בננות - בלוגים / / מדברת גלויות
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

מדברת גלויות

 

 

יש לי אוסף גדול של גלויות. חלקן קבלתי בדואר. מאז עידן האימיילים, הבלוגים, הפייסבוק, גלויה ממוענת היא דבר נדיר. השנה ניסיתי "להתקבל" ליריד האמנים הגדול והמתוקשר בישראל "צבע טרי".  כל מועמד מקבל לביתו שתי גלויות לבנות חלקות שצריך להפכן לגלויות אימג' בעילום שם, אשר יימכרו   ביריד (תמורת סכום זעום) וייתרמו לקידום לימודי אמנות.

ציירתי על גבי שתי הגלויות והן יצאו ככה ככה. אין אפשרות לקבל גלויה חדשה ולכן התחלתי לכסותה בשכבות של חמרים שונים שמצאתי בבית. החומרים היו מחוספסים ומנוגדים לשקיפות העדינה והאוורירית של צבעי המים בהם אני מולכת. באותו זמן עסקתי באיור ספר ילדים ודיוקנות הילדים שבהם השתמשתי היו על שולחני. השילוב של פני ילדים על גבי שכבות מחוספסות ניחם אותי. הגלויות שלי התקבלו אבל אני כאמנית לא התקבלתי לצבע טרי. 60 אמנים כן התקבלו. ובכן אינני צבע טרי. בדירוג של עולם האמנות אני צבע ישן, מקולף, שהתייבש. אין לי גלריה, אין לי סוכן אמנות, אין לי אמנים שאני בקשר איתם, אינני מלמדת (כיום) בבית ספר ידוע לאמנות, ומבחינת השוק "את מתת לפני עשר שנים"- כך אמרה לי יודעת דבר, מבקרת אמנות ידועה. ("עשר שנים זה מוות קליני") ועוד הוסיפה:  להיות אמן זה לא מספיק לצייר, צריך ללכת כל שבוע לכל התערוכות, לנדנד לבעלי גלריות, לטלפן כל שבוע לראשי חוגים לאמנות, לנג'ז לעיתונאים שיכתבו עליך, להיות מצולמת ומתוקשרת, להסתובב עם האנשים "הנכונים" ולא לעשות טעויות שוליים. שאלתי אותה מה זה טעות שוליים? והיא אמרה למשל הספר הזה "זמן טרופות"- השקעה שגויה.

בנקודה זו נפרדנו כל אחת לדרכה.

אוצרת אמנות אחרת אמרה לי שהיא מציגה בגלריה שלה רק אמנים "טריים" עם קונספט. נכון, יש לך קונספט, ויש לך רקורד של תצוגות במוזיאונים, אבל זה היה מזמן, ואיפה היית כל השנים? היית לך בשנטי. אל תספרי אפילו שאת מורה ליוגה. את אף אחד זה לא מעניין שחיית באשרמים. את לא יציבה. קופצת מדבר לדבר. אף אחד לא ישקיע בך. אפילו שלמדת באקדמיה למוסיקה זה לא לטובתך. וכשתכתבי קורות חיים אל תצייני את כל המעברים הללו ובטח שלא את תאריך הלידה שלך. מי יסתכל עליך בכלל. את לא צבע טרי.

ואז ישבתי עם משורר ידוע באיזה בית קפה. וכך הוא אמר: איריס קובליו, תמיד היית משוגעת, אבל לא מהסוג הנכון. את לא גרה בתל אביב ואין לך סטודיו גדול ומלוכלך, את לא יושבת בבתי קפה עם המשוררים החשובים, עם מי למשל את בקשר?- פתאום לא זכרתי כלום. גמגמתי משהו שזכה למבטי בוז. את לא הולכת לפתיחות של תערוכות. את לא טוטאלית. אני מת על הציורים שלך אבל אין לך סיכוי כי את הולכת עקום.

למה הוא התכוון? לעכו"ם?

 

לא כתבתי את הפוסט הזה כדי לקבל תגובות נחמה.

אני מחפשת עבודה באמנות. אני מחפשת מקום להציג. אשמח למכור (גם במחירים סבירים) ציורים.

תודה על הסבלנות ושבת שלום.

איריס קובליו, נס-קפה עלית, אקריליק ודיו מעל גבי גלויות משומשות

 

 

 

50 תגובות

  1. ליה לאור

    איריס שלום
    ההסטוריה של האמנות מלאה בספורים על הגאונים הכי גדולים בציור ובמוזיקה שלא התקבלו וקבלו ביקורות דומות למה שאת מתארת בפוסט שלך. מבחינה זו את בחברה מאד מכובדת.
    בתור מבקרת- walk in -בבננות חשבתי (בביקורים קודמים לאורך השנה) על היצירה שלך,הכל כך מיוחדת וחזקה שקשה לתייג אותה , כאילו שפגשתי יצר אמנותי בטהרתו. העבודות שלך מרתקות וחשובות ומשאירות רושם חזק אפילו במפגש שהוא רק וירטואלי. מקווה שלא תראי את דברי כתגובת נחמה אלא כמשהו שמזמן רציתי לכתוב לך.

    • איריס קובליו

      שלום ליה. אחרי שפרסמתי את הפוסט התלבטתי אם להשאירו. היו לי ספקות. תגובתך (עשיתי עליך גוגל) גרמה לי להשאירו באוויר לכמה זמן.
      תודה מקרב לב.

  2. איריס, אם נתחיל להקשיב לכל מה שאומרים עלינו נשתגע. על איך היינו אמורות לחיות. מה לעשות. כשהייתי שחקנית באמת אמרו לי בשיא החוצפה משפטים מהסוג הזה שקשורים לזה שילדתי ועכשיו מה איתי. ומה אני מתרצת. וחזרתי ללדת וללדת וחבל שלא המשכתי עד כלות הכוחות.אבל בתור אומנית יותר אנידודואלית. לא שחקנית שתלויה בבמאי, צוות, קהל. ולא בעצמה. את בטח תמצאי מוצא.

    יש את מעל הטבע ומה שהוא אמר והוא אמר. שבאמת אני עם האמונה שלי מביסה.

    אם כי אני יודעת שחיי הציירים כאן קשים ואף כתבתי למירי והיא כעסה. משום שבעלי מהולנד ושם זה אחרת.
    ולמרות זאת תמצא הדרך.

    אהבתי את הגלויה השלישית.

    שבת- שלום.
    וזאת לא נחמה אלא הבנה מבית.

    את צבע טרי. את לא. את. את.

    • שבת- שלום!

    • איריס קובליו

      אביטל יקרה, תודה על דבריך.
      כתבתי את הפוסט בשעה שהתנקזו אלי הדהודים מכמה מפגשים מטלטלים שהיו לי עם כמה "אנשי מקצוע".
      בגדול אני מאמינה שצריך לעשות, אבל התוצאות בדרך כלל לא קשורות למעשים. את פועלת ממקום אחד ומקבלת ממקום אחר, אולי לא שייך, אולי לא צפוי.
      התלבטתי אם להשאיר את הפוסט הזה והחלטתי שכן, כי הוא מעורר שאלות ותהיות אצל רבים, אצל כל אחד ממקומו האישי.

  3. יוסי וקסמן

    ***

    ***

    ***

    !!!

  4. מלאות רגש הגלויות.

  5. יעל רוזן-בר שם

    איריס היקרה, זה מקסים.

    לפעמים "טעיות" מובילות לתוצאות מדהימות.

  6. עדנה שמש

    איריס,

    זה כל כך מוכָּר – ככה זה גם בספרות, לא מגלים אותך עד שלא מגלים אותך, ככה זה בקולנוע – לא תהיה מפורסם עד שתהיה מפורסם – והדרך לשם רצופה חתחתים, ולא מהיום.
    למה שלא תעשי תערוכה אצלך בבית? בטח יבואו רבים – וגם נוכל לקנות – אולי תדברי עם לוסי? שיתופי פעולה הם דבר נפלא. זה כמובן רק רעיון. אני מבטיחה לבוא,
    עדנה

  7. את גאון, זה העיקר. תמשיכי בבקשה.
    מה שאת תעשי עם זה או מה שאחרים יעשו עם זה – סיפור חשוב, אבל אחר.
    תשתדלי.
    האם התוצאה תמיד בידינו?
    האם יש דרך אחת נכונה?
    האם התקדמת כאמנית ומבחינה אישית? האם למבקרים יש זכיון לאמת?
    אלף אמנים צעירים יכולם רק לחלום על כמה משיכות מהגלויות האלה. בתחום שלך, כאשר הם יגיעו לתלתל נוזל אחד של הילדה השלישית או קו אחד של שפתיה, אז יהיה על מה לדבר. בינתיים – בשטח של צבעי מים את היחידה בסביבתנו.

    • איריס קובליו

      לי, שאלת שאלות חשובות. במקום לענות הייתי מעדיפה שכל אחד ישאל את עצמו את השאלות הללו.

  8. איריס יקרה, את יודעת שעבודתך ראויה, מעניינת ועוד כמה סופרלטיבים.
    בואי נפתח פורום "גם אותי לא קבלו לצבע טרי" כי גם אותי לא קבלו… (((:
    ואני לא צבע ישן ולא מתקלף ולא שומדבר!
    אני הייתי גם בהקפאה עשר שנים, וכשיצאתי נאמרו לי אותם הדברים (ואז זה מאוד מאוד כאב כי אצלי זה לא נעשה מבחירה, זה היה החיים).
    וכן, צריך לנדנד ולשחק את המשחק הקשה הזה, כנראה.
    נדבר בטלפון, מחר.
    נשארה בעיית הפרנסה…

    • איריס אליה

      לוסי ואיריס יקרות, אני קוראת את שתיכן, וכמובן שגם אני לא באה לנחם, אבל אני חושבת שאין שום פגם בלהיות צבע ישן מתקלף שהרי ברור שיש לו הרבה יותר עומק ושכבות מאשר צבע טרי. אולי תנסו להקים חבורה מתחרה שנקראת, בהתרסה, "צבע ישן", אני בטוחה שחברה שלי, אומנית נפלאה, תהיה הראשונה להצטרף אליכן. (אין לי מושג אם אפילו ניסתה להתקבל)האלהת הנעורים (ולא אהיה צדקנית, הייתי שמחה להעלים את הקמט שצץ לי לאחרונה בזווית העין)היא בעיה גדולה, אבל צריך לזכור, שצרכני התרבות בעלי האמצעים הם דווקא ה"צבעים הישנים" למיניהם, אז יאללה, תגידו לי, ואקשר אתכן לחברה שלי. עד יוני יש לכן תערוכה פגז… סתם. אני יודעת שזה לא קל. אבל.

      • איריס קובליו

        איריס ולוסי, הפוסט לא נכתב כדי לבקש עזרה או עצות מעשיות (למרות שכתבתי בסוף שאני מחפשת פרנסה) אלא כדי לעורר שאלות ואולי זה היה סוג של הרהור אישי שפתוח לתגובות. בכל אופן תודה על תגובותיכן היפות.

    • איריס קובליו

      🙂

  9. אמת מהשוליים

    בין העיוותים הגדולים ביותר בשדה האמנות והספרות- הם התלות של בעלי הכישרון והמתת האלוהי במבקרים, אספנים, אוצרים, מו"לים – יחסים הנשענים על חנפנות השפלה וניצול.
    וכנראה שאין ברירה אלא לשחק את המשחק, אם רוצים לשחק במגרש הזה. האם אפשר לעשות זאת בלי למכור נשמתך? ומה את חושבת ומרגישה ביחס למה שעשית? האם גם את חושבת שזו 'טעות שוליים', 'השקעה שגויה'.
    בכל אופן, מהיכרות עם עבודותייך, קצה הציפורן שלך, אמיתי, אמנותי, עמוק, מעניין ומרתק מכל מה שהמבקרים והידוענים שהזכרת יוכלו אי פעם להבין ולהעריך

    • אני מגיב רק על הערתה של "אחת מהשוליים" על תלותו לכאורה של יוצר הספרות במבקר.
      ההערה היא הבל גמור.
      יוצר ספרות עצמאי לחלוטין. אם הוא רוצה ל"שחק" ועובר ממגרש היצירה אל מגרש המסחר אין הוא שונה מזונה.
      ואם הוא מוכר את נפשו? בפאוסט כבר רשום פסק הדין — הוא מאבד את כוח יצירתו ומתעסק באהבהבים.

      • אמת אחת מהשוליים

        מה שבולט בהערה של ג.לשם שאפשר להתווכח על הנחרצות שלה, (כמו גם על הקביעה על יחסי התלות) היא הרגישות הגבוהה שלו בהתעלמותו מתוכן הדברים שנכתבו מדם לבה של אמנית, שכשרונה הענק ניכר מכל משיכת מכחול שלה, ושמבקרים ומשוררים ידועים אומרים לה שאם לא תשחק על פי הכללים של מכירת נפשה למולך הרייטינג ולא תתחנף למבקרים, אוצרים ולאספנים, ולא תחוג או תסתופף או תחסה תחת כנפיהם של משוררים ידועים תיחשב למתה.

    • איריס קובליו

      לאמת מהשוליים- אני פועלת מהלב. הלב לא טועה אבל מבחוץ הדברים יכולים להתפרש כטעות.
      תודה על המילים החמות. הייתי זקוקה לפוסט הזה כדי להתייצב בשוליים 🙂

  10. יעל ישראל

    אוהבת אותך ואת עבודותיך, יקירתי.

    • יעל ישראל

      אני יודעת שלא כתבת כדי לקבל ניחומים, אבל זה לא נאמר כנחמה, אלא כעובדה. את טובה, וזהו זה. והזדמנויות תמיד מגיעות.

  11. שאלה לאנונימי

    במה בדיוק ההערות מעוררות דחיה?
    איפה פה עכביש שאורב לזבוב?
    אפשר לנמק?
    השאלה מקורה בעניין אמיתי.

  12. גם אני לאנונימי

    גיורא לשם העיר הערות לגיטימיות ולא פגע באף אחד. ההתקפה עליו מכוערת ומעידה על התוקף/ת בעיקר.

  13. הנחבא אל הכלים

    שלום איריס
    אני מעריך מאד את האומץ בפרסום הפוסט הזה.
    שיהיה לך בהצלחה
    הוא הזכיר לי את הסיפור של השחקנית בטי דיוויס בכתבה הבאה:

    ב-1949, בעקבות סדרה של כישלונות, עזבה בטי דייוויס את האולפן שלה, חברת האחים וורנר, שהיה ביתה מאז 1932. כמו גרלנד, אולפן אחר, פוקס המאה העשרים, הציע לה את תפקיד חייה ב"הכל אודות חוה", בבימויו של ג'וזף מ' מאנקביץ' (התפקיד הוצע לה רק מכיוון שקלודט קולבר, הכוכבת שנבחרה לתפקיד, פרשה מהסרט בעקבות תאונה). הסרט, שבו דייוויס גילמה שחקנית תיאטרון מזדקנת, זכה ב-1950 באוסקר, אך בעקבותיו דעכה הקריירה של דייוויס שוב. קאמבק מספר שניים אירע ב-1962, כאשר הבמאי רוברט אולדריץ' הגה את הרעיון לאחד בין שתי כוכבות עבר, דייוויס וג'ואן קרופורד – שאף היא ידעה לא מעט משברים וקאמבקים – בסרט האימה "מה קרה לבייבי ג'יין". הסרט היה ללהיט ענק, אך דייוויס חששה שמה שקרה לה בעקבות "הכל אודות חוה" יקרה גם הפעם.

    לפיכך פירסמה מודעה במדור "דרושים" במגזין "וראייטי", עם שם ותצלום: "אמא לשלושה, בני 10, 11 ו-15, גרושה, אמריקאית, עם 30 שנות ניסיון בסרטים, עדיין קלת תנועה ויותר חביבה מכפי שהשמועה אומרת". היו שטענו שדייוויס פירסמה את המודעה כבדיחה, אך הוליווד העריכה את התעוזה של כוכבת שאינה חוששת להודות שהיא מובטלת. ואמנם, עד למותה ב-1989 המשיכה לעבוד,

    • איריס קובליו

      לנחבא, תודה על האינפורמציה המאלפת. היא באמת היתה מדהימה.
      הפוסטים שלי הם מהלב וללא שום כוונות נסתרות. אני רואה הפוסטים שלי כמקום אישי הפתוח לתגובות. אין לי בעייה להחשף ולהגיד את האמת שלי. לא זוכרת ששום פוסט היה בו אישזה שמץ בדיחה.
      תגובות ללא שם שיש בהם שלילות לשמה ולא פתח לדיאלוג והבעת דעה אישית- אינני מתייחסת או מסירה (אני מאמינה בכוחה של המילה).

  14. חני ליבנה

    איריס כואב לי ומעצבן לשמוע את זה, את אומן בלי כל המסביב , בלי יחסי הצבור של הבינוניים שמובילים אותם לתהילה קצרה, אני מעריצה גדולה של העבודות שלך, הן נוגעות בי עמוק, וגם של הדרך שלך ללכת עם הלב.

  15. די להתבכיינות רובנו פה אנשים עם נסיון ועם רזומה מכירים את השטח ויודעים את הכללים אבל פועלים או לא פועלים על פיהם מסיבות מגוונות ויודעים שכשרון בלבד הוא ערובה לשום דבר במטע הזה יש אמנים מוכשרים לא פחות ממך שזכו להכרה מצומצמת אם בכלל ולא מתבכיינים אז העיקר לעבוד והברכה תבוא

    • איריס קובליו

      שלום לך ללא שם. אם היית מורידה את המילה "התבכיינות" היית יכולה לכתוב את שמך בגלוי. תגובתך לגיטימית. רק המילה הזו כנראה בוערת על ראשך. חבל. היתה כאן הזדמנות להדברות אמיתית

    • אולי במקום לחלק ציונים על מי מתבכיין ומי סוחב בשתיקה ובצניעות את כשרונותיו יואיל או תואיל המגיב/ה לספר מה נחוץ מלבד כישרון כדי שיכירו באמנותך – אולי זה יאיר ויפקח עיני עיוורים, ועל אמפתיה שמעת?

      • רק מזל בעצם קשרים זה מזל לא וכן יש לי אמפטיה לאומנות קונצפטואלית בתל אביב

  16. עבודות יפהפיות
    מה החלק של הנס קפה עלית ? פיספסתי משהו ?

    • איריס קובליו

      ריקי, אבקת נס קפה עלית משופעת כנראה צבעי מאכל ושאר "דברים" היוצרים מרקם וטקסטורות מעניינים. זה ידוע בבתי ספר לאמנות. אז זה פשוט צבע לציור…

  17. חנה טואג

    את אמנית מוכשרת מלאה השראה , אל תתני לכל מיני מומחים לרפות את ידיך זה גל עכור שיעבור
    והתמונות יפות מאוד איריס יקרה

  18. רונית בר-לביא

    איריסקה,

    הגלויות האלו יפהפיות,
    הן כבשו אותי.

    יש להן גם סגנון (וטעם…) של פעם.
    אני רוצה כאלו.

    אז אומרים לך שאת קופצת מדבר לדבר ?
    זה משהו שאין יום בחיי שלא אומרים לי.
    לפעמים הם מתכוונים לטובה ורוצים לעזור לנו להתמקד, ולפעמים דבריהם נגועים בקנאה על שלל היכולות בתחומים שונים שלהם אין אפילו רבע מהן.

    והביקורת הכי מצחיקה שההיא אמרה לך: "את לא יציבה".

    כי הרי ידוע שכל שאר האמנים בעולם הם יציבים ודוגמא ומופת של שפיות.

    בעיקר זה מתבטא בישיבה בבתי קפה מתוקשרים ושיחות עם האנשים ה"נכונים" – זה כזה שפוי ויציב.
    🙂

    • איריס קובליו

      היי רונית. בכוונה הדגשתי את הכתוב. אני "לא יציבה". אין לי בעייה עם זה. תמיד הייתי רב- תחומית. תמיד הלכתי עכו"ם. דרכי לא רגילה. אני לא בעד יציבות אלא בעד גמישות.
      תודה יקירתי 🙂

  19. מאד אוהב את העבודות.

    רציתי לומר לך שיש גם שמחה (וכבוד) במבט מהשוליים, ולא ממרכז הכיכר . רואים כך הרבה יותר טוב. אבל אני מניח שלי קל לדבר, כי אני לא צריך להתפרנס מאמנות.

    • איריס קובליו

      זהר, בלי שוליים לא היה מרכז 🙂
      ובעצם מבט מהשוליים הוא מה שעדיף לו לשאוף מי שבמרכז
      שמחה שאתה אוהב את הדמויות שבגלויות -אחת מהן גיליתי באופרטה שלך- האמנם?

  20. שלום איריס,
    אני פעם ראשונה אצלך בבלוג- הגעתי ממירי. כמה נקודות- אולי קצת באיחור.
    ראשית, עובדה שהגעתי אלייך. כלומר, כבר יש ביוזמתך
    (הלא מודעת!) באזז כלשהו סביבך- דרך תגובות שלך בבלוגים במקרה שלי- והעניין יוביל הלאה, כיוון שכרגע הצהרת על רצונך המפורש להכרה רחבה.
    שנית, בעניין "חוסר הכיוון/היציבות/הרצינות/העקביות" את העניין הזה בודקים בתום הדרך, ומי יודע כרגע מה יקרה הלאה? ואולי כאמנית היית זקוקה להפוגה הזו מייצור האמנות כחלק מהותי של התפתחותך? אני מכירה עוד אמנים שעברו תקופות של הפוגה מהאמנות ורק בסופן נכנסו לעניין מהמקום הנכון והבשל. יש איך לצייר, ויש מה לצייר- ואת שניהם לומדים בדרכים שונות.
    שלישית, באשר לנותני העצות. לדעתי מדובר באנשים טובים שבאמת רוצים לעזור והם נותנים לך בדיוק מה שעוזר לך באותו הרגע. קשה ככל שיהיה.
    מעבר לכך, אני מוצאת את קורות חייך כפי שבצבצו מהכתוב מעניינים מאד. הייתי אומרת שחיית. זה לא משהו שאפשר לזלזל בו. ואם השקעת זמן מסוים בסוס כושל (לפי המבקרת), הרי שחיית כל אותו הזמן. ממש יצרת ופעלת ולכן הזמן אינו מבוזבז אלא איכותי ממדרגה ראשונה. השאלה היא האם את מחליטה להתאים את ערכייך לערכיהם של אלה שאת שואלת בעצתם ולהבהל כתוצאה מכך, או מחליטה לבחון את שאלת הפרנסה לכשעצמה וללא קשר להסטוריה האישית שלך. (וברור לך שזה יכול היה להיות כל גורם "מגביל" אחר-מוצא, מין, שפה, צבע עור וכולי)

    ובאשר לפרנסה- את מוכרת? איפה? מתי? כמה? האם יש לך אתר? מנסיוני אנשים רוצים לקנות אמנות איכותית, צריך רק לאפשר להם את זה. ולא חייבים להתחיל מתערוכת הצנטרום של הפיילה. יש כיום כל כך הרבה שיטות לקדם ולמכור אמנות.
    והציורים שלך פשוט יפים.
    מאחלת לך הצלחה ושמחה בחיים.
    ומאחלת לעצמי ציור שלך אצלי בבית, איכשהו.
    יעל

    • איריס קראתי את המגיבים החכמים וצודקים, האמירות שלך נכונות כואבות ברורות ונוקבות .
      קטונתי כמבקר אומנות אך את מציירת נהדר לטעמי, בחרת בדרך ולכל דרך מחיר, כל מה שאמרת ואמרו לך נכון ומדוייק לגבי שאר האומנויות שירה מוזיקה פיסול מחול תיאטרון ורבות אחרות ועשייה בכלל גם אם לא מוגדרת כ"אומנות", יוצר או עושה נאמן לדרכו משלם מחיר ואיכשהו אנשים מתקשים להפריד בין כסף ואומנות ולהבין את הקשר ביניהם את המנועים המונעים והמניעים מתחת לפני השטח.
      להתכופף בשביל כסף זה בסדר אבל לא להשתחוות. Wish I could put my money where my mouth is בסלנג אמריקאי. מאחל לך הכרה בלי כל הגשפט והמנקי ביז שצריך מסביב אבל לצערי נדיר לפגוש סינדרלות מחוץ לאגדות .פגעת ונגעת, אבל צריך גם לזכור שזו ארץ אוכלת אומניה …

    • איריס קובליו

      שלום עלעלית
      תודה רבה על תגובתך הרצינית והמעמיקה. אני רואה שעיינת בבלוגי. זה משמח אותי מאד.
      אין לי אתר רשמי אבל יש באתר flickr עשרות ציורים שלי, מסודרים לפי נושאים. כל ציור אפשר לראות בהגדלות שונות (מעל כל ציור אייקון זכוכית מגדלת ללחיצה). והנה האתר עם הסטים שלי:
      http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/
      דרך הבלוג הזה אפשר להגיע למייל האישי שלי.
      איריס

השאר תגובה ל לוסי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו