גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
כשהייתי נערה, ביבנאל, היינו נוסעים לחוף התכלת בטבריה לחגוג את "הסילבסטר" לא בדיוק ידענו מה זה אבל נסענו צפופים באוטו של אחי, וירדנו בחוף אל המוסיקה, הטבריינים ידעו לרקוד, לראות בחור טבריני רוקד רוק זו חוויה, אני ידעתי בעיקר סלואו, עמדתי חרדה לקראת הריקוד, מי יזמין אותי? אני זוכרת את המוסיקה, הזיעה והריח של הכנרת, הצחוקים השתיה, אנחנו לא העזנו אבל הלב דפק, וקצת לפני חצות היה מגיע דרורי אהוב נפשי, {שלא אהב לרקוד אבל הייתי בטוחה שהוא אוהב אותי, } עם סיגריות דובק ביד, והריח שלא עוזב אותי עד היום והייתי נמסה, שלא יגמר לעולם, התפללתי , אבל זה נגמר, והשבוע מצאתי חבילת סיגריות שלו שנשארה אצלי, משהו ממנו אחרי כל השנים , אבא שלו ספר לי פעם שגם השעון שלו נשאר, למרבית הפלא שלם, לא כמו הגוף של דרורי ו,עומד באותה השעה השעה שבה הבקשה שלי לא התקיימה.
.jpg)
ציירתי את החבילה הזו, זכרון לאהבה ישנה, היום אני יודעת שיש הרבה אהבות בחיים נפלאות וגדולות, אבל את הראשונה כנראה לא שוכחים.
גברת-ילדה
או חברתי חברתי של מי החיים האלה,
מה, אנחנו צריכות לכתוב אותם,
זה התפקיד שלנו, לדייק את מה שאנחנו רואות
להתראות בקרוב טובה
כמה נכון טובה יקירה של מי החיים האלו:)
החזרת אותי למחוזות כל כך רחוקים ברגע אחד. חייכתי וכאבתי בד בבד. כמה תמימות הייתה באויר, הציפיה לסלאו הצמוד עם המיועד…. ולא עם….
האהבות הפשוטות, הברורות כל כך.
מרגש חני
זכרון התום הזה באישונים
שבוע טוב
תום באישונים חנה, זה שיר!
איריס יקירתי רק לראות את שמך כאן מעלה דמעות בעיני, כל הזכרונות הסלואים הצמודים הנסיעות, האהבות הנעורים…
או התמימות היפה. והכאב שצורבת בנו האהבה הראשונה והארץ הזו שלנו.
שנה אזרחית טובה
תודה לך רקפת יקרה, כבר שמך מכיל את התמימות הנרגשת הסמוקה..
חני, מה עשית לי…
"אבא שלו ספר לי פעם שגם השעון שלו נשאר, למרבית הפלא שלם, לא כמו הגוף של דרורי ו,עומד באותה השעה השעה שבה הבקשה שלי לא התקיימה"
טרגדיה נוראה במשפט הזה
נכון לוסי, הנשמה חיה את הטרגדיות שלה , אצלה הזמן הוא הווה מתמשך, כך אני מרגישה
מחזירה אהבות ישנות שכמותך !
עצוב מאד
העיקר אהבות ריקי, ישנות או חדשות…