סיפור מהחיים
  • שולמית גלאור

    אני מתרגמת מאנגלית לעברית.  עובדת במקצוע זה 25  שנים.  עובדת עם הוצאות לאור ולקוחות פרטיים מהארץ ומחוץ להארץ.  במשך  15 שנים עבדתי בעריכת תרגום התנ"ך לעשרים דיאלקטיים הודיים, עבור חברת WBTC מטקסס.  גרתי בהודו בחיפוש אחר גורו במשך 4 שנים (בין 1977-1980), ושבתי ארצה במפח נפש. בסופו של דבר מצאתי את מה שחיפשתי במקום אחר לגמרי. אחת לשנה אני נוסעת להודו כדי לעבוד על פרוייקט התרגום של התנ"ך. מעת לעת כותבת סיפורים. סיפוריי פורסמו ב"זמן תל אביב".  נשים יקרות,  על דפי הבלוג הזה, אפתח את כל הנושא של נשים מוכות, כמי שהיתה בעברה אישה מוכה בעצמה. למזלי, יצאתי מזה ושיקמתי את חיי.     אני אחלוק אתכן את הכאב שלי, ואפתח "מקלט" לנשים מוכות, המיועד לאלו מכן הנמצאות במקום השפל והנמוך ביותר שניתן לרדת אליו בזוגיות, או לאלו שנמצאות בדרך לשם. נדון יחדיו בדרכים שבאמצעותן ניתן אולי להימנע מן הכאב והסבל המיותר הזה, ובעיקר, לא להגיע לסכנת חיים.     אקשיב לכן, אנסה לתמוך בכן ולייעץ לכן מתוך הניסיון שלי. אשמח לקבל פידבק, ואשתדל לענות על כל תגובה. אשמח אם תתרמו מניסיונכן, ותסייעו לנשים שיבקשו כאן מקלט.

היהלומים, המלריה והמהטמה

  כשהגענו להודו בשנת 1977, זכרו של מהטמה גנדי כבר הלך והתפוגג. אומנם רבים דיברו עליו בכבוד ובהערצה, אך רק מתי מעט דבקו בתורתו. לשמחתנו, היתה לנו הזכות לפגוש בתחילת מסענו בקבוצה קטנה של ממשיכי דרכו של גנדי. "המנהיג" והרוח החיה שלה היה סובה ראו, איש יקר שכולו לב, שהקדיש את חייו לשיפור מעמדם וחייהם של ההמונים הדלים והנדכאים של ...

קרא עוד »

ירושלים של זהב?

  כמה חודשים לאחר הפעם הראשונה שבה נסעתי לעבוד בהודו בשנת 1993 והתארחתי אצל משפחת ג'ושוע (האחראית על פרויקט תרגום התנ"ך בבנגלור מטעם חברת wbtc), הם הגיעו ארצה לביקור בארץ הקודש, שאליה תמיד חלמו להגיע. כנוצרים מאמינים הם חיכו כל חייהם, ממש בכיליון עיניים, לבקר במקומות הקדושים. הם האמינו שארץ הקודש מרוצפת זהב טהור, שכל יושביה הם נוצרים יראי ה', ...

קרא עוד »

המאבק על "ירושת המיליונים"

  באחד הימים, מארחיי בבנגלור שבהודו נדהמו לגלות כי הוזמנו לדיון בבית המשפט בדבר צוואה שבה הוזכר שמם כמוטבים היחידים. מסתבר שנער מוסלמי שהכירו הכרות שטחית בלבד, התאבד, והשאיר אחריו מכתב שבו ביקש להוריש לבני הזוג ג'ושוע את כל כספו, שכן היו היחידים שהטיבו עימו בחייו.   הסכום המדובר היה בסך הכול 200 אלף רופיות, השווים ל- 20.000 ₪, ולמרות ...

קרא עוד »

land of suffering

  בכל פעם שהתלוננתי באוזני המשפחה המארחת שלי בבנגלור שבדרום הודו על קושי כלשהו, אי נוחות קלה ואפילו על מזג האוויר, השיב לי ג'ושוע המארח במבט למוד סבל: " India is a land of suffering", ומיהר לפרוס לי פרוסות עבות מהאננס העסיסי ששמר במקרר במיוחד בשבילי. כשפגשתי לראשונה את מארחיי בשנת 1993, הרגשתי שאני מכירה אותם מאז ומעולם. הם הזכירו ...

קרא עוד »

על החתום: אלוהים

  לא האמנתי שפנייתי למחלקת האבידות בתחנת הרכבת בעיירה הררית בצפון הודו תיענה אי פעם. אבל האבידה הייתה יקרה ללבי, ולכן טרחתי ומילאתי אינסוף פרטים מייגעים בטופס שקיבלתי ממנהל המחלקה המשועמם.   בפרטי האבידה רשמתי באותיות קידוש לבנה: תיק יד מהודר בצבע לבן עם האותיות HR (הלנה רובינשטיין) בזהב. בתיק תחבתי בעיקר תרופות שהבאנו מישראל, אי שם בשנות השבעים, כשבהודו ...

קרא עוד »

חוכמתם של הכלבים

  לפני עשרים וחמש שנים היו לי שתי כלבות. לראשונה קראו ענווה והיא הייתה רועה גרמנית גזעית, שבעלי התעקש לקנות כדי שתהיה לו תעודה ביד. בכלבה השנייה כבר שכנעתי אותו לקחת כלבה מעורבת בלי בית, אבל גם היא למעשה נראתה בדיוק כמו כלבת זאב, והיתה יפהפה לא פחות מענווה. קראנו לה כנרת, כי גרנו ליד הימה המופלאה שסבינה כה אוהבת. ...

קרא עוד »

היתומה הנעדרת

    כשבוע לאחר שהובאה לבית היתומים של מארחי בבנגלור, התקשרה אלינו אם הבית בבהלה. הילדה לא חזרה מהגן עם יתר הבנות. היא כבר הודיעה למשטרה, אבל מעבר לזה היא לא יודעת מה לעשות.   הילדה הנעדרת הייתה כבת חמש. הוריה נהרגו בתאונת דרכים, קרובי משפחתה לא רצו בה, ולכן הרשויות מסרו אותה לבית יתומים. ילדה עצובה, שלא בכתה אף ...

קרא עוד »

לא תחמוד

                                                  "לֹא תַחְמֹד"   הרהורים על 10 הדיברות בעקבות ספרו של מאיר שלו, "ראשית" (עם עובד).    באחרית ספרו "ראשית", העוסק בפעמים ראשונות בתנ"ך, תוהה שלו על הדיבר העשירי, "לא תחמוד", שאינו מצוות "עשה" וגם לא "לא תעשה". מוזר בעיניו שמשה בחר לחתום את עשרת הדיברות בדיבר שאין לאיש סיכוי לקיימו. שלו מיישב את הסוגיה ...

קרא עוד »

כל צמרת המדינה שפוכה על הרצפה

      ליעל גלוברמן, באהבה   זה היה בקיץ של שנת 1973, חודש לפני שפרצה מלחמת יום כיפור. ברגילה שלי ביקש ממני חבר, שבירמן ומילצר בפאב תל אביבי יוקרתי, לבוא לעזור לו בערב סגור שהוזמן מראש.   באתי. חשבתי שתהיה איזו מסיבה לבוהמה, משהו כזה. אבל לא. אט אט התקבצו ובאו כל השמנא וסלתא של הפיקוד הצבאי הגבוה: מתת ...

קרא עוד »

מתנות בדולר

פרק שני: מתנות בדולר   בכל שנה הגעתי לבית היתומים בהודו עמוסה במתנות. הילדים היו עטים עלי: "מאם סאב, גיברת,", היו אומרים לי, "הבאת את הצעצוע שביקשתי ממך להביא?"   אין מילים לתאר את שמחתו של ילד הודי יתום, השש על מצפן פלסטיק קטן, זכוכית מגדלת, מחשבון כיס, ארנק עור מקושט וכמובן טושים, מחקים ריחניים, קלמרים צבעוניים מלאים בכל טוב, ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לשולמית גלאור