בננות - בלוגים / / קובריג
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

קובריג

קוֹבְרִיג

 קוֹבְריג זה לא סתם בייגלה. זה בייגלה קסום של ילדותי, מצופה שכבה מתקתקה חלקלקה,  והוא כזה שאפשר להכניס בתוכו את ידי ולהפכו לצמיד. 

                  

הלכנו לאורך נחל זורם במעלה כפר משובץ בתים מסיפורי אגדות. עשן ריחני היתמר מארובות הבתים והתערבב בין ענני השמיים האפורים הנמוכים והקש שעל הגגות התנדנד קלות ברוח

. בכל הדרך ליוו אותנו קריאת התרנגולות האדמוניות ונביחות הכלבים המשוטטים. בחצר הכנסייה המקומית המוקפת מצבות צחורות מצולבות, ראינו אישה עם מטפחת כחולה לראשה, שעמדה על יד שולחן עם מפה משובצת וקנקן וכוסות וחילקה ליוצאים מיץ כתום. גם אנחנו היינו צמאים ונכנסנו ל"מגזין" (מכולת) הסמוך לכנסייה לקנות שתייה. על הדלפק, ליד המוכרת החביבה, התגלו לעיניי הקובריג" העגולים, מסודרים בערימה על מוט עץ. לקחתי אחד, נגסתי בו וכמעט התעלפתי. מייד קניתי את כולם והשחלתי אותם על ידי. נעשיתי ילדה מאושרת, רוקדת על הכביש הרעוע, בכפר מויאצ"ו דה סוּס, תלתליי השחורים התבדרו ברוח והסרט האדום שאימא קשרה לשערי, נפרם ועף לנחל, זרם עם המים התכולים אל תהום זיכרונותיי שנבטו במהירות כפרחים

, על אדמה מתענגת בשמש. 

                         

32 תגובות

  1. איריסית יקרה, הספורים שלך על הבקר מגרים את כל חושי, טעם ריח ראיה, והצלומים הישן והחדש, אני רואה מולי את הילדה עם התלתלים רצה ובייגלך מושחלים על ידה והיא מאושרת! כמה יפה התמונה

    • איריס קובליו

      תודה חני יקרה, כיף לי לשמח אותך על הבקר והלוואי ויכולתי לשמח עוד אנשים סביבי, כמו הצלחתי איתך
      🙂
      🙁

  2. איזה יופי איריס, איך גלשת מהרגע לזיכרון.איך הנסיעה הזאת הפכה לדשן!(:

    הנוף והמאפה הזכיר לי את עמי ותמי.
    ציורי הנשים? אפה?!

    מה את מחזיקה בדיוק בתמונה האחרונה? זה נראה כמו שדון…

    • איריס קובליו

      לוסי, אוי איך שקלעת… יש לי פוסט כמעט מוכן על עמי ותמי מרומניה. אוטוטו, אבל אולי זה יהיה הפוסט הבא, בשבילך…
      בתמונה שלי יש פרח מצד ימין, אבל אם תרצי יהיה זה גם שדון… זה מתאים דווקא
      🙂

  3. פנטסטי, איריסי
    המעבר לילדה שאת קסום, רואה כמטמורפוזה קולנועית.
    קסומים בעיניי חיים בם בעלי החיים חופשיים, והכל מצוי בסמיכות זה לזה,
    גם המצבות.
    צילום הכפר נפלא, והילדה שאת משובבת לב, מאוד אוהבת את עיבוד התמונה
    ויחסי הלבן והצבע.
    מקווה שתאגדי הכל לספר, הייתי רוצה לראות גם כקולנוע, מסעך מרגש מאוד.

    • איריס קובליו

      תודה סמדרי. העידוד שאני מקבלת מעלה דמעות בעיניי. איזו שבת שמחה את והחברים כאן עושים לי.
      שבת שלום

  4. איזה קובריג" מופלא איריס, המסע הזה יש בו ניחוח פרוסטי כמו עוגיית המדלן מעוררת הזיכרון, כך הקובריג".
    מישהו כבר אמר פעם שהחיים הם כל מה שאדם נושא בזיכרון. מעניין יהיה לשמוע אותך קוראת אותו, מתבקש כל כך לביצוע קולי.

    ותמונת הילדה מקסימה ומסקרנת הקרקפת המעורפלת לידה, ספק פרח ספק דמות ועלי כותרתה המרפרפים .
    מקסים

    • איריס קובליו

      מוישלה
      "מישהו כבר אמר פעם שהחיים הם כל מה שאדם נושא בזיכרון"- כן, נכון, אבל החיים הם גם הזדמנות חדשה לקחת את הזכרון הזה ולגדול ממנו למקומות חדשים, להתפתח להבנה יותר ויותר מעמיקה על מהות קיומי, מהות העצמי, מעבר לזכרונות כאלה ואחרים.
      בתמונת הילדה המקורית (לפני אפקט החלום) יש פרח בעציץ, בעצם מין קוץ רך כזה, שבאמת יכול להראות כיצור יער (רומני)

  5. יהונדב פרלמן

    אוי החושים החושים, מנגנון זכרון משוכלל. . . איזה יופי.

  6. איריס. מדהים הצילום של הנחל !!! ומנהרת הזמן לוקחת אותנו כל-כך הרבה שנים אחורה, כשאנחנו נתקלים בדברים הקטנים והמוכרים מתקופת ילדותנו. ואיך שהם מרגשים אותנו.

    • איריס קובליו

      תודה תמר. אכן מנהרת הזמן סוחפת ומפתיעה ואיך ריח אחד, עלה אחד פותח זיכרון פלאי..

  7. איריס איזה יופי. משובב לב ונפש. המדריך למטיילת בנבכי הזיכרון הרומני!!! 🙂

  8. אוי איריסקה, הפעם ממש עשית לי צמרמורת.
    קודם כל התמונה מהאגדות, ווי לי, ממש עמי ותמי.
    שנית, תמונת הילדה המאושרת שהיית ושאת עדיין.
    שלישית, הטקסט הקסום.

    ומה היה המיץ הכתום הזה? תפוזים? גזר?

    • איריס קובליו

      יעלה, המיץ הכתום בכנסיה היה מיץ תפוזים משומר
      ועניין העמי ותמי- באמת יהיה הפוסט הבא שלי. הנזל וגרטל מלווים אותי כבר כמעט 50 שנה והם בהחלט התייצבו ברומניה מייד כשהגעתי

  9. מירי פליישר

    מקסים . אוהבת את הטכסט והחיוך הזה בסוף לא במהרה יישכח

  10. די! די! די! בבית הזה על נחל אני מוכרחה פעם לגור!

    והספור נפלא.

  11. נכנסתי, הצצתי, הוקסמתי
    מסע מרתק – המקום כמראה לנפש
    כתוב נפלא, ממש תיקון הלב

    • איריס קובליו

      תודה עוברת אורח
      הלב מתקן לאט לאט
      מתמלא זכרונות
      הופכם למקפצה
      לעלות דרכה גבוה יותר
      נכון יותר

  12. אני זוכר את השכן של הורי שהיה מביא לי מאיזו מאפייה שהתמחתה בדברי מאפה רומניים בייגלה שהוא קרא לו קובריג", לקולות ההנאה שלי מהפריכות המתקתקה או המלוחה, היו הפולנים שלי מעקמים את האף, ואני הייתי מפיק צלילי הנאה גדולים יותר.
    נהנה מאד לעקוב אחר המסע העמוק הזה המולוטימדילי בחיפוש נוגע ללב בעקבות סוד זהותך.
    נפש האמן שבך מרתקת

    • פשוט מקסים ומעורר חיוך

    • איריס קובליו

      תודה אהרון. כן, גם בארץ יש קובריג" ובשוק הכרמל אפשר למצוא אמיתיים, אבל אני נזכרת שבאמת החיפה, עיר הרומנים, אצל דודתי ליזה, אחות סבתי האהובה, תמיד היו קובריג" כאלה במכולת הרומנית ותגובתך העלתה בי את הזיכרון החי של זה, ואת הגעגוע העז לאז וגם אליה, דודתי ליזה ז"ל המתוקה בעולם.

השאר תגובה ל איריס קובליו ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו