בננות - בלוגים / איריס קובליו / המורה שלי ניל וֵולִיבֵר
נקודות מבט
  • איריס קובליו

    ילידת תל אביב. גרה בהרצליה. קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות. אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים. בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה. מורה ליוגה. מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/ מבחר פרסומים אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן "הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה. "הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה "זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.

המורה שלי ניל וֵולִיבֵר

 

 

המורה שלי ניל וֵולִיבֵר                        

 

באתי ללמוד מוסיקה באמריקה. תואר שני בקומפוזיציה.  ברגע לא צפוי, לא מתוכן, קפריזי אפשר להגיד, עלה הרעיון שאפגש עם ראש החוג לאמנות ניל ווליבר. איחרתי לפגישה. הרכבת התחתית נתקעה. הבאתי תיק עבודות צנוע. כמה ציורי שמן על נייר שציירתי בניו יורק, באותו שבוע הזוי של חיי בשנת 1987. כשהגעתי הוא כבר היה בדלת. המונית לנמל התעופה חיכתה לו . הוא גר במיין, אבל העולם נעצר בשבילנו באתו רגע שנפגשנו, בבנין הפקולטה לאומנויות שבאוניברסיטת פנסילבניה שבפילדלפיה.

אחרי שהראיתי לו את הציורים והחלפנו כמה משפטים הוא הציע לי ללמוד אמנות ולא מוסיקה. אחרי שנים הוא יגיד:" זה לא היה בגלל הציורים שהבאת לי. ראיתי אותך, עם המשקפיים העגולות הקטנות והאש בעיניים וידעתי שכדאי לי להשקיע בך." והוא השקיע. למדתי ארבע שנים במלגה מלאה. הוא אמר לי להתחיל מאפס. אבל אני לא הבנתי למה התכוון. באותו זמן לא אהבתי את הציורים שלו. אבל הוא נתן לי סטודיו. סטודיו משלי. פעם בשבוע הוא היה מגיע. לפעמים אומר משפט, לפעמים שותק. מורים אחרים דברו הרבה. אבל אותם אני לא זוכרת הרבה. אני גם לא זוכרת הרבה ממה  שהוא אמר לי. אבל את האפשרות אני זוכרת. את הנדיבות. את הענווה, הפשטות, החיוך, הסבלנות שלו.

כשסיימתי ללמוד הוא אמר לי: לכי לארץ שלך. ציירי שבע שנים. רק אחר כך תציגי. כך עשיתי. התערוכה הראשונה שהצגתי הייתה יחיד במוזיאון ישראל. נס. היו לי כאן חיים קשים. לא הבינו אותי. פתאום התגעגעתי אליו והתחלתי לצייר כמוהו. מרוב געגועים. במדרשה (שם לימדתי) חשבו שאני פלקאטית. יצור מכוכב אחר. "גובלנים"- מישהי "חשובה" אמרה עלי. פה ושם ניסו לאמץ אותי, אבל אני סירבתי. הלכתי בדרך קשה. נפרדתי מסגנונו של ווליבר כי אי אפשר להיות ווליבר בישראל. כי לכל מקום שאליו הלכתי, נפערה תהום. אז ציירתי בתהומות.

בשנת 2000 נסעתי לבקר אותו. לא זכיתי שוב לראותו לפני מותו. ושוב, במיין, ביערות העד המכושפים, הרגשתי את הצער העמוק של האובדן, את הכמיהה העזה לציוריו ולמורה, את הפספוס, הבלבול, הדרכים השונות בהן הלכתי, נודדת בעקבות חקירות אינסופיות של מהותי.

באנו אליו, גרא ואני, והוא לקח אותנו לסיבוב בעשרים דונם שדות ויערות ואגמים שלו. הוא בקושי נשם אבל קטף לנו אוכמניות שחורות מאדמתו. אכלנו והיינו מאושרים. השמיים הרחבים מעל שדות מיין היו כמו יד מברכת: הכל בסדר, המשיכי, אל תפחדי מכלום.

הוא מעולם לא אמר לי: תהי שלי בלבד. הוא מעולם לא אמר לי  ציירי כמוני. הוא מעולם לא אמר לי חדלי להיות מה שאת, מחקי את עברך.

ניל ווליבר איבד אישה, ילדה ובן, בשלושה אירועים טראגיים. גם ביתו נשרף עם כל ציוריו. הוא התחיל מחדש. אחרת. אני פגשתי אותו ב"אחרת" שלו. הוא אהב לשתות. מעולם לא שתיתי איתו, אבל עכשיו מרימה כוסית לזכרו. מורי האהוב.

 

 

כמה מילים על ציוריו של ניל ווליבר. ניל חגג את הטבע. הוא והטבע הפכו לאחד כשצייר. לא היה הבדל בין נשמתו, ידיו, מכחוליו, הצבעים והציור (גדול המימדים) המתגלה אט אט על הבד. ובציור אין הבדל בין עץ לעץ, בין אדמה לשמיים, בין עלה, למפל, לענן. בין האובייקטים לבין החלל שנוצר ביניהם. האחדות בכל. האנרגיה היא אחת, התשוקה אחת, תשומת הלב היא אחת.

ממבט ראשון נראים הציורים כהיפר ריאליסטים, אך במבט שני אפשר לראות את המופשטות המדהימה, ללא אור וצל, ללא "חשוב ולא חשוב", ללא מגוון רב של צבעים, ללא שכבות. הצבעים במערומיהם מונחים זה לצד זה ויוצרים ריצוד, ויברציה חזקה, נושמת ומטרידה.

ניל ווליבר העז לצייר. הוא השתמש בצבעים ירוק ורוד ותכלת, בקונטרסטים וברישום מדויק ומוקפד. הוא לא פחד מאף אחד. הוא היה אלוף ענק ואמיץ. מאסטר אמיתי.

כך אזכור אותך:

  

                

 

52 תגובות

  1. שולמית אפפל

    איריס, קראתי בתדהמה והתרגשות.
    לדעתי הצנועה המורה הזה, הלוואי היה לי כמותו,
    שם בידך מפתח גדול של שאלות. מתוך השאלות האלה ניתן ליצור.
    הסופרת הגדולה קלריס ליספקטור סיכמה עצמה בשתי מילים
    "אני שאלה"

    • איריס קובליו

      יפה שולמית מה שהבאת. קלריס ליספקטור היא סופרת מרתקת. ואכן מורי שם בידי שאלות ושאלות אלו מנחות את דרכי. נכון, זכיתי.

  2. איריס, איזה מאסטר ניטע בך, וואו…
    אני מכירה את ההרגשה כשמורה מסתלק מהעולם ונשארים רק זכרונות ותכנים שהוריש. היה לי כזה מורה, (מתחום האנרגיות) רפי רוזן ז"ל.

  3. טובה גרטנר

    היי איריס זהו סיפור, חד פעמי, אין שני לו… החיים הם מסע, ואת זכית למסע כפול גם חיית את חייו… את יודעת על חייו דברים שזר לא יבין על עומקים שזר לא ידע…
    מה את מוזיקאית?
    יש משותף בינינו.
    להתראות טובה

    • מיכל ברגמן

      הי איריס
      בבית הורי יש אלבום ציורים ענק של ווליבר, איזו התרגשות לפגוש בו כאן בפוסט שלך – איזו זכות לקבל מורה שכזה ולהכיר אישיות שכזו.

      • איריס קובליו

        מיכל, איך ניל ווליבר הגיע לבית הורייך? את האלבום הענק הזה (ועוד כמה) יש לי כמתנה ממנו וזה כ"כ נדיר שמישהו כאן בישראל יודע על קיומו. מאד מרגש. כשלימדתי במדרשה הכנסתי את הספר שלו לספרייה. ואני שמחה להביא אותו לכאן.

        • מיכל ברגמן

          איריס-
          הורי מטיילים הרבה בעולם. כשהיו בדרום מזרח ארה"ב הגיעו לתערוכה שלו באיזה מוזיאון, במקרה לגמרי.
          כ"כ מצא חן בעיניהם שקנו את האלבום והביאו לכאן.

    • איריס קובליו

      היי טובה. החיים הם באמת מסע, שאלות ומחקר וחיפושים ותהיות וגילויים.
      יש משותף ביננו גם בעניין המוסיקה: סיימתי את האקדמיה למוסיקה בקומפוזיציה, שרתי , ניגנתי והייתי מורה לפסנתר. כל אלה נחלת העבר. אני עוד אבוא להופעה שלך…

  4. איריס איזו מחווה נפלאה למורה לחיים, כזה שנותן ומקבל ומאפשר, בשבילי את מורה כזו, וצריך הרבה אומץ לא להיות "מאומץ" על ידי מישהו לדבוק בדרכך, מה שעושה את הדרך קשה יותר, אבל לדעתי כדאית. הציורים שלו מקבלים משמעות אחרת על ידי ההסבר שלך, עכשיו אני אוהבת אותו מאוד

    • איריס קובליו

      חני יקירתי, מורה אחר שלי, מהתחום היוגי, סוומי שיבננדה היה אומר שכשמחמיאים הוא נוטל תרופה בשם SB 40 כלומר 40 shoe beating על הראש
      :)
      זה שמעתי מגרא היום וזה מצא חן בעיני.
      ובכל זאת תודה לך יקירתי שהסכמת להיות גם תלמידה שלי
      :)

  5. איריס, החונכות של ווליבר והמפגש שלך איתו מרגשת ומלמדת על החכמה, רגישות, יכולת הבחנה פנימית ואהבה הנחוצות כל כך למורה להצמיח את תלמידו לא בצלמו ולא בצילו.
    אשרייך שזכית בכזה מורה לחיים.
    הציורים שלו נפלאים בעיני.
    וכדבריו המהדהדים את ר" נחמן: "והעיקר לא לפחד כלל" כי בלי החיפוש התמידי הזה, השאלות, התהומות, החופש ליצור את מה שמבקש את ביטויו, לפעמים בניגוד למוסכמות או למקובל על קובעי טעם ודעת ומשטרת הגבולות האמנותיים, מה יהיה על האמנות. פוסט שמכניס לשבת הקרבה יסוד מרומם נפש.

    • איריס קובליו

      מוישלה, שמחתי שבאמצעות הדברים בפוסט שלי באה התרוממות נפש של השבת.
      כשנפרדתי ממנו, בחוותו שבמינת מיין (באותה פגישה בה באתי לבקרו לאחר 10 שנים שלא ראיתיו) הוא נתן לי שפורפרת צבע בגוון תכלת מגמנזיום. זהו כחול מופלא מאד. כל צבע שמתערבב בו נהפך מואר. מן קסם כזה. אצלו בציורים הוא היה משתמש בצבע נטו, ומשם נובע האור המיוחד בציוריו.
      לתלמידים שלי בישראל הצלחתי להעביר את סוך הצבע הזה אך נוכחותו של הצבע הזה לא מצאה חן בעיני המומחים השונים שפסקו: שטחי, קליל וגובלני.

      ואגב, גובלנים רבים נרקמו בדם אצבעותיהן וליבן השותת של נשים שלא התאפשר להן אחרת (מסיבות העולם הישן).
      אז יחי התכלת!

      • איריס, אכן יש שם אור פלאי.
        מעניין איזה נשים את הכרת שרקמו בדם ליבן ואצבעותיהן. אבל כאילו דיברת על אמי, שהייתה יושבת שעות ואת כל כאביה, חלומותיה ואהבותיה הייתה רוקמת על גובלנים ומפות ווילונות תחרה, לפזר עננים, להרחיב תכלת שמיה, אותן הייתה נותנת בנדיבות לב גדולה כמתנות.

        • סבתא שלי היתה כזו, מוישלה.
          וכשהיינו ברומניה גרנו אצל אישה בכפר רשינאר שידעה שירים שלמים בעל פה, ודמעות זהב ירדו מעיניה, כמו שיני הזהב שבפיה, והיא בבדידותה רקמה באהבה יוצאת דופן עשרות גובלנים שהיו תלויים בכל פינה בבית אותו בנה לה בעלה ונסע הרחק. ובכל גובלן הרגשתי את דם ליבה.
          ואימך, רואים את הגובלנים שלה בשירך. אולי פעם תשים אחד כזה על כריכת אחד מספריך הבאים

  6. איריס, מרתק. מלמד ומרגש. זכית וגם הוא זכה.

    • איריס קובליו

      שירתי
      באמת זכיתי.
      ולא רק אני. הכרתי לפחות עוד שני אנשים שכאילו בעיפעוף אחד הוא שינה את חייהם. אחד מהם הוא פטריק, שאותו אביא בהמשך כאמן אורח בבלוגי

  7. מקסים, הסיפור שסיפרת לנו וגם הציורים!

  8. ציורים נפלאים. זו אמנות סביבתית. הטבע בזכות עצמו ולא כסמל למשהו אנושי. את זה מבינים מעטים מאד– פשוט אין להם האהבה הזאת לנחל הקטן שמכירים אינטימית כל החיים! וכך לעצים וכך לסלעים.

    • איריס קובליו

      כן סבינה, באמת הבנת את ציוריו של מורי. האהבה שלו היתה ענקית. חובקת עולם ומהות.
      והוא היה אדם פשוט ו"לא רוחני" , כלומר ללא פוזות. כמו הטבע בעצמו.

  9. מירי פליישר

    לנצור ולשמור את הזכרון והמילים אפילו כמישהי שרק קוראת את דברייך.
    לפעמים הנפש לא יכולה להכיל את כל הנתינה המופלאה שאנשים טובים רוצים לתת לנו. מזל גדול ומתנה . איריס. אבל תדעי לך שאני לא מתפלאת . אני באמת חושבת שאת ציירת מחוננת . המוכשרים מקבלים הרבה פעמים ליווי כי כיף ללוות אותם. . ציוריו מופלאים ואני ממש חסרה את ההתבוננות בהם ממש
    שבת שלום לך ולגרא והמשך יצירה נפלאה.עכשיו תורי לחכות לתערוכה שלך.

  10. תמי כץ לוריא

    מרגש. עבודות מקסימות.

  11. איזה יופי של טורשת (פוסט) איריס
    הציורים נפלאים , אוהבת מאד מאד והאופן שבו כתבת עליו נורא יפה

    • הציורים נפלאים ואף הסיפור שלך, לא מזמן קראתי ספר יפה על מורה כזה שהותיר את רישומו העז על תלמידו "יום שלישי עם מורי"- שם הספר. לאט לאט מגלים בך עולם עשיר ומלא, איריס

      • איריס קובליו

        חנה יקרה,
        שם הבלוג שלי הוא נקודות מבט. משמעותו נקודות שונות, זוויות שונות של הסתכלות על אותו דבר, אותה מהות. זו רק אשלייה שאנחנו מתפזרים, סגנונות שונים, מדיות שונות, מצבי רוח שונים, בסופו של דבר הכל נובע מאותו מקום ומגיע לאותו מקום, פתוח ורחב כמו קשת אחרי מבול, וכמה מאיתנו יכולים לראות את הקשת הזו באמצע תל אביב, בין מגדלי עזריאלי, ברמזור מפוקק וכבישים מוצפים ולבכות מאושר?

    • איריס קובליו

      ריקי, טורשת נשמע כמו חלילה שם רפואי לאיזה… תעזבי, בלוג זה נהדר. יש מילים אוניברסליות שהשתרשו.
      ותודה תודה. מבטיחה להראות לך את ספרו בקרוב

  12. מרגש נורא, איריס!
    ולחשוב שניר סגל חושב בדיוק את אותו הדבר על המורה המופלאה שלו…
    עכשיו, כשעברנו לעין הוד, ואני יושב בתוך היער, בא לי לתת לך נשיקה.

    • איריס קובליו

      יוסי יקר, נראה שיער עין הוד ממלא אותך בהשראה. ואולי תצייר שם מאהבתך?
      :)
      ואיזו חגיגיה זו תהיה כשניר יחזור. אולי עוד נעשה כולנו ביחד תערוכה.
      בקרוב ניר יהיה אורח בבלוגי.

  13. איריס, תודה.
    למדתי לאהוב איש, שעד לפני שעה קלה לא הייתי מודע לקיומו.

    • איריס קובליו

      איזה פלא הוא זה, שחר, שאפשר כך ברגע, כמו באליס בארץ הפלאות, להכנס לעולם חדש ומפעים

  14. "כי לכל מקום שאליו הלכתי, נפערה תהום. אז ציירתי בתהומות"

    סיפור מדהים, איריס. החיפוש, האובדנים, התהומות והנתינה. לא שמעתי על ניל ווליבר עד עכשיו. ציורו האחרון כאן מאתגר מאוד את מבטי, הוא מושך להתבונן ועם זאת מקשה לעשות זאת.

    דרכך הנחשפת בבלוגך מופלאה. וכך גם יצירתך הויזואלית והכתובה.

    • איריס קובליו

      סמדרי, אני אשלח לך ציור שלו ברזולוציה גבוהה, ציור שהוא אתגר אמיתי ויחד עם זאת יוצר תחושה אלוהית של אחדות יקומית נדירה. אולי אביא אותו כאן בהמשך. ציור שהצופה יכול להכנס לצאת מגופו והכנס פנימה מעבר לכל מגבלות של הגדרה.
      ככל שחולפות השנים כך אני לומדת יותר ויותר את ציורו ועולמו, ודווקא עכשיו כשהוא איננו בין "החיים" הוא קרוב אלי יותר, נמצא במהותו לידי, נוכח ומשרה מאהבתו.

  15. איריסיתי, יצאתי לרגע מהקדחת שתקפה אותי כדי לקרוא אותך והתרגשתי. ומעבר לריגוש התחושה שלי היא שיש כאן גם תחילתו של תיקון. חיבוק.

    • נעמיתי, שמחה שיצאת לרגע אלי. תהיי בריאה יקירתי, היה נפלא לשתות איתך יין חם בדובנוב. איתך ועם משפחתי. ולגבי התיקון, כל מה שאנחנו עושים זה תיקון, לא? ועוד יבואו לנו ימים גדולים, אמן

  16. אהוד פדרמן

    איריס, עוצמת הציורים מסבירה את הכל

  17. הי איריס, כמה נפלא שזכית למורה שכזה. אתמול ישבתי על יד המחשב עם חברתי וקראנו את הפוסט שלך והבטנו בציורים של ווליבר, וחברתי אמרה שהיא רוצה את הציורים האלה. איך אפשר שלא לרצות? הם מדהימים.

    • איריס קובליו

      סיכל, אפשר למצוא ציורים שלו באיטרנט ברזולוציה טובה ולעשות מזה הדפסה. אפילו על בד. אז אולי ליום הולדת? מומלץ בחום.

  18. זכות גדולה הייתה לך. ללמוד במקום כזה (ועוד על מילגה) ולהתבשם בתורתו.
    רואים בציוריו אהבה ליקום כולו, כי מי שאוהבת ומצייר כך טבע, אוהבת חיים ובריאוֹת.ואת אומרת שעוד עברו עליו אסונוֹת כאלה…אז בהחלט אוהב חיים.ורואים את זה בציורים. הם כנים, עשירים, מלאים אנרגיה מהטבע.לא מדוכאים או מדכאים.

  19. I remember you were showing me that book and i was amazed and so related to his works same way I am related to yours.
    I am happy I have this opportunity when you thank your tutor to thank you Iris for introducing me not to art but to the passion of it. The same passion Neil saw in your eyes was reflected upon me.
    when I arrived to the school I never really considered art as a profession. i went the school which was out of the region of my city because all of my friends went there. In order for me to attend that school I needed to get in to one of the majors in art. I decided to try my luck with music cause i knew how to play a bit of piano and fine art cause I knew how to draw. I chose art at the end cause i felt that i could use these skills later in life maybe become an architect or a designer but I had no idea of what was coming upon me when I met you.
    I guess what i need to see was that art is also a way of life, and by being close to us a teacher and sharing your life with us I was able to connect with that feeling that art is a way of speaking a language
    I finished three years of high school gaining only the most important thing in art an artist friend:)
    well there were many other great things in being in that school but in terms of art, Iris, you were the one to plant the passion to make and the desire to become an artist.
    you proved me that art is real for me .
    i will always have you in my works.
    thank you.
    i don"t think what i wrote is enough
    but it will never be enough,
    i am looking forward to having a show together.
    yours
    Nir 

    • איריס קובליו

      ניר, תודה, תגובתך המושקעת העלתה תמונות זיכרון מאז, אכן קבוצת התיכון שלך ובראשם אתה הייתם הכי מיוחדים ומשמעותיים בהסטוריית הוראת האמנות שלי. ולמרות שעברו כבר שנים רבות, אני זוכרת בהתרגשות את כל הבגרויות שלכם ואת האושר ההוא..
      ובקרוב מאד אתה תהיה אמן אורח שלי כאן בבלוג
      איריס

      • פקחת את עיני.
        אני קוראת כאן סיפורים ותגובות שמחממים את ליבי ומבינה קצת יותר את תלמידך.ניר. ואני רואה כאן תגובות של אומנית שאת עבודותיה ראיתי השבוע בניו גרסי (אצל אחותה)ומאוד אהבתי את מה שראיתי. בקיצור- עולם קטן. מקווה שניפגש כאן עם ניר ושתהיה שנת יצירה פורה לכולכם.

        • איריס קובליו

          היי דליה,
          תודה על תגובתך המרגשת.
          את העבודות של מי ראית?
          מוזמנת להכנס לבבננות מדי פעם,
          להתראות
          איריס

          • ראיתי את העבודות של לוסי -חרקים. והיא אחותה של חברה טובה שלי שהגיעה היום ארצה.:)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו