גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
אני יודעת שהיא הפכה כבר לקלישאה בגלל הטבח ההוא בתוכנית הזאת, אבל אני, כשאני רואה עגבניה אדומה עולה בי מיד טעם של געגוע, טעם העגבניות שאכלנו בימי שבת, כשטיילנו אל ההר שנושק למושבה, שם השתרעו שדות רחבים שחפנו כל טוב, והעגבניות בין העלים קרירות וטריות נקטפו, שופשפו בשולי החולצה ונאכלו כך, בביס אחד , עגבניה בפה, עם העסיס והניחוח המתיקות והחמיצות שלה, היום הטעם אחר, לפעמים בארצות אחרות אני טועמת עגבניה
ומעט מהטעם ההוא שב אלי לרגע-ונעלם.
צילמה את הציור שלי והעגבניות שלה: איריסיה קובליו
מקסים. מחמאות גם לצלמת
תודה מירי, אבן הצלמת צילמה מכל הלב!!!
איזה טבח, חני?
איזו תוכנית?
יש לי כנראה חור בהשכלה, אבל אני מכיר טעמים אמיתיים, הן בעגביות אמיתיות והן בציוריה של איריס.
הי חנוך,הטבח הוא אייל שני והציור שלי הצילום של איריס
לכל יש טעם אחר היום ,חני יקירה, לא רק לעגבניה
טעם הפלסטיק
והעגבניה שלך כמשל
יפות עגבניותיה של איריס
מחזירות מעט ניחוחות אבודים והרי מקור השם הוא אהבה
( מהשורש ע.ג.ב)
שבת יפה וחמימה
גם לך חנה שבת נפלאה, והעגבניה אכן כמשל, את העגבניות ציירתי אני, והאמיתיות בצילום הן של איריס , ניסיתי שיהיו יפות כמו באמת, אבל את הטבע אי אפשר לחקות..
מאז שהגבתי לך בפייסבוק הספקתי גם להכין לי עגבניות כמו שכתבתי לך שם, וגם גמרתי לקרא את הספר שלך, החדש.וכל כל נהניתי!!! בעגבניות שלי לא מצאתי את הטעם והרוח המיוחדת והטעם שמצאתי בספר שלך. הספר שלך מזכיר לי שלמרות שאני כבר יותר משלושים שנה בארץ, אני עדיין מקנאה במי שגדלו כאן…(((:
הי לוסי הייתי רוצה לטעום את העגבניות שהכנת בטח היה להן ניחוח של מקומות רחוקים ונפלאים! ושמחה שנהנית מהספר, ניסיתי אכן לשמר בו ניחוחות אדמה שמש וים, מילדותי