גרא

עננים מתפקעים

    אֲנִי צוֹפָה בָּעֲנָנִים הַמִתְפַּקְעִים. הָרִים שֶׁל אֵפֶר כָּבֵד, חִוֵּר, כֵּהֶה הֵם נִסְדָּקִים פּוֹלְטִים מֵי-גֶּשֶׁם שָׁעָתָּיִים בְּכָל מָקוֹם רַק צִמְחִיָּה  וּמַיִם מְהוּמָה יְרוּקָה מִתְפָרַעַת בָּאָרֶץ. אָהוּב שֶׁלִּי הָלַךְ מִכָּאן לְאֵיזוֹ אֶרֶץ רְחוֹקָה. סְפוּגָה בְּמַיִם, בְּפֶתַח שֶׁל בֵּיתִי אֲנִי צוֹפָה בָּעֲנָנִים הַמִתְפַּקְעִים. אוֹמֶרֶת מִירָה, כְּלוּם בּוֹ לֹא יָכוֹל לִפְגוֹעַ כִּי לַהַט זֶה עֲדַיִן מַמְתִין לִרְוָיָה.                                                                          מִירַבָּיי תרגום מאנגלית: גרא גינזבורג

קרא עוד »

אורחת בבלוג: נסיכת פונצי נונצי

     נסיכת פּוּנְצִי-נוּנְצִי ודובֵּי הקוטב      מאת גרא גינזבורג             רחוק-רחוק באפריקה היה הייתה ממלכה בשם פּוּנְצִי-נוּנְצִי. כשנכנסים, אז ממש באלכסון לאמצע, בלב היבשת השחורה. לא ממש שחורה, אך רובם שם בצבע שחום יפה כזה, בכל מיני גוונים מאוד שזופים ולמלך קוראים פונצי-נונצי הגדול, כי הוא גדול, נו… לא ממש גדול אלא קצת שמנמן, ואם נדבר קצת בשקט – ...

קרא עוד »

טנקה

      שִׁיר אַחֲרוֹן שֶׁשָּׁלַחְתִּי לָךְ הָיָה מוּשְׁלָם לֹא הָיוּ בּוֹ מִילִּים   סַחְלָב סָגוֹל כֵּהֶה עָמוֹק מַּגֵּנְטָה                                                                       גרא                                                                                                                                                      

קרא עוד »

אורח על נימפיאה

          בִּמְשִׁיכַת מִכְחוֹל עַל קְצֶה הָאֹופֶק בִּצְלִיל שֶׁל גֶּשֶׁם מְשַׁחְרֵר וּבִפְתִיחַת עָלֵי כּוֹתֶרֶת שֶׁל נִימְפֵיאַה   וְרוּדָה, חֲסְרַת בּוּשָׁה, מֵעַל לְשָׁחֹור הַמַּיִם. אָבוֹא אַלֵייךְ, צַּיירִי אוֹתִי                                   גרא ג.       השיר של גרא גינזבורג  

קרא עוד »

אורח בבלוג: 6 טנקות של גרא

    6 טנקות מתוך 108 – גרא גינזבורג   1. לָקוּם עִם הַחַמָּה לַחֲזֹר עִם הַיָּרֵחַ כְּדֵי לִרְאוֹת   אֵיךְ הָעֵצִים חוֹלְמִים בַּלַּיְלָה וְשֶׁקֶט שֶׁל צַלְמֵי עֲטַלֵּפִים   2. רְאִי אֵיךְ יוֹם שֶׁל קַיִץ נוֹטֶה מִזְרָחָה אֵיךְ זַעַם אָדוֹם דּוֹעֵך עַל גֶחָלִים וְרוּחַ סְתָיו בְּתוּלָה קָרָה עַל מֵצַח   רְאִי אֵיךְ מִתְעוֹרֵר נָסִיךְ הַלַּיְלָה גְּלִימַת הַזְּמַן פּוֹתַחַת כּוֹכָבִים   ...

קרא עוד »

סיפור אהבה

  אקלביה   אקלביה, משבט שוכני היערות, חלם להיות קשת. הלך למורה גדול וביקש להיות תלמידו. אמר המורה: "לא תוכל להיות תלמידי, כל תלמידי בני מלכים הם." חזר אקלביה ליער, בנה מחימר פסל בדמותו של המורה והעביר ימיו באימון בחץ וקשת והתבוננות בצלמו של המורה. יום אחד טיילו המורה ותלמידיו ביער. כלב שנתלווה אליהם רץ נובח לעבי היער, אך חזר ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאיריס קובליו