גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים

"אגרובה שטיק פלייש מיט צווי עייגן" קראה לה אמא שלה, בחיבה. חתיכת בשר ענקית עם שתי עיניים, זו מחמאה? להרה שלי עיני פרה, כך זאוס, מרוב אהבה? כשפקחה אותן לרווחה נשקף בעדן חלום. היום היא מזליפה טיפות לעיניים קטנות, חולות. גם הבשר כבר לא מה שהיה. לפיליפינית שלה אין סבלנות לדבר איתה. בבקרים היא מטלפנת אלי, אני בדרך כלל לא ...

במעי המחשב אתה רוחש חי כל הזמן הזה במרחק הקשה. עשר תוצאות בגוגל. בשלוש מהן אותה תמונה דווקא זו שלא אהבתי. גבורה בעורף האויב והשם שלך שכתבתי באלפי צורות. כשאחדור לשם אמצא אותך צנוף מאחורי חלון חיפוש לבוש במכנסיים הצרים מדי מביט מעבר למסך המרצד. רק החץ מעל ראשך מאשר שהיית.

מה שנחשף על הסף. אל תדבר. אל תשתוק. קרא בדממה בשמי בשימך. לא נולדנו. אין לנו שמות. רק גוף מנגן על גוף בתוך נצח קטן על סדין לבן.

עכשיו אחרי שהוציאו לה את הגידול מהבטן, אמרו הרופאים שהם לא מבינים מה זה היה. מה גרם לזה להגיע לגודל הזה. היא התעקשה שיראו לה, מתעלמת ממבטי הרופאים מעל ראשה ומהצורה בה ענו לה האחיות כשהתעקשה. ביום בו השתחררה הסכימה אחות אחת מהכירורגית להראות לה. היא לקחה אותה למעבדה, למטה במרתף והצביעה על הצנצנת השקופה שעמדה בין כל הצנצנות נוצצת ...

מוקדש למוישלה הנווד בכרתים שהיה לי להשראה ביוון לאנשי ההרים אצבעות אמיצות כאלה שכשנוגעים בהן היד נחרכת. הם פוסעים על גב ההר לאט. גוום זקוף. יודעים מה עליהם לעשות. לעדור סביב הזית, למסוק ענפיו, לשים בחבית לאט, זית אחר זית, כמו היו מכרים ותיקים ולצידם בשום לב שום ,פלפל ,לימון ושמן זית. לסגור למשך זמן מדויק. אחר כך לאכול עם ...

שבת נפלאה בחוץ, שבת לטיול, אבל אצלי בתוך הראש טיול אחר שמבטל הכל, משאיר אותי בבית מול המחשב שהופך לאויב שלי, אני מתחמקת מלהמשיך לכתוב, כותבת רק פה לעיניים שכבר מוכרות לא מאיימות וחושבת, אולי הטיול הגדול שלי צריך לשנות מסלול. הטיול הגדול אני שומעת את קולך בתוך הראש שלי כאן בקצה המשאית בטיול הגדול. אלו החיים שלי, אני אומרת. ...