בננות - בלוגים / / לאייר או לצייר?
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

לאייר או לצייר?

 

 

 

אני לא יודעת לצייר פרצופים חמודים, מתוקים, מצחיקים. אני לא יכולה לצייר "בלי גוונים" או עם "קוים סגורים". אני לא יודעת להמציא דמות ואין לי דמיון בכלל. אם אני לא מסתכלת על משהו, אני לא יודעת לצייר דבר. אבל בעיקר אני זקוקה להשראה.

מדי פעם פונים אלי לאייר ספר זה או אחר. ספרי ילדים למשל. "הרי את מציירת כל כך מקסים". מקסים. כן, ציירתי כמה אימג'ים של ילדים. אכן יצא מקסים. אולי קצת ספּוּקִי. נכון, לא ממש מצחיק, אם מסתכלים טוב, לא ממש "ילדים לילדים", אך ללא ספק האימג' מצוייר "משהו משהו".

אז נעשה ספר יחד? – שמעתי לא פעם ממשוררת או סופרת זו או אחרת… אפילו היו כמה ניסיונות, אפילו לא רעים, אבל תמיד תמיד "לא יצא לי", כלומר לא הגעתי לתוצאות משביעות רצון של היוצר או המוציא לאור או שניהם. תמיד תמיד עבדתי שעות רבות, יותר ממה שמאייר יכול להרשות לעצמו, ו… כלום.

המ.. איריס יקרה, זה לא ממש זה.. הילד קצת עצוב מדי, הילדה אהמ.. אולי, אולי מפחידה מדי? מה דעתך, אולי תוכלי לעשות לה אף יותר קטן? לא, בעצם השערות שלה יותר מדי פרועות, אהה איריס, אולי תוכלי לצייר בלי צלליות על הפנים, כן, משהו יותר פשוט, שמח כזה, את יודעת, צבע כחול על הפנים זה קצת חולני.. אז אולי תציירי עם מסגרת מסביב לפנים ולשערות. ושמלה יותר פרחונית, מה דעתך? ועוד משהו, הסנאי..  גם הוא נראה אצלך אנושי מדי. תעשי סנאי רגיל כזה, עם עיניים יותר קטנות.

טוב, טוב, אני נכנעת ומתאמצת ומתאמצת עד שהדמות הולכת ומטשטשת לגמרי מאחורי כל המחיקות והדמעות. באמת דמעות. אני לא מגזימה. כי אני אף פעם לא מצליחה. ואף אחד לא מסכים להדפיס אותי בסופו של דבר. כמאיירת.
רציתי לשתף כאן בכמה "פרצופים" של ילדים שציירתי ושבגללם אמרו שאני "מציירת מקסים" ושכמותם אמרו: "לא מתאים. לא מתאים".

 

 

 
והנה איור שהוגדר כמפחיד ונדחה ביחד עם אחיו (בקיבוץ המאוחד):

ועוד דבר, ובכל זאת, ולמרות הכל, כן הודפסו ציוריי, כאמנית מלווה לסופרים ומשוררים.
ספרים ומגזינים שהשתתפתי כאמנית מלווה:
"שורות"- גרא גינזבורג ואיריס קובליו,  הוצאת אבן חושן
"מחברת החלומות"- אגי משעול ואיריס קובליו, הוצאת אבן חושן
"הליקון" 23- רשות היחיד
"הליקון" 85- רשות היחיד
זמן טרופות- משה יצחקי ואיריס קובליו, הוצאת חלפי לספרי אמנות.
ועוד כריכות לספרי שירה נבחרים.

*
הציור המרכזי בשורה השניה לקוח מתוך "הבשורה" של קריבלי.

 

44 תגובות

  1. והילד הזה הוא אני!

    מכל אחד הייתי לוקחת משהו

  2. איריס אליה

    איריס, הציורים אכן נפלאים ועצובים ולדעתי מתאימים גם מתאימים. לא יודעת למה, אלא אם כן זה ספר בדיחות.
    העליצות הכפויה על איורי ילדים, היא רעה חולה, לדעתי.ילדים אמיתיים לא צוחקים כל הזמן. או שזה רק אצלי. לא יודעת. דווקא היכולת לתפוס מבעים אחרים אצל ילדים, לא אלה השבלוניים, מדהימה. ובהקשר הזה חייבים לציין את דוד פולונסקי, מקווה שאני לא שוגה באיות שמו, זה שאייר את "על עלה ועל אלונה", ביצירה הנפלאה הזאת אלונה לא מחייכת ולו פעם אחת.למרות שהיו שם אי אילו הזדמנויות להדביק לה חיוכים.

    והציור השישי מימין לשמאל, בשורה השניה, כל כך אני. כשהייתי בת שנתיים.יש לי תמונה כזאת בדיוק.
    אני גוזרת את הפוסט הזה, ושומרת.השני שלך במועדפים שלי.

    • איריס קובליו

      היי איריס. זה לא עניין של ילדים עצובים או שמחים. בוודאי שיש ציורים של ילדים עצובים. דוד פודולסקי (אני גם מקווה שמאייתת נכון) הוא צייר מושלם. הציורים שלו מעוצבים להפליא. הוא משתמש באמצעים דיגיטלים. הספר על אלונה הוא גם אחד הפייבוריטים שלי מהעכשווים, ואין הרבה כאלה. יש לי אוסף עצום של ספרי ילדים. איורים מדהימים. בארץ הזילות של זה מנצחת. אבל לא זו הבעייה. הבעייה שלי. אלא שאני ציירת לא מושלמת, לא מעגלת פינות, "אמנותית" מדי וחסרת מזל עם ספרי ילדים. וכמובן שאינני מסוגלת לעבוד ללא השראה וללא דיאלוג אמיתי ורגשי עם הטקסט.
      לגבי התמונה שהזדהית איתה, אולי תשלחי לי למייל? זו בעצם אני, אחותי…

      • איריס אליה

        איריס, הדיון שהתפתח פה מרתק. ואת התמונה אוכל להראות לך כשנחזור לארץ.והוא שאמרתי.יש קשרים שהם גדולים מסך החלקים.
        יום נפלא.מחכה מאד לראות מהספר שלכם. בהצלחה עצומה. אני מחזיקה אצבעות, זה ברור.

  3. את מתארת בטקסט שלך הנלווה לציורים הנפלאים מתח בין כמה קטבים, המתח בין הבעה בלתי מותנית בתכתיבים חיצוניים, קרי – ציור, לבין שיתוף פעולה עם עוד כמה גורמים מגבילים (עלילה, טעמים אסתטיים שונים, דרישות קומפוזיציה), קרי – איור. המורכבות הזו עוברת אצלך גם לציור, וזה מה שיפה.
    כשסופר חושב על הדמות שיצר, הוא חושב על הבייבי שלו, אל לאיש לגעת בו, אל לאיש להגיד לו איך לחנך אותו, והרי הוא נולד מחלציו. אבל גם כל הורה זקוק לפעמים לעצה מכיוון בלתי צפוי, שתראה לו מה נמצא בשטח המת שמתחת לאף שלו, כפי שנראה מעיניים זרות.
    השאלה איך להצליח לעשות סינתזה משני המעיינות היצירתיים האלה (ציור וכתיבה) בלי לחוש מקוצץ כנפיים – לא בצד של הכותב/ת ולא בצד של המצייר/ת.
    ואפילו אם יש עגמת נפש כלשהי לשני הצדדים, הרי שאחרי שהספר יוצא לאור עשרות עיניים קטנות צוחקות בהנאה מהתוצר.

    • איריס קובליו

      נכון נועם. זה לגבי מערכת היחסים, הדיאלוג שנוצר בין הסופר לבין המאייר. אם הם עובדים בצמוד ומצליחים להכנס אחד לראש של השני- נפלא. הרמוניה כזאת היא נדירה.
      כשהוצאה פונה למאייר "מקצועי" זה לא בא מתוך הרמוניה אלא מתוך "ועדת קישוט". ספר מקושט, צבעוני, שטוח, דיגיטאלי, מעוצב ומתקתק ימכור טוב. כמובן שגם לסופר מקצצים או דורשים ממנו "סוף דידקטי". ובכלל בעידן הפוליטיקלי קורקט את מוריס סנדק היו שורפים. אבל עובדה,הוא הכי הכי. באמריקה. ואילו כאן, יש אחד למשל, שגם כביכול מצייר וכותב. אז מישהי משכתבת לו את הטקסט, ומישהי מסדרת לו בפוטושופ את הדימויים הפשטניים, והבנק משלם, המזל משחק, וכבר הוציא המון ספרים שהישראלי הממוצא ממלא את מדפי חדר הילדים שלו בספריו.
      וכמובן שיש סופרים עם טקסים יפים שמאד רוצים להוציאם לאור, אז לא אכפת להם מי יאייר, וממילא אין להם מילה על כך, העיקר שאחת ההוצאות הגדולות תוציא, התוצאה- עדיף לשתוק.

      אבל כאן, נעם יקר, גלשתי. כי זה לא הנושא, אלא אני. אני שלא יודעת לאייר:)

  4. בעיני הם נפלאים, ולא ספוקיים בכלל, אולי רק אחדים מהם. והם סתם מיושנים ופחדנים הסופרים הללו.

  5. יפה מאוד איריס.
    פעם לפני הרבה שנים למדתי לצייר והתחלתי מצבעי מים כמובן. לא יצא מזה שום דבר. היום כאשר אני מביט בעבודות שלך, ברור מה היה חסר לי אז ולמה נכשלתי. הצבעים והצורות לא ריגשו אותי אז וללא זה לצייר בצבעים שקופים ועדינים כאלה היה חסר כל טעם. עברתי לשמן, השמתני, גם מזה לא יצא הרבה. אבל ברור לי היום שלצייר בצבעי מים לפי הזמנה זה די nonsense בבסיסו. אז ציירי רק מה שאת אוהבת באמת ויצא לך נפלא.

    • איריס קובליו

      רם יקר, ישנם הרבה מאיירים (לא כל כך בארץ) שמאיירים נפלא בצבעי מים. אני מאד אוהבת את מוריס סנדק. הוא מאייר את הטקסטים של עצמו. אבל הוא מאייר קלאסי. הוא מאד צמוד לטקסט. מה שיפה אצלו שאין לו אלוהים. הוא נוגע בכל נושא מפחיד או סיוטי והופך את זה לפנינים.
      ויש גם ציירים של ממש שמצטרפים לטקסים.כמו נחום גוטמן. אני גם אוהבת את רות צרפתי. אבל כיום בארץ ההוצאות הגדולות עובדות עם מאיירים מסויימים שיש להם קו מסויים שמתאים למערכת החינוך המסויימת הדידקטית בישראל,והם לצערי הקובעים.
      כמובן שבגיוס נכבד של כספים אפשר להוציא כל דבר.
      בפוסט הזה התכוונתי להרהר בקול, לשתף, בעקבות תסכולים שאני חווה בימים אלו מעבודת איור מסויימת שהוזמנה אצלי ומצד שני בעקבות הצלחה והגשמה של ספר חדש בו ציוריי עומדים בפני עצמם, כאמנות, למרות היותם צמודים לטקסט.

  6. טובה גרטנר

    היי איריס
    שאלה מאוד מעניינת, ראיתי את הספר של משה יצחקי ושלך, הוא מדהים.
    התשובות יבואו מהחיים, יבוא משהו שירצה רק יאור כמו שלך.
    בנתיים להתראות טובה

    • איריס קובליו

      תודה טובה. הספר המשותף לי ולמשה יצחקי הוא פרי של השראה משותפת, שירה וציור, לא שירה ואיור, לא אמנית מלווה, אלא התהוות משותפת מהמהות. גם אותו ציירתי כילד. אבל הציור לא מאייר את הרעיונות שלו, אלא הילד המצוייר הולך בין שבילי המילים שלו כמחפש פרפרים..

  7. יפים הדיוקנאות האלה ,איריס, ולי משום מה הם לא נראים כל כך ילדים ויש כמה מהם שהם ורסיות של דיוקן אחד.
    מזל טוב לרגל הוצאת הספר המשותף לך ולמוישלה .הרבה הצלחה

  8. חני ליבנה

    איריס אני אוהבת את האיכות והעומק של הציורים שלך, וזוכרת את המוציא לאור שרצה אותם מתוקים יותר, נראה לי שהיום המגמה השתנתה מעט ומתייחסים לאיור יותר בכבוד, ומייחסים חשיבות גם לעומק, פעם אכן חיפשו קליל וצבעוני יותר היום יש ויש, אבל מי ידע לב מול הרואה לפניו כסף????

    • איריס קובליו

      חני, את מלווה אותי שנים (או שאני מלווה אותך בעצם) וחשבתי שבטח תחייכי לעצמך על הרהורים אלו…

  9. איריס, קודם כ הציורים שלך יפהפים.
    הסוגיה על הגבול הדק בין איור לציור היא מסובכת.
    בואי נגיד שאני מרגישה באיור של ספר ילדים כאילו בניתי תערוכה של 30-40 ציורים.
    קשה לבנות רשימה מסודרת של הבדלים. יש יותר דמיון מאשר שוני.
    אולי הייתי אומרת שאיור רצוי שיהיה ברור, עם קונוטציות ברורות וחיבור מובן לטקסט שהוא מתייחס אליו.
    אני מניחה שזה מתקיים באיורים שלך. בעצם אני בטוחה.
    הטעם האמנותי של המול"ים מוכתב מאופנות משתנות. חוץ מזה שלא בטוחה לגבי ההבנה האמנותית שלהם. יותר נראה לי שהשאלה היא האם זה "מכיר"…כמו שנורית זרחי הייתה אומרת.
    ברור לך שאיור זה לא "בלי גווני" או "קוים סגורים". מי שאמר לך את זה, כבר רואים את ההבנה האמנותית שלו.
    בחו"ל דווקא יש שפע של ספרי ילדים שהולכים על הסגנון הראליסטי, באקוורלים עדינים כמו שלך. אולי כדאי לך להירשם ל SCWI, נידמה לי ככה קוראים להם.
    קורה כל הזמן בתהליך עבודה על ספר, שזו עבודה מוזמנת עם כוונות מאוד ברורות וקהל יעד ספציפי, שהלקוח מבקש שינויים, שהוא מרגיש שהכוונה שלו לא הובנה וצריך לשנות. בגלל זה אני מבקשת מראש להסכים לשלוש פעמים שינויים ולא יותר. אחרת אין לזה סוף. אם אחרי שלוש ניסיונות לא הגענו למשהו יחד, אז אולי אני לא מתאימה ללקוח הזה.
    הילדה הכחולה, בשורה השנייה באמצע, מהממת. הכחול היה מתאים תלוי בקונטקסט של הסיפור.
    אני חושבת שהמסכנה שלך שאת לא מצליחה לאייר, היא לא נכונה.
    הבעיה בהקל, בלקוח, לא בך.
    בואי אליי ונעבור על ספרי הילדים שיש אצלי.

    • איריס קובליו

      לוסי יקרה, בשביל תגובותיך אני צריכה לקחת נשימה עמוקה ורצינית. אני בהחלט אציץ באתר שהצעת לי ועוד יותר אני אענה להצעתך לבוא לראות את האוסף שלך.
      גם לי יש אוסף נכבד, רובו מחו"ל. כן, אני יודעת שעולם האיור בעולם מאד מאד רחב. אני שמתי בפוסט הזה את הדגש על יחסי מאייר כותב, יחסי מאייר מוציא לאור ובעיקר יחסי ציירת עם נסיונותיה לאייר. לאייר כמקובל. נסיונותיה- תסכוליה…

  10. אחת משבעת המינים

    העניין הזה של יחסי מאייר וסופר והוצאה לאור היו מאז ומעולם סבוכים, מורכבים. לפעמים מתח פורה, לפעמים אי הבנה, לעיתים תחושה של הסופר/משורר שהציורים/איורים מאפילים על הטקסט וגונבים לו את ההצגה. ראיתי לא מעט ספרי ילדים שהאיורים שלו כל כך סרי וחסרי טעם, או בנאליים להחריד, או הולכים עם איזה אופנה של ארט פוליטקלי קורקט. וראיתי סיפורים שלולא הציורים הסיפור היה שווה לת….
    הציורים שלך מופלאים, מיוחדים, מביעים. תאמצי את גישתה של לוסי – עד שלוש פעמים שינוי, וכן רצוי גם שישלמו כראוי על עבודתך ואמנותך.

    • חוסר ההבנה לגבי יצירותייך הוא תעודת עניות לעולם מו"לות ספרי הילדים שעובד בהיקפים עצומים ובאיכות הרבה פחות מרשימה.
      בחו"ל ניתן למצוא עבודות איור מרשימות ויצירתיות, שלהן ודאי מתאים יותר הסגנום שלך –
      אגב- נדמהל י שהיום נחום גוטמן לא היה יכול להוציא את ספריו לאור וכך גם לאה גולדברג ואפילו שמואל כץ היה נחשב לבלתי מובן.

      • איריס קובליו

        תודה לאלמונ/ת.
        אכן אין כמו גוטמן. האיור שלו זה אמנות ואין הבדל בינהם. הוא באמת היה מדהים, עם הנאיביות הפשטות והענווה. וכך גם שמואל כץ המצייר המופלא של לאה גולדברג

    • איריס קובליו

      תודה תמר או שמא זית או תאנה 🙂 שמחה למחמאותיך. ומחאותיך.
      ולגבי תשלום, כן זה נושא כאוב למי שפרנסתו תלוייה באילוצים ופשרות. כן, עצתה של לוסי מקובלת עלי.

  11. יוסי וקסמן

    פעם, כשלמדתי בבצלאל, המילים – "איורי", "אילוסטרטיבי" או אפילו "ספרותי" היו נחשבות לעלבון של ממש. כאמן לא היית רוצה להיחשב כמאייר חלילה, שהרי אז אינך אמן של ממש.

    מה שמייחד את איריס כאמנית, מה שגם לדעתי גרם לה להיות פרי מוזר בקהיליה האמנותית בארץ (ואני מתכוון לזו השמרנית, המיינסטרימית, בגלריות בכלל ובמוזיאונים בפרט) הוא תפיסת עולמה הייחודית, זו שאינה עושה הנחות לעצמה, שנוגעת בחומרים הקשים האלו, הנאראטיביים, המסוכנים, אלו שאינם שלובים בתולדות האמנות הישראלית המוכרת.

    אני זוכר, כשהתוודעתי לעבודותיה של איריס בפעם הראשונה, חשתי כאילו הייתי צופה מן הצד המביט בתימהון במוטציה לא הגיונית, או בילד שנראה גאון לפרקים ומונגולואידי לפרקים ; בתחילה לא הבנתי מה אני רואה בדיוק, ולא פעם הייתי צריך לשפשף את עיני – רגע רגע, הלוא זוהי הסבתא של כיפה אדומה מהספר של ילדותי… וזוהי גברת רומנייה בדיוק כמו השכנה שלנו ביפו… אבל מה קרה להם?

    זהו – קרה להם שאיריס קובליו ציירה אותם, והפכה אותם בכשף המכחול שלה ליצוריה שלה, לעולמה שלה, לאמנותה שהיא – לדעתי, בכל אופן – מהדרגה הגבוהה ביותר שהכרתי עד היום בארץ, וגם לא רק בארץ.

    איני מתפלא כשאני רואה כמה אמנים צעירים מעריצים את איריס ואת עבודותיה, ובמבט לאחור היא ללא ספק ניבאה משהו שייקרה באמנות הישראלית הצעירה, ולדעתי אף מתהווה.

    לכבוד הוא לי שיש לי חברה כמו איריס, שהיא לא רק אמן ייחודי, גאון, מתוסבך לעיתים ומלא רוך ואהבה לעיתים, אלא גם חברת נפש כזו שלא מזדמן לך לפגוש ביומיום, אלא רק לעיתים נדירות. נדירות מאוד.

    יוסי וקסמן

    • איריס אליה

      מדהים, יוסי. גם שיימת לי את האינטואיציות שלי, וגם שמחתי לגלות שהן עדיין עובדות. תודה!

    • איריס קובליו

      יוסי, נעתקה נשמתי.
      הראיתי לגל את תגובתך והיא אמרה: טוב, זה מה שצריך לקרוא על הקבר שלך…

    • מירי פליישר

      יוסלה יפה כתבת . ככה אני גם מרגישה.
      ואיריס מה שאת עושה זה הנכון. איור או ציור? ציור מה פתאום איור? את עושה איריס קובליו. ותמשיכי!

      • איריס קובליו

        מירי יקרה "עושה איריס קובליו" וואו איזה תיק נפל עלי עם הפוסט הזה. תודה מתוקה

    • אחת משבעת המינים

      מזדהה עם כל מילה של יוסי

  12. איריס – יצא הספר ? שיהיה בשעה טובה ביותר !
    איור או ציור ? – העיקר שתחזיקי מכחול ביד !
    את ציירת מחוננת

    • איריס קובליו

      ריקי, יצא גם יצא, את מוזמנת לבוא. יש לי ערמת עותקים. לגבי החנויות יש היסוס: דצמבר או ינואר….

  13. איריס יקרה הציורים שלך יפים יפים
    יש אנשים שעובדים עם עומק שאינו משאיל את עצמו בקלות לעבודות מוזמנות
    כל ציור פה הוא שיר קטן בפני עצמו.
    נפלא .
    ———————————
    ראי את האנימציה לשיר שלי "אבא אבא"
    ב- YOUTUBE לא יודע אם לינק יתפוס פה
    http://www.youtube.com/watch?v=FReo5JElOY0&feature=player_embedded#
    יש משהו ?

    • איריס קובליו

      נהדרת, אבנר, האנימציה והמוסיקה. האם אתה גם ציירת? אולי כדאי לשים את זה כפוסט שלך. כל כך נחמד הקישור הזה:)
      ותודה על מילותיך הטובות לציוריי.

      • עשיתי שם הכל מלבד לצייר היחיד הקטע היחיד שבחרתי להשאיר במונו כרום
        ( הקטע הוא מתוך ה DVD CD שנקרא "החברים של הקרנף"
        משירי ילדים שלי ). אולי בעתיד אלמד גם את המכניזם של האתר כאן העלאת תמונות וכו…:-)
        אני קורא את התגובות שלך ונהנה מאד
        "תהליך היכרות מעמיק וממושך נוצר דיאלוג בו הטקסט הופך למכחול שלי"
        אני חושב שאתבונן שוב בציורים אולי הם
        יהפכו אצלי לעט או לשון
        ואני גם אחכה לספר אבנר

  14. סן פרנסיסקו על המים

    איריס,
    אני חושב שהקונפליקט הזה השתקף בדיונים המרתקים שהיה לנו פה. גישתך מניחה שהאומנות שלך לא יכולה להיות מוכפפת לאומנות אחרת, אלא במעמד שלPrimus inter pares, בו ההירארכיה שקופה למשתמש. עם זאת, ברור לי ששווה לכל כותב לקבל את גישתך: כל טקסט גדל לגובה בעוד כמה סנטימטרים בנוכחות עבודותייך.

    • איריס קובליו

      ארז על המים, ממרחק בוקעת קריאתך.
      בתהליך היכרות מעמיק וממושך נוצר דיאלוג בו הטקסט הופך למכחול שלי ואז אין שום צורך להכפיף את האימג'ים שלי לגוף זר. במקרה האידאלי אין להפריד בין הטקסט לדימויו. כשיגיע לידיך הספר המשותף שלי עם משה יצחקי, מעניין מה תהיה דעתך בעניני גבהים. או אולי יהיה זה בלתי מדיד במונחים של יחסיות

  15. איריס את הדוגמא שלי למה שארצה לעשות "כשאהיה גדולה" וגם אם לא…
    לפני שנים אחדות כשפגשתי את עבודותיך בסיפרה של אגי משעול "ספר החלומות" אמרתי לעצמי שככה אני גם רוצה. אם זה יקרה או לא זו שאלה אחרת, אבל זו הדוגמא שלי, לציורים/איורים / מה זה משנה איך זה נקרא – עבודות עצמאיות שרומזות על הטקסט ונותנות לו אינטרפטציה אישית, עם נוכחות של המציירת.

    • איריס קובליו

      תודה אילנה. בספר החדש עם משה יצחקי זה בא לידי ביוי עוד הרבה יותר מהקודם. למרות השילוב והדיאלוג השירים והציורים עומדים בפני עצמם כל אחד, ואינם מלווים או מאיירים אלא רומזים ומזמינים הדהוד מסויים.
      שמחה שבקרת בבלוגי.

השאר תגובה ל טובה גרטנר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו