בננות - בלוגים / / סיפור אהבה
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

סיפור אהבה

 

אקלביה

 

אקלביה, משבט שוכני היערות, חלם להיות קשת. הלך למורה גדול וביקש להיות תלמידו. אמר המורה: "לא תוכל להיות תלמידי, כל תלמידי בני מלכים הם."

חזר אקלביה ליער, בנה מחימר פסל בדמותו של המורה והעביר ימיו באימון בחץ וקשת והתבוננות בצלמו של המורה.

יום אחד טיילו המורה ותלמידיו ביער. כלב שנתלווה אליהם רץ נובח לעבי היער, אך חזר במהרה, מילל, נושא קן חצים בפיו. קראו המורה ותלמידיו לקשת האמן לקרב ולגשת אליהם. התייצב אקלביה בפני המורה ושוב ביקש להיות תלמידו. הפעם הסכים המורה, אך נזכר שהבטיח לאחד מלתלמידיו שיהיה הוא הקשת הטוב בעולם. ביקש, אם כן, מאקלביה את אגודל ימינו כתשלום שכר הלימוד.  שלף אקלביה חץ מושחז, חתך אגודלו והגישו למורה.

 

התלמידים השתחוו לאקלביה, שעד כה היה הקשת הטוב בעולם.

מתוך "שורות", טקסטים: גרא גינזבורג, אמנית מלווה: איריס קובליו, עריכה לשונית: זהר איתן, יצא בהוצאת "אבן חושן" 2004

 

9 תגובות

  1. האקווארל יפהפה, איריס.
    מניין הטקסט? זו גרסה מפושטת מאוד של סיפור מתוך האפוס ההודי מאהאבהאראטה.

  2. כמה מיוחדם האקוורלים שלך.

    אז יש לך בן זוג בשם גרא

    ואני חשבתי שהשיר ששלחת לי הוא של משורר סיני בשם גרא אישי!

  3. כמה את מציירת יפה!!! תענוג.

  4. עודד פלד [מגיב]

    נפלא, איריס. שיעור מאלף. עודד

    • תודה עודד.
      גרא מוסיף: בגלל אהבתו הגדולה למורה ושנים רבות של התבוננות בדמותו, אקלבייה קיבל כמות כל כך גדולה של ידע, עד שהקרבה הפיזית למורה והתהילה כתוצאה מכך איבדו את חשיבותם.
      ואני חשבתי על : לאהוב (מורה) זה גם לוותר עליו, או לוותר על להיות תלמידתו.

השאר תגובה ל סבינה מסג ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו