אררט
  • ליאור אלפרוביץ'

    מבקר ספרות וחוקר שואה

מדף הספרים

ברכת האדמה – קנוט המסון  -  הסופר הנורווגי פר פטרסון הגדיר את היחס כלפי דמותו של המסון בתיאור קולע. "אין בכל נורווגיה כל אתר זיכרון לכבוד גדול סופריה". ואכן לאי הכבוד הזה זכה המסון בצדק. ככלות הכל האיש העניק לשר התעמולה הנאצי את מדליית פרס הנובל בה זכה בשנת 1920 ופרסם מודעת ניחומים עקב מותו של אדולף היטלר, עם זאת ראוי לציין שהמסון לא היה אנטישמי ואהדתו לנאציזם נבעה מתפיסה מעוותת של הרומנטיקה ומסלידה מאורח החיים האנגלו – סכסי. אך על אף כל אלו, אי אפשר להתעלם מתרומתו של המסון לספרות העולמית. "ברכת האדמה" היא היצירה הנשגבת היותר לטעמי. היא זעקת האדמה אל האדם הנוטש אותה לטובת מגדלים פורחים באוויר, ויצחק, גיבור הספר הוא האני הקמאי שבכל אדם. כל אלו שלובים בספר שהתחושה לאחר קריאתו היא כתחושתו "הטייל מעל בים הערפילים" מתמונתו של הצייר קספר דוד פרידריך. כאילו הנה, הגענו אל פסגת היצירה הספרותית האנושית, ומתחת אמנם מבצבצים ראשי הרים, אך הרוב המכסה את הארץ הם ערפילי מילים.  

 

השטן בגוריי – יצחק בשביס זינגר – אלו עוד כתרים ניתן לקשור לראשו של הסופר היידי המעולה הזה, שאף החשיב עצמו כמי שהושפע מהמסון? חיבה מיוחדת הייתה לו לזינגר לתקופה האופל של ההיסטוריה היהודית, שראשיתה עם פרעות ת"ח – ת"ט וסופה עם השבתאות. מיסטיקה, יצרים ואבדון מעורבבים ביצירה זו, שבמחילה מגרשום שולם, מלמדת בצורה מוחשית יותר את אחת התקופות הסוערות והקשות ביותר שידע העם היהודי.

 

הזהו אדם – פרימו לוי – אלפי ספרי מחקר על אודות השואה נכתבו בשישים וכמה השנים האחרונות. אך לטעמי, דווקא ספר זיכרונות זה, הצליח יותר מכל להמחיש ולו במעט, את חוויית האסיר במחנה. לוי, אמן המילים שיחד עם השכלתו הכימית, מצליח לשרטט טבלאות של החיים במחנה. מבחינה של הארכיטיפים הנפוצים ועד תיאור הדרך המובילה את בן אנוש להיות צל אדם. את כל החללים הנפשיים הללו, שאינם קיימים בספרות המחקר או לא מנוסחים כהלכה בספרי הזיכרונות, מצליח לוי בכאב ובכשרון לספק לקורא. 

 

ויגה ליוט וויגידס – סיגריד אונדסט  - אם המסון הוא מלכה הספרותי של נורבגיה, אונדסט היא בת זוגו. אך המציאות ביניהם לא הייתה כה אידילית. שכן אונדסט הייתה בת הפלוגתא הגדולה ביותר שלו. אישה שכתיבתה הייתה נשית והתנגדה התנגדות עזה לנאצים. ספרה זה, כפי שמתארת כותרת המשנה, הוא "סיפור אהבה ונקמה צפוני", המתרחש בנורווגיה של ימי הביניים. יערות עבותים, שלג וכפור הם רק תפאורה ליצרים חמים ודם רותח, וכל אלו כתובעם בלשון מינימליסטית חדה ומדויקת.

 

היינריך היינה – וקדיש הם לא יגידו – קצרה היריעה מכדי להרחיב על דמות מרתקת זו. עיתונאי, סופר משורר, איש רוח ופובליציסט. יהודי חתרן בעיניי הגרמנים ומשומד בעיניי היהודים. ועדיין יהודי בכל הווייתו הרדופה. ספר זה שהוא מקבץ של הגיגים, קטעי סיפור ושירה פרי עטו של היינה מספק אפוא לקורא הצצה על עולמו של היהודי הנודד, הכלוא בין העולמות ואינו מוצא מנוחה נכונה. 

 

מישל טורנייה – שר היער  כמה הרהורים מעלות השגותיו של גיבור הספר, אבל טיפוז" שבאחת מהן הוא מציע לסלק לצמיתות כל חברי ממשלה כושלת לפי ש: "אין להעלות על הדעת שאנשים שהארץ שוב אין לה אמון בהם יוכלו לשוב לבתיהם בלי שיבואו על עונשם אלא אפילו להמשיך בפעילותם המדינית תוך שמעל כישלונם מעטרם בהילתו. הסדר הזה יצטיין בשלוש מעלות: הוא יפטור את הארץ מן המוגלה המאוסה ביותר, ימנע את אותם הפרצופים מלהופיע כל הזמן בממשלות שונות, ויכניס לעסקי הפוליטיקה את הסגולה החסרה להם ביותר, כלומר הרצינות".

 

אצ"ג – ספר הקטרוג והאמונה -  אורי צבי גרינברג, הוא הוא המשורר הלאומי. אלא ששירתו הנוקבת, הנחרצת והמדממת, זו שהעידה על ניצוצות הנבואה שדבקו בו, היא גם זו שמנעה ממנו את הכתר והתהילה. ספר זה שנכתב בשנת 1937 בעת מאורעות המרד הערבי ושנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא עדות מהימנה לעמדתו האיתנה של אצ"ג מול הישראליות שכבר אז החלה מגלה סימני חולשה ורפיון.

 

איאן קרשו – היטלר  - ביוגרפיה טובה נמדדת ביכולתה למלא את החללים שבין העובדות הידועות, ועל ידי כך ליצור תמונה הממחישה את רוח הדמות. ביוגרפיות רבות נכתבו על היטלר, אך זו עולה על כולן. ולא רק משום רוחב היריעה והמידע הרב המפורט בה, אלא בעיקר משום שהיא מצליחה להביא לעיני הקורא בצורה אופטימלית, הן את רוח התקופה, הן את רוח הדברים והן את רוח הדמות. ושילובם של כל אלו הוא שיוצר לטעמי את הכתיבה הביוגרפית המושלמת הזו.

 

ישעיהו לייבוביץ – עם יהודי, יהדות ומדינת ישראל – רבים אוהבים להיתלות בהצהרותיו הפרובוקטיביות של הוגה דעות זה. אלא שדעותיו הנחרצות והקשות באמת, שדרשו דיון מיוחד בעידן הריבונות היהודית, לא זוכים להד תקשורתי. ספר זה שהוא אסופת מאמרים ונאומים מפגיש את הקורא עם קריאות לא שגרתיות לבחינה מחדש של מושגים הנתפשים כמובנים מאליהם. כך למשל מאמר הפתיחה שנלקח מדברים שנשא בחיפה בשנת 1953 ובו הוא קובע בנחרצות כי יהודי הוא אך ורק זה השומר את מצוות התורה כפי שהתגלמו בשולחן ערוך. קל מאד בזמננו להיתפש לקריאה יודו- נאצים, בספר הזה, הפותח צוהר אל עולמו, דורש לייבוביץ באבחנות חדות ומנומקות מן הקורא לא רק להיות נאה דורש אלא בעיקר נאה מקיים.

 

תלמוד בבלי – קשה להגדיר את התלמוד כ"ספר". הוא אמנם עונה על הקריטריונים הטכניים של כריכה דפים ומלל כתוב, אך עדיין הוא אינו ערוך כספר ותוכנו שלעיתים מכיל גם מדרשי אגדה אינו כתוב כספר קריאה ממש. אך עם זאת קשה להתעלם מהיצירה המורכבת והמופלאה הזו, שאף שנכתבה לפני כ- 1500 שנים, והספיקה מאז להתעבות בפרשנים מחד ולהישרף ולהיזנח מאידך,עדיין ניצב התלמוד בגאון כבסיס המוסרי והאינטלקטואלי לחיים שלמים של קהילה ופרט. גם אם לעיתים הוא נתפש כאנכרוניסטי או טרחני, אין מפלט טוב יותר ממנו לאחר יום של טרדות ורוגז. 

20 תגובות

  1. רשימה מעניינת מאד , כתובה בצמצום ובדיוק . מעט המחזיק מרובה,
    תודה !

    • הי ליאור, מאד התרגשתי למצוא ברשימה שלך את הספר ויגה ליוט וויגדיס, את הספר הזה קראתי בהיותי בת ארבע עשרה , אמי קראה אותו בנעוריה, והמליצה לי עליו בחום ובהתרגשות, ואני זוכרת שהלכתי לספריה ומצאתי וקראתי רק כדי להתחבר אל אמי שהיתה תולעת ספרים בנעוריה, האמת היא שאיני זוכרת דבר מלבד אוירה וידיעה שהוא היה סיפור אהבה ייצרי. מעולם לא שוחחתי עם מישהו שקרא את הספר שאולי הפך לאנכורוניסטי בעיני הישראלי החדש, האם הוא תורגם מחדש?
      ספריו של פרימו לוי כולם מרתקים ולי מזכירים את ספרו של ויזל הלילה, בעיקר בגלל הקצב, והסגנון השקט, החודר בעצמה . גם עלי מהלך היינה קסם ולא רק בזכות שיריו אלא בשל הביוגרפיה שלו שקראתי בספרו של יגאל לוסין.

      • אורה שלום,
        אני שמח לשמוע שהרשימה שלי עוררה בך עניין. ספרה של אונדסט תורגם שוב בשנת 1983 ויצא לאור בהוצאת תמוז, במהדורה חדה ומדוייקת ביותר. לחה של הספר לא נס גם אם כמעט מאה שנה חלפו מאז נכתב.
        ההבדל בין ויזל (המעולה לכשעצמו) לבין לוי הוא לדעתי בנקודת המבט. שהרי בעוד ויזל היה נער שכל קהילתו ומשפחתו נרצחו, לוי היה יחידי במחנה, כמו "תייר", ששהה שם, ושב אל ביתו ומשפחתו באיטליה.
        ולגבי לוסין, זוהי לטעמי הביוגרפיה הטובה ביותר שנכתבה על ידי מחבר ישראלי.

  2. האם סיגירד אונדסט תורגם לעברית?

    • אכן תורגם, הספר לא שכיח במיוחד, אבל אפשר למצוא אותו, הוא יצא בהוצאת תמוז. אגב, העטיפה המצויירת עלולה להטעות משום שהיא מזכירה במידה רבה ספר ילדים, זהו בהחלט ספר למבוגרים.
      לאחרונה גם יצא בעברית ספרה – כריסטין לוורנסדאטר, בהוצאת שוקן. אם אינני טועה גם פרסמתי כאן את הביקרות שלי על הספר שפורסמה בטיים אאוט.

  3. היי ליאור
    אין עליך , איזו רשימה מעניית את רוב הספרים פה לא טעמתי.
    אתה יודע, שאני זמרת, אתמול עשיתי -כאוור לשיר – יש לי אהוב בסיירת חרוב- וסיפרתי לקהל שבחרתי בשיר בגלל המילה- אהוב- יש לי אהוב- אך באמת לא יודעים על הגיבור מי הוא… רק שהוא היה בפשיטה פה, ושם, ולכד שבויים… והכי חשוב- שהוא היה בסיירת חרוב.
    הרשימה שלך מביאה אישיות מעניינת… זה לא העינין המחמאות שאני נותנת לך, כמו שתגיד לי איזה מוזיקה אתה קורא, שומע, איזה ספרים אתה קורא, ואני אדע מי אתה.אז תודה על הרשימה
    חג שמח טובה

  4. ליאור, מרשים איך בשלוש-ארבע שורות תיארת עולם ומלואו לגבי הספרים ומחבריהם.

    ובאמת, על "הזהו אדם?" אין מה להכביר מילים. ברשותך, אמליץ על "ההפוגה". שונה מאד מ"הזהו אדם?", אבל חשוב בעיניי. ב"ההפוגה" מפנה לוי את הזרקור (זרקור בלי אור בקונטקסט הזה, אבל מאופק) מאוושויץ אל הקורות אותו מיד לאחר השחרור. המסע הביתה לטורינו.

    ובאשר לבשביס זינגר, מונח ליד מיטתי ספרו "הקוסם מלובלין". טרם קראתי. אשמח לשמוע מה דעתך, אם קראת אותו.

    ותודה על רשימה מרתקת.

    • שחר,

      "ההפוגה" הוא המשכו הישיר של "הזהו אדם?", אני מרשה לעצמי באופן חד פעמי להמליץ על סרטו של הבמאי האיטלקי פרנצ"סקו רוזי – "השיבה הבייתה", המבוסס על "ההפוגה", הסרט בכיכובו של ג"ון טרטורו מעביר לדעתי את המסר בצורה מעולה ומעוררת עניין.
      לגבי זינגר, הספר עצמו זכה כבר לתשבוחות רבות, עיקר עוצמתו בהמחשת החיים היהודים בפולין טרם המלחמה, ללא אידיאליזציה וללא מתק שפתיים רומנטי. אני ממליץ על התרגום הותיק של ברוך קרוא, הוא יותא ארכאי אך יותר קולע לרוח מאשר זה החדש של בלהה רובינשטיין.
      אך לא נקפח את בלהה, ונציין כי שני תרגומיה של השטן בגוריי עליו המלצתי ועל הקובץ חורבן קרשב הם יצירת מופת של ממש.
      ובכלל, נעים לשמוע כי ההמלצות מתקבלות בעניין.
      שבוע טוב ומועדים לשמחה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לליאור אלפרוביץ'