ארכיון חודש: מאי 2010

זונות דודות וכל השאר

פעם, כשהייתי צעירה וגבר התחיל אתי, ברחוב למשל, או באוטובוס, ולא נעניתי הוא בדרך כלל צעק לי: "מי צריך אותך בכלל חתיכת זונה," או בצבא כשהמפקד שלי ניסה בכח ולא הסכמתי הוא אמר "תרגעי, מי בכלל רוצה אותך יה שרמוטה," כלומר הבנתי שנשקו של הנדחה הוא העלבה במקום הרגיש ביותר. היום בבלוגים ובמקומות אחרים, בדרך כלל מצד גברים, בוא נאמר ...

קרא עוד »

מפגשים מהסוג האישי

אני  הילד שגר בפנימיה, אבא בבית סוהר הוא רצח את אמא. כאן הבית שלי, נתתי ספור לסופרת שהיתה כאן על ילד שגר בפנימיה, אמרתי לה שזה לא עלי על ילד אחר. אני הילדה ששחקה בהצגה. ילדת צד"ל, אמרה המורה לסופרת לא שייכת לאף מקום. בהצגה הייתי ילדה לא מקובלת. המורה בכתה, גם הסופרת. אני הילדה שאמא שלה עובדת זרה אני ...

קרא עוד »

בואי נכתוב מה עשינו

"בעקבות הזמן האבוד" של פרוסט, "זכרון דברים" של יעקוב שבתאי ו"המצאת הבדידות"של פול אוסטר, בכולם בדידות וזכרון , או בדידות המולידה עסוק בזכרון ואולי זכרון שנושא איתו בדידות בראשיתית. "בואי נכתוב מה עשינו" אומרת לי בתי לפני שאני עוזבת אותה באמסטרדם,"שישה ימים של אשר"  אני מנדבת כותרת. הדף עכשיו לפני. תלוש ממחברת בכתב יד שנושא עמו שרידי ילדות ותמימות: "שינה ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לחנה ליבנה