל גֶפֶן הַקְּנוֹקָנוֹת?   שֶׁלָּנוּ יְקוּמוֹ שֶׁל הַוֶּרֶד הַמְקֻפָּל, הַהִתְגַּלּוּת הַמְפֹרֶשֶׁת הַנֶּאֱמָנָה.   אַךְ זֶה מִכְּבָר, זֶה מִכְּבָר בְּטֶרֶם ...

קרא עוד »

נר זיכרון ליאיר הורביץ

                       "באחרית הימים לציפורים נדמה, נדבר שירה"   א הקהות. בעיקר הקהות. חדלונה של כל מחשבה. לא צער. אפילו לא תדהמה או כאב. תחושת הפרפור בבטן והריקנות. עיניו הכחולות של יאיר הורביץ. השפם הסקוטי. הבלורית הלוהבת שצבעהּ האצ"גי עורר ביאיר שמחה, שסימלה היטב את אישיותו הלא שקטה. הוא כיבד מאוד את אצ"ג, אבל עם אלתרמן ניסה להתרועע. ועוד אני זוכר ...

קרא עוד »

הנה ימים באים — פרקים ממיני-אפוס

  הולדת הבתולה בשבילי הנהר גיורא לשם    ריצ'רד לב הארי על כס מלכותו ריצ'רד לב־הארי (1199-1157) הוכתר למלך אנגליה ב־1189. נשים ויהודים לא הורשו להשתתף בטקס ההכתרה אך יהודים אחדים באו ועִמם תשורות למלך. בשובו ממסע הצלב השלישי נִשבּה ריצ'רד לב־הארי בידי שלוחיו של הדוכס ליאופולד לבית באבנברג ונכלא בטירת דירנשטיין שבעמק הדנובה בין השנים 1194-1192. בצר לו בשביוֹ ...

קרא עוד »

3. מאהבה של ליידי צ'אטרלי פוגש נחש

      נחש   נָחָשׁ בָּא אֶל הַשֹּׁקֶת שֶׁלִּי בְּיוֹם לוֹהֵט, לוֹהֵט, כְּדֵי לִשְׁתּוֹת שָׁם, וַאֲנִי בְּפִּיגָ'מָה מַחֲמַת הַחֹם.   בְּצִלּוֹ מוּזַר־הָרֵיחַ, הָאָפֵל שֶׁל הֶחָרוּב הַגָּדוֹל הַכֵּהֶה יָרַדְתִּי בַּמַּדְרֵגוֹת עִם כַּדִּי, וְנֶאֱלַצְתִּי לַעֲמֹד, לַעֲמֹד וּלְחַכּוֹת, מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה לְיַד הַשֹּׁקֶת לְפָנַי.   הוּא הִשְׁתַּלְשֵׁל מִסֶּדֶק בְּקִיר הַחֵמָר בָּאַפְלוּלִית וְגָרַר מַטָּה אֶת רְפִיסוּתוֹ הַצְּהַבְהַבָּה־הַחוּמָה רַכַּת־הַגָּחוֹן, מֵעַל לִשְׂפַת שֹׁקֶת־הָאֶבֶן וְהִנִּיחַ אֶת גְּרוֹנוֹ ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם