גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים

הגבעות קוראות לי שאבלע באדמה, שאתגלגל  בצהוב החרציות אובד ביערות קטנים, מסולעים, אשכב על הירוק אשר מצמיח את הכל. אני אוחזת כדי שלא אשמוט את הכביסה המקופלת היטב ומריחה את אד הנקיון. אסור להסתכל אל הגבעות בזמן הזה.

מחווה למשי שלנו החתול הכי מקסים במרחב. {משי גדל עד גיל 3 חודשים כנקבה הנקראת מושלמת ופתאום התגלתה גבריותו ושמו קוצר ושונה, מקווה שהוא לא סוחב תסביכים עד היום.}בשל התחשבות בסבלנות הקוראים השיר שאורכו כמו השינה של משי, קוצר..המלצה לאוהבי חתולים ולאחרים לקרוא את השיר בקול{עם חתול ישן על הברכיים עדיף} יש האומרים שמשי ראש גדול לא מרוכז, מרוגז, רץ ...

א. פיסת ניר מוכתמת בדם נזרקה על האדמה השחורה איש קפדן {אבי} הרים אותה בשתי אצבעותיו זרק אל החצר האחורית. המקום בו אי הסדר צובט. ב. אי הסדר הצובט כבש את כל החדרים הסתלסל לתוך פרודות אבק שיכורות, רקד אל המולת הגוף. עכשיו בכל מקום. אין אויר. קשה לנשום. חמצן מגיע רק דרך צנור העפרון אל הניר היחיד האפשרי.

אתמול נערך בבית אריאלה ערב נפלא ומרגש לכבוד היוצרת תהל רן. מבקרים דברו על יצירתה, שחקנים וסופרים הקריאו שירים וספורים שלה מתוך ספריה האחרונים ,רופא השיניים שלה שר לה : "איך אפשר שלא להתאהב בך," בקולו של אלויס, ובעיקר, הערב כולו היה עטוף באהבה רבה לתהל, לאישה שהפכה תבן לזהב, ליצירתה יוצאת הדופן ולכוחות החיים שבה. ותהל היתה שם בטוטו ...

לאן נעלמו הגוזלים עם הכנפיים הרטובות הדלילות שבילדותי נמצאו נפולים על האדמה, אולי רק ילדים מסוגלים למצוא אותם ? המחשבה הזו עלתה במוחי דווקא בספרד. ישבתי ליד הבריכה מתחת לעצי האורן הספרדים ופתאום לידי ראיתי אצטרובל שמציצים ממנו הגרעינים שלו, מחוברים לכנף שקופה, הכנסתי אותם לפי בגניבה, והטעם שלהם החזיר אלי את החצר בבית ילדותי, ואת הגוזלים. בחצר ההיא הייתי ...