בננות - בלוגים / / מחר משי ואני נחייך
גברת-ילדה
  • חנה ליבנה

    אני ילידת המושבה יבנאל בגליל, כיום אני גרה בהרצליה עם בעל ,שלושה ילדים ושני חתולים. כותבת ומנחה סדנאות כתיבה,ונפגשת עם ילדים מטעם אומנות לעם וסל תרבות לשיחות על ספרים וקריאה. הוצאתי לאור 15 ספרים וזכיתי בשני פרסים ספרותיים, כותבת ספורים לילדים, למבוגרים, שירה ומחזות, חלק משירי הולחנו ומחזה אחד הוצג בתאטרון קריאה.

מחר משי ואני נחייך

אחרי שסבתא שלו ואמא שלו נדרסו, כל אחת לחוד, נותר משי, החתול המושלם, לבד, מתהלך בין החדרים, בין גאוות היחיד לצער הבודד. מלוטף כל היום עד שנעשה מכור, אבל ליאור אומר שהוא כבר לא מחייך המבט שלו עצוב.
אני חושבת שלאחרונה גם אני לא מחייכת המבט שלי עצוב, נעה בחדרים עם איזה צער עמוק וכל יום שעובר כמו נועץ את הצער בתוך הבשר, אולי זו אמא שלי שתוך כדי השיחה איתה בטלפון ממשיכה לחייג אלי, חמי שלא מבין מה קורה לו, המוח שלו בוגד בו, ואנחנו שבמרחק נגיעה מכל אלו. אך עם משי מלוטף בחיקי אני אתייצב בפני החיים . מחר משי ואני נחייך.

27 תגובות

  1. יפה ונוגע כתבת חני, על הליטוף הגואל, על כוח הליטוף לחזק מול תלאות החיים, עצבונם וייסוריהם.
    אילו גם אנחנו בני האדם היינו יודעים להעניק לזולתנו יותר ליטופים בעולם הזה אולי היינו עומדים איתנים יותר, מחייכים יותר, מתייצבים מול החיים כמו שאת ומשי תעשו מחר. דברייך ממחישים עד כמה קשה המצווה ושמחת בחגך…
    ובינתיים עד מחר שולח חיבוק וחיוך
    חג שמח

    • כמה שזה נכון מוישלה"כוחו של ליטוף"יכול לשנות גורל אנשים ומדינות שלמות, לא? חג הכי שמח גם לך ובאמת ושמחת בחגך והיית "אח" שמיחֱ!!!

  2. כולנו זקוקים לרגעי חסד של חמלה ,קבצנים של אהבה זה כמו צל (או עננה )שמעיב עלינו
    אבל מזל שיש משי ומגעים של משי עם האהובים ושמש מפציעה וילד נולד(או נכד)
    וכבר מתגנב לו חיוך
    על כרחנו מתגנב
    חיבוק ,חני
    אנחנו לא לבד גם כשנדמה לנו
    ואת כותבת נפלא ,יקירה
    נוגעת בנימים הכי דקיקים של הנפש

    • תודה לך חנה יקרה מאוד, אני עכשיו מחוייכת מאוד אחרי סוף שבוע ארוך בבית לחם הגלילית,שבוע נפלא לך ולכולנו!!

  3. חני
    דברייך נוגעים בחוסר שיווי משקל של הנפש, זה הזמן ליצור לריב בעד עצמנו, לא לוותר לאלה שמכחישים את יצירתי אן יצירתך המופלאה, זאת הרגשה נהדרת שיש לך עוד המון המון לתת…
    מתפעלת מכנותך לשתף אותי בהרגשתך. מבטיחה לך זה יחלוף בעליל…
    שלך
    טובה

    • תודה טובה נגעת בדרברים שאכן עלו גם במחשבתי, את צודקת זה הזמן להלחם בעד עצמינו!!

  4. חתול מלוטף מלטף את הנגעים הקשים ביותר
    הוא מלטף בלי להתאמץ אפילו להרים טלף אחד. הוא מלטף מעצם היותו מי שהוא – חתול! כמה קל להתלטף ולהירגע וכמה בלתי מושג בהיותנו הולכי על שתיים ולא על ארבע. חג שמח חני, ותשמחי שיש לך חתול בחיקך כסימן וכמפתח לכל השאר.

  5. קצר ופיוטי וכל כך מרגש.
    אבל אל תהיי עצובה, לפחות לא בגלגול הזה.

    • תודה איריס, אני עצובה רק לפעמים וזה עובר, לפעמים אפילו האויר עצוב, או החיוך, לא?:}

  6. הוי חני בול פגיעה ללב שלי

    נוסיף לזה את העונה הזאת של הסתיו המתקרב ואוקטובר החודש הנורא הזה (שיש לי בו יומולדת)ואת המצווה החד משמעית להיות אך שמאח 🙂
    אז ברור שגם מבטים של חתול נראים לנו עצובים במיוחד

    • ריקי ריקי ריקי, אני רוצה עוד בול פגיעה אליך של איחולים חמים ליומולדת הקרב,ואהבה, ותודה על רגישותך והלב הרחב הפורץ מתוכך תמיד

  7. רונית בר-לביא

    הי חני.

    משי הוא חתול בשבילך וכלבה אהובה בשביל חברה טובה שלי.

    האמא שממשיכה לחייג תוך כדי השיחה,
    מוח שבוגד – יש לנו דאגות משותפות, חני….

    עצוב נורא מאד, ואנחנו מצווים על החיים ועל שמחה בהם.
    מחר נשמח :))

    ואין על חיבוק וליטוף – אותי זה מחזיר לחיים מיד.

  8. החתולים שלך מתכתבים עם החתולים של יעל ישראל. אתם אוהבי החתולים עם מיוחד במינו, במובן מסויים אולי יותר רגישים.

    • נכון גליה החתולים של יעל היו לי השראה, אנחנו אוהבי החתולים נדמה לי אוהבים את חיית הפרא שאי אפשר לאלף את הרוח החופשית שבחתול והיופי הפראי

  9. מה אנחנו בסך הכל רוצים? חיבוק

  10. זוכרת את משי שממתין לציור שלו אצלי…
    ריגשת אותי עם מה שכתבת, כל כך יפה (הסביר לי שוב למה הביטוי "כאב ענוג", חזרתי וקראתי כמה פעמים כדי לעשות אאאאח טוב)ומאחלת לך לשנה החדשה שיהיה מי שילטף גם אותך (ואני מאמינה שיש)
    בעניין ההורי אני ממש שם, בנגיעה. וזה קשה…אבל מאצ'י (האו האו)שחושבת שהיא חתול צריכה שאלטף אותה.

    • כן לוסי, משי מחכהלציורים הנפלאים שלך, הוא רוצה שבהנף קולמוס תשרטטי את דמותו האלוהית!{אולי בגלל זה הוא עצוב?} ואתי יש מי שילטף אבל לפעמים אף ליטוף לא יסתום את בור העצב שלפעמים נפער,אבל מילים חמות עוזרות

      • לא יודעת מה סותם בורות עצב. אבל באה לי לראש התמונה הבאה: כשהיינו קטנים וחפרנו בורות בחול, והבור היה עד המרפק (!) אז היו מתחילים לנבוע מתחתית הבור, המים. איזו שמחה זאת הייתה!
        ומסכימה עם דבריו של אבי כתריאל, המלצה רפואית מעולה!

  11. אנו דור ראשון לילידי הארץ שמטפלים בהורים מבוגרים ,ורואים בצער כל ירידה במצבם, התנהגותנו והתיחסותנו להוריינו המבוגרים ישפיעו בודאי על התיחסות ילדנו אליינו,
    ולנחמה יש שיר נפלא של חווה אלברשטיין " כל שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק",
    כתיבתך מעמיקה ומרגשת,
    חג שמח ולהתראות בשמחות.

    • תודה לך אבי יקר, התגובה שלך ריגשה אותי, ובאמת נתראה בקרוב בשמחה שלך וגם נתחבק, לא?

  12. את עוומדת בפני שמחות, יש לך סיבה לחייך.

    ביומיים האחרונים צחקתי בלי סוף, בגלל הרב לסרי.

    אם תגגלי תגיעי אליו.

    צריך להיות בקרבת אנשים שגורמים לנו לחייך. או לגרום להם לחייך.

    צחקתי כל כך הרבה, שהבנתי למה הצחוק יפה לבריאות.

    • תודה אביטל יקרה, מיד אכנס אליך ומקווה שאצחק, שבוע נפלא לך והרבה צחוק ושמחה!!

  13. נגע. תודה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחנה ליבנה