גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים

Normal 0 בעקבות חצב שראיתי השבוע אני מביאה לפניכם קטע מתוך רומן לנוער שאני כותבת עכשיו המתרחש ליד הכנרת ועוסק בין היתר בעל-טבעי. אתמול בדרך לכנרת ראיתי חצבים והרגשתי איך העצב נכנס לי ללב. חצבים זה מן פרח עצוב כזה, כמו שלט אזהרה שמראה שזהו, נגמר הכיף, נגמר החופש ובעקר נגמר הקיץ. השתדלתי להתעלם מהחצב הראשון ולהגיד לעצמי שזה לא ...

בבקר. לבד. במיטה. בלי הכנה, למול עיני נפרש, לשבריר שניה סדין בדידות גדול מוליך אל הימים שעוד יבואו. סכין קפואה עברה מעל ללב. ראיתי את עצמי על הסדין הזה בעוד שנים. ברורה. לבד. זקנה. בכל המרחבים הללו בלי נפש שממש רוצה בקרבתי. כפות ידי מנומרות גופי רועד. חשבתי על אמי שהסדין הזה פרוש מתחת לגופה שנים רבות. גם הסכין מונחת, ...

שוב ושוב אני מביאה את עצמי למקומות חדשים. בכל פעם התוך שלי נוזל, רועד, בעוד החוץ מקפיד על קווי השפתון. אני מביטה בהם, באלו שאינם אני נשים זקורות חזה משוחחות על מה שלא יהיה וגברים הפורשים לרווחה את האגו. אנשים המתאימים בדיוק למקום שלהם. האם כך גם אני בעיניהם?

כשהיא נכנסת מיד הבית מתמלא אור. שפתיה אדומות לוהטות, עפעפיה בוהקים בכחול, שערה אסוף ועליו נוצצים זהרורים מוכספים או מוזהבים. היא לובשת שמלה ורודה או לבנה,לפעמים חליפת מכנסיים תכולה, עליה צעיף בוהק וסנדלים לבנים או מוזהבים גבוהים. ככה לריסה באה לעבוד. "יש עבודה זה טוב." היא מנקה את הבית, לאט, עם חיוך, לא הכל מספיקה.  "אפשר פעם אחרת לא נורא," ...