בננות - בלוגים / / פורנוגרפיה נקרופילית
אררט
  • ליאור אלפרוביץ'

    מבקר ספרות וחוקר שואה

פורנוגרפיה נקרופילית

רעד קל מלווה את פתיחת הספר "רופאים מהגיהינום". צמרמורת שחשים כאשר נוגעים בפרי מורעל ואסור. אבל הנפש בעלת הנטיות האובדניות אינה מקשיבה לרחשי הלב, והתוצאה הפורנוגרפית מבעיתה עד קבס. שכן דפדוף ראשוני בתמונות מוביל עד מהרה לתצלום של רגליים כרותות נחות בתוך אמבטיה. מה הטעם בצילום הזה? איזה ערך אינפורמטיבי וחינוכי הוא טומן? מדוע העורך היה חיויב להכניסו בין תמונות הפוטו – רצח של הרופאים הנאציים הנאשמים בניסויים בבני אדם?

השאלות הללו מלוות את הספר כולו. זהו ספר עדות שעל פי כותרת המשנה שלו עיקרו הוא: "העדויות המזעזעות על הניסויים הרפואיים בבני אדם", כלומר ספר שהוא אנתולוגיה של עדויות רופאים שנשפט בטריבונל הבינ"ל שהוקם בנירנברג בשנת 1946, ובהן מסופר על  הניסויים רפואיים שביצעו אותם רופאים נאצים נאשמים באסירי מחנות ריכוז. אלא שלהבדיל מספרי מחקר מהימנים ורציניים בנושא, כמו למשל מחקרו של בנו מילר- היל, "מדע קטלן" (מאגנס 1992) העוסק במדענים ובהמתות החסד שבוצעו ברייך השלישי, אין הוא גולש לתיאורים פרטניים, משום שאין בהם טעם. מילר – היל כיאה לחוקר מכובד, מבין שתיאורים מורבידיים מסמרי שיער על חלקי גופות ודרכי עינוי מדעיות הנם סרי טעם ותרומתם למחקר קלושה. אין טעם בפורנוגרפיה הנקרופילית הזו בכדי להעצים את מידת הזוועה של מעשי הנאצים.

אך בימינו, כאשר סף הגירוי הרקיע שחקים, ואין די במילים כגון, "משרפות", "בורות הריגה" ו"רצח עם", כדי לתאר את פשעי הנאצים, נדמה כי ספרים מעיין אלו הם התשובה. לכשעצמו הספר ערוך בצורה קיטשית ובנאלית למדי. המחברת, ויוויאן ספיץ שהייתה הכתבת הצעירה ביותר שסיקרה את המשפטים הללו, קישרה בין המעטפת של הספר – שרק משמו: "רופאים מהגיהינום" ניתן לנחש כי מדובר במסמך שתכליתו העיקרית היא זעזוע –  לבין התיאורים המצדיקים את הכותרת. כך למשל הפתיחה עצמה, בדף הראשון קטע שיר ערבי עתיק המרמז על הבנאליות של הרוע, בדף השני הקדשה לשני חסידי אומות עולם, כומר בלדי ואחיינו  שלימים הפך את הצלת החיים למקצוע והיה לרופא, ובדף השלישי "שבועת היפוקראטס כאילו מדגישה את האירוניה שבסיפור, רופאים שהפכו למפלצות, מצילי חיים שהיו לרוצחים אכזריים בשם המדע.  ואז לאחר עוד שתי הקדמות, אחת מהן של אלי ויזל (איך הוא הסכים לכתוב הקדמה?!) וסקירה של ההתנהלות המשפטית בנירנברג. צולל הקורא הישר אל אמבטיית הקרח של המחלקה לניסויי טיס במחנה הריכוז דכאו, ומשם לניסויים במי ים, בגז חרדל, בעיקור וכן הלאה וכן הלאה. וכל אלו מוגשים לקורא כמו כתב מוסרני שלא בוחל בתיאורים פלסטיים, באמתלה של הדגשת הקו האתי המטושטש והנזיל המפריד בין מדע להתעללות. שהרי אם לא הכרנו בעצמנו את הגבולות העמומים של המחקר המדעי, אזי הרופאים הנאצים מסירים כל צל של ספק מכך. 

"רופאים מהגיהינום הוא ספר רע משום שהוא מעניק למימרה "פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה" משנה תוקף. פעם אחת, בשל תכניו שמלבד תחושת גועל אינם מלמדים דבר חדש על דרך הפעולה של הרופאים הללו או אל אישיותם. פעם שניה, בשל התזמון הגרוע. שכן ארשה לעצמי להתנבא ש"רופאים מהגיהינום" הוא רק הסנונית הראשונה של סוגה ספרותית, המנצלת את גבולות ייצוג השואה הפרוצים ואת אינפלציית הגירויים של ימינו, והמבקשת להעניק לספרות השואה גוון פרטני ואינטימי של הזוועות עד כדי נקרופיליה ממש. טובה גדולה יעשו הקוראים לעצמם אם יחסכו את חווית הקריאה בספר.

2 תגובות

  1. מיכל ברגמן

    אני מתמלאת גועל מספרות מהסוג המזועזע ומספרות השואה "המזעזעת" בפרט – אידה פינק ואפלפלד מזעזעים באיפוק שלהם.
    ובכל זאת, למרות שאין סיכוי שאקרא את הספר אני תוהה האם תיעוד השואה יכול להימנע מלתאר גם את הזוועה לפרטיה – הרי אלו דקות התיעוד האחרונות של זוועת אנוש.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לליאור אלפרוביץ'