דרקולה
הפוסט הזה מוקדש לשירה ארד ומריו שחר, שסימסו לי לרומניה ובקשו שאביא להם ד"ש מדרקולה.
את דרקולה האבוד לא פגשתי בְּדַרְכֵי מסעי ברומני.
את דרקולה שלא פגשתי, לא ראיתי בדרכים ובטירות, לא נבהלתי, לא נחטפתי ולא נמצצתי במדרגות הצרות התלולות, בין קירות האבן העבים הקרים, ולא עליתי לצריח השחור עם החלון הארוך המשקיף על ההרים מושלגי הפסגות עם האגם בתחתיתם והשמיים לא נפערו ולא המטירו זעמם, ושפיץ הצריח לא דקר את הענן שלא התרעם והתפוצץ על הכפר, והתושבים לא נמלטו לבתיהם, והכלבים לא ייללו והפרות לא צעקו והסוסים הרתומים לעגלות לא צהלו בזוועה ולא הצצתי דרך הפתח ולא ראיתי את האגם בו השתקפו פניהם ופניהן של המצוצות הסחופות ולא יצאה נפשי ולא קפצתי למטה, ולא צללתי עמוק לתהום התשוקות האסורות הנוראות, ולא התערטלתי ולא זרם ממני דם בערוצי הנהר שלצידי הכפר ולא אבדתי את דרכי בהרי רומניה החלודים.
נו באמת. תוכיחי.
no comment?
מקווה ולו למען מריה העדינה והיפה, שלא נעלבת. זה היה בצחוק כמובן.
אמיר, לא ראיתי את תגובתך השניה.
נעלבתי?
מה פתאום. בדיוק הסברתי לסמדר שכשכתבתי את הפוסט הזה (בפאב מהביל בעיירה שכוחת אל ברומניה) נזכרתי בסיפור מתוך ה"יוגה וסישטהא" על שלוש הנסיכות שלא קיימות. מכיר?
אמיר, האין הפוסט עצמו הוכחה?
מה פתאום, דרקול מלך טרנסילבניה חי (איכשהו) וקיים, ואין לדעת באיזה מצב חזרת בדיוק…
מקסים מה שלא ומה שהדמיון משלים. המילים האקוורל האינסופי שרק מילים עצרוהו למטה והצילום המכושף והמעובד בקצת דם בשביל הדבש
תודה מירי על הסתכלותך העדינה
איריס, הטקסט יפה במיוחד! גם הטקסט שבציור.
גבריאלה, בשביל עייניך אטמין עוד סודות-מילים בציוריי ואדגיש כמו דג בריקוד חמקמק מול החכה המחכה
וארגיש, כמובן
איריס יקרה, גם התגובה שלך אלי היא שיר הייקו מקסים בפני עצמו. איזה שפע פיוטי!
גבריאלה
🙂
עכשיו שמתי לב שאכן שורה שירית
אכניסה לתוך אחד מציורי רומניה שלי
תודה
איריסים מכלל לא אנחנו מבינים מה כן.
והכן הוא רב ויפה כל כך : המים והצבע והדמעות והארמון והנסיכה היפהפיה ההפוכה והחלודה
מקסים
איריס
אהבתי את הציורים העדינים ואת המילים שבחרת לעטר את הציורים.
ניכרת חוויה מרגשת.
שושנה
ריקי חברתי
שמחתי להקסים אותך
איריס, תמיד חלמתי על פוסט דרקולה, שיוקדש לי.
:)))
הפרגמנט נהדר והאקוורל מקסים, כתמיד. ומי משתקפת במהופך בצילום? האם זו את, יקירתי?
ממש עושה חשק לדרקל.
:))
שחר
הנה הגשמתי עוד משאלה אחת שלך.
🙂
מי שמשתקפת במים זו מריה, מלכת רומניה האהובה, שארמון זה שימש לה בית נופש, וטוב ליבה וטוהר מעשיה ניכרים בכל פינה למרות שהארמון מחודד מאד (הרי דרקולי הוא) ועומד בניגוד לעייניה המדהימות המשתקפות על הקירות, המראות והאגם
איריס– שלא יגמר לעולם המסע לרוניה.
הייתי בארמון דרקולה בחברת 30 משוררים שהתבדחו כל הזמן והפיעו לי להעלות אותו באוב.
אבל אהבתי את הארמון החמור הזה– ממש לטעמי. כל מיטה נראתה לי מזמינה, כל מושב מול האח…
סבינה, אם את מתכוונת לארמון בבראן אז הוא באמת לא כל כך מפחיד אבל הוא בהחלט ממלא בהשראה ומתאים למשוררים, אבל ישנם עוד ארמונות…
ובאיזה את היית?
הו הו הו איריס יקירתי!
כמה "לא" – כל כך הרבה "לא". כמו שאמיר אמר – תוכיחי! אני לא מאמינה. דרקולה חי וקיים. הנה הטירה שלו – אני רואה אותה. עוד רגע הוא יוצא החוצה. הוא שוחר טוב, אל תדאגו. הוא פה איתנו…
שחר מריו שחר שחר מריו שחר – דרקולה קורא לנו. אתה בא???
:)))))))))
שירתי, ברמות קיום מסויימות דרקולה אכן קיים. אפילו בהרצליה. התאמיני?
ואנחנו בהחלט מתכוונים לחטוף אותך ואת שחר לארמונות ההם..
:)))))))))))))))))
… ואני דווקא קיוותי שאיזה דרקולה סקסי יחטוף אותך לליל עינוגים (למרות גרא) ותחזרי עם כוכבים בעיניים ואיקי בצוואר.
יעלה
מי אמר שלא חזרתי עם כוכבים בעיניים?
מאד יפה איריס הכיוון שלקחת לכתוב את הטקסט היפה הזה. הלא הוא לגמרי כן וגם היער שעומד עם הנערה על הראש.
שולמית, יפה ההקשר בין הטקסט הלא-כן לבין התצלום ההפוך, ודרך אגב התצלום איננו הפוך, אלא העצים כשהם משתקפים במים- הם הפוכים ואם מסתכלים מהגדה השניה, גם הדמות שמשתקפת במים היא הפוכה
איריסי
מרגש מאוד
נפלאה דרכך לטמון
בתוך האין את היש
הצילום קסום.
סמדרי
"לטמון בתוך האין את היש" זו הגדרה יפה. האמת שקטע זה מושפע מסיםור ב"יוגה וסישטהא" על שלוש נסיכות שלא קיימות"
הוא בכלל טרנסילבני הדרקול
והוא מדבר הונגרית
נכון במידה מסויימת
הוא בכלל טרנסילבני הדרקול
והוא מדבר הונגרית
מקסים הטקסט, והציורים והצילום ומה שמשתקף בו. אפילו דרקולה לא יחבל ביופי כזה, אולי בעתיד.
תודה איציק, למה התכוונת "אולי בעתיד"?
מ-ק-ס-י-ם !!!
תודה תמר
איריס
עשית ממש טקס גרוש לדרקולה, כאילו אמרת לו שם "דוטה לדרקו" והוא כנראה הלך לעזאזל ואפשר לך מרחב חוויתי אדיר. במחשבה שנייה, לדרקולה דרכים שונות להגיע לנפש, כי האופן שבו חווית את רומניה זה נראה דרקולי לגמרי. והנסיכה למטה הלכודה כאילו בקורי עכביש מרטיט נפש
או מוישלה, כמה צחקתי מה"דוטה לדרקו"- קללה כל כך נפוצה אצל הרומנים בשכונות… וגם שכחתי אותה עד עכשיו שהזכרת..
ולמה בדיוק התכוונת ב"האופן בו חווית את רומניה היה לגמרי דרקולי"? הרי כל כך נהניתי, אכלתי, טיילתי, דברתי רומנית, גיליתי כפרים נהדרים, טיול כהלכתו שמעורר זכרונות ילדות כאלה ואחרים.
איריס, כוונתי הייתה בדיוק למה שכתבת, היינו שינקת מרומניה את המירב והמיטב.
איריס, כל כך יפה ומרגש הציור עם הכיתוב הצילום בהפוך ורוח האין דרקולה השפוכה על הכל, הכל יחד יצירת אומנות משובחת
תודה חני, איזו מחמאה, וקרדיט לעיניך הקוראות הנבונות
🙂
אז יופי, סיפרת לנו את כל הדברים המפחידים שלא היו, ובדרך זו הבנו שהמקום מקסים. ואז שמת לנו תמונה מפחידה שמדברת בדיוק על הדברים האלה….
תמונה נהדרת, יש בה משהו מ"טווין פיקס",ואקוורלים נהדרים.