איריס קובליו
ילידת תל אביב. גרה בהרצליה.
קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות.
אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים.
בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה.
מורה ליוגה.
מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר
http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/
מבחר פרסומים
אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן
אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן
"הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה.
"הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה
"זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי
פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.
חיכיתי לציור כי לא ידעתי לאיזה אל תשליכני הכוונה. עכשיו אני מדמיינת זר פרחים שהוא עצמו מושלך. מילה אחת וכל כך הרבה בה. אחת עם הציור היפה ובגלל המילה האחת כואב אף הוא או שמא הזווית שבה הוא נומח , הזר, הצידה בלא מים.
וכמובן כמו
אנשים
מירי, תודה שהקדשת לי מילים אילו.
אהבתי את הפרחים. פחות הבנתי את הקישור לפסוק.
איריס, מירי היטיבה להסביר את זוית הראיה שלה. האם את זקוקה לעוד הסבר? ההמשך של הפסוק: "ורוח קודשך אל תקח ממני"…
תודה שאהבת את הציור
איריס, הכותרת מעוררת מחשבות שונות מול הציור המענין שלך, שאני רואה בתוך הפרחים פנים, זה דמיוני? או שהשחלת דימויים כאלה? אפשר להתבונן בציור ולא לחדול כי הוא אינו סגור.
אורה, מכל צורה משקיפים פני האלוהים, אם נתכוון או לא, ומהם פני האלוהים?
פני אלוהים הם פני האחר, והוא מבקש ממני להביט בעיניו.
האחר, והלא אחר, הכל… האם יש נבדלות?
איריס יקרה עכשיו שהשלמת את הפסוק אני רואה שהוא מהכתובים . לא היה לי ברור שהנוטש הוא האל . האם תוכלי לכתוב מהיכן הוא לקוח?
מירי, משה גילה לך את המקור. הפרחים כמובן מטאפורה. אבל מה אנחנו יודעים, אולי הפרחים הם המקור וכל השאר מטאפורה?
"…השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני…"
הפסוקים היפים מתוך
ספר תהילים פרק נא
והציור שובה.
איריס, אני מוצא את הדיאלוג בין הפסוקים לציור כאיזו התעלות של הנפש.
תודה משה
יש משהו עצוב בפרחים שנבלו והרקיבו. הפרחים שלך, לעומת זאת, לא יבלו לעולם, ואת הציור הזה איש לא ישליך, ובזה כוחו לעומת הטבע.
אסתי, בציור רק פרח אחד נבל, או יותר נכון, לא נבל אלא נשמט מהקבוצה, מחכה לנס, בגלל תכונתו חסרת האונים (הוא לא יכול להרים את עצמו, הוא תלוי באחרים), אבל דווקא בנפילתו הוא זוהר, מלא בצבע (אדום), אומר את כולו, דווקא כשהוא חופשי מהקבוצה.
כן, ובגללו לא נבל הזר, אלא "הונצח" במכחולי
ועל מה זה "הנצחה" יש עוד הרבה מה לכתוב…
זה אני, לא, הוא
כן, התעלות שבאה בחסדה, בשעת נפילה גדולה…
תגובה למשה, התעלות שבאה בחסדה, בשעת נפילה גדולה
איריס, כתבתי כבר באיזה פוסט, בפרפרפרזה למה שאומר ויליאם ג"יימס בספרו: "החוויה הדתית לסוגיה", שהתעלות (חוויה דתית על פי מושגיו) יכולה להתרחש רק ממקום של נפילה.
רק במקום בו יש סדק יכול להיכנס האור.
נכון , כי נפילה היא דבר יחסי ועלייה גם היא דבר יחסי, וכל מה שמתרומם בא ממקום יותר נמוך. ולגבי הסדק (מילה מרטיטה לכשעצמה), גם במדיטציה, שהיא באופן יחסי יכולה לבוא ממקום טוב, יכול להפתח אותו סדק, בחסדו…