בננות - בלוגים / איריס קובליו / "אַל תַּשְׁלִיכֵנִי
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

"אַל תַּשְׁלִיכֵנִי

 

מִלְּפָנֶיךָ…"

20 תגובות

  1. מירי פליישר

    חיכיתי לציור כי לא ידעתי לאיזה אל תשליכני הכוונה. עכשיו אני מדמיינת זר פרחים שהוא עצמו מושלך. מילה אחת וכל כך הרבה בה. אחת עם הציור היפה ובגלל המילה האחת כואב אף הוא או שמא הזווית שבה הוא נומח , הזר, הצידה בלא מים.

  2. אהבתי את הפרחים. פחות הבנתי את הקישור לפסוק.

  3. "…השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני…"

    הפסוקים היפים מתוך
    ספר תהילים פרק נא
    והציור שובה.
    איריס, אני מוצא את הדיאלוג בין הפסוקים לציור כאיזו התעלות של הנפש.

    • מירי פליישר

      תודה משה

      • אסתי ג. חיים

        יש משהו עצוב בפרחים שנבלו והרקיבו. הפרחים שלך, לעומת זאת, לא יבלו לעולם, ואת הציור הזה איש לא ישליך, ובזה כוחו לעומת הטבע.

        • אסתי, בציור רק פרח אחד נבל, או יותר נכון, לא נבל אלא נשמט מהקבוצה, מחכה לנס, בגלל תכונתו חסרת האונים (הוא לא יכול להרים את עצמו, הוא תלוי באחרים), אבל דווקא בנפילתו הוא זוהר, מלא בצבע (אדום), אומר את כולו, דווקא כשהוא חופשי מהקבוצה.
          כן, ובגללו לא נבל הזר, אלא "הונצח" במכחולי
          ועל מה זה "הנצחה" יש עוד הרבה מה לכתוב…

      • זה אני, לא, הוא

    • כן, התעלות שבאה בחסדה, בשעת נפילה גדולה…

      • תגובה למשה, התעלות שבאה בחסדה, בשעת נפילה גדולה

        • איריס, כתבתי כבר באיזה פוסט, בפרפרפרזה למה שאומר ויליאם ג"יימס בספרו: "החוויה הדתית לסוגיה", שהתעלות (חוויה דתית על פי מושגיו) יכולה להתרחש רק ממקום של נפילה.
          רק במקום בו יש סדק יכול להיכנס האור.

          • נכון , כי נפילה היא דבר יחסי ועלייה גם היא דבר יחסי, וכל מה שמתרומם בא ממקום יותר נמוך. ולגבי הסדק (מילה מרטיטה לכשעצמה), גם במדיטציה, שהיא באופן יחסי יכולה לבוא ממקום טוב, יכול להפתח אותו סדק, בחסדו…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו