בננות - בלוגים / איריס קובליו / רְשָׁמִים לא פסטוראליים מן המדבר
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

רְשָׁמִים לא פסטוראליים מן המדבר

 

 

 

 מַרְאֶה מקום

 

 

ציפור מנקרת בעלי העץ שמחוץ לחלון חדרי.

זהו הנוף היחידי שמותר

אך לא מומלץ

 

 

שלושה  על מסלול הליכה

 

 

1.

אצבעון ענן חותר בשמיים לוהטים

אף עלה לא זז

 

2.

מסלול ההליכה המותרת:

ירח צועד על צמרת עץ נטול עלים

הלוך ושוב

הלוך ושוב

 

 

3.

השמש מסמנת אותי על שביל ההליכה

בין נקודת ההתחלה לסיום

מאה עשרים וארבעה צעדים

 

 

  

שניים על חיי

 

 

1.

גלגל הזמן בּלוּנַפָּארְק חיי

נתקע

מְחַכָּה למעלה

שמישהו ישחרר את הכפתור

 

 

 

2.

בַּקֻּפַּת החיים עובר בָּרְקוֹד נוסף:

עשרת ימי שתיקה

בצינוק של הנפש

שתי צעקות

 

 

1.

גופי

קוֹצֵי כוכבים

נעוצים בחושך

 

 

 

2.

מי צורח יותר

ישבני

או הזבוב הפנימי

 

 

 

אחד על הצינוק של הנפש

 

נשארתי לבד בחדר עכשיו אוכל להרוג את כל הזבובים את השני יותר קל להרוג מאשר את הראשון עכבר זה יותר טוב מזבוב לזבוב שש רגליים ושתי עיניים אדומות הוא אוהב להשתפשף על העור במיוחד לחדור לנחיריים ולפה הפעור בזמן שינה הוא לא נרתע מנחירות עתה מִשֶּׁהָרַגְתְּ ארבעה זבובים נראה אוֹתָךְ עושה מדיטציה בגלגול הבא תיוולדי זבוב מייד ימעכו אותך בעינויים מגיע לך שיזדחל כאן נחש או עקרב אני שוברת חוקים סדרתית אז תמיד צריך שיהיה זבוב אחד או שניים חוקים נוצרו כדי לשבור אותם השעה חמש לא נשאר אף זבוב בינתיים דממה תקנון המשמעת: להימנע מהרג כל יצור חי בשביל מה את הולכת למקום שיש בו תקנון אם תהרגי זבוב אחד יבוא שֵׁנִי את הזבוב הפנימי אי אפשר להרוג הכל זמני הכל בא והולך אַנִיצַ'ה אַנִיצַ'ה אַנִיצַ'ה *

 

 

 

 

 

 

  *אַנִיצַ'ה- הכל חולף

 

 

 

  

 

27 תגובות

  1. מבין שהיית בוויפאסאנה או זא-זן?אהבתי את התחרות בין הישבן לזבוב, והאקווארל עם המאלא של הזבובים – נפלא.

    • איריס קובליו

      אמיר, הייתי בויפאסנה.נכון. המקום בו כל תחושה מתחרה עם רעותה (לקראת הפרס הגדול)
      תודה

  2. מירי פליישר

    נהדר שאת שוברת חוקים. בדרכך כמובן, ממלא את החיים משחקים מעניינים
    הרישום,מקסים וחכם.

    • איריס קובליו

      תודה מירי. אני שוברת חוקים סדרתית וכל זאת כדי לשמור את החוק הפנימי של האמת שלי.

  3. שולמית אפפל

    איזה מזל שלא השתגעת
    אותי זה מפחיד לשתוק ומדבר ציה
    אני אולי הייתי
    והרישום ה ר י ש ו ם !!!

  4. טובה גרטנר

    היי איריס
    נפלא.
    הייתי עושה סידרה מזה מתהרוג אחד יבואו שניים…
    לירי.
    להתראות טובה

  5. חתיכת מסע איריס. התחושה היא של כניסה לקופסה, למשחק עם כללי משחק נוקשים.מה מותר, מה אסור, צינוק ממש כהגדרתך.
    אהבתי מאוד את שתי הצעקות, החזקות, הדגולות , וכל כך קטנות.
    הצינוק של הנפש, כתוב נהדר.
    החוקים ההדוקים, לפעמים צריכים אותם דווקא כדי לשחרר את היצירה. להכניס את עצמינו לסד כדי שאפשר להוציא את הדבר המיוחד, ולא את הדבר האוטומטי שהורגלנו לשלוף.
    הציור גם שיר.
    ברוכה השבה.

    • יפים מאוד רשמי המסע ,איריס, בשיריך הקצרצרים מסתבר שלא היה קל- עשרה ימים בצינוק הנפש – די קשה לא?

      • יפה האקוורל

      • איריס קובליו

        חנה, כל חיינו אנחנו בצינוק הנפש רק שאנחנו לא יודעים זאת. בורחים להנאות הקטנות, בורחים מהסבל האורב תמיד

        לחוות את זה- זה קשה
        ולא לחוות את זה- קשה עוד יותר בסופו של דבר

    • איריס קובליו

      תודה לוסי
      הציור הוא עיבוד דיגיטאלי של פרט מציור אקוורל שלי. הזבוזים הם אמיתים

  6. חני ליבנה

    השירים שלך איריס כמו ננעצו בבשרי והרגשתי גם את הזבוב הפנימי, הצלחת להעביר את מהות הימים האלו צינוק של הנפש שהולך ונפתח, והשירים ככוכבים, אהבתי גם את הציור, שרשרת הזבובים על צווארה, והמבט שלה כלפי פנימה, וטוב שחזרת איריס

    • איריס קובליו

      חני, תודה
      אחד הדברים שצריך לוותר עליו בתחילת הקורס זה אמצעי תפילה כלשהו (מתחום כל דת ומסורת) בין השאר מחרוזת תפילה. לא תמונה, לא ספר, לא קמיע, לא נר וכו'
      אז במקרה שלי הזבובים הפכו למחרוזת תפילותיי המתנקרות במוחי הקודח

  7. איריס, ברוכה השבה.

  8. הקצרים והציור מעבירים תחושה של חווית גהינום וזיכוך. לא חושבת שהייתי עומדת בזה. הגוף קוצי כוכבים הננעצים בחושך דימוי נפלא ונדמה כאילו הנשמה שולפת קוץ-קוץ במעופה

    • איריס קובליו

      היי יונת, תודה על קריאתך
      הדימוי "גופי קוצי כוכבים…" לקוח מתערוכת האמנות שלי "שפת אם" בה אחד הדימויים המרכזיים על הקיר היה במשפט "נגררת על קוצי יהלום". זה היה ממש להרגיש את זה

  9. רונית בר-לביא

    איייי איריס,
    איזה יופי שהיית בויפסאנה.
    אני מתקנאה בתהליך שעברת :)

    הזדהיתי עם הרבה תחושות, אני מרגישה את חלקן במדיטציות שאני עושה כאן בירושלים.

    אנחנו הולכים לאט לאט מקיר אחד למשנהו ..

    • איריס קובליו

      רונית, תודה על תגובתך.
      ללכת לאט מקיר לקיר זה שורה לשיר. אולי תכתבי על זה? איזו מדיטציה את עושה בירושלים?

  10. נעים לראות את ההוויות האינדווידואליות השונות במציאות אחת.
    כשוברת חוקים אחת למשניה, אניצ'ה.

    • איריס קובליו

      מאיה, גם ששתיים באותו חדר, באותו אולם תרגול , באותו חדר אוכל צר והזוי, החוייה בהחלט שונה ומשתנה
      שמחתי להראות לך כאן, בחיים, את הצד שלי:)

  11. גם אני אהבתי את הזבובים, בטקסט ובציור, הזדהיתי, ונזכרתי (בגב, בברכיים, ובימים שאחר כך).

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו