אררט
  • ליאור אלפרוביץ'

    מבקר ספרות וחוקר שואה

האחים הימלר

בי"ח בחשוון תשס"ח, לפני כחצי שנה, נפטרה סבתי יהודית, האחרונה. האחרונה משם שלאחר מותה לא נותרו עוד ניצולי שואה חיים במשפחתי. עתה נותרנו רק אנו, צאצאיה החיים אחריה לשמש כעדים משניים ולספר את סיפורה של "באבע אידה", (כפי שקראנו לה ביידיש), ניצולת החורבן הגדול של יהדות ליטא ואירופה.  

עוד בזמן "השבעה" קבלתי את ההצעה לראיין את קטרין הימלר, נכדתו של ארנסט, אחיו הצעיר של היינריך הימלר, מי שהיה מפקד הס"ס ברייך השלישי והאיש שבמוחו נקדחה תוכנית הפעולה של "הפתרון הסופי" שכללה בין היתר את רציחתם של בני משפחתי. רגשות מעורבים הציפו אותי נוכח הרעיון, מחד עמדה ההזדמנות לראיין את אחד מבני המשפחה של "השטן", שבדמו זורם דמו של אותו רוצח המונים. כהיסטוריון איני יכול לוותר על ההזדמנות לשמוע עדות ממקור ראשון. מאידך, עמדו הזעם והכבוד. ככלות הכל, איני רוצה ואיני יכול למחול, לא לבני משפחתו ובני עמו של אותו האיש שבעיניו נחשבו, שלושת ילדיו הצעירים של סבי כמו שאר יהודי העולם, לוירוסים מסוכנים שחובה מוסרית מוטלת עליו להביא לידי השמדתם. הראיון הזה נולד בראשיתו מתוך הרצון לזעוק את זעקתם של בני משפחתי שדמם זועק מאדמת אירופה, ובזאת להצהיר כי הנני, בן בנם של אודים מוצלים מאש, חי בארץ ישראל וכותב על קורותיהם בימי השואה. אך גם מתוך סקרנות אינטלקטואלית לדעת ולחקור סיפור חיים מרתק ומצמרר, שראשיתו עם הקמת הרייך השלישי וסופו בלידת ילד שאביו בן למשפחת ניצולי שואה ואמו נושאת את שמו של אחד הצוררים היודעים לשמצה שידע העם היהודי מעולם.

"משפחת הימלר הייתה משפחה בורגנית טיפוסית, אחת מיני רבות שחיו בגרמניה בתחילת המאה ה- 20" פותחת קטרין בדבריה, "הם היו אמידים, מלומדים ובעלי מעמד חברתי. וכמו כל המשפחות מן המעמד הבורגני הן היו שמרניות ובעלות נטיות לאומניות. האנטישמיות הייתה טבועה בהם מעצם הווייתם החברתית הזו". ואכן כותרת המשנה של הספר "סיפורה של משפחה גרמנית" כמו גם המסופר בו מגוללים את סיפורה של משפחה גרמנית מן המעמד הבינוני, האב גבהארד, מורה שאפתן בבית ספר, האם  אנה, קתולית אדוקה. מן התמונות שבספר ניבטים פניהם הקפוצים. שום פרט במראה שלושת האחים, ובמיוחד זה של היינריך האמצעי, אינו מסגיר את הנפש הסוערת והאקצנטרית שעתידה להטיל מראה על גרמניה ועל אירופה כולה.  "היינריך עבר את השינוי האידיאולוגי הגדול" ממשיכה הימלר להסביר," אחרי מלחמת העולם הראשונה הבנים היו מעורבים בתנועות פוליטיות, אך היינריך הפך לפאנט והאנטישמי הקיצוני מכולם. מכל בני הבית שהתנגדו לדמוקרטיה החדשה ותמכו במלוכה ובלאומנות, הוא היה הנחרץ ביותר בעקרונותיו. הוא היה רומנטיקן קיצוני ששאף לבסס את חיי הגרמנים ברייך בהתאם לרוח הטבטונית הפגאנית".

היינריך הימלר, הדמות שהותירה יותר מכל את חותמה ההיסטורי, מצטייר בספר כילד ביישן שהמיליטריזם והלאומניות שימשו לו ככלי לכיסוי על מגבלותיו הפיזיות וצורתו החיצונית הרכרוכית משהו. כך הילד הממושקף בעל העיניים המלוכסנות, ששיוו לו מראה סיני יותר מאשר ארי, הצטרף בהתבגרותו למפלגה הנאצית עוד מראשית דרכה ואף השתתף ב"פוטש מרתף הבירה" בשנת 1923 הפך עם עליית הנאצים לשלטון לדמות מרכזית במנגנון השלטון הנאצי. לצד פעולותיו להשלטת הסדר החדש בגרמניה, פעל הימלר בעוד כמה מישורים. על אחד מהם ניתן לקרוא בספרה המעניין של התר פרינגל "גזע הפורענות" (הוצאת כתר) המביא את סיפורו של "מורשת אבות – Ahnenerbe, משרד מיוחד שהקים הימלר וכל תכליתו הייתה להוכיח את תרומם של בני הגזע הנורדי להתפתחותה של הציביליזציה האנושית. בלשון בהירה ומעניינת מספרת פרינגל על מסעות של אנתרופולגים ומדענים נאציים בערבות פינלנד, הררי הקווקז וטיבט בחיפושים אחר הוכחה מדעית והיסטורית שתאשש את עליונותו של הגזע הארי. לצד פעילות פסבדו – מדעית זו ביקש הימלר לבסס את האמונה הויקינגית העתיקה במדינה, שכן כמו יתר הנאצים האידיאליסטים, גם הוא שלל את הנצרות שנתפשה כהמצאה יהודית. אמונתו נשעה אפוא על מוטיבים קדמוניים של אמונה באלילי הטבע ובפוליגמיה שטיבה הפצת הגזע הנורדי.

כיצד קיבלו הוריו שהיו דתיים את השינוי הזה שבא לידי ביטוי בין היתר בפרישה מן האמונה הנוצרית?

נכון שהאם הייתה קתולית אדוקה. אך עד מהרה הם כולם התיישרו על פי הקו האידיאולוגי שהנחתה התנועה הנאצית. סבי פרש אף הוא מן הכנסייה הקתולית. יש לזכור שאחיו גבהארד וארנסט הצטרפו לס"ס, ובמסגרת הצטרפותם זו הם נתבקשו להצהיר כי הם אינם נוצרים אלא "מאמינים באל". מבחינת קטרין הגילוי הזה על אודות עברה הנאצי המובהק של משפחתה היה מלווה בהלם. שכן "עד אז היה, סבי שמעולם לא הכרתיו, רק  האח הצעיר של היינריך הימלר, טכנאי, מהנדס ומנהל הרדיו של הרייך בברלין – על פי הסיפורים לא אדם פוליטי במיוחד". כותב בהקדמה לספר, "עד לאותה לא היה בו דבר שעורר את סקרנותי".

אז מהיכן אם כן החל המסע לחקר סיפורם של סבך ומשפחתו?

הכל החל עם בקשתו של אבי לחקור בארכיב הפדרלי בברלין תיקים על אודות אביו, ארנסט. אך כבר בעיון הראשון התגלה לעיניי השוני בין הסיפורים מבית לבין מה שהיה כתוב בתיקים. מסתבר כי ארנסט סבי, היה נאציונאל – סוציאליסט נלהב כבר בשלב מוקדם. וכן גם היה גבהארד האח הבכור. כך נתחוור לי כי כבר למן ההתחלה הם העמידו את שירותיהם וכישוריהם לטובת השקפת העולם הנאצית אותה חלקו עם אחיהם האמצעי. אך עם זאת עלי לציין כי תופעה הייתה רווחת בגרמניה כולה. משפחות שלמות הזדהו עם האידיאולוגיה הנאצית. דרך סיפורה של משפחתי למדתי רבות על החברה הגרמנית כולה".

ואכן הקשר בין גרמניה למשפחתה ניכר לאורך כל הספר הכתוב בלשון קולחת, ומטובלת בפרטים היסטוריים השוזרים את חייהם הפרטיים של בני משפחת הימלר עם ייסודו של הרייך השלישי. ויש לציין כי בעשותה כך מציגה הימלר יושר פנימי רב בניסיון להתמודד עם עברה המשפחתי והלאומי. עצם כתיבת הסיפור האישי של בני משפחתה בקונטקסט של לידתה ועלייתה של התנועה הנאצית בגרמניה יש בו משום אמירה אישית חשובה, על פיה הימלר אינה פוטרת את הגרמנים מהאשמה שבעליית הנאצים לשלטון, בהטילה אותה על כמה פעילים נאציים מובהקים, דוגמת אחי סבה היינריך, שהשתלטו על גרמניה תוך שהם מנצלים את אדישותו של הציבור בגרמני באותה העת, אלא היא משקפת תמונה נאמנה של אהדה ציבורית רבה לעקרונות הנאציים. "אני מאמינה כי לגרמניה ולגרמנים יש עדיין אחריות כלפי העם היהודי" היא מבהירה, ולגרמנים המנסים להשוות בין הסבל של הגרמנים לסבל של שאר העמים בזמן מלחמת העולם השניה היא מזכירה את הקונטקסט ההיסטורי שהסבל אירע בעטיו "חשוב לדבר על חלק זה של העבר, ועל הטראומה של הדור השני שנולד בזמן המלחמה. אך לי עדיין קשה לי לשמוע את סיפורי הסבל של הדור הראשון" היא מסכמת.

על השאלה כיצד חשה כאשר החלה לגלות את כל הפרטים הללו? מגיבה הימלר באנחה שאינה מסתירה את רגשות האשם והכאב, "לעיתים חשתי שהייתי רוצה משפחה אחרת, רציתי לגלות עובדות אחרות, אך לצערי לא היה כך. הדבר הכאיב לי. לבסוף נוצרה מערכת יחסים, טעונה אמנם, בין בני משפחתי זו אליי, ככלות הכל אנו משפחה".

וזו גם הסיבה שלא שינית את שם משפחתך, שכבר בגיל צעיר זיהה אותך כמאמרך "עם ההימלר ההוא"?

בגרמניה יש לציין, הימלר הוא שם שאמנם אינו פופולרי כמו מילר או שמידט אך הוא גם לא נדיר. בד"כ איני מזוהה עם הקשר המשפחתי. ולכן לא חשבתי על לשנות אותו. יתרה מכך,בשלב מסוים הבנתי שזהו שמי על כל המשתמע ממנו והשלמתי אתו. איני יכול לברוח מהעבר המשפחתי שלי".

האם את בקשר עם גודרון בתם של היינריך ומרגה אישתו?

גודרון שעודנה בחיים היא פעילת ימין קיצוני המסרבת לקיים עמי קשר, בזמן כתיבת הספר ניסיתי ליצור עמה קשר בכדי להיעזר בה, אך היא לא השיבה לי כל תשובה. למעשה הקשר המשפחתי בינינו נותק לחלוטין עוד מילדות בהחלטת  הוריי".

טביעת אצבעו של הגורל בסיפורה של קטרין הוא בעלה, דני. ישראלי ויהודי בן לניצולי שואה מוורשה ואשר להם ילד משותף. "כתיבת הספר הייתה בשבילי גם ניסיון לחתום את המורשת המשפחתית הישנה וליצור מורשת חדשה יחד עם בן זוגי" היא מציינת. כאשר אני שואל אותה לסיום, איך היא מתארת בעיני רוחה את הרגע שבו יגלה בנה את האמת על תולדות משפחות אמו ואביו? היא צוחקת צחוק שעצב מהדהד ממנו, "הרמן היום בן 8, הוא אמנם מתעניין בהיסטוריה, אך אינו מבין את הקשר המשפחתי הסבוך. קשה לדמיין זאת ואני מפחדת מהרגע הזה, אני חושבת עד כמה קשה יהיה לו הרגע. אך עם זאת אני מקווה שהוא יראה בכך הזדמנות לברוא משהו חדש. אולי הוא יראה בעצמו גשר המקשר בין שתי התרבויות שלנו".

6 תגובות

  1. מרתק. אני שמעתי ראיון איתה ברדיו ורשמתי לעצמי עוד ספר שצריך לקנות (והרשימה כל כך ארוכה שזה לא ייאמן). הדברים כל כך סבוכים ולא חד משמעיים עד שאפילו בחירתה לשמר את השם בעל הקונוטציות המפלצתיות איננה ברורה לי וברורה לי בעת ובעונה אחת (בייחוד לאור המצב המשפחתי שלה.) הילד הזה עומד לעבור חיים לא קלים, זה בטוח.

  2. קראתי בעניין רב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לליאור אלפרוביץ'