1.            בַּאוּנְס.. בַּאוּנְס.. בַּאוּנְס…. ריח אבק כחול היה ממתיק את נחיריי, באונס… באונס… קפצתי כל כולי על מיטת הקפיצים עם הקטיפה, המיטה ספה של הוריי בסלון, בדירת שני החדרים ומרפסת, בשכונת מונטיפיורי שבתל אביב. אימא לא אהבה שאני קופצת. נחבטתי בכל גופי, אבל קולות הנאה ועונג היו יוצאים ממני. כמו צפרדע הייתי עולה ויורדת, על הצד, על הישבן, על ...

       כל אחת יכולה להיות ראדהה*   ראסה לילה היא סצינה על-זמנית של ריקוד אהבה שמיימי בין קרישנה לגופיות, נערות ונשות הכפר. קרישנה, נער צעיר בעל יופי עוצר נשימה, משכפל את עצמו כך שיוכל להיות בן זוגה האחד והיחיד של כל אחת ואחת. כל נערה מרגישה שהוא רק איתה, רק בשבילה. אחת הנערות היא ראדהה. קרישנה היה התגלמות ...

סְטֵלוּצָה  בגיל ארבע עשרה לקחו אותי לרומניה, טיול מאורגן עם מדריך ישראלי שמן וקולני ומדריכה רומניה שברירית, סְטֵלוּצָה. זו הייתה הנסיעה הראשונה שלי לחוץ לארץ. ילדה מגודלת עם אבא ואימא. הייתי הילדה היחידה. אחרי לילה ראשון בבוקרשט, נדחסנו כל הקבוצה לבטן האוטובוס, שנסע בכבישי רומניה המקרטעים, כמו לוויתן שיצא מדעתו. הקולות, הריחות האוויר הדחוס איימו על שפיותי. נחמתי היחידה הייתה ...

      ישבתי עם אמי בבית קפה תל אביבי, ביום קיץ מהביל. מלצרית מיוזעת הגישה לי בורקס, קפה טורקי ומפית נייר כתומה ביניהם. הסתכלתי על המפית ולרגע התערפלה ראייתי ושמעתי זמזום באוזניי, מלווה בסחרחורת קלה. הושטתי ידיי אל השולחן ונגעתי במפית. כשפרסתי קיפוליה, קפצה מתוכה מן שריקה קצבית, בתוכה הסתלסלו חרוזים של מילים, צחוק מתגלגל, פיג"מה עם סוסים, שמיכה ...

                                      רוזי והעכברים הלבנים   "סליחה ויקי שגנבתי לך מהמקרר" אמרה רוזי לאימי, כשנפגשנו אחרי שנים רבות בשיבה על אביה. "באמת? לא ידעתי" השיבה אימי. "אמרו לנו להביא אוכל ואצלכם תמיד המקרר היה כל כך מלא…"  היא הסבירה. רוזי, אישה חרדית  בת ארבעים פלוס, שלושה ילדים עומדים מאחוריה ואחד משתלשל מידיה, אמרה "ברוך השם, החיים מלאים בשמחות". לא ...

מַאמַא-טַאטַא נוּי*  כיכר דיזנגוף, מסביב למזרקת המים, הייתה הומה זוגות של רומנים צעירים עם עגלות, בכל שבת בבקר. ריח של צמר גפן מסוכר עמד באוויר החם והלח. הייתה לי שמלה אדומה עם נקודות לבנות וסרט לבן הבריק בין תלתליי השחורים. אימא ואבא הצטחקקו עם חברים ואני ישבתי בעגלה, מתמוגגת מהריח הוורוד המתוק, שמילא את נשימתי בכמיהה מסתורית. הייתי בת שלוש ...

הַנוּמָן        את הַנוּמָן פגשתי לראשונה באוסטריה, מוזהב ומוצנע על מזבח ענק, עליו נישאו בגאווה אֵלֵי הודו הידועים, זוהרים ונוצצים בהדרם. ממינכן לטירול, על הר גבוה מושלג, טיפסה המונית עד האשרם הכפרי. אותו ערב היה דווקא לילו של האל שׁיוָוה (שׁיוָוה רָטְרִי), כשאני עם תמימות של יוגית מתחילה, הבחנתי בשְׁרִי הַנוּמָן, האל בדמות קוף. בזמן שכולם שרו, השתחוו, עצמו עיניים ...

טפטים את תחילת גיל ההתבגרות עברתי בחדר קטן עם טפטים של פרחים כתומים ועלים ירקרקים. לילות רבים עברו בבהייה באותם פרחים, שהמשיכו להראות בעיני גם כשכיביתי את האור. בכל פעם כשהכריש היה צף וחושף שיניו בחדר החשוך, או כשבאבא-יאגה המגובנת הייתה צועדת קדימה ואחורה מעל המיטה, היו מופיעים הפרחים, כמו שדה פלאי, עולים וצומחים, פותחים עלי כותרת בכתומים מרהיבים, נוצצים ...

יוקה השחרחורת נוסעת לבהאמס    דוד מנחם הביא לי מאמריקה בובה הולכת ואומרת "מאמא". היא הייתה בגובה שלי והיו לה עייני טורקיז נוצצות. כשהיא אמרה "מאמא" העיניים שלה הבהבו. פחדתי ממנה פחד מוות וכל הבובות של פחדו יחד איתי והתחבאו במגירות.   בלילה לפני השינה אבא היה מקריא לי את "יוקה השחרחורת ובובתה החדשה". יוקה השחרחורת המתגוררת על אי בלב ...

סוכריות הפלא של דודה סאלי               ממרפסת המטבח שלהם ראו את הים. אוניות ארוכות שטו מצד לצד. המיית הנמל נשמעה כמו תזמורת חלומית: חצוצרות רכות משרטטות קווים שקופים בשמי התכלת, מצלתיים מנקדים כיתמונים באוויר, תופים זעירים מכים עננים עננים סביב שמש הקיץ המפזזת מעל חיפה של שנות השישים. פעם אחת השאירו אותי שם עם דודה סאלי ודוד רובין. היה צהרים ...