נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

פוייאנה

 

בפאב זול בהרי פּוֹיַאנַה

צועק הרדיו בקול חוצות:

"וְרָאוּ סְה פִי קוּ מִינֶה

אַמְ נֵבוֹיֵה דֵה טִינֵה" *

כך הם החיים קורע הזמר

והקפה בפי מתוק

ומר

בין תימרות עשן חזיר

ושפתי רומנים שיכורים,

שמי ההרים המהבילים

שורטים בגרון

ואת לבי לופתים

"וְרָאוּ סְה פִי קוּ מִינֶה

אַמְ נֵבוֹיֵה דֵה טִינֵה"

עולה ויורד רכבל הגעגועים

מתהום חיים שכוחים

לפסגת ימים הזויים

* תרגום: רוצה שתהיי איתי
              צריך אותך אהובתי

 

ירדנו מההר בפוייאנה השמש הכתה על פניי. ענני חזיר מעושן סובבו בין העצים. חבורות אנשים קולניים. בקבוקי פלסטיק מתגלגלים. רגליי כאבו. החזקנו ידיים. ופתאום הבזיקה בי הידיעה: הגעתי לגן עדן. אני רואה. אני רואה. לא היה שום הסבר. כי לא היתה לי הרבה נחמה . אבל אושר של בית מילא את לבי.

37 תגובות

  1. איריס, אהבתי את שירך.

  2. איך השפות הלטיניות שרות מעצמן

  3. האמת איריס: רומנים שיכורים לא עושים לי את זה, אבל כמו שכתבת מקסים: אין קשר בין זה לתחושת גן עדן, אותו אנו לוקחים (או לא, או לפעמים) בפנים

    • איריס קובליו

      ריקי, הכל תופעות ואיך שאנחנו מפרשים אותם. רגעי השראה הם מעבר לפירוש ולכן הם השראה (שלא מכאן). רומנים שיכורים הם רק תופעה אחת שנקרתה בדרכי כשההשראה באה. הם פרט כמו כתם צבע.

  4. שולמית אפפל

    יפיפה איריס. ראיתי את שירך ושמעתי את הרומני המזמר.
    שתי השורות שלו מאד חושניות. מעין אהבה דחופה. שחומה.

    • איריס קובליו

      השולמית, אכן אהבה דחופה בשירו של הרומני שחרק בקול גדול בתוך הפסטוראליה ההררית הסתווית, אך המלאה עשן חזיר. שילוב רב השראה…

  5. מירי פליישר

    אקוורל של רגע מאושר . הו ציוניוני הדרך

    • איריס קובליו

      מירי היקרה, אם כך את קוראת אותי, עשיתי תפקידי נאמנה.
      אבל אולי גם תנסי קראיה אחרת?

      • מירי פליישר

        איריס יש בשיר ניגודים ואף באקוורל עוז ודמעות אבל אני מצאתי בסוף את הרגע המאושר של נתינת הידיים והרגשת הבית . ודי לנפשי מחפשת הרוגע במים נסערים , בזאת . או שאפילו מברכת אני אותך-אתכם בה.

        • איריס קובליו

          טוב, מירי, הבנתי שזה בא ממך. רק "ציוניוני הדרך" התמיה אותי מעט

          • מירי פליישר

            איריס יקרה .
            אני פשוט רואה את היומן הממולל והמצוייר הזה כציון אבני דרכים במסע שלך לרומניה ולאיריס. ציוניוני הדרך כנראה נקרא בנאלי מידי.
            האם הבנתי את כוונותייך בפוסט זה ? אשמח לפידבק או אם בא לך לפרש באופן יוצא מ הכלל . לא קבוע.

          • מירי פליישר

            ?

          • מירי, תודה. אני חושבת שאעדיף לא לפרש את יצירתי, אבל כמובן שהיא ניתנת לפרשנויות שונות, וכמכלול אפשר להסתכל על סדרת יצירות, על תגובות ועל טיימינג, ולהבין גם מבלי לשהיוצר יפרש.

          • מירי פליישר

            תודה על תשובתך איריס כאן ובמייל.
            זה כמובן רצוי לא לפרש אבל יש לקחת בחשבון קריאות מנוגדות לכוונת המשוררת/ציירת/צלמת ולהכיל אותם באין ברירה .הסבר למה התכוונת יכול להוסיף פאן מעניין של פער או קירבה לכוונותייך. כמובן אם יש לך עניין בזה.

          • מירינקה, במייל האישי, בהזדמנות

  6. שיר יפה, איריס. בכל רגע של אושר יש מין הנגיעה בגן עדן.
    אהבתי מאוד:
    "עולה ויורד רכבל הגעגועים
    מתהום חיים שכוחים
    לפסגת ימים הזויים"

    • איריס קובליו

      תודה לוסי, איך שאת יודעת לדוג אותי מהאגם בו אני שוחה לפעמים, עומדת לטבוע, ושוב צפה, מתחממת בשמש זמנית

  7. אושר של בית — את התחושה הזאת שמשתלטת פתאם… אני כל הזמן מנסה להבין או לפחות לכתוב.

    זה בדרך כלל הרפיה מן הזמן הכרונולוגי למען תחושת רגע חזקה, או תחושת כאן חזק ה, ממנו לא ממהרים לשום מקום.

    • איריס קובליו

      כן, סבינה, וזה בא הבפתעה, למרות שלא היתה נחמה פיזית באותו מקום
      אבל הבית בציור הוא הבית בנפש הוא הבית שהתגלה פתאום

  8. יפה הירידה לתהום
    יפה העלייה להזייה.

    והאקוורל. אהבה.

  9. השיר ששמעת נראה בעיני כמו הכתם האדום בציור, יוצא מהיום יומי ומאיר באור אחר הכל, אהבתי גם את התאור שלך, איריס,"אושר של בית מלא את ביתי" זוהי באמת מהות גן העדן

  10. איריס, הניגודים והזיקות יוצרים כאן חווית קריאה והתבוננות מיוחדות. פאב זול בהרים קסומים, אמירה כל כך נוגעת ואינטימית במילותיו של הזמר לעומת צעקת הרדיו, הקפה ובעצם כל השיר והשילוב של הציור. נראה כי הניגודים נאספו ככתמי צבע לתמונה שיש בה אחדות מרגשת ויפה

    • מוישלה, הניגודים הם ממה שמורכב העולם הזה. שום דבר איננו מתקיים ללא הניגוד שלו. זוהי האשלייה הקוסמית: המציאות שמורכבת מדבר והיפוכו. הציור והצילום "מנציחים" לנו את האשלייה, ובאיזשהו מקום מתריסים כנגדה. הם כמו מראת הנפש המתמרדת כנגד המשתנה והחולף. אבל הכתיבה לצד הציור לצד הצילום (ועוד מדיות אחרות שאיני משתמשת בהן כרגע) נותנים את הניגודיות המכאיבה, פיסת מציאות, בלי נסיון להלחם בה.
      עיניך הרגישות רואות ושמחתי לתגובתך.

      • איריסי
        מרתק ביטוייך את הניגודים האלו, דבר אינו שלם לעצמו, גן עדן נטול נחמה, אבל לב מלא אושר של בית(נוגע ומעורר שאלות אודות בית). ברומנית מבחינים בגוף ראשון ושני בין זכר ונקבה?
        השורות החותמות את השיר נפלאות.

        • סמדרי,
          ברומנית מבחינים בין גוף ראשון לשני לרבים, בין זכר לנקבה, ועוד פרטי פרטים שאותם אני ממש יודעת, כי זו שפת אם שלי, שפת סבתא שלי, למרות שנולדתי בארץ
          אוהבת את קריאתך
          :)

  11. שיר מקסים, ציור יפיפה , טיול אחר מאלו שמכירה, אך מה כל אלו לעומת הבזק של ידיעה? מאמינה שזה שווה הכל ועל אחת כמה וכמה אם ההבזק הוא מגן-עדנך.

    • איריס קובליו

      תודה סיגל. ידיעה היא תמיד הפתעה. באה בהפתעה, בשוק, במכונית, על הר שחור, ברגע של טביעה.
      לא אנחנו מחליטים מתי באה הידיעה. וגן העדן? יש בבהמס (קראת את הפוסטים שלי על זה?) יש ברומניה ויש בביתי, בסטודיו שלי, ויש אפילו ברכבת לחיפה. לא? הכל תלוי במצב התודעה.

      • הי איריס, לא יודעת אם קראתי את הפוסט על הבהאמס ואולי קראתי ולא ידעתי, כי בעצם אם אני חושבת על זה כל מקום שאת מציירת או כותבת עליו נראה כמו גן עדן אם הוא מצד הכניסה או מצד היציאה שלו.
        ולגבי התודעה קטונתי, יש דברים שאנחנו מאמינים שאנחנו יודעים ויש דברים שאנחנו חווים באופן כזה שאנחנו פשוט יודעים, אני מאלה שמאמינים לאנשים שהם מאמינים למה שהם מאמינים ולאלה שמבזיקה בהם ידיעה והם יודעים, ולגבי עצמי, נדמה לי שאני בצד שמסנן אצל עצמו את כל מה שאני חושבת שאני יודעת ללא יותר ממחשבות. ידיעה של ממש לא חושבת שיש לי למשהו. ספקנית כרונית שכמותי.
        :0)

        • איריס קובליו

          סיגל,
          לפי החוויה שלי אין רק "ידיעה" אחת, והיא מבזיקה פתאום ויכולה אחר כך לא, ויכולה לבוא אחרת שסותרת, ועוד, מה שטוב בעיני הוא ללכוד את רגעי הידיעה האלה ואולי לעשות מהם שיר או ציור או משהו אחר.

  12. נעמי לויצקי

    איריס יקירה, חזרתי מהצלילה ואיזה אקוורל יפה ציירת וכמה הוא שונה במצב רוחו מאלה הקודמים מהרי הקרפטים. שיר של אהבה דחופה ויוקדת יש בכל שפה, הכל נתון בעיני המתבונן. כמו ריקי גם אני לא נרגשת מרומנים שיכורים, אבל ממך דווקא כן. תכף אעלה כאן פוסט שהקדשתי לך.

    • איריס קובליו

      תודה נעמי, מעניין במה שונה אקוורל זה מקודמיו?
      אהבתי את הגדרתך "שיר של אהבה דחופה ויוקדת"

  13. דפנה שחורי

    איזה שיר יפה
    אהבתי מאד את התחושה המסוימת שהעבירו שתי השורות האחרונות

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו