נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

עונת הגשמים

 

עוֹנַת הַגְּשָׁמִים בְּכָל מָקוֹם

ושׁוּלֵי בְּגַדיי רְטוּבִים

אַתָּה הָלַכְתָּ לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת

לִבִּי מוֹצֵא זֹאת בִּלְתִּי נִסְבָּל

מַמְשִׁיכָה וְשׁוֹלַחַת מִכְתָּבִים לַאֲהוּבִי

שׁוֹאֶלֶת מָתַי הוּא כְּבָר יַחֲזוֹר

הָאֵל שֶׁל מִירָה הוּא גִירִידְהַרָה הָאָצִיל

הוֹ קְרִישְׁנִה, הוֹ אָחִיו שֶׁל בָּאלַהרַם

הָעֲנֵק נָא לִי אֶת מָאוֹר פָּנֶיךָ

 

                                                         מִירַבַּיי

תרגום מאנגלית: גרא 
ציור: איריס

מִירַבָּיי, בת למשפחת נסיכים בהודו, במאה השש עשרה, אהבה את קרישנה* בכל לבבה, מאז היותה ילדה.

למרות שהושאה (כנהוג), היא שמרה אמונים לקרישנה. לאחר מות בעלה, היא נדדה בהודו, שרה וניגנה שירי אהבה לקרישנה ואף נעלמה בתוכו, באקט של התמזגות. היא נכנסה למקדש קרישנה ולא יצאה. תלמידיה מצאו את הפסל קרישנה עטוף בסארי שלה.

גופה לא היה שם.

רק נוצת הטווס, שעיטרה את ראשו של קרישנה, חגה מעליהם שעה ארוכה.

 

 

 

*קרישנה, הידוע גם בשם גִּירִידְהַרָה, הוא התגלמות של האל וישנו, במסורת ההינדית, ונהוג לתארו כקורן מתיקות אינסופית ואהבה טהורה, עורו כחול, בגדיו כתומים זוהרים, שרשרת מחרוזת תפילה לצווארו, נוצת טווס על ראשו וחליל קסם  משוך בין שפתיו לאצבעות ידיו.

אומרים שמי ששמע את נגינת חלילו, עזב את כל מה שהכיר בחיים אילו ונישא למרומי הדבקות האינסופית לקרישנה.

                                                                                       
                                                                                                    

45 תגובות

  1. עובדי אלילים

  2. איזה יופי של חמרים אתם מביאים! תמיד רציתי לדעת יותר על מירביי

  3. אני לא מבין גדול בתרבות ההינדית (תמיד טוב שיש מה ללמוד), ואולי זה מה שמקשה עלי את החיבור לשיר, אבל הנפש יוצאת אל אקט של התמזגות עם הציור, איריס.

    ישיבתה, ידיה המונחות, מבטה – מלאי חיות וקסם נוגה.

    האם בגדיה כתומים בגלל שבגדיו של קרישנה כתומים? (אולי הם כתומים בגלל ההתנתקות שלה? חחח…)

    סליחה על הבורות, אך מה זה Iswavi לצד שמך, איריס?

    והאם מירביי יודעת שב"עברית" מודרנית אפשר להיפרד ממנה רגע לפני התמזגותה עם קרישנה במילים: מירה, ביי…
    ?

    • מריו ידידי, שאלות רבות לך.
      אז נתחיל מהסוף: ביי זה לא בעברית, שכחת? ביי זה באוניברסלית. גם בהודו הם משתמשים ב"ביי", ביחד עם עוד כל מיני תערובות אחרות.
      השמלה של מירביי כתומה, אך במקור (בציור) היא נחושתית עם זהב וענבר, מנוקדת במגנטה. פשוט הסריקה הזו שלי, לא משהו… וכן, בגדיו של קרישנה היו כתומים. לא כשל נזיר, אלא כתומים כמו פז, כמו זהר, כמו זהב עתיק.
      Iswari (וכאן יזדעקו כל האנטי עובדי אלילים) הוא שמי הרוחני כפי שקבלתי ממי שהיה המורה שלי ליוגה. פרושו: אלוהות כפי שהיא נתפסת ע"י בני אדם.

      ועכשיו, אחרי שגיליתי לך את כל הסודות, האם תמנה אותי לפרקליטה??

    • סבינה לשחר מריו

      יש לך תגובות חמודות להפליא. מירה-ביי זה כבר הברקה!

  4. קסום ביותר.

    כצפוי, גם אני לא ממש מצליחה לרדת לעומקו של השיר.
    הציור מדהים וכך גם הסיפור של מירביי וקרישנה. אהבה של מעבר למילים ולגוף. כמו של אבלר לאלואיז. (למרות שהוא לא היה אל, רק כומר). יש משהו קסום באהבות מהסוג הנשגב/שמיימי/מיסטי/דתי/הוליסטי/אפלטוני…

  5. איריס. כמה יופי. בסיפור, בשיר, ובציור. ושוב אני אוהבת את הצבעים שלך. הם כמו חסרי חומר. נו, טוב, אני יודעת מים או אקורל וכל זה, אבל האופן שבו את מניחה אותם על הדף… כמו רוח.

  6. כמה עצובות פניה, והמבט בעיניה משתוקק, מיואש אולי ואצבעות ידיה ורגליה, הכל עדין כל כך, אוהב

  7. אללי, יפה וענוגה היא מירביי.
    רגליה טובלות בענן ומים,
    פניה ועיניה, תוגת השמיים.
    fuarte frumos.
    cred ce a sevie dragosta ya dace shede shi ashtiapte asha

    • היא חיכתה וערגה והתגעגעה עד שקמה והלכה לחפשו, ורבים הלכו אחריה, שרו איתה את שיריה, שירי אהבה לאל הנשגב, ולבסוף התמזגה בו: Transfiguration
      ואגב, גם בנצרות התופעה הזו קיימת. איזו דבקות גדולה!!!

  8. התגלמות הציפייה למשהו שלא יגיע, ציפייה אצלית ועצובה שהציור מבטא אותה כה טוב.

  9. איריס, איזו יפה ופונה-פנימה מירה באי שלך! וגם התרגום! (ע"פ רוברט בליי?)

    כדאי להוסיף על קורות חייה שהיא הייתה במנוסה מפני הברהמינים שנשלחו אחריה. ועל פשר העניין – אולי כדאי להסביר על הבהאקטי, דת הדבקות בקרישנה, ששגשגה אז.

    • שולמית אפפל

      מירביי שלך יפה ודומה לך.
      גם היום למדתי כאן דבר חדש!

    • אמיר, תודה. גם אנחנו התלבטנו בין מירה באי למירביי ובחרנו בשני… אני אבדוק לגבי התרגום.
      לגבי המנוסה מהברהמינים, לא רציתי להעמיס כאן, ועל בהקטה אפשר לכתוב הרבה מאד. אולי נביא עוד פוסט עם שיר שלה וציור כדי להדגיש את הבהקטה, ופחות את עניין האהבה והגעגוע כפי שמתפרשים בראשוניות.
      ואגב, הבהקטה לא שיגשגה רק אז, היא קיימת בגדול גם היום, ואפילו כאן ועשיו.

  10. מבלי להכיר רת הסיפורים שברקע השיר, כל כך עובר הגעגוע, הכמיהה לאהוב!והציור נהדר, הדמות (שלך,יפה) מכונסת, לא ממש נוגעת, רוח.

    • אהבה מאוד גדולה שמוכנה לעזוב, להשיל כל מה שהיה בה משלה ולצאת לעבר האוהב, היא מתנה גדולה מאוד בעולם שלרב הוא שסוע וקרוע ומשתמש במלים כדי להתנצח יותר מאשר כדי להתנסח.

      מתנה כזו גדולה עושה אולי את הנאהב לאל בנפשו של האוהב ואולי את האוהב עצמו לבעל מעלה.

      בלי יותר מדי תרבות הודית, אם זה קורה בחיים האלו, יש בכך אולי כפרה על הרבה משגים שלנו.

      הנפש מסוגלת גם לאהבה גדולה וגם לקטנוניות.

      זו אינה עבודת אלילים, אלא יותר דומה ל"זכרתי לך חסד נעוריך, לכתך אחרי במדבר", בתרגום.

      אני חושבת שאם אזכור אותה יותר בחיי היומיום את אוהבת קרישנה זו, שישנה באדם בגרסא כזו או אחרת, אולי אזכה להיות טובה יותר.

      ודאי שגם בעין האל המונותיאיסטי הקפדן משהו, אם אהיה טובה יותר, והרי הוא אינו "אל נקם", "אזכה".

      שיהיה כמה שיותר שלום בלבבות,
      נינה.

      • נינה
        אהנתי את "ומשתמש במלים כדי להתנצח יותר מאשר כדי להתנסח". אפילו אנשי עט אינם זוכרים זאת. ואפילו המתיימרים לייצג תורה זו או אחרת ונחשבים לבעלים של אלוהים, גם הם נוטים להתנצח ולא… ומה שכתבת לגבי עבודת אלילים- נפלא. "שיויותי" כמה שכחנו—
        תודה נינה שקראת, הגבת ועברת על כל התגובות.

    • לוסי, הכמיהה היא לאל, האהוב הוא הגעגועים להתגלות של האל, התשוקה היא לא לאהוב בשר ודם.

  11. גלדמן מוטי

    איריס, אני מניח שהשיר היפה הוא של מירביי. בתרגומך? יש ו הנופך של שירת זן.האיור כרגיל מצוין.

    • גלדמן מוטי

      יש בשיר הנופך של שירת זן למרות שהוא מגיע ממסורת שירית אחרת. אגב, קרישנה היה טוב עם נשים והיו לו ידידות רבות. כאשר מדובר בהתאהבות של אשה בקרישנה יש לזה תמיד ממד מעורב של אהבה רומנטית רגילה יחסית,
      בצד ממד של אהבת האל. התאהבות כזאת דומה לסיפורים על נשים שהתאהבו בישוע בחייו או אחרי צליבתו.כל נזירה אמורה להינשא לשוע.אגב, יום מותו של רומי אבי הסופיזם נחשב ליום נישואיו עם אלוהים.

      • מוטי. קרישנה והגופיות היו המימד המיסטי שקשה מאד להבנה אנושית. הראסה- לילה היא בלתי נתפסת, אבל נוטים לפרשה כגבר המחולל עם נשים רבות המאוהבות בו. הראסה- לילה התרחשה, כפי שלמדתי, כשקרישנה היה נער בן 11 ואילו הגופיות ילדות צעירות בתחילת ההתבגרות. היה לזה ביטוי שנראה כפיזי, וכך גם צוייר רבות, אך במימד אחר היה זה מחול אלוהי. קרישנה התפצל לעשרות והיה של כל אחת ואחת, כלומר איפשר לכל אחת ואחת להשיגו, להשיג את המזיגה עם האל.
        אומרים שהגופיות היו גלגול של הרישים הקדמונים שהובטח להם לשוב ולהתגלגל בצורת נשים כדי לממש את אהבתם לאל.
        מוטי, אפשר לכתוב על זה עוד רבות. בהמשך…

    • מוטי, בפוסט כתוב שהשיר הוא של מירביי.
      התאגום הוא של גרא וגם זה מצויין בפוסט. מעניין למה זה נעלם מעיניך.

      • גלדמן מוטי

        איריס, אם להשתמש לרגע בביטוי של אמיר, זה נעלם מעיניי כי הסתכלתי דרך עיני הקופים. לרגע.
        אגב, ידידי איתמר תיאודור, שהוא עובד קרישנה ככל הידוע לי, ואף היה בהארי קרישנה בשעתו,המתרגם לעברית של הבהגווד גיטא שיצאה בכרמל,כותב כעת עבודה רחבה על הראסות. הרעיון שכל אדם יכול להיות בראסה אחרת כלפי האל – אבי האל, אם האל, תינוקו של האל, אשתו, אויבו (יעקב והמלאך)נראה לי רעיון מקסים ביותר.

        • מוטי, פעם התרעמת עלי על נחפזות (כשנפגשנו בפוסט הראשון) והנה גם אתה נלהב כזה. איזה יופי! זה הקיץ…

          קראתי ויש לי את ספרו של ידידך. ב"עובד קרישנה" מהדהד הרהור שלך על עבודת אלילים?
          בסיפורי כאן בבננות"רוזי והעכברים הלבנים" הזכרתי את "הרי קרישנה" שלי. מאז עברו הרבה מים בנהרר חיים אילו.
          ובהזדמנות אשחרר לכאן כמה ראסות-לילות שציירתי. איזה אושר…

          • מירי פליישר

            יפה מאוד . אוהבת את הנגיעות האקוורליות בקצוות הדמות שכולה רגש ,אהבה וניצוץ מתמסר. שילוב מרגש בין הפיגורטיבי האקספרסיבי לאבסטקרקטי הרוחני . מקווה שזה לא נקרא פלצני :)

          • :)
            ראי תובתי לפובט שלך

          • גלדמן מוטי

            שמך ושמו של גרא באותיות קטנות במיוחד. קצת להגנתי
            חלילה. עובד קרישנה כמו עובד אללה כמו עובד יהווה.איש באמונתו יחיהאו יאבד. עכשו את נחפזת בעצם העלאת השאלה הזאת. :)
            עניין הראסות אני דן בו קצת במאמרי חילוני-דתי העוסק ביחסי לדת ולדתיות שלי ושל אחרים. נדפס בספר בעריכתה של רות קרטון בלום "מניין נחלתי את שירי". אולי יעניין אותך לקרוא

          • מוטי, איך אפשר להבליט שמות קטנטנים אלו שלנו, מול מירביי הענקית?
            לא נחפזתי, רק הרהרתי בכתב. אשמח לקרוא את המאמר שלך. מה שם הספר?
            רות קרטון בלום היתה מורה שלי באוניברסיטה בי-ם. לונג טיים אגו.

          • גלדמן מוטי

            יקירתי, את משכפלת את העיוורון שלי:כתוב: "מניין נחלתי את שירי"

  12. איריס
    אני עוד מעכלת את "הספינה המתנדנדת
    (7)" והגעתי לכאן דרך גוגל כדי להבין מהן הראסות. לא הבנתי אבל הפוסט נהדר. מתקשה להבין תשוקה ומסירות כזו לגבר, לאלוהים, כבר אמרתי, אבל נמשכת מאוד לסיפור, להשאבות.

    ציור נפלא, הפנים הפונות אלינו והעיניים הלאה מאיתנו. הרבה רגש בדמות הנהדרת הזו, שעם הזמן הופכת מוכרת לי. כמו מתעורר בי זכרון, איריס.

    תודה לך, יקרה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו