בננות - בלוגים / / הַנוּמָן (בהמשך לפוסט "שערות")
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

הַנוּמָן (בהמשך לפוסט "שערות")

הַנוּמָן     

 

את הַנוּמָן פגשתי לראשונה באוסטריה, מוזהב ומוצנע על מזבח ענק, עליו נישאו בגאווה אֵלֵי הודו הידועים, זוהרים ונוצצים בהדרם.

ממינכן לטירול, על הר גבוה מושלג, טיפסה המונית עד האשרם הכפרי. אותו ערב היה דווקא לילו של האל שׁיוָוה (שׁיוָוה רָטְרִי), כשאני עם תמימות של יוגית מתחילה, הבחנתי בשְׁרִי הַנוּמָן, האל בדמות קוף.

בזמן שכולם שרו, השתחוו, עצמו עיניים והתפללו לשיווה, ננעצו עיניי בקוף הקטן.

למחרת שאלתי את הַסְוַומִי* המארחת על הקוף. היא סיפרה לי שהפסלון הזה הוא שְׁרִי הַנוּמָן, המייצג את האהבה האבסולוטית, את הדבקות האינסופית לאל רָמָה (רמה בעצמו מייצג את הנשגבות, המושלמות). הנומן כל כך אהב את רמה, הפך עולמות, חרף נפשו, כדי להציל את אהובתו של רמה, סִיטָה, מדי השד הנורא שחטף אותה.

הנומן, שהיה מלך הקופים, ויתר על אישיותו (האגו), על משפחתו (הפך לנזיר) ועל קופיותו (נעשה אל בעצמו בזכות טוהר אהבתו).

הנומן שבה את ליבי.

נהוג לצייר את הנומן כפותח את ליבו ובתוך ליבו- פניו של האל רָמָה, או דמותם של רָמָה וסִיטָה כזוג השמיימי המושלם.

אחרי אוסטריה, פגשתי את  הנומן הרבה. בכל פעם שהסתכלתי בעיניו ראיתי את עיניי.

השתעשעתי בסברה שאני אחד הגלגולים שלו.

שעשוע מנחם.

גם כשבאו דברים (מעולם היוגה) שלא נמצאה להם כל נחמה.

* סוומי- מורה רוחנית

פניו של רמה ניבטות מליבו של  הנומן (2002)


הנומן (2002)

ציור קלאסי מהמסורת ההינדית: הנומן ורמה בחיבוק הדבקות.

25 תגובות

  1. חני ליבנה

    איריס את כל פעם מקסימה אותי מחדש,מביאה אלי עולמות חדשים ומופלאים בכשרון כזה יש דבר כזה אהבה אבסולוטית?

  2. מוטי גלדמן

    הציור נהדר. האם ידעת, איריס, שההינדים אומרים על ב. ק. ס.איינגר שהוא גלגולו של הנומן?

    • מוטי, הם אומרים על עוד כמה עשרות מהם אותו הדבר… לפני כמה זמן קראתי בעיתון שילד נולד עם חתיכת זנב, אי שם בצפון הודו. עשו ממנו הנומן. הציגו את ישבנו לראווה בפני אלפים. ההורים עשו מזה הרבה כסף.

      • מוטי גלדמן

        אינפורמציה חשובה. לא ידעתי. אם כי ביחס לאיינגר, מבחינת השלמות הגופנית
        הגופנית שלו(גמישות קופית) והבנת השלמות הזאת, יש בטיעון הזה מידה של הומור ולא רק אמונה בגלגולים.מטפורה
        נאה.

        • מירי פליישר

          איריס סיפור אישי ותרבותי מקסים. עכשיו גם אני אוהבת אותו.
          השליטה שלך במכחול האקוורל מדהימה.
          ואכזבות …החיים מזמנים במקומות שהכי לא ציפינו.

        • מוטי, לאיינגר אף פעם לא התחברתי. אני קשורה ללינק שיבננדה.
          הבנתי את ההומור. הנומן הוא לא גוף אלא התגלמות הבהקטה, הדבקות לאלוהים.

  3. שולמית אפפל

    אהבתי את הטקסט והציורים שלך מעדנים את הנפש ומהדיאלוג שלך ושל מוטי למדתי דברים מעניינים. תודה איריס.

  4. קשור בהחלט לפוסט הקודם, אם הילדים כינו אותך "קופיקו" אז אולי לא העליבו. אולי זה היה סוג של "נבואה" או רמז למה שיתגלגל ממך בהמשך. אז הנומן הוא סוג של משרת, נאמן עד אין קץ. נראה לי שאת התפקיד הזה את ממלאה.

  5. יפה איך גבולות הג"נדרים נחצים. קוף בצורת בן אדם בצורת אל.

  6. האחרון למטה חמוד נורא למרות השפה העליונה שקצת מרתיעה ב-2 הקודמים.
    כולם נהדרים.

  7. סבינה מסג

    נפלא ומחמיא לקופפים

  8. בהודו גם שד או נחש שרף יכולים להיות חסידים, והנומן בחברה טובה. גם היו לו קופים יורשים (ב"מסע למערב" הבודהיסטי למשל). קוף חסיד הוא באמת משהו מיוחד כשמביאים בחשבון איזה מפגע סביבתי הם הקופים הרגילים בהודו.

    אבל האמת שתמיד הרמאיאנה נראתה לי יצירה נחותה מאות מונים בהשוואה למהאבהארטה, ודי שטוחה ביחס אליה.

    • אמיר, הרמאיינה יפיפיה ומלאה בדבקות, המהבהרטה היא עצומה ואינסופית. לא אני המומחית. אבל בבית, אצל גרא, המהבהרטה זה התנ"ך, עם זה קמים ועם זה הולכים לישון.

      ולגבי הקופים בהודו, כן זה היה הסיוט שלי, במיוחד ברישיקש המוצפת בהם, ושלא כמו רמה, כשבא הקוף לחבק אותי, צרחתי את נשמתי והתחלחלתי באימה. הוא בסך הכל רצה את הפרסאד, הבננות… ומאז הלכתי רק עם מקל. ויש עוד סיפורים, אבל בהמשך.

  9. הציור הראשון פשוט מרתק.

  10. היי איריס לא קראתי את הפוסט הקודם היום השלמתי, חזק השילוב בן הפוסטים זה לא ברור מאליו, את בחרת בזה, וכניראה לבחור באהבה זה הרבה, או זה המון אור… אור שמביא לשפע, כי רואים מה יש מסביבנו
    להתראות טובה

  11. יעל ישראל

    ציור נפלא ממש.

השאר תגובה ל יעל ישראל ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו