נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

מסומנת

 

מחווה לשיר של ריקי דסקל : "סימנתי אותך אהובי"

 

 

בשנת 2000, אי שם ביער בצפון מערב כדור הארץ, סומנתי. זו לא הייתה הפעם הראשונה. וגם לא היחידה, בעבר הרחוק והקרוב. לפעמים היו אלו טקסים רבי רושם והוד, לפעמים צליפה אחת של חגורה. לפעמים מענק ששינה את חיי, לפעמים שאלה אחת נוקבת.

 

שני סימונים בולטים בעבודות האמנות המתחננות לצאת מתוך אצבעותיי: הבִּרְקוֹד, שזה סימון של מוצר לגיטימי, מוצר חוקי, ושלושת הפסים על מצחו של שׁיוָוה (התגלמות האל כצורה המכונה שיווה במסורת ההינדית). קוראים לזה חניכה. הפכתי מחונכת.

חוקית. מסומנת.

 

האם אצליח בחיים אילו להתקלף?

40 תגובות

  1. איריס, לא יודע אם את מחונכת, אבל את בטוח מגונשת.

    האחרון כולו אנטי חינוך וחניכה, מתריס. אגב לחנך הוא ההפך של לאלף, ומשמעותו – לפחות במקורה – דווקא חיובית: למרוח את החך של הילד בעיסת תמרים. לאלף בא מאֶלף (פר) וזה כבר עניין למלמד בקר.

    ציורים מקסימים.

  2. שולמית אפפל

    איריס, עבדים סומנו כמו בקר ( "חמדת" טוני מוריסון) בני אדם אינם פילים. אב או מורה שמסמנים (מכים) ארורים יהיו. הרוח לא כבולה וכל נסיון אילוף הוא סימון וסימן לחולשתו ושפלותו ועליבותו של המסמן.

    אפילו טקסי התרה מיותרים בעיני. יש להתיר את הכבלים מבפנים.
    ראיתי טוב טוב בציורים שלך כאן והם מה שהביא אותי לכתוב את הדברים.

    • איריס קובליו

      שולמית, פיל היא חיה נהדרת . הלוואי ובני אדם היו פילים.
      ויש הרבה סוגים של עבדות. לאו דווקא כמו אצל טוני מוריסון, גם עבדות שנדמית מתוקה מאד, ובכלל המושג הזה צריך לפרקו לגורמים, ואת הסימון הזה אולי גם לפרק כדי להסתמן שוב ואולי לא?

    • איריס קובליו

      ועוד דבר שולמית, ה"פיל" הזה הוא גנש, אל הפיל הקדוש להינדים, שמהותו הגנה. הוא בנו של האל שיווה.

      • שולמית אפפל

        בקשר לפילים, מישהו שבר פעם את לבי בספור קורות הפילים.
        ראיתי בדיור האמצעי את ההזדהות שלך איתם עם עצב וגם עם זכרון.

        • שולמית, לנעמי לויצקי יש ספר ילדים חדש ומקסים בשם "שימבה", בו היא מספרת איך אימצה פיל באפריקה. אפרופו פילים. פיל במסורת ההודית לעולם לא ישבור את ליבך. שמו גנש וכלי הרכב שלו הוא עכבר וביכולתו להוביל את נוסעיו אל מעבר לגבולות הפחד.
          חומר נוסף ומצחיק וקריא ובעברית על העכבר ששמו אגב מושיקה:
          http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1012683

  3. היי איריס
    משום מה, ואל תשאלי אותי למה, יש משהו מנחם בלדעת שאת מסומנת… זה משהו חיצוני זה ככה… כמו שנולדתי לבנה… בעיר תא… זה סימון, לא באשמתי… מי יגיד לך מה? מפה את לעצמך
    להתראות טובה

  4. מיוחדים מאוד הציורים. רבי הבעה.

  5. איריסי
    לא יודעת מה בכוונתך ב"להתקלף", אבל לפעור מקומות ולגעת בעמקי הנפש את מצליחה. עבודות מרגשות מאוד. שלושת הפסים על הצוואר קשים, אבל פסים מעלים בי גם את האפשרות לנתיבים. כך בוחרת.

    • איריס קובליו

      סמדרי, פסים הם גם נתיבים, והם גם מחיקות והם גם סימונים, והם גם צלקות. תבחרי במה שמתאים לך. במה שמעורר את התרגשותך. ואילו אני ניזונה כרגע רק מזכרונות על התרגשויות

  6. מירי פליישר

    ציורים כואבים וחזקים והמדיום רב משמעות

  7. אאוטש. הצד האחר של המסמן ובדיוק הסיבה שאני לא מקבלת מסמנים שכן בצד השני יש מסומנים וזה האאוטש.
    האם המסמן צריך לקלף או שמא המסומן יכול להתקלף? כשהשמש צורבת בגוף הגוף מתקלף זה מה שקורה בטבע, אז אולי הציורים שלך הם הדרך המקלפת את אותם סימונים שחווית.

    • היצירות שלך כבר תעשנה את המלאכה הן כבר מקלפות אותך מהקליפה ומותירות רק ליבה מאירה ויפה, מסומנת בצבעי אקוורל מרהיבים. יפים הציורים ,איריס יקרה

      • תודה חנה. גם יצירות הן סוג מסויים של סימון.

        • אבל סימון אחר…

          • למה את מתכוונת באחר… חנה?

          • סימון שבא מתוך ההוויה הפנימית היוצרת שלך ולא ממישהו חיצוני

          • איריס קובליו

            חנה, לא תמיד אנחנו יודעים מה באמת בא מהפנימיות שלנו. לפעמים מורה או אפילו אוצר אומנות כל כך משפיע עלינו, שהוא מסמן אותנו ואנחנו מנסים ל"רצות" אותו (לצייר כפי שמצפה מאיתנו) רק כדי להציג למשל או שיכתבו עלינו בעיתונים, והשקר גובר וגובר, אז מה הפנימיות שלנו? מהו הכוח המניע? מהי האמת?
            ואת זה אני חוקרת עכשיו.

          • זוהי שאלת השאלות איריס והיא צריכה לעמוד מול עינינו תמיד ,לא שכחתי את הצעתך בעבר בענין האבחנות שעלינו לחדד בכל תהליך ההתפתחות הרוחנית שלנו

    • תודה סיגל. הציורים הם יצורים עצמאיים, באיזשהו שלב מתנתקים מהביוגרפיה האישית

  8. הציורים חושפים אמת שאין גדולה ממנה, יש בהם צעקה מהדהדת לחופש.
    שתי תנועות בולטות מחיקה וגילוי מחודש.
    זעקת נשל העור המצפה לצמיחת עור חדש.
    החיבור בין הדיוקן לחדק הפיל יוצר שילוב מרתק.
    כואב יפה ומרגש

  9. חני שטרנברג

    איריס, אני אוהבת מאוד את העבודות האלה. את הציורים ואת אופן השימוש בחומר.
    כולנו הופכים במהלך החיים מסומנים בדרך זו או אחרת. מה שנראה לי חשוב זה קודם כל לזהות את הסימונים. הבעיות העיקריות נובעות מהסימונים הלא מזוהים. ולצייר זה גם לזהות. והפיל פשוט מתוק.

  10. איריס , כולנו מסומנים ומסמנים בשלבים כלשהם בחיים, כולנו גם מקלפים ומקולפים ,זהו אחד מדרכי החיים שלנו, הטקסט שלך עורר בי הזדהות רבה והציורים קעקעו בי סימון וגם גרמו לנפשי להמריא.

  11. איריסיתי, העבודה שלך על קופסאות התרופות מקסימות בעיני ורק משתבחת על הזמן. אבל מסומנת? מה זה? אנא יקירתי הסבירי לי, כי אותי זה פשוט מפחיד.

    • נעמי, את הצד המואר של זה אולי תוכלי לראות בפוסט הקודם שלי.
      ובעניין ההפחדה, אותי לא מפחיד כלום חוץ מלמות בעודי בחיים. סימון עושה דבר כזה.

  12. איריס, אני צריכה להתרגל למובן החיובי שהכנסת למילה "מסומנת". קין "מסומן".חיות מסמנים ושבטים פרימיטיביים מסמנים. קעקוע זה סימון?הייתה תקופה שהרגשתי "מסומנת" ורציתי שאלוהים יפסיק להסתכל עלי…
    והנה את מכניסה את הסימון לסוג הברכות. מסומנת=מבורכת.כך אני קוראת את זה עכשיו.למרות שאת אומרת סימון כאישור לטיב בלבד.
    העבודות נהדרות.אני זוכרת שבעבודה אחרת שאלתי אותך על הברקוד כסוג של סימון.אז אני שמחה שקראתי נכון.
    האחרונה חזקה מאוד.הסימנים האדןמים, על הצוואר לוקחים לכל מיני מקומות, לרוב לא שמחים.
    מאחלת לך במהרה להרגיש את ההגנה שאת מחפשת (לפי התשובה שלך לאמיר)

    • תודה לוסי יקירתי, את החיוביות שלך אנצור בלבי הרבה הרבה זמן. את כמו פוליאנה (מכירה את הסיפור הנפלא?) שהיא התגלמות החשיבה החיובית.
      את אור.
      תדעי!

  13. איריס בהתרגשות אני כותבת לך ובתודה על הדיאלוג.
    סימון הוא גם חיבור , קרבה, הכרה ושייכות
    הציורים פשוט נפלאים רבי הבעה ורגש

  14. איריס, המילה סימון או מסומן מעוררת אצלי אסוציאציות קשות, הפוכות כמעט למה שריקי ציינה, אדם מסומן הוא אדם שנשללה חירותו, זה מסמל יחסים בין אדונים לעבדים.
    ויחד עם תחושת הכאב העוברת מהמילים והציורים, במיוחד לנוכח העובדה שלוח הציור הוא אריזת תרופות שתפקידן לשכך, לאלחש, להקהות כאבים, אני חש שיש בציורים היפים ניסיון למרוד במסומנות. קראתי את ההסברים על הפיל והעכבר שמוסיפים מאד להבנת הציורים.

    • איריס קובליו

      תודה מוישלה. כשציירתי את העבודות, הפיל ועכברו לא היו במודע שלי, אבל כנראה ידיי מובילות לאן שהן צריכות להוביל ואצל הצופה נוצר גם תרגום חדש.
      הסימון "הרוחני" הוא רק אחד מהסימונים. יש כאן שיחה עם עבר רחוק אולי קדום, אולי מעידן אחר, שמהדהד בחיים אלו ומקבל משמעויות שונות.
      גם האריזות מסתבר הן משיכה קדומה.
      אין הוכחות והביסוס הוא אינטואיטיבי בלבד.
      מקווה שאני מובנת.

  15. חזקים מאוד איריסקה, בייחוד האמצעי. הוא גם אניגמתי מאוד. גם הטקסט אגב. "לפעמים צליפה אחת של חגורה"??? זה אמיתי? אני מקווה שלא. אימל"ה!

השאר תגובה ל שולמית אפפל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו