ילידת תל אביב. גרה בהרצליה.
קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות.
אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים.
בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה.
מורה ליוגה.
מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר
http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/
מבחר פרסומים
אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן
אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן
"הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה.
"הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה
"זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי
פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.
עבודה רגישה ומאוד יפה.מעניינת ההתייחסות לצילום. מצד אחד העבודה עומדת בפני עצמה ולא צריך את הצילום. מצד שני ברור שמתייחס אליו ואני שואלת את עצמי למה הבחירה בפלטה מונוכרומטית כמעט, כשברור שבמקור יש המון צבע בים. אז אני אומרת לעצמי כי ההתייחסות היא לא למציאות, של אז או עכשיו אלא לזיכרון. ואלה צבעי הזכרון שלך.
תודה לוסי. החלק המוצג כאן הוא בשחור לבן, אבל זהו פרט מעבודה ענקית שיש בה גם הבזקי צבע מלא, וניחשת נכון: העבודה עוסקת בהבזקי זכרון, כמו בחלום, לפעמים שחור לבן, לפעמים צבע.
חלקים מעבודה זו את יכולה לראות בפליקר, בתיקיית ציורי החלום.
יפה מאוד
חן חן מירי פלישר…
נהדר!
שירה תודה!
מיוחד ביותר. יפה.
תודה איציק. עכשיו התפניתי ואסתכל על שלך.
עבודה רגישה ומאוד יפה.מעניינת ההתייחסות לצילום. מצד אחד העבודה עומדת בפני עצמה ולא צריך את הצילום. מצד שני ברור שמתייחס אליו ואני שואלת את עצמי למה הבחירה בפלטה מונוכרומטית כמעט, כשברור שבמקור יש המון צבע בים. אז אני אומרת לעצמי כי ההתייחסות היא לא למציאות, של אז או עכשיו אלא לזיכרון. ואלה צבעי הזכרון שלך.
תודה לוסי. החלק המוצג כאן הוא בשחור לבן, אבל זהו פרט מעבודה ענקית שיש בה גם הבזקי צבע מלא, וניחשת נכון: העבודה עוסקת בהבזקי זכרון, כמו בחלום, לפעמים שחור לבן, לפעמים צבע.
חלקים מעבודה זו את יכולה לראות בפליקר, בתיקיית ציורי החלום.
יפה.
אהבתי גם לראות מהי ההשראה מאחורי הציור.
תל אביב כל כך מאיימת בציור שלך.
יודית, אהבתי את תל אביב. אבל כמובן שהכל מורכב, כמו ילדות וכן הזכרונות מאותה ילדות.
אוי. מי רוצה ים בכלל?
יפה, מעביר רגש
תודה יניב
אמיר, אתה שזכור לי כאוהב ים, שוחה כל יום?!
העבודה יפה גם יפה – אבל על הפנים של הילדה מוקפת הברווזים – ים הילדים פה נראה כחוויה לא נפלאה.
איריס יש פה את הים… את הילד המקסים שם.
זמן הסידרה הגיע כניראה
להתראות טובה
בעזרת השם
איריס, בדיוק היה פה כמה שעות הנכד המקסים שלי, בן 10, אבל מלא פחדים. לפני שהוא נכנס לשירותים אני צריכה לעשות סקירה…
הציור שלך ממחיש מה עובר על ילד.
סבינה ואמיר, לא פחדתי מים. היום אני הרבה יותר מפחדת… אוהבת את הים רק במרחק, כמו מכליל למשל…
נפלא בעיני. איך צילום "תמים" משנות השישים הפך לציור בלהות של ילדה עם כל מיני מפלצות מלוך נס!! וואו.