סיפוריי מהודו

היהלומים, המלריה והמהטמה

  כשהגענו להודו בשנת 1977, זכרו של מהטמה גנדי כבר הלך והתפוגג. אומנם רבים דיברו עליו בכבוד ובהערצה, אך רק מתי מעט דבקו בתורתו. לשמחתנו, היתה לנו הזכות לפגוש בתחילת מסענו בקבוצה קטנה של ממשיכי דרכו של גנדי. "המנהיג" והרוח החיה שלה היה סובה ראו, איש יקר שכולו לב, שהקדיש את חייו לשיפור מעמדם וחייהם של ההמונים הדלים והנדכאים של ...

קרא עוד »

ירושלים של זהב?

  כמה חודשים לאחר הפעם הראשונה שבה נסעתי לעבוד בהודו בשנת 1993 והתארחתי אצל משפחת ג'ושוע (האחראית על פרויקט תרגום התנ"ך בבנגלור מטעם חברת wbtc), הם הגיעו ארצה לביקור בארץ הקודש, שאליה תמיד חלמו להגיע. כנוצרים מאמינים הם חיכו כל חייהם, ממש בכיליון עיניים, לבקר במקומות הקדושים. הם האמינו שארץ הקודש מרוצפת זהב טהור, שכל יושביה הם נוצרים יראי ה', ...

קרא עוד »

המאבק על "ירושת המיליונים"

  באחד הימים, מארחיי בבנגלור שבהודו נדהמו לגלות כי הוזמנו לדיון בבית המשפט בדבר צוואה שבה הוזכר שמם כמוטבים היחידים. מסתבר שנער מוסלמי שהכירו הכרות שטחית בלבד, התאבד, והשאיר אחריו מכתב שבו ביקש להוריש לבני הזוג ג'ושוע את כל כספו, שכן היו היחידים שהטיבו עימו בחייו.   הסכום המדובר היה בסך הכול 200 אלף רופיות, השווים ל- 20.000 ₪, ולמרות ...

קרא עוד »

land of suffering

  בכל פעם שהתלוננתי באוזני המשפחה המארחת שלי בבנגלור שבדרום הודו על קושי כלשהו, אי נוחות קלה ואפילו על מזג האוויר, השיב לי ג'ושוע המארח במבט למוד סבל: " India is a land of suffering", ומיהר לפרוס לי פרוסות עבות מהאננס העסיסי ששמר במקרר במיוחד בשבילי. כשפגשתי לראשונה את מארחיי בשנת 1993, הרגשתי שאני מכירה אותם מאז ומעולם. הם הזכירו ...

קרא עוד »

על החתום: אלוהים

  לא האמנתי שפנייתי למחלקת האבידות בתחנת הרכבת בעיירה הררית בצפון הודו תיענה אי פעם. אבל האבידה הייתה יקרה ללבי, ולכן טרחתי ומילאתי אינסוף פרטים מייגעים בטופס שקיבלתי ממנהל המחלקה המשועמם.   בפרטי האבידה רשמתי באותיות קידוש לבנה: תיק יד מהודר בצבע לבן עם האותיות HR (הלנה רובינשטיין) בזהב. בתיק תחבתי בעיקר תרופות שהבאנו מישראל, אי שם בשנות השבעים, כשבהודו ...

קרא עוד »

היתומה הנעדרת

    כשבוע לאחר שהובאה לבית היתומים של מארחי בבנגלור, התקשרה אלינו אם הבית בבהלה. הילדה לא חזרה מהגן עם יתר הבנות. היא כבר הודיעה למשטרה, אבל מעבר לזה היא לא יודעת מה לעשות.   הילדה הנעדרת הייתה כבת חמש. הוריה נהרגו בתאונת דרכים, קרובי משפחתה לא רצו בה, ולכן הרשויות מסרו אותה לבית יתומים. ילדה עצובה, שלא בכתה אף ...

קרא עוד »

מתנות בדולר

פרק שני: מתנות בדולר   בכל שנה הגעתי לבית היתומים בהודו עמוסה במתנות. הילדים היו עטים עלי: "מאם סאב, גיברת,", היו אומרים לי, "הבאת את הצעצוע שביקשתי ממך להביא?"   אין מילים לתאר את שמחתו של ילד הודי יתום, השש על מצפן פלסטיק קטן, זכוכית מגדלת, מחשבון כיס, ארנק עור מקושט וכמובן טושים, מחקים ריחניים, קלמרים צבעוניים מלאים בכל טוב, ...

קרא עוד »

בבית היתומים בבנגלור

  המשטרה הביאה אותו לבית מארחיי, שניהלו בית יתומים בפרברי בנגלור. זה היה בשעות הערב. פעוט בן שנתיים וחצי, יפהפה, עירני, חכם, לבוש בג"ינס וטי שירט, ממש איש קטן. הוא היה נסער מאוד. אחז בידו ערמות צילומי פולארויד ועבר מאחד לשני בסלון, לא מפסיק לדבר ולהראות את הצילומים.   השוטרים סיפרו לנו שאביו רצח את אימו וזרק את גופתה לבאר ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לשולמית גלאור