נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

דוּלְצַ'צְה

 

דוּלְצַ"צְה dulceatã

הריבה הנפוצה ביותר ברומניה היא הדוּלְצַ"צְה, שזו מרקחת פירות ההופכת למעין ריבה שכוללת את הפירות בחלקיהם. הדוּלְצַ"צְה שהכי אהבתי הייתה של ענבים. בכל קיץ סבתא היתה מכינה כמה צינצנות שיספיקו לימי החורף הקר. את הדוּלְצַ"צְה הייתה מאכסנת בצינצנות זכוכית גדולות וממנה הייתה מחלקת בסוף כל ארוחה, בתוך צלוחיות קטנטנות, את המעדן המתוק כובש הלבבות הזה. גם ממעדן זה, כמו מהשרבט, לא יכולתי לשבוע. אסור היה להכניס את הכפית שאכלתי ממנה לצנצנת (שמא תיקרש הריבה ממגע הרוק) אבל הייתי עושה זאת בגנבה. לא הייתי יכולה להתאפק.

במכולת המקומית מצאתי דולצ"צה מתפוחים. טעמה מילא אותי עונג ילדותי. הלכנו עם הנחל שזורם לאורך כל הכפר בו התגוררנו. משני צדי הכביש הצר והרעוע, עמדו בתים קטנים עם חצרות גדולות. בכל החצרות היו עצי תפוחים ועצי אגסים

. שפע כזה לא ראיתי מימיי. תפוחים אדומים כהים, עגולים ונוצצים, קראו לי להתקרב ולקטוף אך ג" לא הרשה לי. לכל חצר שהתקרבתי ניסיתי להחדיר אצבע לתוך הגדר, להגיע לעץ התפוחים. כה גדולה הייתה תאוותי. תפוחים קטנים וגדולים, אדומים כהים וצהובים וירוקים, ובין עצי התפוחים התנדנדו אגסים חומים וירוקים על העצים, כפעמונים. אגסים אגסים… יללתי כילדה, ולמרות שאיני אוהבת אגסים, בערה בי תשוקה לקטוף ולו אחד, לנעוץ בו שיניי ולרקוד.

כשהגענו לרומניה, בדרך מנמל התעופה לכוון ההרים, ראינו הרבה בַּבּוֹת לצידי הדרך, מוכרות ענבים ענקיים מבריקים.

עצרנו אצל אחת. ברכתי אותה ברומנית. המילים הראשונות ברומנית על האדמה הזו התפרצו בדמעות. מהענבים האלה אעשה לך דולצ"צה, אהובי, אמרתי כשחזרתי למכונית. אבל עד שהגענו לכפר נגמרו הענבים המתוקים בבטננו, כמות שהם, עם שאריות האדמה הרומנית שרתחה בתוכי חמישים שנה, ואולי יותר.

                                     

 

30 תגובות

  1. איזה יופי איריס ! הדבקת אותי בהתרגשות והאושר שלך. בבטן עם החום והאהבה רותחת הריבה הטעימה ביותר !
    כל כך מבינה את השמחה שלך, גם אני הייתי רוקדת, רוקעת וצוהלת.

    אני יכולה להתגעגע לריבת חבושים קשה (עם גבינה צהובה) ולריבת חלב. אבל האמת שיש בארץ כאלה די טובות.אבל ריבת בטטה לא ראיתי כאן.

  2. אני שמח שטעם הפרות לא אכזב. לעתים זכרונות הילדות מתעתעים.

  3. נפלא ! היזכרת לי כל-כך את סבתא שלי שהייתה מכינה בעצמה כל מיני ריבות, מלפפונים חמוצים, וגלידת תות שדה.

  4. לוסי
    אני אוהבת בלוגים ראשוניים שמספרים על הרגע…מה הרגשת
    לומדת מילים בזכותך
    להתראת טובה

    • איריס קובליו

      תודה טובה, התכוונת בוודאי איריס ולא לוסי, אבל נחמד לי הערבוב עם לוסי חברתי.
      אשמח ללמדך עוד מילים…

  5. מירי פליישר

    איריס
    מנסה להבין את האושר
    נודניקית שכמותי
    ונראה לי שנשאת אותו גם בשם כל החברה הרומנים שנאלצו לנטוש את מולדתם והביאו ממטעמיה עימם למדבר ישראל כדי לשמר משהו משם. והנה את וג. שם בעצמכם מרצונכם ובזמנכם הפנוי ממלאים מצברים של כולם וכמובן שלכם.
    עכשיו שנידנדתי אני יכולה להתרווח ולהנות מרשמייך מחממי הבטן והלב.

    • איריס קובליו

      מירי, אינך נודניקית, ואם משתמע מכתיבתי אושר- שימחת אותי. האושר רב פנים הוא ולא תמיד כמוגדר.
      באמת מעניין שכמה רומנים שאני מכירה לא ממש רוצים לחזור לשם, אבל דור שני ממש משתוקק.
      ואולי גם בהשתוקקות הזו יש אושר?

  6. איזה דולצ"צה ואיזה בבה, והפירות , והצילומים והציור חגיגה !מה הפרי שתלוי משמאל לבבה והענבים שלה?
    איריס טיול של חמשת החושים עשיתם , כל חוש חיש חש לחוש

  7. חגיגה נפלאה של טעמים וצבעים איריס,
    וליד הענבים בטט-ה-קרה, נכון? והאגס האקורלי אדיר.
    מורגשת חוויה טוטאלית במסע הזה.

  8. אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי! אנחה יוצאת מפי. ומה זה הפירות או הירקות שתלויים בפינה משמאל, בתמוה של הבבושקה? נראה מי חצילים קטנים.

  9. הו איריס, כמה את מיטיבה לתאר את טעם הזכרון וזכרון הטעם, בכל הדרכים, ואת יודעת שאני חייבת לטעום כדי להרגיש, והרגשתי{טעמתי}

  10. איזו יכולת עזה לחוות דברים. משובב לב.

  11. מעורר תיאבון איריס. ונראה שאת מתקשה לנחות בחזרה… קשה, קשה.

  12. מקסים וסוחף, איריסי, חוויה של שפע
    געגוע ואהבה עולה בי. תמונתך ליד הגדרות, מנסה להגיע אל הפירות, מרתקת. התאווה, הפיתוי והאיסור. הצילומים והאקוורל נפלאים.

    • פוסט טעים ונעים.
      עכשיו הזמנתי ירקות ובטוחם קילו ענבים – פתאום – לראשונה בחיי – התחשק לי להכין ריבה…
      הזכרת לי את ריבת התותים הנפלאה שהיינו מקבלים מדודה רוזה.

    • איריס קובליו

      תודה סמדרי. העמידה על יד הגדר אכן רבת משמעות היא, והרצון להכנס ולחמוד —
      אבל האמת שאמרו לי שלא אכפת להם… ואין כטעם התפוחים הרומנים…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו