בננות - בלוגים / / עננים מתפקעים
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

עננים מתפקעים

 

 

אֲנִי צוֹפָה בָּעֲנָנִים הַמִתְפַּקְעִים.

הָרִים שֶׁל אֵפֶר

כָּבֵד, חִוֵּר, כֵּהֶה

הֵם נִסְדָּקִים

פּוֹלְטִים מֵי-גֶּשֶׁם

שָׁעָתָּיִים

בְּכָל מָקוֹם רַק צִמְחִיָּה  וּמַיִם

מְהוּמָה יְרוּקָה מִתְפָרַעַת בָּאָרֶץ.

אָהוּב שֶׁלִּי הָלַךְ מִכָּאן

לְאֵיזוֹ אֶרֶץ רְחוֹקָה.

סְפוּגָה בְּמַיִם, בְּפֶתַח שֶׁל בֵּיתִי

אֲנִי צוֹפָה בָּעֲנָנִים הַמִתְפַּקְעִים.

אוֹמֶרֶת מִירָה, כְּלוּם

בּוֹ לֹא יָכוֹל לִפְגוֹעַ

כִּי לַהַט זֶה עֲדַיִן

מַמְתִין לִרְוָיָה.

                                                                         מִירַבָּיי

תרגום מאנגלית: גרא גינזבורג

42 תגובות

  1. איזה שיר אהבה! רואה את התמונה בבירור והציור שלך מרחיב.האודם של הבערה, העלים הרטובים, פגועים מהגשם – איזו עדינות.והיא שלווה משהו, בעיניי ממתינה.
    האם זה פסק זמן מהמסע שלך? או הקדמה להבנת האהבה שמתפחת שם?

  2. גיורא פישר

    שיר יפה, תרגום וציור טובים מאד.
    איך אני יודע שהתרגום מצוין?
    מפני שלא הרגשתי שמדובר בתרגום ורק כשהגעתי לסוף שמתי לב לכך.
    בפוסט של משה יצחקי על פראג טענתי שיצירות אומנות טובות המתארות ערים או נופים יותר משמתארות את המקום הן מתארות את המתרחש בנפש האדם הרואה אותם.
    כך גם ביצירה זו. קחו את אותם נתונים מטאורולוגיים ותאור הסביבה ותיראו כיצד משורר עם מצב רוח אחר היה מתאר עם אותם נתונים תאור של צמיחה והתעוררות.
    הטבע הוא רק תרוץ (לעיתים לא מודע) לתיאור נפש האומן
    גיורא

  3. שיר יפהפה. והציורים שלך תמיד מקסימים אותי.

  4. מוטי גלדמן

    מרהיבים, איריס, השיר והאיור. צבעי המים נעשים כאן למי גשמים ססגוניים.

  5. העננים של מירביי מתפקעים מעומס רגשות ואש האהבה וכן הציור יצרי, לוהט עמוס, וגם עצוב, כאילו יודע שלא תענה האהבה, כך בכל אןפן אני מרגישה למעשה האומנות המרהיב שלך, איריס ושל גרא בתרגום ,השיר נראה כאילו לא תורגם, כמו העברית היא השפה בה נכתב.

    • חני, המחמאה על התרגום נוגעת ללבי. כשראיתי אתמול לראשונה את התרגום, בכיתי יחד עם מירביי. כך כך היה מושלם השיר (עם התרגום) כל כך בא ודייק אצלי באותה שעה.

    • תודה חני,
      תשומת לב יפה. בהמשך למחשבתך, אם מירה כתבה בשפה פשוטה שלה, אין צורך להפוך תרגום לאקדמי כבד בשפת השירה העתיקה, נכון?

  6. כמה יפה ההתפקעות הזו, השטפון – הנפש והטבע חברו יחד כדי לשחרר את הלהט הזה ושמא יש לומר – כדי להרוותו. שני הצדדים של אותה משוואה.
    וגם אתם, גרא ואיריס, חברתם יחד כדי להניח את זה לפנינו. בציור ובמילה. יפה מאוד.

    • מירה מירה. הראית ששמך מופיע
      בשיר 🙂 ? מירביי היתה חותמת (מירה) בתוך כל שיריה.. כמה מפעים.
      תודה לך על מה שכתבת.

      • איריס יקרה, אם אני לא טועה, באחת מהתגובות הראשונות שלי כאן בבלוג, את שאלת אם הכרתי את מירביי ואני אמרתי שחבריי לפעמים אומרים לי מירה, ביי. וכאלה שהם לא חברים אומרים לי רק ביי (זו תוספת עכשווית). גם אז אהבתי את מירביי. ציור ומלים. ותודה לך ולגרא שאתם מכירים לנו אותה. טיפין טיפין.

  7. איריס, מוסיפה את התפעלותי ואהבתי.
    אוהבת את הציור – ובשיר, במיוחד את הסיום

  8. וואו, איריס. כמה יופי. "להט זה עדיין ממתין לרוויה" כל כך נכון. כל כך נכון.

  9. ובארץ בה המהומה אינה ירוקה, והשמיים בלי ענן (פקוע ולא עומד לפקוע) – שותים את הלהט לרווייה.

    לפעמים צריך לחצות אוקיאנוס פנימי כדי לגלות מקום שם הלהט ושמה רווייה.

    יפה וחושני גם האיור.

    אפשר לקרוא גם בשפת המקור?

    • איריס קובליו

      תודה שחר. את שפת המקור לא ראינו אך גרא תרגם מאנגלית, ואשלח לך במייל את האנגלית.
      ולגבי האוקיינוס, כל אוקיינוס חיצוני הוא גם זה הפנימי, הרי אין באמת שום דבר שהוא חיצוני..

    • תודה שחר-מריו היקר,
      למירה היו חיי חומר קשים במיוחד.
      אהבתה לאל הייתה בכל הרמות הבלתי-אפשריות. הוא קיים את הבטחתו. היא נמסה בתוכו, נעלמה.
      חפש clouds by mirabai ברשת.

  10. איריס יקירה,
    שוב עשית את זה, איזה יופי.

  11. איזו דמות מקסימה וענוגה, איריס, עם שיניה המבצבצות, וריסיה העדינים. מאוד יפה שיערה. הפרח האדום הנפלא נדמה לי ככף יד, ובה דמויות. אני מתבוננת בו ויש בי תנועה כזו של שליחת היד קדימה, כמו בזריעה, פתאום נזכרת בזורע של ואן גוך, ובעדשים שהבאת.

    סקרנותי התעוררה ובמידע שחיפשתי על מירביי גיליתי שקרישנה כהה כענן גשם, הידיעה הזו הטעינה עבורי את השיר.

    • איריס קובליו

      סמדר יקרה, איך זה שראית את השיניים? הצחקת אותי..
      ואיך ששמת לב לפרח. הרי הפרח הוא העיקר 🙂
      ואני כ"כ שמחה שחיפשת על קרישנה. אכן צבעו כענן של גשם, קרישנה המתוק, ולא רק זה שצבעו כענן גשם, יש לו עוד עניין עם ענן גשם:
      פעם אחת ענן גשם איים להטביע עיר שלמה ואז הוא הרים הר, באמצעות הזרת שלו, והכניס את כולם מתחת להר, וכך הצילם מאותו ענן של גשם. איזה יופי!

  12. איריס וגרא
    השיר והציור והתרגום נפלאים
    השיר הכתוב בכחול מים יורד מענן
    על מירה ביי עטופה בגלימת לשונות, אש, להט שלא יכבה, גם בנשור העלים בשלכת.

    • תודה מוישלה,
      האם ידעת שמירביי נעלמה במקדש נעול בלילה? עברה transfiguration. איחוד. הסרי שלה היה עטוף על פסל ונוצת טווס שהתה באוויר יומיים…

      • לא ידעתי גרא, אשמח לשמוע עוד על קורותיה המופלאים

        • לבקשתך, מוישלה, אוסיף לדבריו של גרא עוד כמה דברים על מירביי.
          מירביי היתה נסיכה שהשיאוה כמקובל. בגיל צעיר מאד נפשה נקשרה בקרישנה, שאת פסלו ראתה ברגע מופלא אשר שינה את חייה. את כל חייה מאז הקדישה בדבקות ומסירות אין-קץ לאהבתה הפנימית הזו.
          בסופו של בדבר היא התמוססה בתוכו.

  13. הייתי לי תחושה שהשיר הזה לא יכול היה להיכתב במקרו בעברית. כל כך הרבה רטיבות פשוט אין בארץ.
    והציור מקסים. צבעי מים, נכון?

  14. כמה יפה, כמה יפה. ומרגיע אותי.

  15. יפה מאד. ורק לא הייתי נותנת את המלים האלה בסדר כל כך מלאכותי:

    כְּלוּם

    בּוֹ לֹא יָכוֹל לִפְגוֹעַ

    למה לא: כלום לא יוכל לפגוע בו

השאר תגובה ל מוישלה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו