בננות - בלוגים / / בַּבָּה
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

בַּבָּה

 

פֵּה מַאסְה

פַרְפוּרִיֶה אָלְבַּסְטְרְה קוּ פוּרְקוּלִיצְה

שֵּׁרְוֶוצֵל פְּפִּיט שִׁי דוֹאֻוֱוה מְסְלִינֵה וֵרְז

אוֹקִי לוּי בַּבָּה

 

 תרגום: 

עַל הַשׁוּלְחָן

צַלַּחַת כְּחֻלָה עִם מַזְלֵג

מַפִּית מְשֻׁבֶּצֶת וּשְׁנֵי זֵיתִים יְרוּקִים

עֵינֶיהָ שֶׁל סַבְתָּא

                                

42 תגובות

  1. איזה סבתא יפה ומה יפה השיר

  2. איזה יופי. הציור גם. הבעת פנים שלווה כל כך של הסבתא. נדמה, לפי התצלום שלך כאן, שאת אולי דומה לה קצת?
    ובינתיים אני לומדת עוד מילים ברומנית.

  3. איריס איריס.
    בסוף אתאהב ברומנית. (כולם רומנים כאן???)
    אהבתי את הציור – יש משהו אצילי וחם בה בעת. על שולחן העבודה שלי, אל מול עיני ברגע זה, יש תמונה של סבתי. ואני מכירה את המבט הזה. עיניה של סבתא. חם אך מרוחק במידה. מתקרב ושומר על איזה גבול.
    מקווה שלא החמצתי.
    תודה!

  4. שולמית אפפל

    אוקי לוי איריס יסטה פרומוס!

  5. שיר מרגש מאוד. דמות אצילית ולמודת חיים נגלית בציורך היפה. אני נמשכת להתבונן בו שוב ושוב. בעיקר בעיניה.

  6. מוּיִ פְרוּמוֹז

  7. איריס הסבתא שלך ניראת אישיות.
    להתראות טובה

  8. ציור מוחשי ומביע. דומה לך קצת.
    ובשיר פשוט אבל אומר בדיוק.

  9. oki
    si gura
    si buza
    ca stelelle
    in nuapte
    ובמצח חרושים וניבטים העצב והחכמה.
    מילים וציור, שתי תמונות, עולם ומלואו.

    מי שחווה אי פעם את כאב השורשים העקורים והחתוכים של שפת ההורים, גזר חרם ולפעמים כרת, או התבייש, ירגיש ויבין את המעיין-הגייזר המתפרץ של השפה הרומנית החוזרת מבטן האדמה

  10. יעל ישראל

    איזה סבתא!!! מוי ביין. (זה בלדינו. אני מהצד של הלדינו, אבל זה קצת דומה, לא?)

  11. איזה עיניים ! הציור והשיר יוצרים יחד פורטרט יפה ורגיש.
    אצל כולנו סבתא קשורה לאוכל? (:

  12. איריס,

    רציתי לכתוב לך על הפורטרט היפה שציירת במילים ובצבע.
    איך שני הזיתים הירוקים מצאו את דרכם מהטקסט אל העיניים של סבתא שניכרת בהן עצבות וניכר בהן קושי והשלמה. ואיך העיניים האלה מצאו את דרכן אל התמונה שלך שיש בה גם הרבה חמלה.

    אז כתבתי 🙂

  13. איריס, הציור יפהפה, איזה סבתא מקסימה !
    desen minunat !!!

  14. עיניה של סבתא, כשרונה של הנכדה.

    בַּבָּה סַבַּבָּה!

    • מריוש, אהבתי
      בבה סבבה…:)

      • לחם וחמאה ותה וסוכר. חפשתי שם את סבתא והיה השולחן והיא, ולא היא. זה היה קצת קשה, חתוך.
        פה, אם סבתא ישנה לא צריך לראות את השולחן, ברור שהיא מגישה. ומרגישים את הטעם. מה שעל השולחן כבר ישנו בלחם וחמאה, ולחם וחמאה וזיתים זו אותה ארוחה, עם תה וסוכר. אז כרגע העיניים מדברות את השולחן וקודם המפה הסתירה את החצי שאיננו של סבתא, אבל החצי שישנו ישנו חזק, היא חיה באחרים, לא בפרשנות, היא חיה כי יש כאן אהבה, זה אומר שיש חיים, וזה עובר. הפוסטים לא מתחברים. זה לא "בנד דסינה", השילוב נראה כמו צלילה פנימה.
        יכול להיות שבבה דומה לבת שלה?

  15. יפה הסבתא הזאת שלך. ועכשיו גם רואים את העיניים בצלחת…

  16. חני ליבנה

    עיניה של סבתא מביעות הכל, ציור מקסים, השיר מזכיר לי את הבית שלך איריס, את המפיות המשובצות והכלים שאני אוהבת לצייר…

    • אסתי ג.חיים

      השיר מרגש והציור חי, בעיקר העיניים. שוב- לבן זוגי היתה "סבתא בבה", ולי היו שתי סבתות הונגריות יפות, חכמות ומצחיקות על אף חייהן הקשים. הציור והשירים שלך מעוררים בי געגועים ללחם בחמאה שלהן.

      • נכון כי החיים הם גם תמונה ועוד תמונה, אוסף רגעים עם חיבור.
        רציתי להגיד באופן טכני, בגלל הצלילה פנימה בכל אחד מהם, למרות שיש המשכיות בין אחד לשני, זו אותה הסבתא וזה סיפור, עם עוד "המשך" אבל לא סיפור בהמשכים אלא ברבדים.

        אולי נכון "בנד דסינה". בשנות הששים יצאו חוברות על מוטיב של טלנובלות נאיביות שקראו להן פוטו רומן. קראת כדי "לדעת את ההמשך".
        את נכנסת למקום שחי בתוכך במשמעויות מגוונות. לא בעלילה עם פתרון.
        את יוצרת פה ז"נר.

  17. ריחה של בבה עולה באפי… חיבקתי את הציור בשביל כל הדודות הרומניות. איזו אלגנטית.

  18. אהבתי את השיר, שהוא ציור: רואים בו במדויק גם את המסמל וגם את המסומלת. לכן בציור עצמו (למרות יופיו) חסר לי משהו – שלא כציורים אחרים בצמדי הטקסט+ ציור שאת מפרסמת כאן, הוא לא מוסיף זווית מאד שונה, מפתיעה, לטקסט שמעליו.

השאר תגובה ל איריס קובליו ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו